קזבלנקה העיר הגדולה

הגענו בשעה 1.00 בלילה לשדה תעופה עמוס נוסעים עקב חופשת חג הסוכות כדי לעלות בשעה 04:15 על טיסת אלאיטליה מנתב"ג לרומא. חניית ביניים קצרה וטיסת אלאיטליה מרומא לקזבלנקה, הביאה אותנו לשדה התעופה בקזבלנקה בשעה10:30 בבוקר שעון מקומי.

כדי להכנס למרוקו יש צורך בקבלת ויזה, אלא שבמרוקו בניגוד למקובל תהליך קבלת הויזה לקבוצה נעשה בשדה התעופה של קזבלנקה ולא מראש בארץ. לשם כך יש למלא טופס בקשת כניסה ולהגיש אותו יחד עם הדרכון בחדר מיוחד שנועד לצורך קבלת הויזות. החדר נמצא בסמוך לאשנבי הכניסה למדינה בשדה התעופה. זמן ההמתנה תלוי כנראה בכמות הממתינים (היינו שתי קבוצות שהגיעו מהארץ והמתנו כשעה כשאנחנו הקבוצה הראשונה שקבלה את הויזות -; ורד אמרה שהפעם זה הלך מהר), יש להקפיד שבדרכון יש לפחות דף אחד פנוי כי הם מביילים את הדף כולו ומוסיפים חותמת.

שדה התעופה שקק חיים, שעת ההמתנה אפשרה לי לצפות בעשרות מאמינים מרוקאים שחזרו מהחאז' (עליה לרגל למכה). רובם ככולם לבושים בלבוש מסורתי מהודר (קפטאן) וחלקם היו עם בקבוקים מוזהבים שנראו כמו מימיות מלאים במים קדושים. המחזה היה מרתק. לא יוצא לנו הישראלים להפגש עם נוף אנושי שכזה עקב מגבלת הביקור בארצות מוסלמיות אני ראיתי זאת כהזדמנות למפגש אנתרופולוגי עם תרבות ערבית אוטנטית ולא הפסקתי לצלם עד שהפסיקו אותי עקב מגבלת ביטחון.

היום הראשון לטיול היה כולו בקזבלנקה. יצאנו משדה התעופה בנסיעה דרך רחובותיה של העיר קזבלנקה. הרושם הראשוני היה של הרבה בנייה לבנה שהזכירה לי את בתיה של תל-אביב, חלק בנייה צרפתית אר-דקו וגם קצת מבני באווהאוס וחלק אדריכלות מודרנית, שאטנז של בנייה עירונית מזרחית ומערבית כאחד.

נסענו היישר לביקור במסגד חסן ה 2 המהווה את האטרקציה המרכזית של העיר לכל תייר ממוצא. המסגד הינו הגדול באפריקה והשלישי בגודלו בעולם. ניתן היה לראות את המינרט של המסגד המתנשא לגובה של 210 מ' עוד תרם הגעתנו אליו.

המסגד ממוקם על חוף הים ונבנה ע"י חסן השני אביו של המלך הנוכחי מוחמד השישי.

המסגד משתרע על שטח של 100 דונם. הוא מיועד להכיל כ 25,000 מתפללים. מוקף רחבת שייש ענקית ומרשימה בה יכולים להכנס עוד 80,000 מתפללים. אלא שהוא במידה רבה מהווה "פיל לבן" בהיותו יותר אתר לתיירים מאשר מסגד פעיל.

המבנה המרכזי של המסגד בנוי בשלושה מפלסים, החלק העליון הינו אולם תפילה מרשים עם גג נפתח המעוצב במיטב הסגנון המרוקאי והספרדי.

קומת הביניים מכילה היכל ענק נוסף נתמך בעמודים מעוצבים שבמרכזו מספר מזרקות מים לצורך הטהרות ונקיון לפני התפילה. בקומת הקרקע ישנו חמם יפיפה שלא נעשה בו שימוש מעולם. המבנה מרהיב מאוד, הרבה אומנות מוסלמית ובעיניי מגלומני למדי, אבל אי אפשר להיות בקזבלנקה בלי לבקר בו.

יצאנו לרחבה המסגד לצילום קבוצתי וצפינו לכיוון דרום לעבר היעד הבא שאליו נסענו טיילת עין-דיאב לאורך שדרות לה קורניש המשתרעת לאורך חוף האוקינוס האטלנטי. מהתאורים שקראתי על האזור ציפיתי לחוף מלהיב ולטיילת ארופית. לאכזבתי טיילנו באזור יחסית מוזנח שהזכיר לי את חוף הים של תל אביב בשנות ה 80 - 70. לאורך הטיילת מסעדות פתוחות ומועדוני ספורט עם ברכות עממיות למדי וכמה בתי מלון שקירותיהם מתקלפים.
נצלנו את פסק הזמן לארוחת קרקרים עם גבינה מהבית תוך ישיבה על אחד הספסלים מול הים מביטים לעבר הגולשים והרוחצים באוקינוס. יש לאורך הטיילת גם מסעדת מקדונלדס וכמה מסעדות מקומיות שרבים מהם מגישים סוגי משקה שונים.

משם יצאנו בנסיעה לסיור ברובע אנפה הסמוך, זהו האיזור היוקרתי של העיר שהחל את התפתחותו בשנות ה 30 של המאה הקודמת. צפינו בבתים פרטיים רבים ויפים טובלים בגינות ירק פורחות. הייתה זו הצצה לקזבלנקה המודרנית והעשירה.

המשכנו בנסיע למרכז העיר לביקור מעניין בכיכר מוחמד ה- 5 הנמצאת לא רחוק מהכניסה למדינה (העיר העתיקה) וניכרת בבניניה הציבוריים הגדולים בסגנון אר-דקו.

הגענו בשעות אחר הצהריים המאוחרות כשהכיכר היתה הומה מתושבים מקומיים שישבו בפינות הכיכר ועל הדשא. היה זה עבורנו מפגש מהנה עם מראות מרוקו העירונית. מעברו האחד של הכיכר נצבת מזרקה שסביבה הומות מאות יונים ועשרות אנשים עומדים ומביטים בהם וזה בזה, הצטרפנו גם אנחנו למביטים מגניבים צילום או שניים.

הסתובבנו סביב הכיכר צופים במבנים השונים התוחמים אותה, בית העיריה המכונה "הבלאדייה" עם מגדל השעון הצמוד אליו המתנשא לגובה 50 מ'. בית המשפט, הדואר והקונסוליה הצרפתית. פיסלו של הנציב הצרפתי הראשון לואי- אובר- גוסאלב ליוטה שבנה את קזבלנקה המודרנית ניצב בחזית בנין הקונסוליה רכוב על סוסו. מרחוק צפינו למרחוק על קתדרלת סקר הלבנה המבנה הנוצרי היחיד בעיר המשמשת היום כמבנה מחסן.

המשכנו בנסיעה דרך כיכר האומות המאוחדות הכיכר האדמיניסטרטיבית של העיר עם בנייני הממשל, חולפים ליד פארק "הליגה הערבית" בדרכנו למלון Prince De Parisשהיה ממש בסמוך.

אחרי מנוחה קצרה, ארוחת ערב שהוגשה לנו לשולחנות עוד האזנו למרות העיפות הרבה לאחר לילה ללא שינה לצאת ביחד עם ורד המדריכה ועם שני מלווים צמודים מטעם מלך מרוקו (נוהל קבוע לכל הקבוצות הישראליות המטיילות במרוקו) לראות את ההתרחשות בכיכר וברחובות העיר. צפינו בבתי הקפה, חנויות לממכר מזכרות ואפילו עשינו סיבוב קטן וממצא בתוך המדינה על מנת לחוש את האזור העתיק והצפוף של העיר העתיקה.

המסקנה הייתה כי בתי הקפה במרוקו הם כמעט על טהרת המין הגברי יושבים חבורות חבורות, מדברים, מעשנים ושותים. לעיתים נדירות רואים גם זוגות או אישה יושבת. אפילו בלילה הרחובות בקזבלנקה באזור מרכז העיר הסמוך למדינה נראו לי מלוכלכים ומוזנחים במידת מה.

איזור נוסף שבקרנו ביום האחרון שלנו בטיול במסגרת החזרה לקזבלנקה ערב חזרתנו ארצה היה אזור שנקרא "חאבוס"  או קארטייה אבו (נובל מדינה -; המדינה החדשה). זהו אזור הממוקם מדרום מזרח לעיר שנבנה בשנות ה 30 של המאה הקודמת בידי הצרפתים בנסיון לפתור את מצוקת הדיור בעיר העתיקה. בסמוך נמצא גם אחד מהארמונות המלכותיים שלא נתן לבקר בו. האזור יפייפה מבחינת הארכיטקטורה המרוקאית, רחובות עם קשתות וחנויות מגוונות של ביגוד, כלי נחושת, מזכרות עוגיות מרוקאיות ועוד ועוד. תוסס ומאפשר לערוך קניות אחרונות לפני החזרה הביתה.

הפוסט הבא: מרבאט בירת מרוקו דרך וולוביליס ומקנס לפס