באגמון חפר ביקרנו באחר צהרים נפלא של חודש נובמבר עם שמיים תכולים כשלהקות של מגלנים עשו דרכן כנראה לאגמון החולה לפי כיוון התעופה. כנראה קיבלו מידע ששם מאכילים.
איך להגיע לאגמון חפר?
הגענו לכאן בזכות הוייז שניווט אותנו היטב דרך קיבוץ עין החורש לחנייה ליד הגשר הירקרק שבצילום (גשר להולכי רגל) כאשר גם כאן כמו במצפור ויקר, גשר אירי ניצב מימינו, והיות וירדו גשמים לפני הביקור נחל אלכסנדר גלש מעליו ורק רכבי שטח, טרקטרונים העיזו לעבור מעליו. אנו היינו עם רכב פרטי בעל מרכב נמוך אך זה יוותר למערכה האחרונה. שיהיה ברור לכם שמגרש חנייה לא ראיתי כאן, וגם לא שירותים!!! נמסר לי שנכון לשנת 2020 הוצבו שירותים כימיים.
שעות ביקור: משעה 7.00 ועד חצי שעה לפני השקיעה ועדיף אפילו 40 דקות כדי לא להיקלע לחשיכה. אין מי שיעצור אתכם אם תגיעו קודם. הכניסה חינם!!!
השמש הציצה מבעד לסבך ושלחה קרניים מלטפות , הרבה ניצוצות של יהלומים התפזרו במים
בצידו השני של האגם אני מבחינה בגשר המוביל למבנה תצפית שלו חרכים לצפייה על האגם
מראה פסטורלי בשעה זו כשבאמצע האגם אי קטן שעליו רבצו סיקסקים לניקוי אחרון לפני הלינה
מצידו הימני של שביל העפר הכבוש עלייה קלה למצפור ומבט יפה על האגם כשהקרניים האחרונות מסנוורות אותי ואת העדשה אבל בשוליים יש עיטורי זהב בגבול בין המים לגדה.
מה היה כאן בעבר?
פעם היו כאן ביצות כמו הרבה מקומות בארץ ישראל - אגמון החולה. אבל כשעל הקרקע עלו בני קיבוץ עין החורש בשנת 1931, עולים מפולין ומבלגיה, הם לא הכירו את המקום וחשבו כי הגיעו למקום שפירוש שמו זה - לחרוש, אבל המקום נקרא בערבית עין חווארית על שם שבט נוודים שהגיע לכאן מסודן במאה ה-19. מי שקנה את האדמות עבורם היה לא אחר מאשר גואל האדמות הידוע - יהושע חנקין שרכש הרבה אדמות בארץ ישראל. כך נוסד כאן הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר בעמק חפר. הם התפרנסו כאן בעיקר מחקלאות ותעשייה ולאחר ייבוש הביצות הקימו בריכות דגים.
בריכות הדגים בתחילה שגשגו אך בשנת 2000 כשראו שענף זה לא משגשג כמו בעבר, נטשו אותן והן הפכו למקווי מים לציפורים וחיות כמו תנים , חתולי ביצות חזירי בר ועוד. הרבה גורמים חברו יחדיו לפיתוח המקום היפה הזה שנקרא אגמון חפר:קק"ל, קיבוץ עין החורש, מועצת עמק חפר, רשות הניקוז, רשות הטבע והגנים והבנתי מפי יודעי דבר שהרשימה עוד ארוכה.
השקנאים מגיעים לכאן בעונות הסתיו והאביב אבל את זה צילמתי לא הרחק מכאן במצפור ויקר בחלק הצפוני של מאגר השרון כנראה שמתעתד לעוף מכאן למאגר חפר שנמצא צפונית מערבית ממצפור ויקר ובמרחק קצר.
את אלו צילמתי כאשר עפו בדרך ממצפור ויקר לאגמון חפר
הרבה סיקסקים התכוננו ללינת הליל על האי באמצע האגם
מבט נפלא מהמצפור מגלה את פינת המסתור שנראית כמו קרון
את מי מצאנו כאן בעת הביקור? אולי טבלן גמדי?
שילוט רב נמצא מפוזר בשבילי האגמון על הצמחייה, החיות, הציפורים ועוד.
זהו מסדר הלילה עוד מעט יתפקדו
כמה הצמחייה של הגומא עדינה ויפה לעת שקיעה
מבנה המסתור שהתלהבתי איך קרני השמש חודרות דרך חרכי הצפייה פנימה באלכסון.
מה ראיתי דרך החרכים?
איזו צבעוניות בציפור אחת - שרשיר שמה - כנראה זכר ונקבה
גם מספר כפנים מצאתי באגמון
אנו כמעט מסיימים את ההליכה של 1.8 ק"מ לא לפני שמגיעים למבנה מסתור
נוסף ממנו צופים למראה הזה
גם כאן מצאתי כמה ציפורים שמתמרקות לקראת הלינה רק פודרה ואודם חסר.
במבנה המסתור הזה גם מצאנו כמו בקודם מידע על הציפורים ושמותיהם , דבר שאהבתי מאד ועזר לי לזהות מה ראיתי באגם - יעזור גם לכם
היו כאלה שלא הצלחתי לזהות אולי אתם תגיעו לעזרה? היא הציצה אלי עם ראשה אבל לא הסתובבה
רגע לפני השינה עדיין מחפשים משהו לאכול
לפני שנפרדתי מהאגמון פגשתי אנפה אפורה יפה שהשתזפה בקרני השמש האחרונות
ממש לפני היציאה הבחנתי בצינור המזרים מים לאגמון. מייד נחרדתי כי חשבתי כי אלו מי ביוב, אך צבע המים הרגיעו אותי שמזרימים מים כדי שהאגמון לא יתייבש.
אל תחמיצו בעונות המעבר ביקור במצפור ויקר שנמצא באגמון משמר השרון הכתבה שכתבתי עליו כאן!!!
(לחץ על הכותרת)
אחרית דבר - מדוע חשוב שיכשירו דרכי גישה?
כשרצינו לצאת מהאגמון אחרי הסיור הנפלא, נכנסנו לרכב והבחנו שהמחסום של עין החורש הורד ואין איש שיושיע כי אין יוצא ואין בא בשעה זו של לפני השקיעה.
האופציה השנייה שהוויז כיוון לחצות את הגשר האירי - אבל הוא לא היה עביר בגלל מים רבים בזרימה חזקה שזרמו שם לכן חששנו שניסחף לנחל.
נותרה לנו אופציה שלישית של שביל עפר ארוך בחלקו לאורך נחל אלכסנדר, שבחלקים רבים ממנו גם צר.
השמש כאמור היתה סמוך לשקיעה והסתירה לנו את שדה הראייה. זה נראה כך מתוך הרכב. מישהו רואה כאן את השביל?
נסענו באיטיות רבה כאשר לפתע הגיחו מולנו 4 רוכבי טרקטרוני שטח במהירות רבה שהיינו בטוחים שהם נמרחים על שמשת המכונית אם לא נזוז קמעה. אז רפי הסיט מעט את הרכב ונעצר. השביל בסנוור לא נראה, ענני עפר התרוממו מנסיעת הטרקטרונים אל-על.
שלושת הראשונים המשיכו בדרכם והרביעית עצרה לידינו ונחרדה. שני גלגלים של הרכב היו באוויר והרכב עמד כל רגע להתהפך לנחל אלכסנדר. פתחתי את הדלת בצד שליד הנהג עוד לפני שידעתי כי שני גלגלים באוויר. אחזתי מעט ברכב והלכתי לאורכו כדי להגיע לשביל. למזלי הוא לא התהפך עלי. כשעליתי לשביל שוחחתי עם הבחורה שהיתה בטרקטורון האחרון שהעידה כי הם נסעו בפראות ומהירות רבה שגם היא התחלחלה. אמרה שיש לה כבל אבל לא יצליח להזיז רכב כמו פורד פיאסטה שהיא כבדה עם טרקטורון קטן במשקל נוצה. לפתע עבר משם טרקטורון נוסף עם ארבעה גברים חסונים מקלאנסוואה. הם היו המלאכים שהושיעו. הרכב שלנו בינתיים התחפר עם הגלגל השמאלי הקדמי עם נסיונות החילוץ שנוסו על ידם אבל לפתע כשכבר נואשנו, וחשבנו שנלון שם בשביל כל הלילה, הגיע ג'יפ שהסכים לעזור לנו ולמשוך אותנו עם הכבל של הבחורה. החילוץ הצליח ונפשנו לא ידעה מהו אושר שכך ניצלנו בשלום לפני שהיתה חשיכה גמורה.
ליד עמוד החשמל הזה נעצרנו כפסע לפני התהפכות הרכב לנחל למטה.
העפר שהתמר וקרני השמש המסנוורות מבהירות היטב שכך לא כדאי לנסוע ומאד מסוכן!!!
כתבה מעיתון כלכליסט על המפגע של רוכבי אופנועי השטח, האופנועים כדאי לקרוא כאן!!!
לסיכום:
השנה חשבתי לשוב לשם ובדקתי בפייסבוק עם הקבוצה "החברים של אגמון חפר" שעידכנו אותי ברוב טובם , כי דרכי הגישה לא שופרו ולא הוכשרו עד היום. לפיכך לא כתבתי ולא המלצתי על המקום היפה עד היום כי דרכי גישה כאלו מסוכנות ומסכנות את המטיילים. רבים כבר התריאו על כך אבל מאז שביקרתי לפני שנה איש לא הרים את הכפפה.
