ה TMB שלי יוני -יולי 2012 , היום השלישי - קדימה לאיטליה

LES CHAPIEUX - RIFUGIO ELISABETTA

הבוקר התעוררתי מוקדם אל היום השלישי של המסע . היום אמור לקחת אותי אל עבר הצד האיטלקי של המסלול , וכך לאחר ארוחת בוקר בסיסית ( 3 כוסות אספרסו, 2 פרוסות עם ריבה וכוס חלב ) יצאתי אל הדרך. כבר עם צעדיי הראשונים הבנתי שעל עקרונות משלמים, ועל עקרונות מטופשים משלמים יותר. באמת שאין שום סיבה ללכת את הקטע הראשון. ביציאה מן המתחם פגשתי שני חמורים. שהם הבינו שאני הולך לטפס את העלייה המיותרת , אחד מהם הציע שאצטרף אליהם ונהיה שלישיה...


 התעלמתי משניהם והמשכתי לטפס בעלייה מהרהר לי בעקרונותיי המטופשים. פתאום הבחנתי בדמות המתקרבת אליי מן האופק. היה זה בנו של "בוב משהו". נראה שהילד על ספידים או משהו כזה, הוא פשוט הולך בקצב של רוג'ר רביט. הוא כמובן האט לידי והקדיש לי מעט מזמנו. הוא סיפר ששנה שעברה הוא עשה את שביל האפלצ'ים ב 5 חודשים ( למי שלא מכיר מדובר במסלול החוצה את מזרח ארה"ב לאורך 3200 ק"מ...) , זה מסביר הרבה...
לא חלפו שניות רבות בטרם הוא השאיר אותי ואת נשימותיי הכבדות והתרחק במעלה ההר. כעבור שעה וקצת של עלייה מיותרת הגעתי לנקודת ההתחלה. איזה יופי אני כבר עייף ! למקום קוראים VILLE DES GLACIERS שזה מחלבות גד או משהו דומה. מכאן הדרך עולה אל עבר REF DE MOTTETS . ליד ה REF פגשתי חבורה של מטפסים שסחבו איתם טונות של חבלים וציוד , ממש מרשים.
מה REF מתחילה עלייה אחת ארוכה עד ל COL DE LA SEIGNE שם אומרים שלום לצרפת ו VIVA ITALIA . העלייה המתוארת בספר כשפיץ התגלתה במלוא שפיציותה . יחד עם זאת לראשונה ניתן לומר שגם הגוף וגם הראש מבינים את העסק , ולמרות שהעלייה היא אינסופית , היא תמיד נגמרת מתישהו. כך התקדמתי לי לאיטי כשכל אלה חסרי העקרונות שהתחילו מהאמצע , עוקפים אותי אחד אחר השני. בשלב מסוים פגשתי את "בוב משהו" ואת בתו "חביבית משהו" שספרו לי שהבן ממשיך לרוץ והם יפגשו אותו רק בעוד שלושה ימים. להפתעתי הרבה עדיין לא פגשתי אף ישראלי , ליד הפסגה פגשתי בצרפתייה חובשת כובע של גולני . כנראה השתזפה בנתניה ליד איזה גולנצ'יק שהשאיר לה מזכרת.

 וכך ב 11:30 הגעתי אל הפסגה 2515 מטר ,משם מתחילה הירידה אל האליזבטה. מובן שלא עזבתי את הפסגה בטרם אכלתי חריץ גבינה בצרפת וקינחתי בתפוח באיטליה. הירידה התגלתה כמשהו מוכר ולא דורסני במיוחד. הציפייה הייתה כמובן אל אליזבטה שזה REF מאוד מפורסם השוכן למרגלות קרחון אדיר ממדים. אחרי שעה ורבע הגעתי אל מרגלותיה של אליזבטה , זו משום מה בחרה את ראש הגבעה כמקום משכנה. 10 דקות נוספות של עלייה אני שם.



REF ELISABETTA

למזלי הרב, שנייה לפני שהגעתי הרגשתי בטיפות גשם הראשונות במסע , איזה מזל !!! האנשים שהגיעו בשעתיים הבאות לבשו מעלי גשם ונטפו מיים. השמיים נהיו אפורים וערפל כבד כסה את העמק שלמרגלות האליזבטה.
החדרנית של אליזבטה הובילה אותי אל הסוויטה המלכותית תוך שהיא מפזרת עלי כותרת של וורדים למרגלותיי. הסוויטה התגלתה כעליית גג שם מסודרים בסמיכות מזרנים שעל כל מזרן מונחת גוויה של מטייל אחר. ריח הגבינות התערבב בריח הגרביים...
 אני , ששפר עלי גורלי, ישנתי צמוד לקיר מצד אחד ולצידי השני יפיפייה צרפתית בת 84 ... ( משום מה כשחזרתי אחרי ארוחת הערב , היא כבר לא הייתה שם יותר , אולי מתה ? ) . ועכשיו ברצינות, המקום מתוחזק ברמת על, השירותים והמקלחות מבריקים כמו בבית . המיטות והמזרנים נקיים ומריחים כמו מרכך כביסה ולא כמו יום של עליות. ממש מקום ברמה, גם הצוות היה נעים ונחמד אל הבריות.


בערב דיברתי עם הארץ , אחותי שהגיעה נשמעה מרוצה מאוד מהתקדמות שלי במסע. נשמע שהיא לא פחות מרוצה מהתקדמות שלה במסע... הילדים בבית קבלו תעודות ונשמעו מרוצים מעצמם. אשתי שתחיה נשמעה נסערת לאחר שבננו ברח היום מהבית , לא היה מדובר במשהו חריג , אם לא היה זה ילד בן שנה שפשוט פתח את הדלת ויצא לטייל ברחוב... אכן לא פשוט להישאר לבד עם כל כך הרבה ילדים. איזה מזל שאני כאן !

ארוחת הערב הייתה נחמדה מאוד , ישבתי עם ארבעה ספרדים שמדברים אנגלית כמו שאני דובר צרפתית . ורופא אנגלי אחד שעושה את המסלול לבדו. העובדה שאשתי רופאה בעצמה ואני נוירוכירורג ( למען האמת פחות מנתח מוח , יותר זיין שכל...) אפשרה לנו לנהל שיחה ערה על מצב הרפואה באנגלייה. אני בטוח שאשתי הייתה מוצאת איתו נושאים ותסכולים משותפים רבים.

כמובן שאחד מנושאי השיחה היה גמר היורו. מכיון שאנחנו נמצאים בשום מקום, עבורנו היורו נגמר לפני הגמר ...

כמנהגי פרשתי מוקדם לישון , דבר לא יעצור אותי , 5 שניות והנגרייה מופעלת ואני נוחר יחד עם שאר המקהלה.

 בפרק בא:

היום הרביעי - ראפטינג ב TMB !!!