היום הראשון:
נחל השופט: מסלול של כ-1.5 ק”מ. הליכה קלה.
מחניון החרובים הגדול והמסודר יורדים אל ערוץ הנחל, לכיוון דרום-מערב. שם, מתחת לעץ חרוב גדול, נובע עין סנין – מעיין איתן שמרווה ערוץ קטן באותו שם הנשפך לנחל השופט. המסלול עובר בשביל אספלט תחום באבנים, שמתחלף מעת לעת בגשרי עץ מעוצבים, והוא נוח ועביר לכולם. אפשר להגיע לכאן עם עגלות ילדים, ונכים בכיסאות גלגלים ימצאו את המקום ידידותי ומהנה.
השביל יורד לאורך נחל סנין ופונה לכיוון נחל השופט. נחל השופט (ואדי פרור בערבית) נקרא כך על שם הקיבוצים עין השופט ורמת השופט הסמוכים למוצאו, שבעצמם קיבלו את שמם משופטים אמריקאים שתמכו בציונות בשנות ה-1930. הנחל הוא הגדול בנחלי רמות מנשה המתנקזים לקישון. אל נחל השופט נקשרים כמה יובלים, שלכל אחד מהם מעיין איתן אחד לפחות, ובערוץ המרכזי של הנחל נובעים כמה מעיינות איתנים נוספים. הזרימה, גם אם אינה רציפה, מספיקה כדי לשמר את המראה הירוק של הערוץ. בקיץ המראה הזה הוא ניגוד משובב נפש למדרונות הבתה המצהיבים שסביב.
כ-200 מטר אחרי שעוזבים את עין סנין מגיעים למפלון מים יפה, שבתחתיתו בריכה. המפל מוקף בעצי האולמוס השעיר – עצים נדירים ומיוחדים, בעלי עלים משוננים ולא סימטריים, שכאן נמצא גבול תפוצתם הדרומי העולמי. גם עצי צפצפה ענקיים בעלי גזע לבן וארוך מצלים על הנחל וסביבתו.
ממשיכים על השביל בכיוון דרום-מזרח. מימינכם תראו תחנה למדידת ספיקת המים בנחל. אורכו של נחל השופט כשבעה ק"מ ושטחו של אגן הניקוז שלו – 12 קמ"ר. בשל מסלע הקירטון שממנו הוא עשוי, הנחל מוּעד מאוד לשטפונות. השביל עובר בין עצי ערבה, שעליהם מטפסים צמחי קיסוסית וגם קיסוס תרבותי שהתגנב לכאן מהקיבוצים הסמוכים.
לאחר כ-200 מטר מגיעים אל עץ תות גדול ועבה גזע אין טעם לחפש עליו פירות, זהו עץ ממין זכר, וזכרים, גם אם הם עץ תות, לא יכולים להעמיד צאצאים. השביל מתעקל כאן לכיוון צפון-מזרח. מיד אחרי עץ התות יופיע מימינכם סבך של קנים. משתלם מאוד לרדת לשם מהשביל המרכזי. בתוך הסבך תגלו מבוך של מחילות, מערות ומנהרות, שבתוכן וביניהן אפשר לעבור או להתחבא.
חוזרים לשביל המרכזי, חולפים על פני שתי מערות לא גדולות שבתוכן נטיפים קטנים, ומגיעים לפיצול שבילים . פונים ימינה ועוברים בגשר עץ מעל ערוץ הנחל. השביל מוביל למערה גדולה ושחורה, ואז מסתיים. אבל כדאי מאוד (לא לנכים בכיסאות גלגלים) להמשיך במורד הנחל עוד כ-50 מטר, למפלון הנשפך לבריכה יפה שעץ תאנה גדול 5 מסוכך עליה. הבריכה עמוקה יחסית (כמטר), וניתן לשכשך בה להנאת הקטנים וגם הגדולים.
עין חשרת: חוזרים אל פיצול השבילים, עוברים את הגשר ועולים על השביל הימני צפונה, לפי השילוט לעין חשרת. השביל יוצא מהנחל ומגיע לדרך עפר, שמצידה הצפוני, כשהוא מוקף בגדר, נמצא עין חשרת. עוברים בשער ומגיעים למעיין הנובע מתוך נקבה עמוקה, שנחצבה בסלע במטרה להגביר את שפיעת המים ולרכז אותם בנקודה אחת. והמים אכן מתנקזים אל בריכה יפהפייה שקשת חצובה בסלע מחפה עליה. מהבריכה הזו זורמים מי המעיין בתעלה לבריכת אגירה, שממנה הושקו בעבר שדות האזור. ממצאים ארכיאולוגיים מראים כי הבריכות והנִקבה נחצבו במאות הראשונה והשנייה לספירה. מעל המעיין (מעבר לגדר) תבחינו במערת קבורה רבת כוכים. מכאן ממשיכים דרומה בדרך סלולה ונעימה העוברת מעל דרך העפר. עוד 400 מטר ואתם בחניון חרובים.
בחניון שלחנות פיקניק להפסקת אוכל.
ישנו במלון גשר הזיו: חדרים נחמדים, פשוטים. ארוחת בוקר לא מדהימה – בסיסית ופשוטה. האיזור בין החדרים מאוד נחמד ומתאים לילדים. דשא, ערסלים, שלחנות וכסאות. יכולים להסתובב חופשי באיזור. סה”כ מתאים מאוד לקבוצה של במשפחות עם ילדים שבאה לטיול ומחפשת מקום לינה.
בערב אכלנו במסעדה של רשת BBB בנהריה. אנחנו אוהבים את הרשת, וגם פה נהננו.
היום השני:
ראש הנקרה: ביקור באתר של ראש הנקרה משלב טיול טבע נוח ולא ארוך שמתאים לכל המשפחה, נסיעה ברכבל אל מול נוף מרהיב, הליכה בין הנקרות (זהירות לא להחליק), הכרת הים מכיוונים שונים וצפייה בסרטון מעניין.
החוויה המגוונת באתר ראש הנקרה מתחילה בירידה ברכבל אל מול נוף מרהיב ביופיו של הים התיכון המשתרע אלפי קילומטרים מכאן. זהו הרכבל הקצר והתלול ביותר בעולם, היורד אל הנקרות מגובה של 70 מטר ובזווית תלולה של 60 מעלות. באתר הנקרות מסלול הליכה קצר בליבו של צוק לבן המוביל אל הנקרות עצמן.
מזה שנים רבות שהים מתנפץ בעוצמות משתנות על הצוק וחוצב בו מערות ימיות. הנקרות נוצרו בעקבות שרשרת זעזועים תת קרקעיים שיצרו סדקים רבים בסלע. מי הגשמים שירדו במשך הזמן חדרו בעד סדקים אלה אל ליבו של הסלע, המסו והרחיבו אותם עד שיצרו בתוכם מחילות ומערות קטנות. גלי הים הפורצים בשצף קצף לתוך הסדקים ממשיכים את מלאכת ההרחבה, מלחכים את הסלע וחורטים בו צורות בכל רגע ורגע. ההליכה בתוככי הנקרות פותחת פתח לדמיון יצירתי ולחיפוש דמויות וצורות משונות בסלעים.
גם פה יש מסלול שניתן לנסוע עם רכבים חשמליים (עגלות גולף). לא ארוך, אבל לאורך הים.
כדאי להגיע לפני השעה עשר בבוקר, כשהמקום עדין לא הומה אדם.
אחרי שעצרנו לארוחת צהרים במסעדת ארזים בשלומי (מסעדה מזרחית. היה סטנדרטי), נסענו למערת קשת. במרומי הגליל המערבי תלויה לה קשת סלעית גדולה על פני תהום עמוקה. מסלול קליל מוביל לתופעה הגיאולוגית היפה הזו שעל רכס אדמית, ולתצפית חובקת יער וים. כאן אפשר לקחת את הזמן, ואת ערכת קפה, ולהרגיש על גג העולם, או לפחות הגליל.
איך מגיעים: נוסעים בכביש הצפון (899) משלומי מזרחה. אחרי כשלושה ק"מ פונים שמאלה (צפונה) בכביש העולה לקיבוץ אדמית. לאחר נסיעה של כחמש דקות במעלה המפותל, כ-800 מטר לפני הכניסה לקיבוץ, פונים ימינה לדרך עפר משולטת מסומנת ירוק המובילה לחורבת אדמית ומערת קשת. הכביש עובר את חורבת אדמית ויורד עד לחניון אדמית .
בדרך לכאן ברכב כדאי לעבור בחורבת אדמית ולעצור בה. החורבה היא שריד ליישוב ביזנטי, והתצפית ממנה מרשימה ומגיעה עד לרכס הכרמל. אל המערה מומלץ להגיע לפני השקיעה. מחניון אדמית יוצא שביל מסומן ירוק עם שילוט למערת קשת. השביל מתפתל, ואחרי כחמש דקות עוברים שער בגדר בקר ומייד אחריו פונים ימינה (מערבה). אחרי כ־300 מטר, במפתיע, מגיעים לקשת גדולה התלויה מעל המצוק המרשים של רכס אדמית.
אחרי כ־100 מטר של הליכה מגיעים לנקודת תצפית מרהיבה מעל המצוק, הנקראת על שמו של אמיר מיטל, מג"ד גולני שנהרג בלבנון. בתחתית המצוק זורם לו בשלווה נחל בצת, וממול רואים את מושב יערה, שבדואים ויהודים דרים בו בצוותא. מכאן נפרס הגליל המערבי כולו, וכדאי לקחת את הזמן, לתפוס פינה שלווה אל מול הנוף, לנשום עמוק וליהנות מהקסם המהלך על המקום; לעקוב בשקט ובסבלנות אחר שפני הסלע המגיחים ממאורותיהם, ולהמתין לשקיעה מרהיבת הצבעים.
מהמצפור ממשיכים עם השביל המסומן אדום, חוצים מעבר בקר וממשיכים עם סימון כחול שבמהרה מגיע אל חניון אדמית והרכב. הטיול לא ארוך, ושווה כל רגע. נעים להסתובב, הדרך מסודרת, והנוף נפלא.
בערב אכלנו במסעדת בנחלה בנהריה. זהו בית ישן שהפך למסעדה. ישבנו בחוץ, מסביב משטח גדול של דשא, עם כמה מתקנים לילדים קטנים. הילדים יכלו להסתובב חופשי ולשחק, ואנחנו ישבנו בנחת ונהננו מהאוכל. היה נהדר. ממליצה
היום השלישי:
אנדרטת שיירת יחיעם (ליד קיבוץ כברי):
מיקומו של האתר אינו מקרי: זהו המקום שבו הוטמן המארב לשיירת חטיבת 'כרמלי' בפיקודו של המג"ד בן-עמי פכטר, בדרכה להעביר אספקה לקיבוץ יחיעם הנצור. לאחר קרב קשה שארך כעשר שעות נספרו 47 נופלים מקרב הלוחמים.
באתר עצמו מפורטים שמותיהם של 69 חללים, שכן 22 לוחמים נוספים נפלו בשני אירועים אחרים סביב הקיבוץ הנצור. בשטח האנדרטה מצויים גם שלדי המשוריינים שהותקפו. ב-14 במאי 48' פתחה חטיבת 'כרמלי' במבצע להסרת המצור על ישובי הגליל המערבי. המבצע נקרא על שם מפקד השיירה ההיא: 'מבצע בן-עמי'. בבוקר 21 במאי 48' שוחררה הדרך ליחיעם. 'נתיב השיירה' ו'בן-עמי' הם שמותיהם של שניים מישובי האזור.
מבצר יחיעם: כעשר דקות נסיעה מהאנדרטה נמצא המבצר. משך הביקור כשעתיים. יש חוברת פקחים צעירים לילדים – מה שתמיד הופך את הביקור למעניין יותר, וגם מעביר אותך דרך כל האתרים העיקריים של המקום. ממליצה. היה מאוד מהנה.
אחרי הביקור במבצר נפרדנו מכולם ונסענו כל אחד לביתו. עד הפעם הבאה.
