אנחנו (אמצע וסוף שנות השלושים) ובנותינו: גלי (6) ומיקה (4), יצאנו לשנה בהודו, שנפתחה בכמה חודשי טיול, המשיכה בכחצי שנה של התנדבות בבית-חולים ובבתי ספר מקומי בצפון הודו והסתיימה בטיול בלאדק. ביקשו מאיתנו לספר קצת על מה זה ואיך זה להתנדב בהודו- אז הנה אנחנו מספרים.
מכירים את פטנט ה"ללכת לאיבוד"? פשוט הולכים בלי לשאול הנחיות, או נוסעים בריקשה ועוצרים אותה באיזשהו מקום ומשם מתחילים ללכת, נכנסים לסמטאות קטנות, יושבים במסעדות מקומיות ומגלים שכיות חמדה שלא רשומות בשום ספר הדרכה. שום דבר לא נראה מאיים, אפילו בעיני ילדים שנמצאים קצת פחות מחודש בארץ זרה, הם נרגעים, מחייכים ונושמים ברוגע. מומלץ בחום!
בסביבותיה של קאסול פזורים כפרים שונים ומשונים, אל חלקם ניתן להגיע רק לאחר הליכה ארוכה ומתישה. כל סוגי הסחורה והאספקה שעולים בדעתכם מגיעים אל הישובים הללו על גבם של פורטרים. בדרך ניתן לפגוש טיפוסים שונים ומשונים, חלקם בחרו להעביר את חייהם במערות הפזורות בהרים תוך עישון כבד.
כשחוזרים למקלוד, חוזרים הביתה עם התמונות מטיבט, להראות לחברים הטיבטים שמעולם לא ראו את מולדתם. זה גם המקום ללמוד על הבודהיזם, דבר שיכול לעזור בקבלת החלטות חשובות.
מבקרים בואשישט, מעיינות חמים ומפל, פוגשים קופים ומנסים קורס בישול ושיעור ביוגה. ומה עוד עשינו במקלוד? קשה להזכר, הכל מתערבב לרצף של גשם, ארוחות בוקר, שיעורי יוגה, ארוחות ערב, שיטוטים בעיר וארוחות צהריים.
דרמקוט זה מקום מקסים מקסים, כפר קטן, שכל בתיו מפוזרים בצורה א-סימטרית, בין ההרים. כדי ללכת מבית אחד לשני צריך ממש לעשות טרק. וכדי ללכת לאכול משהו בכלל סרט (טרק רציני יותר).
קוראים לי רותי כחלון, אני בת 25 וחזרתי לא מזמן מטיול ארוך של שנה בחצי יבשת המדהימה, איפשהו במזרח אסיה שנקראת הודו. התכנון המקורי היה לחצי שנה כדי להירגע קצת מכל הלחץ- הלימודים, העבודה, החברים, פשוט הכול.
איך רצינו להגיע לנפאל הכי מהר שאפשר ובמקום זה, התברר שבחרנו בדרך האיטית ביותר, דרך כל הצחנה האפשרית של הודו, באזורים הכי עניים והרכבת המתסכלת והידועה לשמצה ביותר..
היי לכולם! אנו עכשיו במקלוד גאנג`. עשינו קורס בישול הודי וטיבטי, פגשנו בנזירים וביקרנו במנזרים ומקדשים. הודו היא לא כמו שחושבים: לא מחלות ולא אנשים מגעילים. בהודו מקומות מרהיבים, נחלים, מפלים, טיולים, אוכל טוב ואנשים נחמדים... (מצורף מתכון להכנת ``מומו``
אחרי שבועיים בדראמסאללה ממשיכים הפלגים מזרחה למנאלי והעמקים שסביבה. מונסון עקשן אינו מאפשר לתור את העמקים לכל אורכם ורוחבם אך גם כך ההנאה מהאיזור רבה, ירוק מעינות חמים והכל עדיף על הנסיעות בין מקום למקום, אוי הנסיעות.
הדרך מעמק פרבאטי לדרמסאלה היא דרך יפה והנופים בה ממכרים. הזמן בדרמסאלה חולף ביעף בין קורס לסעודה וממסעדה לקורס, פגישות מחודשות וטיולים קצרים. בכתבה שלפניכם, החיים הטובים במקלוד גאנג`.
לאחר שבלה היה מעולה, בקרגיל מגעיל ובסריניגר נהדר, הגענו לדרמסאללה והיה.. כיף לאללה!
בכפר הילדים הטיבטיים נמצאים ילדים שהוברחו מטיבט למען חיים טובים יותר, מי שרוצה יוכל להתנדב במקום ולעבור חוויה מדהימה. חובבי המוסיקה יוכלו להשתלב במרכז לשימור האמנויות הטיבטיות ובכלל, החוויות מהמקום רק ממשיכות להיערם וישאירו אתכם עם פה פעור.
עד עכשיו השתדלנו להתרחק מהבלגן הישראלי הרגיל, וללכת עם הזרם שלנו ולא עם הזרם הרגיל. אבל כמה אפשר? החלטנו שנמאס, ואנחנו נזרום פעם אחת כמו כולם - נגיע לדרמסאלה, ניסע כמו כולם ליום טיול באמריצר, נאכל מלאווח ובנופי, ונשב הרבה הרבה עם ישראלים.
מגיעים למקלוד? כאן תוכלו ליהנות מהאוכל המשובח (ולהכיר את המסעדה האיטלקית הכי טובה בהודו -לפחות עד כה), להשלים חסרים בתחום הקולנוע (צ`ארלי והשוקולדה, מדגסקר ועוד..), לטייל בסביבה, ובעיקר, להירטב מהמון המון המון גשם!
בכתבה שלפניכם, חזרה מרגשת אל הודו הממכרת אחרי טיול של חצי שנה בהודו וחודש וחצי בארץ. חזרה לארץ של כבישים הרוסים, אוטובוסים ישנים, לחות וצפיפות בערים הגדולות, קלקולי קיבה אבל גם לקסם ההוא, למגוון של תרבויות ודתות, לטבע פראי ולשקט נפשי.
שהייה ארוכה במקלוד מביאה למודעות לבעיית הפליטים הטיבטים. תוסיפו לזה סרטים בנושא ושיחות עם פליטים טיבטים ותרצו גם אתם לקשור את עולמכם בעולמם.
מי שמגיע לדרמסאלה, ילמד הרבה על הטיבטים שחיים שם, על עברם ועל ההווה. בכתבה שלפניכם על קשר מיוחד במינו שנוצר עם נזירים טיבטים ועל מצבם הלא פשוט של הטיבטים החיים בהודו ובסין, שמעניק פרופורציה לחיים ומזכיר שתמיד צריך להסתכל על כל הטוב שיש לנו.
במקלוד גאנג' לא חסרות אטרקציות, עצם ההסתובבות בעיירה כה קוסמופוליטית היא כבר עניין משובב. רוב המקומיים טיבטים, ותרבותם מכתיבה גם את הלך הרוחות, אך ברחובות הקטנים ניתן לשמוע בליל שפות, והמסעדות מגישות תפריטים מכל הארצות.
מעבר לסצינת המטיילים, יש חיים אמיתיים במקלוד גאנג`, במלוא עליבותם, במלוא תפארתם. בכתבה שלפניכם תמצאו מופע של צעירים טיבטיים, הנערה היפהפיה בינדו ומפגש עם המשנה לדאלאי-למה, איש רוח צעיר עם עיניים חודרות.
משפחה אחת יוצאת למסע הגדול ורצוף הטלטלות ונוחתת באמריצר שבצפון הודו, עם מקדש הזהב וטקס סגירת הגבול עם פקיסטן. מכאן היא עולה צפונה לכיוון דרמסאלה בדרך יפהפיה. עוד מעט והיא בהודו.
התחלת הטיול זו נקודה רגישה תמיד, במיוחד כשמגיעים ליעד כמו הודו - עם השוק המוכר של ההתחלה. כשממשיכים מיד צפונה השוק מתרכך ומגלים מקומות יפים וחוויות מדהימות. דרמסאלה, לדוגמא היא יעד כזה שמגיעים אליו ולא רוצים לעזוב, עם הנוף המרהיב והטרקים היפים שבסביבה.
האוטובוס מטפס בכבדות במעלה ההר כשהבתים שזורים משני צידי הכביש. שעת בוקר מוקדמת. שמש חורפית נעימה. אנו מעל העננים כשרוב הנוף שקוע בתרדמת הלילה עדין ופה השמים כחולים, כאילו מזמינים. מלפני ומכל עבר עצים וירק. אני מבחין בחבורת קופים השוכנים בין ענפי העצים. לבסוף, אנו מגיעים לתחנה הסופית בכפר מקלוד-גאנג`.
