מראבט בירת מרוקו דרך וולוביליס ומקנס לפס

יום שני לטיול - יום ה' 23/09/10 (חג סוכות)

היום השני לטיול כלל את ראבט, העיר הרומית וולוביליס, ביקור במקנס והגעה לקראת לילה לפס.

יצאנו בנסיעה מקזבלנקה צפונה לכיוון רבאט נסיעה בת שעה וחצי. ראבט היא בירת מרוקו המודרנית, אוכלוסייתה מונה כ 1.2 מליון נפש. היא שוכנת על גדותיו המערביים של ואדי רגרג מול העיר הקדומה יותר סאלה. העיר הוקמה לפני 2,500 שנה ע"י הפיניקים ושימשה כבירת התרבות הערבית בשנת 2003.

היעד הראשון בביקורנו ברבאט היה ביקור קצר במתחם הכניסה לארמון מלך מרוקו. הארמון נבנה במחצית השניה של המאה ה 19 על שטח של ארמון קודם. הכניסה אל מתחם הגן המטופח והיפה בחזית הארמון הינה דרך שער ושדרה מרשימה וירוקה כשמשני צדדיה עצים. לפני הארמון רחבה גדולה בשם משוואר המשמשת לטקסים ומקנה למקום עוצמה שלטונית נוספת. מצד אחד שלה נמצא מסגד אהל פאס המשמש את המלך ונבנה מתרומות של תושבי פאס. ומצד השני מתחם הארמון. בכניסות השונות ולאורך קירות חזית הארמון עומדים שומרים בזוגות לבושי מדים. לא ניתן להכנס לארמון אך בהחלט מעניין לצפות בכניסה המרשימה ובמבני הארמון הבנוי מאבן גיר, גגות רעפים בצבע ירוק וקירות וכניסות מצופים בפיתוחי עץ ואריחי (סלייז') קרמיקה מרוקאית בסגנון המאפיין כמעט כל מקום ממלכתי או דתי במרוקו.

משם המשכנו לביקור באתרים המפורסמים ביותר ברבאט המוזילאום של המלך מוחמד ה 5 ובניו חסן מלך מרוקו והנסיך עבדאללה. ומגדל טור חסן שנבנה כמינרט למסגד גדול במאה ה 12 על ידי הסולטן יעקוב אל-מאנסור משושלת המוואחידון מתוך מטרה שגובהו יגיע ל 60מ' ויהיה הגבוהה בעולם המוסלמי.

המתחם מעניין לביקור ומפגיש עבר עם הווה. הבניה של המוזלאום עכשווית, מוסלמית, מונומנטלית ומרשימה, מעוטרת באריחי סליז' (פסיפס מקומי) מהרצפה עד לתיקרה. הקבר נמצא בקומה תחתונה והקהל המבקרים צופה בו ממרפסת בקומה מעל. בכניסה למוזלאום ובתוכו אנשי שמירה לבושים בתלבושת מסורתית. מהמסגד הגדול וטור חסן נשתמרו רק שרידים המעידים על עוצמת העבר. בכניסות למתחם כולו שומרים רכובים על סוסים.

בתום הביקור נסענו לכיוון הואדי ונהר אבו רגג (המגיע מהרי האטלאס ונשפך לאוקינוס האטלנטי בסמוך לעיר) ולעבר העיר סאלה. האזור כולו נמצא בימים אלו בתנופת בניה של כבישים וגשרים מתוך מטרה לחבר בן שתי הערים. העיר סאלה הייתה בעבר מיושבת ע"י שודדי ים שהפילו פחד על כל האזור.

משם פנינו לקסבה אודאיה (מתחם מגורים מוקף חומה המאפיין את מרוקו) היושב על צוק מול שתי הערים. הכניסה משער ענק ומרשים בשם באב אודאיה שנבנה ע"י המוואחידון במאה ה 12. הקסבה משמשת גם כיום למגורים, היא שלווה מאוד, רחובותיה צרים ומסויידים בצבעי לבן ותכלת המקנים לה יופי וחן רב. הליכה לאורך רחוב ראשי צר מביאה את המבקר למשטח הניצב על צוק גבוהה מעל האוקינוס ומאפשרת תצפית נפלאה בו זמנית על האוקינוס האטלנטי, נהר אבו רגג, העיר ראבט ועל העיר סאלה. אסור להחמיץ את בהיקור בקסבה המקסימה.

אחרי התצפית הלכנו בהנאה רבה ברחובותיה הצרים והציוריים של הקסבה לבית קפה מקומי בו טעמנו לראשונה ממגוון מאפי הבית המרוקאים המפורסמים בטעמם המשובח (הרבה עוגיות משקדים וקוקוס) וכוס תה עם נענע.

היעד הבא היה ביקור חטוף במלח (השכונה היהודית) של רבאט הנמצאת בסמוך לחומת המדינה של העיר. צעדנו לאורך הרחובות מביטים ברוכלי השוק המקומי ובמקומיים הקונים לחם ומוצרי בסיס בחנויות הקטנות והצפופות שלצדי הסמטאות. יכולנו לראות שחלק מהרחובות עוד נושאים את השמות העבריים מהתקופה ששקקו חיים יהודיים. עצרנו ליד כמה בתים בהם חיו יהודים. אפילו זיהינו סוכה על אחד הגגות המעידה שהמלח עדיין לא נינתש סופית ויש עוד יהודים אחדים הגרים בו גם היום.

יצאנו מראבט בדרכנו לכיוון מזרח, נסענו דרך אזור מישורי עמוס עצי אלון וזית שהזכירו לי במעט את נופי הארץ.

בשעות אחר הצהריים המוקדמות הגענו לעיר הרומית הקדומה וולוביליס Volubilis הממוקמת כ 33 ק"מ צפונית למקנס. העיר הוקמה במאות השניה והשלישית כעיר המחוז המערבית ביותר באמפריה הרומית והיתה מרכז מנהלי חשוב ומוקד חקלאי תוסס (על כך יעידו הגתות באתר). תושביה היו רומים, ברברים מוסלמים ויהודים כאחד. האתר הוכרז ע"י אונסקו כאתר שימור עולמי.

שרידי העיר כוללים מבנים רבים ובעיקר פסיפסים מרהיבים ומרשימים ביופיים.

ערכנו סיור מקיף בשרידים הארכיאולוגיים במתחם שגודול כ 400 דונם הכולל רחוב מסחרי עם מבני קשתות ושרידי בזיליקה מהתקופה הביזנטית. הרבה בתי מגורים לאצולה המקומית של אז, מרחצאות ומבני ציבור עם ריצפות פסיפס. העיר נבזזה ע"י מולאי איסמאעיל אשר בנה את בירתו מקנס מאבני השיש של וולוביליס. לחובבי ארכיאולוגיה המקום מעניין ומומלץ לביקור.

לקראת ערב נסענו אל העיר מקנס. העיר נוסדה במאה ה 10 ע"י שבט ברברי בשם "מקנסה" שפרושה לוחם. העיר שימשה כבירת מרוקו בתקופת מלך מרוקו מולאי איסמעיל. היא שוכנת במישור שבין הרי האטלס התיכון והרי הריף.

ערכנו ביקור מרגש במלח היהודי של העיר שהכניסה אליו הינה מאחד משערי הכניסה למדינה. הביקור אפשר הצצה ליהדות מקנס בין חברי הקבוצה היו אח ואחות שהגיעו ארצה ממקנס וזיהו בהתרגשות את הבית בו נולדו וגרו בסמוך לחומת העיר ושער הכניסה. צפינו בדלת הכניסה לבית הקברות היהודי החדש שהיה כבר סגור וצעדנו לאורך הרחוב על מנת לבקר בתלמוד תורה שעדיין נשמר ע"י אחרוני היהודים הגרים במקנס.

את פנינו קיבל יהודי דובר עברית שברך אותנו וסיפר לנו על המקום. המבנה של תלמוד התורה היה קטן צר וארוך, בצמוד עליו חצר בינונית בגודלה בעלת שני מפלסים ובהם כיתות הלימוד מהעבר. בתלמוד תורה זה למדו חברינו לטיול וההתרגשות בקרב חברי הקבוצה היתה גדולה כשסיפרו מסיפורם האישי במקום.

עם חשיכה הגענו לכיכר המרכזית של העיר כיכר אלאהדים ושער הכניסה לעיר הקיסרית בשם באב אל מנצור.

השער הינו אחד המרשימים במרוקו גובהו 16 מטר הוא מצופה כולו באריכי טרקוטה מזוגגים ובכתובות ערביות מעוצבות ביד אומן. השער כולל שלושה פתחים המרכזי משמש למעבר השניים האחרים לקישוט. בחזית שער הכניסה כיכר רחבת ידיים שהיתה שוקקט חיים ומלאה פעילות. להטוטנים, נואמי רחוב, מוזיקאים הפליאו מכישוריהם כשקהל בעיקר מקומי עומד מקשיב, משתתף ומעודד היתה זו הדגמה קלה למה שמצפה לנו בכיכר המרכזית של מראקש. באחד מצידי הכיכר ישנה כניסה לשוק חמוצים מרהיב ביופיו במראות, ריחות וצבעים, מתקפה חזיתית על כל החושים. לא יכולנו שלא לקנות ולהנות מהטעמים.