אחרי פושקר ממשיכה הדרך בטיבעיות דרומה, אודיפור (Udaipur) היא התחנה הבאה, עיר חמשת האגמים. הבטיחו ולאחר עונת מונסון טובה גם קיימו! הפלגים נשארים בעיר כשבוע, סופגים את העושר בו חיו המהאראגו`ת בארמונות מפוארים.
הדרך מ-Kodaikannal חזרה למשורים היתה הרבה יותר פשוטה מהעלייה אליה (שהיתה מאוד מתישה וכללה רכבת, ריקשה, אוטובוס ולסיום מונית). פשוט לקחנו אוטובוס תיירים ישיר ל-Madurai, אמנם היינו הראשונים לעלות עליו ולכן זכינו בסיור בן שעה בין המלונות השונים בהם נאספו שאר הנוסעים.
מאלאפורם הינו כפר קטן שב-15 דקות הליכה אפשר להגיע כמעט לכל מקום. הוא בנוי מכמה רחובות שנמצאים בין חוף הים לאזור של סלעי ענק חשופים. משני מקורות אלה, דיג ופיסול באבן (וכמובן מתיירים), מתקיימים אנשי הכפר.
נקודה שצריך להרחיב עליה בתוך מדינת קרנאטקה היא העיר האמפי, מעוז תיירי וישראלי גדוש פעילות וחן. מקום מקסים שגם כשמרגישים בו במרכז העיניינים אפשר למצוא בו פינות חמד מנותקות ואיזה ערסל שנתלה במיוחד בשבילך על גדת הנהר.
שום דבר שתראו בערים אחרות לא ידמה לחוויה בוראנסי. הפלגים בוחרים בורנאסי, העיר הקדושה על גדת הגנגס, כתחנה אחרונה בהודו. סיבה נוספת לסיים בה שהות בהודו, ממנה ניתן להגיע בקלות יחסית לקטמנדו שבנפאל.
הבדלים שבלטו לעינינו בין מדינת טמיל נדו לבין קרלה. וקצת אינפורמציה על חוף הים הנפלא ב-Varkala שמשלוות נוחות מערבית (אינטרנט, מסעדות וכו`) עם שלווה של כפר דייגים הודי.
בפונדיצ'רי, המושבה הצרפתית, אפשר להסתובב בסמטאות הפנימיות של השוק, במחוזות הפירות והירקות, הסארים והחרוזים, התבלינים והכלים. אפשר ללכת לאיבוד בשוק על בסיס יומיומי ובכל פעם לראות דברים חדשים ומופלאים. משם אפשר לנסוע למאמאלאפוראם, בה נמצא סלע כדור החמאה של קרישנה וחוות תנינים מסקרנת.
אחרי כמעט שני עשורים, חזרו הזוג אלון ונועה להודו. מפוקחים יותר ובשלים יותר, הם עשו טיול במדינת קראלה המהממת. בדרכם הם התרשמו מבית הכנסת היהודי בקוצ`ין, עשו טרק יומי בינות למטעי תה מפוזרים על רכסים גבוהים והתפנקו בעיסוי אירוודי בורקאלה.
על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המלה ``קשמיר`` ? הפגזות, פיגועי טרור, סכסוך בן עשרות שנים, גבול מתוח ? אז ככה: קאשמיר היא נופים שוויצריים, מטבח (כמעט) תורכי, בתי סירה בעיצוב אנגלי ומחירים הודיים! וכן אמא - הייתי בקאשמיר.
הודו, כידוע, מהווה מוקד תיירותי מרתק. משפחות רבות מגיעות למדינה, החולשת על רוב שטחה של תת-היבשת ההודית, על מנת ליהנות מפעילויות וטיולים. להלן מקבץ קטן של פארקי שעשועים ואטרקציות בהודו
הטבע והנוף העירוני משתלבים היטב באודאיפור (Udaipur), אשר בדרום רג'סטן. העיר, שכונתה 'ונציה של המזרח', היא גם בעלת מסורת תרבותית עשירה. המקדשים הג'אינים באזור הם בין המרשימים בצפון הודו.
עמק פארווטי הוא אחד היעדים הפופולארים בצפון הודו, מי שיגיע לשם מובטח לו שימצא נוף קסום של פסגות הרים מושלגים, צמחייה סבוכה וכפרים ציוריים. כאן תוכלו לצאת לטיולים ברגל שיביאו אתכם אל פינות החמד של העמק.
חמישה חודשים עבדתי במרפאת ה-Root ויצאתי אל הכפרים. אל מול כל החולי, העוני, המצוקה והזוהמה, הגעתי גם אני להארה שלי- תפקידנו אינו לשאול מדוע, תפקידנו לנסות לעשות את מה שישנו למעט טוב יותר.
אנחנו (אמצע וסוף שנות השלושים) ובנותינו: גלי (6) ומיקה (4), יצאנו לשנה בהודו, שנפתחה בכמה חודשי טיול, המשיכה בכחצי שנה של התנדבות בבית-חולים ובבתי ספר מקומי בצפון הודו והסתיימה בטיול בלאדק. ביקשו מאיתנו לספר קצת על מה זה ואיך זה להתנדב בהודו- אז הנה אנחנו מספרים.
האנומן הקטן הלך אל אמו ואמר לה: ``אני רוצה לאכול תפוח``. אמו אמרה לו: ``אין לנו תפוחים בשמיים. אבל הדבר הראשון האדום שתראה, הוא התפוח שלך`` האנומן הלך וחיפש משהו אדום ולא מצא. בינתיים עלתה השמש בשמיים והאנומן ראה אותה וחשב - זה התפוח שלי. הוא הושיט יד לקח
זהו, הכל ארוז, אפשר לזוז. שניה שניה, על מה אנחנו מדברים פה? אולי הכי טוב שנתחיל בהתחלה. אתם מוזמנים לקרוא על הההכנות שלנו- כתבה בשלושה פרקים מנקודת מבטם של האיכר והמלקטת...
ברוכים הבאים לדלהי. עיר שוקקת 24-7, חמה, מיוזעת וריחנית וצפופה עד שיגעון. אנשים רבים מגיעים לדלהי וישר מעופפים ממנה ללדאק כדי לחסוך את החום, הלחות והשוק הראשוני, אבל יש שבוחרים להתחיל בדלהי, כדי לקנות בה רכב שאיתו יסעו ברחבי הודו.
שלום לכולם, קוראים לנו רמי וענת אנחנו ``הודוהוליקים`` (רמי וענת בוידוי נוקב בערב הפתיחה של תוכנית 12 הצעדים ``איך לא להיגמל מהודו``)
האמינו לי, שכל נהג מונית תל אביבי עם שנות ותק רבות מספור, המיומן בעומסים של רחוב המסגר, אינו מסוגל שלא להחסיר פעימת לב אחת מתוך שלוש לנוכח הוירטואוזיות שהנהג ההודי הממוצע מפגין בכל רגע נתון. בכתבה שלפניכם, החיפוש אחר הרכב לטיול עצמאי בהודו.
מכירים את פטנט ה"ללכת לאיבוד"? פשוט הולכים בלי לשאול הנחיות, או נוסעים בריקשה ועוצרים אותה באיזשהו מקום ומשם מתחילים ללכת, נכנסים לסמטאות קטנות, יושבים במסעדות מקומיות ומגלים שכיות חמדה שלא רשומות בשום ספר הדרכה. שום דבר לא נראה מאיים, אפילו בעיני ילדים שנמצאים קצת פחות מחודש בארץ זרה, הם נרגעים, מחייכים ונושמים ברוגע. מומלץ בחום!
לכל מקום שאנו מגיעים אנו מביאים את בשורת הגשם. הילדים כבר תוהים אם באמת קיץ עכשיו. לא קל לקום כל בוקר כשהחלונות אפרוריים ונקישת הגשם על החלון מבשרת שוב על יום של מנוחה וגיחות קצרות, פעם לגן הקסום שלנו ופעם לגדת נהר הביאס, לשוק הטיבטי או לירקן המקומי שלנו.
חושבים לקנות רכב בהודו? תתכוננו להזיע. בדרך אל הג`יפ הנכסף עברה משפחת עדוי את כל תלאות הבירוקרטיה ההודית, ועשתה את הבלתי אפשרי. בואו ללמוד איך לעשות את זה ביעילות, וגם לדעת דבר או שניים על זכות קדימה בהודו (רמז: אין דבר כזה).
רישיקש ידועה כעיר קדושה שעולי רגש צובאים על שעריה. משפחת עדוי עושה את דרכה לשם כדי לראות מקרוב במה מדובר. על הדרך לרישיקש, ההשתתפות בטקס הפוג'ה והבילוי בפארק מים בסגנון הודי, בכתבה שלפניכם.
נסיעה רצופה של 13 שעות ומעבר דרך עיירות קטנות תביא אתכם בסופו של דבר לנייניטל - המקום המושלם לחופשה משפחתית רגועה וקסומה.
גואה- תיירות מסנוורות בלובנן ההופכות בהינף קרן שמש ללובסטרים שלוקים, מאכלים משובחים המשיבים את הטאיירים למקומם הטבעי, ``בתי קופים`` הצומחים מן החולות הזהובים, והמון המון שקט ושלווה של טרום עונה המופרים מדי פעם על ידי חזיזים רבי עוצמה.
פסטיבל דוסרה מציין את נצחון הטוב על הרע ונחשב אצל הינדים רבים כראש השנה האמיתי. הם חוגגים את הארוע במשך שבוע. בכל ערב מואר ארמון המהרג`ה הניצב במרכז העיר ב-97,000 נורות ובבקרים מנקים ומסדרים את בתי העסק ואת הבתים הפרטיים, מעטרים את ספי הבתים בראנגולי - עיטורי גיר מורכבים ויפים
שטים על תעלות המים של קראלה, לומדים על הקוקוס ושימושיו, מסיירים ברובע היהודי בקוצ`ין, הולכים לאיבוד במחסני התבלינים, רוקדים קאתאקאלי, קוטפים תה בקומילי, פוגשים את טאג` מאהאל בשנית, ובין לבין חווים פרידה עצובה.
משפחת עדוי נפרדת מהודו ורגע לפני המעבר לניו-זילנד הם מנסים לסכם את חוויית הטיול המשפחתי שם. רמי כותב על קניית הרכב והנהיגה בהודו, וכל אחד מבני המשפחה בוחר את המקום האהוב עליו בהודו. ומה המקום שהיה אהוב על כל בני המשפחה? על כך תוכלו לקרוא בכתבה.
הטאג` מאהאל של היום שונה מזה של לפני 15 שנה: המחיר היה אז 5 רופי והיום עומד על מחיר שערורייתי של 750, בדיקות הבטחון היום קפדניות ומחמירות אבל כמו אז, גם היום, ממתינים מדריכים באדיקות לתיירים, כדי לספר להם על נפלאות האתר. הצטרפו למשפחת עדוי בביקור חוזר בפלא העולם ההודי.
אודאיפור נבנתה במדבר סביב מקווי מים. היא בנויה כרוב ערי רג`אסטאן מסביב לארמון הממוקם בחלקה הגבוה של העיר והמשקיף על כל עבריה. פושקר פרושה מסביב לאגם הקדוש ומדרגות הגאטס משמשות את עולי הרגל הבאים לטבול במים הקדושים. הצטרפו אל פיני שממשיך מראג'סטן אל אגרה ולאחר ביקור שני בטאג' מאהל, שב לדלהי, לביקור בבית הכנסת היחיד שנותר בעיר.
