עוזבים את קנדה (המפלים) בחזרה לארה”ב. הפעם בכיוון כללי דרום – הרשי פנסילבניה.
בדרך עשינו עצירה במוזיאון הזכוכית בקורנינג. מתברר שזה מוזיאון ממש מוצלח. יש בו גם אומנות בזכוכית, וגם תערוכות של עדשות שונות, הדגמות של ניפוח זכוכית וכו'. לנו היתה רק שעה בערך להיות בו, אבל שווה להישאר יותר ולעשות אותו בנחת (כשמגיעים צריך לבדוק מתי ההדגמה של הניפוח, אנחנו הגענו כבר לסוף, אבל נראה ממש מעניין לראות זאת). ובכלל, קורנינג נראית עיירה נעימה ויפה שכדאי לעצור בה.
המשכנו במרץ לכיוון הרשי. כחובבי שוקולד היה ברור שאנחנו חייבים להגיע לשם. לקחנו חדר במלון days inn, שסה”כ היה נחמד מאוד. בארוחת בוקר יש מתקנים להכנת ואפל בלגי, שזה ממש שווה. רק שחיפשנו וחיפשנו וכרגיל היה רק מייפל. שאלתי את אחד העובדים איך יכול להיות שאין סירופ שוקולד במלון בהרשי, אז הוא הלך למטבח להביא לנו סירופ שוקולד.
את הבוקר בילינו במרכז המבקרים של הרשי (יש ליד פארק שעשועים שקראנו שהוא אחד המוצלחים, אבל החלטנו לוותר כיוון שאנחנו גם ככה ממשיכים לאורלנדו). יש 3 אטרקציות במפעל (מלבד החנות הענקית שמלבד שוקולדים יש בה כמובן חולצות, כובעים וכו'. גם אתה משלם, וגם עושה להם פרסומת. אין מה לומר, גאוני שיווק האמריקאים).
- סיור שמראה את ייצור השוקולד (חינם): נוסעים בקרון כמו במתקנים של פארקי השעשועים ורואים את תהליך הכנת השוקולד מקבלת פולי הקקאו ועד האריזה. מאוד יפה ומושקע.
- סרט תלת מימד (תשלום של 7$ בערך): מאוד נחמד. השוקולדים של הרשי חוקרים מי פרץ למפעל, ומגלים שיש רשע שרוצה להפוך את כל השוקולד למר.
- הכנת שוקולד בעצמך (זה כבר יקר בערך 15$, אבל ממש שווה): כל אחד בוחר במחשב איזה סוג שוקולד רוצה, בוחר עד 3 מתוך 5 מילויים, ומסמנים אם רוצים ציפוי של סוכריות. אח”כ רואים איך המכונה מכינה את השוקולד לפי התכנון. ובסוף גם מתכננים את האריזה (בוחרים צבע ותמונות וכו'). בסוף התהליך מקבלים חפיסת שוקולד, בקופסת מתכת, עם כיסוי קרטון שתכננת לבד (שם השם לך כמובן). הילדים היו מאושרים, וגם אנחנו נהננו מהתהליך.
בסוף הסיור והסרט כמובן שמקבלים חטיף שוקולד הרשי… ואין ברירה אלא גם לקנות עוד קצת שוקולדים בחנות. לא ניתן לעמוד בפיתוי.
המשכנו בדרכנו עד לוושינגטון הבירה. הורדנו את המזוודות והשוקולדים (מה שנשאר אחרי הנסיעה...
) במלון, והחזרנו את הרכב בתחנת הרכבת המרכזית (מקום יפה בפני עצמו). אציין כי בגלל שלקחנו את הרכב בניו יורק והחזרנו בוושינגטון היתה בעיה לשכור דרך אתרי האינטנרט, אז נעזרנו בסוכנת נסיעות. וגם שילמנו 150 $ קנס בהחזרה בגין ההחזרה במדינה אחרת.
וושינגטון מאוד מרשימה בעיניי. היינו בה יומיים, והלכנו לראות את אנדרטת לינקולן ואנדרטת וושינגטון (המעלית היתה בשיפוצים אז לא עלינו. אבל אפשר להזמין מראש באינטרנט כרטיסים לעלייה לתצפית. נראה שכדאי). הלכנו לראות את הבית הלבן ולהצטלם לידו כמובן (אובמה לא היה מאוד מנומס, ולא יצא להזמין אותנו לקפה...), וכמובן אי אפשר לפספס את גבעת הקפיטול, ומאחוריה נמצאים בית המשפט העליון של ארה”ב, וסיפריית הקונגרס. כל השדרה שבין הקפיטול לאנדרטת לינקולן מאוד מרשימה, וכיפית לטיול. בשלב מסויים קנינו גלידה וישבנו לנוח קצת על הדשא. מומלץ.
מרבית המוזיאונים בוושינגטון מרוכזים בשדרת המול, והם בחינם. בהחלט שווה. היינו במוזיאון האויר והחלל המרשים (יש במוזיאון חלק של אוכל – זה מזון מהיר לא ממש טעים, אבל אין הרבה מקומות לאכול בסביבה), במוזיאון הדואר והבולים (ליד תחנת הרכבת – הוא לא כ”כ ידוע, אבל ממש נחמד), במוזיאון הריגול (הוא כן בתשלום) – הילדים התלהבו מכך שהתבקשו לשנן פרטים של דמות כיסוי. בהמשך היו להם שאלות מבחן לראות אם זוכרים. גם עברו בתעלת איוורור כמו בסרטים וכו'. ויש חלק שלם שמוקדם לג'יימס בונד. ותערוכה על אירועים אמיתיים שהיו, במהלך מלחמת העולם השנייה ועוד.
שימו לב – מוזיאון הגילוף והדפוס שמראה איך מדפיסים כסף נסגר כבר בשעה 14:00, אז כדאי ללכת אליו בבוקר. ויש גם את מוזיאון הטבע – מי שלא היה במוזיאון בניו יורק אז אומרים ששווה להיכנס.
אנחנו ישנו במלון הייאט, שנמצא חמש דקות הליכה דרומית למול. ביום המיקום שלו היה מצויין, אבל בערב אין שם כלום. אמרו לנו על מסעדה אחת שנמצאת 10 דקות הליכה משם, אבל היא בערך היחידה. כדאי לבדוק מלונות בחלק הדרומי של ג'ורג'טאון – שם רוב המסעדות וחיי הלילה של העיר, וניתן ביום להגיע ברגל למול.
נפרדים מהצפון, וטסים לאורלנדו פלורידה הקייצית.
