הקרנבל של ברזיל

הקרנבל הברזילאי הוא שם דבר בעולם כולו. הקרנבל במקורו הוא חג דתי קתולי הנחגג במקומות שונים בעולם. אופי הקרנבל משתנה ממקום למקום. בברזיל הקרנבל התחיל כדרך של תושבי המדינה לפרוק את מתחיי היום יום. עד 1899 לא נכתבו שירים מיוחדים לקרנבל והחוגגים היו רוקדים לצלילי מוסיקה שהובאה מאירופה הרחוקה - הוואלס, המינואט, הפולקה ועוד. ב-1917 ארנסטו דוס סנטוס "דונגה" (Ernesto dos Santos "Donga) הקליט את השיר "Pelo Telefone" (מילולית: בטלפון) ששילב מקצבים מהמסורת האירופאית עם המקצבים של המהגרים האפריקניים. אז למעשה, נולדה הסמבה באופן רשמי. בשנות ה-20 תחנות הרדיו הפיצו את המוסיקה החדשה ברחבי ברזיל עד שהפכה לסוג המוסיקה הפופולרי ביותר בקרנבל השנתי הגדול. (על מקורות הסמבה תוכלו לקרוא בנפרד).

צריך לזכור שאמנם הסמבה היא המוסיקה המזוהה ביותר עם ברזיל ועם הקרנבל אך מלבדה צמחו במדינה, במשך 500 שנים, עוד סוגים רבים של סגנונות מוסיקלים. שירת הסמבה המלווה את ימי הקרנבל נוגעת בתחומי עניין ובנושאים שונים: שמחה ועליזות, דיכאון, מחאה חברתית או אהבה שסופה מר. מדי שנה נוהרים מאות אלפי אנשים, מקומיים וזרים, לקחת חלק בשכרון החושים המטורף של הקרנבל. יש מי שבא לרקוד, ולהשתולל, יש מי שבא לצפות מהצד, ויש מי שבא לראות על מה כל ההמולה והמהומה...מופע להקות הסמבה, תחרות בתי הספר ומצעד המנצחות הם האירועים הראשיים של הקרנבל, אבל הם לא היחידים. בכל פינה ובכל שכונה מתקיימות בתקופת הקרנבל מסיבות מדהימות עד אור הבוקר, ואי אפשר להישאר אדיש ולא להידבק באווירה המיוחדת. תחילת החגיגות הן כאשר ראש העיר מוסר את המפתח לדמות הקרנבלית - "המלך מומו". מסירת המפתח נותנת את האות לתחילת הקרנבל. זה מתחיל עם פרץ שימחה וריקודים שהולכים ומתגברים מיום ליום בכל תקופת הקרנבל. המיקצבים, הצבעים והמוסיקה שמלווים את הארועים הם חוויה שנוגעת בכל החושים- הריח, המימוש, הראיה, השמיעה וגם הטעם.

בריו, בולטת התחרות בין בתי הספר השונים המתחרים בינם לבין עצמם על מקוריות, יצירתיות, דמיון והמקצבים. מצעד בתי הספר לסמבה הוא חוויה שלא כדאי להחמיץ. ארבע עשרה קבוצות של בתי ספר לסמבה צועדות במשך יומיים, שבע בכל יום. המצעד נמשך יותר מעשרים שעות. לתחרות מגיעים בתי הספר עם כמות רצינית של מעודדים ואוהדים, ארבעת אלפים עד חמשת אלפים משתתפים, עם שש עד שמונה במות, הנושאות אורחים מיוחדים. אורחים אלה מכונים - destaques והם רק חלק מהאטרקציה הבימתית. תפאורות מרהיבות מציגות את הנושא שבית הספר בחר (בדרך כלל הנושאים שואבים מהפולקלור ומהתרבות הלטינית) ולעיתים קרובות מוסיפים אפקטים מיוחדים כמו בעלי חיים מתנועעים, ציפורים עפות וכדומה. גודל הבמות מוגבל לרוחב הרחוב, והן נדחפות על ידי גברים לבושים חולצות לבנות או תחפושות. הזמן המותר לצעידה לכל אחד מבתי הספר הוא בין שישים לשמונים דקות. בתי הספר מחולקים בינם ליחידות המכונות - alas והמשתתפים לבושים בתחפושת זהה.

ה- abre alas הם הגברים הצועדים לפני בית הספר בכוריאוגרפיה מיוחדת. קבוצה נוספת היא ה- Velha guarda - גברים הלבושים חליפות לבנות וכובע panama ומייצגים דמות מקומית מסורתית, ה- Malandro. קבוצת נשים שלבושה בחצאיות רחבות נקראת ה- Ala das banias. קבוצה זו ססגונית במיוחד ושמורה לגברות מהקהילה, שמסתובבות על מקומן במהירות עם החצאיות הצבעוניות. תפקיד חשוב שייך גם לצמד הנקרא - Mestre sala ו- porta bandeiras. בנדרה נושאת את דגל בית הספר בגאווה רבה, לתשואות הקהל שקם להריע לה. תפקיד בן הזוג שלה הוא למשוך אליה את תשומת לב הקהל. הוא עושה זאת על ידי צעדים אקרובטיים מדהימים - צריך לראות כדי להאמין! להקת המתופפים, ה- bateria קובעת את הקצב ויש לה השפעה גדולה על הקצב של הרקדנים. התייר המגיע לריו והולך לבלות לילה שלם על הטריבונות של מסלול הסמבודרומו במרכז העיר, יכול לרקוד לקצב השירים, אך בסופו של דבר הוא רק צופה מן הצד. לעומת זאת, בקרנבלים של צפון מזרח ברזיל אפילו התייר המזדמן מהווה חלק בתי נפרד מהקרנבל.