קוסטה ריקה למשפחות

נכתב באוגוסט 2012

קוסטה ריקה היא מדינה במרכז אמריקה, מתחת לניקרגואה ומעל לפנמה. המדינה מדהימה ביופייה. יש בה מגוון עצום ומיוחד של נופים ומאוד שווה להגיע אליה, גם עם ילדים ומשפחה וגם בלי. מדינה לא גדולה (אוקי -; יותר גדולה מישראל ... בערך פעמיים ישראל), אבל כל חלק בה שונה מאוד מהאחר. אפשר בקלות להיות כאן חודש בלי להשתעמם לרגע וגם אז לא לראות את הכל. מצד אחד יש לה את הים הקריבי ומצד שני האוקיינוס השקט (הם קוראים לו כמובן האוקיינוס הפאסיפי).

מדינה דמוקרטית ויציבה, ללא עוני, ללא צבא, רודפת שלום וטבע. פחות מחמישה מליון תושבים, כולם ללא יוצא מהכלל נחמדים וחייכנים, חסרי דאגות ולא ממהרים לשום מקום. הגישה שלהם לחיים היא PURA VIDA. זו האמירה שתשמעו כל הזמן, למשל כשמישהו מאחר או מאבד משהו או כשיורד פתאום גשם ובכל הקשר כמעט. מילולית התרגום הוא "חיים טהורים". אבל הביטוי מייצג משהו רחב יותר, גישה סלחנית וחיובית לחיים, או פשוט "הכל סבבה".

הם דוברי ספרדית (אמרו לי שגם את השפה הם קצת שינו והפכו אותה לפשוטה ונוחה יותר מזו המדוברת בספרד למשל) ואנגלית בסיסית בלבד.

כל המדינה ירוקה מקצה לקצה. המקומיים כבר יודעים להגיד בעברית "הכל ירוק" כי הם שומעים את זה אלפי פעמים. זו מדינת גשם וגשם לא כמו שאנו מכירים. גשם אמיתי. דליים מהשמים.

יש בה מהכל: הרים והרי געש, מפלים בשפע, יערות גשם וג'ונגלים, מטעי קקאו וקפה (אם כי קפה הם לא יודעים לעשות), חיות למכביר, חופים נהדרים, כולל חופי גלישה ידועים ומלא אטרקציות ופעילויות. זה מקום שבו ניתן לשלב מצוין טיול של בטן גב (וגלישה) בחופים, יחד עם טיול טבע אתגרי (בכל מיני רמות) בהרים וביערות הגשם. אידיאלי לגיבוש משפחתי.

מאחר ויחסית לרוב מדינות דרום אמריקה, קוסטה ריקה אינה זולה (בעיקר במחירי המלונות) תראו כאן הרבה פחות תרמילאים (mucileros בשפתם). מה שנחמד לראות זה הורים, שמצטרפים לילדיהם, לאחר שאלה טיילו חודשים רבים בדרום אמריקה ועושים יחד את סוף הטיול, בצורה קצת יותר מפנקת.

דולר אמריקאי מתקבל בשמחה והמטבע המקומי הוא קורונה: 1000 קורונה - 2 דולר.

אין טיסה ישירה, חבל. הכי זול להגיע דרך מדריד. עד מדריד זה 4.5 שעות. ממדריד לסאן חוזה (בירתה הלא מעניינת של קוסטה ריקה) עוד 10.5 שעות, בטיסות סדירות של איבריה. לגמרי לא נורא, אבל הקונקשן במדריד עלול להיות ארוך מאוד (10 שעות בדרך חזרה!). דרך אחרת היא לטוס דרך ניו יורק. אלא שאז זה עלול להיות כבר טיול לגמרי אחר, אם מתפתים לעצור קצת בניו יורק...

הגירסה הרישמית, אותה תשמעו מכל מקור שהוא, היא שיש את ה- "dry season" (מדצמבר עד מאי) ואת ה- "green season" (מיוני עד נובמבר). האמת היא, שהעונה "היבשה" כביכול היא גשומה והעונה "הירוקה" היא עוד יותר גשומה. והאמת היא שזה בכל מקרה לא מפריע, כי גם בעונה הירוקה לא קר (ממוצע של 27-28 מעלות), אין כאן חורף, מזג האויר יותר נוח מהתקופה שכביכול "יבשה" ושהיא יותר חמה ויותר לחה. עוד דבר ראוי לציון זה, שכמויות הגשם בחופי הים הפאסיפי קטנה בהרבה מזו היורדת בהרים, יש ימי שמש נהדרים גם בעונה הירוקה ובכלל לאוגוסט הם קוראים "הקיץ הקטן".

שני החודשים החלשים ביותר מבחינת תיירות הם יוני ונובמבר. ביולי-אוגוסט התיירות ברובה היא מאירופה (איטלקים, גרמנים, ישראלים ואח' -; זה המינון) ודצמבר-ינואר שייכים בעיקר לאמריקאים.

בקיצור: יולי אוגוסט הם דווקא החודשים הכי טובים, כי בסה"כ תמיד גשום, הטמפרטורה נוחה ופחות חם ולח וגם לא מפוצץ מתיירים כמו בדצמבר-ינואר.

מלה על העננים: אני לא מכיר עוד מדינה בעולם עם עננים כאלה. ואני אומר את זה לטובה. העננים כאן מדהימים. הם חלק בלתי נפרד מההרים, ממש כמו שלג (שאין בקוסטה ריקה גם בפסגות הגבוהות), הם נחים ויושבים ממש על ההרים, העמקים והעצים, ויוצרים מראה מהמם וצבעוני של שקיעות וזריחות. לכן הצעתי למארחים שלי, שגם בדגל קוסטה ריקה יוסיפו קצת עננים. הם שוקלים את זה בחיוב.

שבועיים ברוטו זה הטיול האידיאלי. אחרי הרבה מחשבה תגלו שהמסלול הכי נכון הוא זה:

1.מסאן חוזה ישר לארנל - נסיעה של שעתים וחצי בין עננים -; 2 לילות בארנל.

2.מארנל למונטה ורדה -; נסיעה של 4 שעות (אפשר גם דרך הפלגה באגם ואז לקצר קצת) -; במונטה ורדה 1-2 לילות.

3.ממונטה ורדה למנואל אנטוניו -; נסיעה של כמעט 6 שעות -; במנואל אנטוניו 3-4 לילות.

4.ממנואל אנטוניו לסנטה טרזה -; נסיעה של 5.5 שעות (שכוללת שיט של שעה וחצי במעבורת, עם הרכב) - בסנטה טרזה -; 4-5 לילות.

5.מסנטה טרזה חזרה לסאן חוזה -; 6 שעות נסיעה או בטיסה פנימית חצי שעה טיסה (80$ לאדם), משדה תעופה קטן (טמבור), שמרוחק מסנטה טרזה פחות משעה נסיעה.

מסלול זה אינו מאומץ והוא רגוע למדי. קחו בחשבון, שחלק מהנסיעות כוללות קצת טלטולים וקפיצות בדרכים לא דרכים (בעיקר אזור מונטה ורדה), אבל לא נורא. למי שרוצה קצת לצופף ולראות יותר, או מי שנוסע ליותר משבועיים -; ניתן להכניס אחרי ארנל ולפני מונטה ורדה ביקור בצד הקריבי, הנידח יותר, למשל 6 שעות נסיעה לשמורת הצבים בטורטוגארו (Tortuguero National Park). 

אפשרות נוספת היא להוסיף בסוף, אחרי סנטה טרזה, ביקור בחוף היפה של מפרץ פאפאגיו בצפון מערב המדינה. זה משהו אחר, מסחרי יותר, מלונות מפוארים ויקרים כגון הילטון וארבע העונות. אפשר לטוס לשם גם בטיסה פנימית לשדה התעופה "ליבריה".

מובן שניתן לשכור רכב בשדה התעופה בסאן חוזה ולהתחיל לטייל עם מפה וכשרון ניווט, אבל לא הרבה יותר יקר והרבה הרבה יותר נוח ונכון זה לקחת רכב עם נהג, כלומר מדריך, שצמוד אליכם כל הטיול. בכל זאת זה לא אירופה ומדריך מקומי צמוד מאוד מקל. וכאמור ההבדל במחיר אינו משמעותי -; אם למשל שכירת מיניוואן למשפחה ל- 11-12 יום יעלה בערך 1,100 דולר (ללא דלק, פה ושם כביש אגרה ומחיר מעבורת) אז תוסיפו עוד כ- 500 דולר ותקבלו את אותו רכב אבל עם מדריך וכולל כל ההוצאות.

ללא ספק המדריך בה' הידיעה הוא חורחה רודריגז. עברית בסיסית הוא כבר יודע. אנגלית מצויינת. אדם ישר, מדהים וחביב, בעל חוש הומור וידע עצום ואהבה לטבע, בקיצור חובה. גם אם חורחה לא זמין, יש לו צוות מנוסה של מדריכים ורכבים.

JORGE RODRIGUEZ tel +50624438553 [email protected]

לא פחות חשוב: ניתן להזמין מראש מלונות דרך חורחה וזה יכול בהחלט להיות יותר זול וכמובן לקבל ממנו דרך המייל המלצות ועזרה בתכנון הטיול. מדריך צמוד גם יוביל אתכם למסעדות הנכונות, לאטרקציות הטובות ביותר וכו'.

אזור הר הגעש ארנל והמעיינות החמים - Arenal Volcano

יש לא מעט הרי געש בקוסטה ריקה. ארנל הוא מן המפורסמים שבהם. הוא היה פעיל עד לפני שנתיים (עד 2010). האטרקציה המרכזית כאן היא מעיינות חמים טבעיים, שזורמים בשצף קצף. זה אזור טיולים, שמורות טבע, מפלים, גשרים תלויים, קאנופי ועוד. מאחר וזה אזור הררי גבוה וגשום אז קחו בחשבון שקריר בערב. המרכז הוא עיירה בשם לה פורטונה, שנראית כמו כפר. יש בה מסעדות סבירות. חובה לסוע למפל שיש לו את אותו שם כמו העיירה, לה פורטונה. יורדים 500 מדרגות ממעלה המפל עד לאגם תחתיו וניתן להכנס למים. בכל קוסטה ריקה יש גשרים תלויים בתוך היערות, אבל כאן יש באמת מסלול מצוין של כשעתים הליכה דרך תריסר גשרים תלויים כאלה, חלקם גבוהים מאוד, אבל מתאים מאוד למשפחות. לגבי רפטינג, באזור יש כל מיני אופציות אבל ברמת סיכון, שלא מתאימה לילדים. עוד מומלץ זה לצעוד במסלולים שבמעלה הר הגעש, כל אחד לפי יכולתו. זו שמורת טבע אחת גדולה. באזור הרבה מלונות בכל מיני רמות, היקר והידוע ביותר הוא טבקון TABACON (כ 400 דולר ללילה). יש לו את הנגישות הטובה ביותר למעיינות החמים אבל גם מי שאינו מהמלון יכול להכנס לאותם מעיינות ממש, עם דמי כניסה, כך שאין כל בעיה למצוא מלון בחצי מחיר במיקום לא פחות טוב. המקומיים לא מפסיקים לומר, שהמעיינות החמים שייכים לכולם ולא לרק ליהודי העשיר שהינו הבעלים של טבקון ואשר בזמנו ניסה להסיט את פלגי המעיינות החמים ולנכס לעצמו יותר ממה שמגיע לו. ואכן יש מקומות בהם ניתן לרדת למעיינות גם ללא כל תשלום ופשוט להנות. לא ברור עוד כמה שנים ישמרו המעיינות על החום הכמעט רותח הזה, לאחר שהר הגעש כבר אינו פעיל.

לסיכום אזור ארנל הוא חובה. ביקור כאן לא ישכח לעולם.

 

מונטה ורדה MONTEVERDE

גם זה יעד חובה לכל מי שמגיע לקוסטה ריקה. ההגעה להר היא קשה. זה מדהים שאזור כל כך תיירותי לא גרם להם לסלול כביש נורמלי, אבל "פורה וידה". בעצם המרחק האוירי בין ארנל למונטה ורדה הוא קטן מאוד ורואים בקלות את מונטה ורדה מארנל. למרות זאת בגלל הדרכים זה יקח כמעט 4 שעות להגיע והשעתיים האחרונות יהיו בדרך מתפתלת וקופצנית. מדובר בהר גבוה, ירוק, בתוך העננים. נוף מהמם ונדיר. המליצו לעשות דווקא כאן קאנופי CANOPY והכי מסעיר זה בפארק EXTREMO (75 דולר למבוגר). אתה טס לך תלוי בשמים, בתנוחת ישיבה, מחובר לכבל באורך מאות מטרים ומעל גובה של מאות מטרים וכך רואה את הנוף עוצר הנשימה תחתיך. בהתחלה זה מפחיד מאוד אבל זה בטוח ומתרגלים במהירות כולל ילדים בני 8 ומעלה (מומלץ מכנס ארוך, נעל טובה, מעיל קל). המסלול נמשך כשעתים וחצי. חוויה יוצאת דופן. למי שגם זה לא מספיק לו יכול להוסיף גם קפיצות טרזן מעצים בגובה 70 מטר, בנג'י, סופרמן (זה קנופי לא בישיבה אלא בשכיבה עם הפנים למטה!), ירידה עם מדריך ממפל גבוה למטה בכבל טיפוס (נרטבים) ועוד. יש כאן עוד אטרקציות כמו מערות עטלפים, סיור צפרדעים בלילה, רכיבה, טרקטורונים, רפטינג -; בקיצור אין לזה סוף.

בפסגת ההר עיירה קטנה ונחמדה מאוד. מסעדות טובות (בעיקר האטלקית). הכל רגוע ושלו, כיאה למקום שנמצא כל הזמן בתוך העננים. המלון הטוב ביותר כאן הוא EL ESTABLO. 230 דולר ללילה.

שמורת מנואל אנטוניו MANUEL ANTONIO

חובה. עוד שמורת טבע אבל הפעם אנו בנוף אחר לגמרי: חוף ים (מהיפים בקוסטה ריקה) -; חלקו עם חול לבן מאוד -; וצוקים תלולים מלאי עצים וצמחיה. המלונות הטובים הם לא על החוף אלא דווקא למעלה על הצוק, המשקיף מקרוב על הים. יש כאן הרבה פעילויות מים, אופנועי ים וכד'. מומלץ לקחת חצי יום הפלגה בקטמרן, שכוללת גם ארוחה, שנורקלים ועם קצת מזל רואים לווייתנים ודולפינים. חובה לטייל רגלית בשמורה עצמה, הכניסה בתשלום, סיור מעגלי של כשעתים שמסתיים בחוף הים. מאוד מומלץ לקחת את אחד ממדריכי השמורה (50-60 דולר) ולצעוד איתו. רק כך תצליחו באמת לראות את כל החיות שיש כאן (קופים, עצלנים, תוכים, איגואנות ועוד). נסו לאתר את המדריך אפריין ורגס (EFRAIN VARGAS), עבור הישראלים הוא קורא לעצמו אפרים או פשוט אפי. הוא נולד בשמורה ואביו היה הסייר הראשון שלה. האיש מכיר כל סנטימטר מהשמורה. הוא צועד עם טלסקופ ענקי, עוצר לפתע, מצביע לאיזה מקום רחוק ביער, מכוון לנקודה ודרך הטלסקופ אתה מגלה איזה חרק מוזר וצבעוני או איזה קופיף קטנטן. תן לו את האייפון והוא יצלם לך בהגדלה דרך הטלסקופ תמונות שלא מביישות את ערוץ נשיונל גיאוגרפיק.

 

לא לוותר גם על ביקור בשמורת הפרפרים והתנינים (למעלה על הצוק, מול מלון סי-קומו-נו) ובוודאי לא לוותר על שיט בתעלות המנגרובים, חוויה מעולם אחר, כמו שרואים בסרטים על האמזונס, רק בלי הסכנות. לגבי השיט הזה, תתעקשו לעשות את זה עם ראפא RAFA שהוא הכי טוב והכי זול. מכנים את האיש הזה "האבא של הקופים". הוא נולד בתעלות הללו כמעט לפני 70 שנה וגדל כאן כל חייו. הוא יקח אתכם עם בנו יונתן לסיבוב טבע אמיתי בסירה קטנה בסבך התעלות, מאבדים מיד את הכיוון כי משני הצדדים יש המון צמחיה ועצים. עם ראפא הקופים כבר יגיעו אליכם בהמוניהם ויאכלו מכף ידכם הרועדת. האיש יוציא לכם נחשים קטנים מהמים, סרטנים ומה לא ובסוף יקנח את הסיור עם אננס שהוא חותך באמנות.

המלון הכי מומלץ במנואל אנטוניו הוא בלי ספק פרדור PARADOR -; הוא ממוקם הכי טוב והנוף מכל זוית הוא נפלא. לא הייתי מתפשר כי מלונות אחרים כמו סי-קומו-נו אינם זולים והם לא שווים את המחיר. יש כאן גם מסעדה אחת מיוחדת שראויה לאיזכור KOPI KOPI וגם "המקום של רוני" על הצוק הוא מצוין. נסו כאן את המאכל הלאומי, הקאסדו Casado -; אורז לבן, לצד שעועית שחורה, סלט ירקות, בננות צלויות ועוף או דגים. המקומיים אוכלים קאסדו בהנאה כארוחת בוקר, צהרים וערב וגם כקינוח.

סנטה טרזה Santa Teresa

מאוד מתאים לסיים כאן טיול כל כך אינטנסיבי. מגיעים לכאן אחרי נסיעה ארוכה ומתישה ומרגישים שהגעת לקצה, לסוף העולם. מקום מבודד, רחוק ונידח, שהוא בעצם גן עדן. חוף הים -; אם כי לכנות בשם "ים" את האוקיינוס האדיר שתראו כאן זה עוול -; רצועת החוף הארוכה היא עוצרת נשימה. לא רואים דברים כאלה. זהו גם אתר גלישה מפורסם בכל העולם ורוב האנשים שמסתובבים כאן הם עם גלשן צמוד, אבל גם בלי לגלוש, הגלים, החול, הכל -; מהמם, כמו גלויה. "הרחוב הראשי" הוא בקושי דרך אפר וחצץ, לא יותר. גם לא צריך יותר, כי הדרך הנכונה לנוע כאן היא על טרקטורונים. משני הצדדים מלא חדרים ווילות להשכרה, מסעדות וקצת חנויות, בעיקר חנויות גלישה. האוירה צעירה וחברמנית ואני מודה שלקח לי זמן להתרגל. מהר מאוד אתה מגלה שבעצם אתה במושבה ישראלית, דוברת עברית (בדומה למקומות בתאילנד, הודו ועוד כל אותם מקומות שהשתלטנו עליהם בקצוות העולם). על ההתחלה רכבנו כל המשפחה על סוסים לאורך החוף בזמן השקיעה (30 דולר לאדם). אפשר להגיע לאורך החוף למקומות נידחים, שנראה כאילו רגל אדם לא דרכה בהם, ממש כמו בסרטים (ואגב למל גיבסון, הדוגמנית ג'יזל ועוד סלבס יש אחוזות מפוארות באזור, על ההרים שצופים לאוקיינוס, להם לא קשה להגיע לסנטה טרזה, הם חלילה לא נוסעים שעות בדרך החצץ הקופצנית אלא מגיעים במסוק פרטי).

יום אחד תקדישו להפלגה לאי הקטן טורטוגה Isla Tortuga . זה אי חלומי, שלא מבייש את קופיפי וקראבי בתאילנד. חול לבן, עצי קוקוס בשיפוע על החוף, מי תכלת שקופים. אם באיזה יום יתברר שנעלמתי - אז אני שם.

עוד מקום שווה זה המפלים במונטזומה, פחות משעה בטרקטורון מסנטה טרזה.

כל בוקר נפתח ב"בייקרי" של גיא ועדי. רמת המאפים וארוחות הבוקר עולה על בתי הקפה הטובים ביותר שלנו ולא אזכיר שמות. אפילו קפה הפוך משובח תקבלו כאן. עוד מוסד ישראלי הוא "פסטה בסטה" (בשמו השני טל בורגר). מסעדה ובר. סלט ערבי, חומוס וכו'. בקצה הצפוני יש גם מסעדה יפנית באיכות מפתיעה.

מומלץ לקחת מדריך גלישה ואם לוקחים את עמית "אוהב אתכם" לונדנר אתם גם תגלשו. בחור חמוד ומקצוען (טל 88780880 הקידומת היא 506 או מייל [email protected]). 45 דולר לשיעור ואני ממליץ לכל המשפחה לנסות, חוף הרמוסה בשעות השפל מתאים למתחילים.

טרקטורון תשכרו מאלוני (60 דולר ליום) (טל 89499213).

לגבי מלונות: יוקרה גבוהה אפשר למצוא במלון-ספאFlorblancaוגם ב-Pranamarשלידו (שמשלב שאנטי, יוגה ובריאותיות). אבל ללא ספק המקום הכי טוב בסנטה תרזה זה וילה בוניטה של מלי ואבי (טל 89944947 מייל [email protected]), וילה במיקום סופני על החוף, בריכה פרטית, מטבח, 4 חדרי שינה וסלון. חלופה אחרת וזולה לצעירים היא playa carmen hotel ממש בכניסה.