מלמבימבי
במלמבימבי בילינו קצת יותר מהמתוכנן עקב הסערה. היה זה נפלא לבלות את הסופה בבית אמיתי ומרווח, ולא ספונים בקראוון של פחות מ-10 מטר רבוע, אך גם כך החוסר בדינמיות ואור שמש לא היה קל. לבסוף כאשר התבהרו השמים, זינקנו החוצה מאושרים וכל כמה שעות צעדנו לבדוק את מפלס הנחל היורד, אך רק כעבור יממה חזרה הדרך להיות עבירה. גם עם תום הסערה נשאר מזג האוויר אפרורי ביותר, מה שכמובן שינה את תוכניותנו באזור- ולכן יהיה בעיקר קל לספר מה לא עשינו כאן: לא בילינו עוד בביירון ביי כמו שתכננו בקמפינג על החוף עם ה"בוגי-בורד" החדש שקנינו, גם לא צעדנו בארץ הנפלאה שמסביב ולא טיפסנו על מאונט וורנינג, ממנו הבטיחו לנו מראות נפלאים בתנאי שאין עננים... חווית הסערה ותמונת הנהר העולה על גדותיו תיחרט בוודאי בזיכרוננו, והילדים זכו בהחלט בהמחשה יפה לעוצמתם של איתני הטבע.
החוף הצפוני - פרק 1
במזג אוויר סגרירי נפרדנו מאביטל והמשכנו דרומה לאורך חוף ניו סאות` וויילס הצפוני בדרך החוף (ה- Pacific Highway), אשר חולפת בנוף הציורי של יערות ושטחים חקלאיים. הכל ירוק ורענן לאחר הגשמים. בהעדרה של שמש נאותה לבילוי חופים, רצינו להגיע לפארק הלאומי בדוריגו אולם ב-Information שבדרך התבשרנו שהדרך חסומה. על כן, קצת לפני Coffs Harbour חנינו בקמפינג מוצלח של ה- Big4 ב- Emerald Beach, ממש על החוף. בבריכה היה קר מדי, ותחליף נאות היתה טרמפולינה גדולה, עליה קפצו הילדים וגם אנחנו, התפרקות מכמה ימים של תזוזה מינימלית. בשביל הקצר לים ניכרו העדויות לסופה שהיתה (ולא ממש ברור אם תמה)- כמה עצים שנפלו חוסמים את השביל, והנחל הנשפך לים ממש בקרבה זורם ביתר שאת ומביא עמו סחף רב, הממלא את החוף. אנו הולכים לישון אופטימיים למרות הטפטוף, אולם זה מתגבר וממטרים חזקים יורדים כל הלילה. למחרת גשום וסוער, והדרך לדוריגו עדיין חסומה. חמושים במעילים אנחנו נוסעים להסתובב קצת ב- Coffs, קצת קניות וביקור ב- Pet Propoise Pool בו אנו צופים בדולפינים וכלבי ים כמעט לבדנו בקהל, וזוכים בנשיקות כלב ים ו"לחיצת יד" מדולפין.
לקראת ערב נדמה כי הים מסיר את שמיכת הערפל, וסוף סוף ניכרת התבהרות אמיתית. בבוקר של שמיים כחולים אנו קופצים לבריכה ומתחממים בשמש, וברוב קולות מחליטים להשאר כאן ליום של בריכה, שמש וים. הספקנו לשחות, לקפוץ ולתפוס קצת גלים בים הסוער, עד שאחר הצהרים מזג האוויר מפתיע שוב, כמעט בבת אחת רוחות חזקות ומבול... ושוב ערב חמים בקראוון המסוגר. בהערת אגב- מכאן אשתדל שלא להלאות אתכם יותר בתלאות מזג האוויר, רק אציין שעקרון ההפכפכות מלווה אותנו גם בהמשך...
הפארק הלאומי דוריגו
הכביש לדוריגו נפתח זה עתה ואנו יוצאים לעבר כביש המפלים, ה- Waterfall Way, המטפס לעבר רמת New England. הכביש מטפס בין גבעות ירוקות משובצות בגדרות בקר ופרות דשנות נהנות מהעשב הטרי- נופי שוויץ בלב אוסטרליה! ב- Bellingen אנו עוצרים ב- Old Butter Factory לשיטוט בחנויות המלאכה והפסקת קפה. במקום בית קפה מומלץ המצויד במבחר צעצועי ילדים, מה שמבטיח את הנאת המבוגרים. מכאן הכביש מטפס בנוף נפלא כ-30 ק"מ לדוריגו. בדרך ניכרים סימני הסופה- ההרים ניגרים מים, מספר קטעים בכביש חסומים חלקית, ומרשים לראות כיצד הכביש פונה, רומזר ושולט מחדש ביסודיות בימים האחרונים.
בפארק הלאומי דוריגו מרכז מבקרים עם מרפסת תצפית (Sky Walk) ממנה ניתן להשקיף על כל העמק עד לים, מסלול מוגבה (Walk With The Birds Boardwalk) ומספר מסלולי הליכה נהדרים ביערות הגשם, נחלים ומפלים. ביום הראשון ביקרנו במרכז ובמסלולים הקרובים אליו, ומשם המשכנו למפל Danagar העצום אשר בהמשך הדרך אחרי העיר דוריגו. ביום השני נסענו למה שהתחיל כאחד המסלולים היפים שהלכנו עד כה, עד שפגשנו בעלוקות...
עלוקות ב- Never Never
את ה- again הוסיפה רונית לשם המקום Never-Never, ומיד תבינו מדוע! לאחר לילה בקמפינג אשר בדוריגו (ממש מול הפארק), נסענו שוב לפארק ובדרך עפר טובה למדי העוברת ממש בתוך היער, בליווי תוכים אדומים וצווחנים, נסענו ל- Never Never picnic area. משם הוביל אותנו מסלול Rosewood Creek Track בתוך אחד מיערות הגשם המרשימים ביותר בהם פסענו עד עתה, כנראה גם הודות לגשמים הרבים שירדו כאן בשבוע האחרון. השביל עובר בסבך של שרכים ועצים גבוהים, מים שוצפים ומפלים בערוץ מתחתינו, ונחלים ארעיים רבים חוצים את הדרך וזורמים מכל פינה. הדרך עמוסת מכשולים שטרם פונו מימי הסופה, ביניהם גם עצים אדירי ממדים שקרסו מעוצמתה- הגשם המביא חיים לרבים גם המית אסון על מעטים, מעורר מחשבה על הגבול הדק בין ברכה וחורבן.
הגשם והרטיבות הביאו גם עוד משהו- עלוקות! כבר בהפסקת מנוחה ראשונה הבחנו בהן, אך לא בשכיחות כזו שתפריע. לקראת סוף המסלול, בשעה שנחנו על גזע רטוב וחשבנו להאריך בקטע הליכה נוסף למפלי קזוארינה, החלה המתקפה- צווחה ראשונה של רונית הגיעה לאחר שזיהתה עלוקה על תומר, שניה על שקד וכך מצאתי עצמי מתרוצץ בין כולם ומושך עלוקות המטפסות על רגלי המשפחה. השיא היה באחת כמעט בגודל זרת שנדבקה בעקשנות לרונית: הצווחות שנשמעו גברו גם על גדולי התוכים שביער, ומיותר לציין שבכך תם המסלול... רק אני עוד נאלצתי לחזור למקום לחפש את משקפי השמש שנפלו לרונית מרוב הבהלה. אציין שאני ורונית כבר בעלי נסיון בנושא, ובטרק שעשינו בנפאל לפני כעשור גילינו יותר מפעם אחת בסוף היום גרביים מדממות מעלוקות שבעות, אך מסתבר שפחדים ישנים לא תמיד גוועים, אלא לעתים גם מתגברים...
אגב, לפעם הבאה - לפי עצתו של הריינג`ר - אתם יכולים למשוך גרביים (ולא לשכוח להוריד כאשר מצטלמים) או ללבוש חותלות. כל זה אולי יעזור מעט, אבל עדיף פשוט להתיז על הנעלים והרגלים קצת ספריי דוחה חרקים!
החוף הצפוני - חלק 2
אנו ממשיכים לנסוע לעבר סידני, נופי ניו-סאות`-ווילס ירוקים להפליא, רוויי נהרות גדושים ברוחב אדיר אותם אנו חוצים לכל היותר מדי שעה. את סידני נעקוף הפעם ממערב דרך ההרים הכחולים, אך עד לשם ישנם הרבה חופים כחולים, ואנו עוצרים כל 100 - 200 ק"מ לכמה ימים, בהתאם למצב הרוח ולמזג האוויר שממשיך להיות הפכפך למדי. כיצד בוחרים מתוך אינסוף החופים והאתרים? בעיקר על סמך שיחות עם נופשים אחרים בעצירה הקודמת, אך אם לשפוט על פי המדגם שלנו, אין זה ממש משנה כיון שממש קשה ליפול בחופי הארץ הזו!
כך עצרנו ב- South-West Rocks ליד Trial Bay, חוף מקסים שהוא פארק לאומי, קמפינג נעים, ובסמוך גם מגדלור (Smoky cape) עם נוף נפלא של ים כמעט 360 מעלות סביבו וקנגורואים מקפצים (סיור מומלץ במיוחד לשעת השקיעה). עצירה שניה עשינו ב- Holidays Point, בין Red Head ו- Black Head (`ראש` כמו ב`ראש הנקרה`) ולאחר מכן בילינו בחופי הפארק הלאומי Myall lakes, שמורה מדהימה בין חופים ואגמים, דקלים ודיונות. עצירה אחרונה לפרק זה אנו עושים ב- One Mile Beach, ב- Anna Bay אשר בפורט סטפנס, שם מפרץ כחול מוקף בדיונות לבנות ומשפחת קואלות מתגוררת בעץ שממש מעל החניה שלנו! כל המקומות יפים, ולכל אחד ייחוד משלו, אך כולם מעוררי קנאה על נקיון החול, צלילות המים והצפיפות שאיננה.
הפארק הלאומי מאייל לייקס
על האגמים הגדולים (ה- Great Lakes) כמעט ודילגנו מחוסר אינפורמציה (ראה פרק "i בהמשך), אולם כמו תמיד אנו נמשכים לדרכים הצדדיות, וכביש האגמים (Lakes Way) נראה מבטיח. האגמים הגדולים מייאל, סמיתס ו-וויליס, נמצאים בין מפרץ נלסון ופורסטר ומספקים נוף מרשים וניגודי לאוקיאנוס המשתרע לעתים כמעט במרחק פסיעה מהם. בשמורת Booti-Booti נסענו על לשון יבשה צרה, האוקיאנוס צמוד משמאל ואגם וויליס מימין, אלא שאם לא תרדו מהאוטו תתקשו להבחין בשניהם בשל הצמחיה הסבוכה משני צידי הכביש. יפה במיוחד אגב הצמחיה לאורך אגם וויליס, יער מיוחד במינו של שרכים ודקלים גבוהים.
כביש האגמים מוביל גם לכמה חופים, המוצלח מבניהם הוא חוף בומרנג, שישנם אף כמה ברי מזל אשר מתגוררים מעליו עם מרפסת גדולה הצופה לים ולדיונות... דרך האגמים בהחלט נחמדה אך לא הכרחית, אולם בזכות סטייה זו מהדרך הראשית הגענו למודיעין בפורסטר, i מוצלח לשם שינוי, ובו מצאנו עלון מפורט לפארק הלאומי Myall Lakes.
הדרך המומלצת לפארק (למגיעים מצפון) יוצאת מ- Bulahdelah, בסמוך לנקודה על נהר Myall בו תוכלו להשכיר סירות בית (צורת נופש שנראתה לנו אמנם אטרקטיבית, אך לנו יש כבר אוטו בית...). בדרך שרובה כורכר תגיעו לאחר כ-15 ק"מ למעבורת ב- Bombah בעזרתה תחצו את הנהר, ומכאן תוכלו להמשיך בדרך סלולה עד ל- Hawks Nest אשר בצד הצפוני של פורט סטפנס. בדרך ישנם אגמים עמוסי שקנאים, יערות, וחופים בלתי נגועים. תוכלו לשוט, ללכת במסלולי הליכה מסומנים, ועם רכב 4x4 גם לחרוש את החופים והדיונות. את הלילה עשינו בחניון של הפארק הלאומי Mungo Brush הממוקם על שפת האגם ובמספר דקות הליכה מחוף מדהים, ועל גלי דיונות ענקיים גלשנו ב- Dark Pt (כ-7 ק"מ דרומית ל- Mungo Brush). אזהרה אחת- הקמפינג נמצא בבוש ושורץ מעופפים, בהחלט לא מומלץ כאן לשכוח את דוחי החרקים!
משרדי ה- i
אלו הם משרדי האינפורמציה המקומיים. הארגון הוא למופת, בכל מקום תמצאו שלטים לכיוון ה- i עם חניה נוחה, שירותים, הרבה עלונים צבעוניים ודודות נחמדות, אך לאכזבתנו ברוב המקרים עם הרבה יותר רצון מאשר מידע, ועיקר עיסוקן בהזמנת מקומות לינה ואטרקציות מקומיות. התקשינו מאוד למצוא חומר ותשובות לגבי אתרים מעבר לרדיוס הקרוב ביותר, ועל פארקים לאומיים מצאנו מעט מאוד מידע. בעיה נוספת עד עתה היתה כיוון הטיול שלנו (מקיירנס לסידני): מסתבר שאנחנו מתקדמים הפוך לרוב המטיילים האוסטרלים, ואילו הכל בנוי למטיילים מדרום לצפון, כך שלרוב יש מפות מכאן צפונה אבל לא דרומה. כנראה שמסידני למלבורן לפחות בעיה זו תיפתר... גם בפארקים לאומיים יודעים מעט מעבר לפארק עצמו, וכל זה מקשה מאוד להגיע למקומות שלא ידענו עליהם מראש! בקיצור, תעזרו ב"i אך אל תבנו עליהם יתר על המידה. תכננו את מסלולכם בעזרת ספרים, אינטרנט ומטיילים אחרים שתפגשו, בדרך כלל ה- i יעזור לכם רק שכבר תגיעו לנקודה! וכמובן לכל הערה יש הסתייגות- לעתים יש חריגות לטובה, כמו למשל ה- i המוצלח בפורסטר שהוזכר לעיל, כך שאנחנו ממשיכים לנסות.
הורים וילדים
הטיול עבר עלינו עד כה ללא מגע ישיר (ומבחינתי גם מפחיד) עם חיות אוסטרליות מסוכנות כגון עכבישי Red Back או נחשים. גם במישור הבריאותי אנו מתקדמים לגמרי לא רע- את מלאי טיפות האוזנים שלקחתי לשקד טפטפתי רק לאוזניו הדואבות של רון (שמתעקש לשחות בכל מקווה מים קפוא), ואת המשחה האנטיביוטית מרחתי בעיקר על עקיצות מודלקות מזבובי חול, שהחליטו למצוא מרגוע על רגליי. במילים אחרות, שום דבר לא הכין אותי באמת לדוריגו- בערב הראשון בדוריגו, בעודנו מכינים ארוחת ערב, הבחנו ב"כתם שחור" בראשה של שקד. החלטנו לנסות למשוך את ה"כתם השחור" ולאחר מאמץ לא קטן, גם של מי שאמונה על פליית כינים, הצלחנו לשלוף חיה מוזרה מראשה של בתנו הצווחת (ובצדק כמובן). התחלנו להתווכח מה מצאנו ומה משמעות המציאה והאם צריך רופא, חיסון או מעט חומר חיטוי (בחרנו באפשרות האחרונה). ברור קצר עם הריינג`ר הנחמד שפגשנו במסלול למחרת בבוקר העלה כי "הכתם השחור" הנה קרציה החיה ביערות גשם ואורבת לבעל דם חם על מנת למצוא בו מסתור חמים ונעים (כמובן שמיד התחלתי להתגרד ולהרגיש קרציות מדומות בכל הגוף). נפרדנו מהריינג`ר החביב כדי להיתקל בחיה נחמדה עוד פחות...
בעצירת המנוחה הראשונה במסלול הורדתי בשלוות רוח יחסית עלוקה שטיפסה על ירכיי, ועלוקה מהשוק של תומר. בעצירה הבאה, כשכל המשפחה כוסתה בעלוקות, כבר הצלחתי לשמור על קצת פחות קור רוח... רגלנו הותקפו בעלוקות, ואחת ענקית במיוחד נדבקה לי לגרב וסירבה להנתק. רון נאלץ להסיר את העלוקות מכולנו, בעיקר לקול צווחותי הבלתי פוסקות. בצעד אימפולסיבי ומהיר הכרזתי על הפסקת הטיול וחזרה מיידית לקראוון (הכרזה שגובתה בקריאות הידד של תומר, שכבר התעייף מהמסלול). עם הגענו לחניון ה - Never Never פקדתי על רון לחלוץ לכולנו נעליים וגרביים ולבדוק מה המצב: לא נמצאו עלוקות נוספות, וכך שב לבי לפעום בקצב סדיר פחות או יותר. בשעת ארוחת הערב סיפרנו לילדים זיכרונות מהעלוקות הנפאליות (וכמובן התחלנו להתווכח איפה העלוקות היו יותר גדולות, ואיפה צרחתי יותר חזק).
