8.5.15 - 11.5.15
השורה התחתונה: לא לוותר, אלא אם כן יש סופת גשמים.
המסלול שעשיתי נקרא Spinc and Glenealo Valley – מסלול מעגלי קליל יחסית, 9 ק”מ, 4 שעות כולל הפסקות.
גלנדלוך - Glendalough, "העמק שבין שני האגמים" בשפה הגאלית. ואכן מדובר בעמק בין שני אגמים, כמה מפתיע.
האגמים נקראים בשמות מקוריים במיוחד - Upper Lake and Lower Lake (האגם העליון והאגם התחתון).
בעיקרון מדובר ביישוב עתיק שבעבר היה מאוכלס ע"י נזירים. יש שם בית קברות עתיק, מבנה שאומרים שקווין הקדוש התגורר בו,
כנסיה עתיקה ומגדל גבוה שאני עדיין לא סגורה על מה עשו איתו.
גלנדלוך נמצא במחוז וויקלואו (Wicklow), דרומית לדבלין. יש שם פארק לאומי בשם הרי וויקלואו עם המון מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים,
חלקם של כמה ימים, חלקם של כמה שעות - יש שם הכל מהכל.
גלנדלוך נמצא בתוך הפארק הזה וגם שם יש מסלולי הליכה ברמות שונות, ככה שכל אחד יכול למצוא את המסלול המתאים לו.
8/5
עזבתי את דבלין. עייפתי מהעיר האפורה והמתויירת. נשמתי השתוקקה לטבע ואויר צלול.
עוד לפני שיצאתי מהארץ יצרתי קשר דרך couchsurfing עם בחור אירי, פיטר שמו, שגר בכפר בשם 'לארה' (Laragh) שנמצא ממש מרחק הליכה מגלנדלוך. דיברנו קצת והוא הסכים לארח אותי בביתו למשך 2 לילות. בסוף נשארתי 3 לילות. הוא פגש אותי בדבלין בתחנת הרכבת Pearse, וכבר מהרגע הראשון הבנתי למה הוא קיבל כל כך הרבה ביקורות טובות באתר - הוא פשוט מקסים מטבעו! בחור בן 50 פלוס, שגר לבד בבית עם 3 חדרי שינה, אני יודעת זה נשמע הזוי, אבל האמת שהוא בכלל לא. נסענו ביחד ברכבת עד לתחנה ב-Bray, שם הוא החנה את הרכב שלו, נסענו לעשות קניות של אוכל (הוא הזמין אותי לפיצה) ואז הגענו לבית שלו - בית מהמם עם חדר שמש וחצר וטלסקופ ומלא ספרים ואח אמיתית עם עצים ומטבח מבולגן - כזה שרואים שגרים שם. והיה לי חדר משלי. היה קר, אז הוא דאג לי לעוד שמיכה ובקבוק גומי כזה ששמים בו מים חמים כדי לחמם את המיטה. זו הייתה חוויית הקאוצ'סרפינג הראשונה שלי ויהיה קשה להתעלות עליה. אחרי שסיימנו כמעט בקבוק יין שלם ודיברנו המון על טיולים בעולם והיסטוריה ופוליטיקה (כמובן), פיטר הציע לי שלמחרת בבוקר הוא יסיע אותי למרכז המבקרים של גלנדלוך ושם אני אוכל לעשות מסלול הליכה - לו יש כמה דברים לסדר בבית והוא גם צריך לאסוף בחורה נוספת שתבוא להתארח אצלו.
9/5
פיטר המליץ לי לעשות את המסלול הלבן - Spinc and Glenealo Valley - אפשר לקנות מפות של המסלולים השונים במרכז המבקרים. כל מפה עולה 50 סנט.
ארזתי לי תיק קטן עם אוכל לדרך, מים ומצלמה. כמובן גם מעיל גשם וחמצוואר וכפפות וג'קט, כי למרות שהיום התחיל עם מעט עננים והרבה שמש, אין לדעת איך הוא ימשיך.
מבחינת המסלול - האורך שלו הוא 9 ק"מ, במפה כתוב 3 וחצי שעות, לי זה לקח 4 שעות עם עצירות בדרך. הכושר הגופני שלי הוא סביר ויש לי אסטמה ועדיין עשיתי את המסלול בהצלחה. מה שכן, אולי כדאי לוותר על המסלול כשיש רוחות חזקות כדי לא לעוף או משו כזה וחשוב מאוד לנעול נעליים חזקות, כי יש ביצות. לא כאלה עם חול טובעני כמו בסרטים אבל כן היו מקרים שהרגל שלי קצת שקעה בבוץ. לא ביג דיל. המסלול הוא מעגלי ונקודת ההתחלה שלו היא במגרש החניה שבין האגם התחתון לאגם העליון - אפשר לראות את זה במפה שצרפתי. בעצתו של פיטר עשיתי את המסלול נגד כיוון השעון, כלומר התחלתי מה- Miners' Road - איפה שאפשר למצוא הריסות ושאריות של מבנים ששימשו את הכורים שבנו את ההתיישבות בגלנדלוך. למה להתחיל דווקא משם? הוא אמר שזה פשוט יותר נוח, העליה יותר מתונה, כי בעצם עולים ועולים ועולים ואז עוד קצת עולים ואז יש ירידה שהיא פחות מתונה. והאמת שהוא צדק.
בדרך לתחילת המסלול עברתי ליד נחל קטן וליד בית הקברות העתיק וברקע שמעתי נגינת חמת חלילים. התקרבתי וישבה שם מישהי שניגנה בחמת חלילים, ככה סתם על הסלע, בשעה 8 בבוקר. האויר היה צלול והייתה שמש עם מעט עננים, קצת (הרבה) רוח אבל בלי גשם, איזה מזל!
כבר בתחילת המסלול נתקלתי בבחור אמריקאי, בריאן, שעשה מסלול ארוך יותר, ה- Wicklow Way, עם לינת שטח והכל, והמסלול שלי חפף לשלו בחלק מהדרך, אז ככה יצא שרוב המסלול לא הייתי לבד, כמה נחמד. אז גם איתו דיברתי מלא על טיולים ועל צבא ועל ישראל. מסתבר שהוא חייל בצבא האמריקאי, אז החלפנו חוויות מהטירונות. אני סיפרתי לו על טירונות 02 בזיקים, הוא סיפר לי על המארינס, סך הכל הרבה במשותף. אבל האמת, אחלה בחור. באיזשהו שלב דרכנו התפצלו. אני התחלתי לרדת לכיוון האגם העליון והוא המשיך..האלים יודעים לאן. פינקתי את עצמי בסנדביץ' והמשכתי לטייל באזור האגם התחתון - מצאתי פינה שקטה ופשוט ישבתי שם, נהנתי מהשקט ומהטבע המדהים הזה.
מתישהו התקשרתי לפיטר. הוא בא לאסוף אותי מתחנת דלק שהייתה במרחק הליכה משם. אליו התלוותה נטליה - האורחת השניה שלו - בחורה פולניה צעירה ומיוחדת, מעין נפש חופשיה. לארוחת הערב אכלנו שקשוקה שאני הכנתי, שהייתה הצלחה אדירה - ליקקו את הצלחות ולא נשאר כלום במחבת. כשירד הערב שוב נהיה ממש קר והתחיל לרדת גשם. שוב ישבנו מול האח ושקענו לשיחות פילוסופיות, בליווי יין אדום.
10/5
כיאה ליום ראשון, היום נשארנו במיטה עד 10 בבוקר, ממש עצלות. לאחר ארוחת בוקר נטליה ואני הלכו ברגל מביתו של פיטר עד גלנדלוך. היה קר וניסינו לתפוס טרמפ תוך כדי הליכה אבל לא ממש הלך. לקח לנו בערך חצי שעה להגיע לשם ובדרך פגשנו כבשים וגם כלבלב שבהתחלה חשבנו שהוא טלה. בגלנדלוך פגשנו את ג'ון, חבר של פיטר ותושב ותיק בגלנדלוך - שתינו איתו קפה בבית שבו הוא נולד וגר שם כל חייו. הבן אדם בן 70, פלוס מינוס, אז היו לו המון סיפורים לספר. הוא עשה איתנו סיבוב בבית הקברות העתיק וסיפר לנו על חלק מהאנשים שקבורים שם. יש שם גם קברים לא כל כך עתיקים וגם עליהם סיפר. אחר כך הכניס אותנו לשדה עם מלא כבשים וטלאים, ככה שיכולנו לראות אותם ממש מקרוב. הוא גם סיפר לנו על משהו שלא כלכך מדברים עליו - קבורת יילודים - תינוקות שנולדו מתים וקברו אותם בקבר אחים, בלי מצבות ובלי שמות. הוא הסביר שזה בגלל שעוד לא הספיקו להטביל אותם. התושבים החליטו להקים שם מעין אנדרטה אבל הרשויות הסירו אותה בתואנה שהיא לא חוקית. אז יש שם מקום שרק התושבים מכירים ששם התינוקות האלו קבורים. עצוב, אבל העניין הזה התרחש עד לפני 20 שנה. לאחר מכן הוא גם הכניס אותנו לכנסיה המקומית שהייתה סגורה למבקרים באותה שעה. פשוט תענוג, לטייל ולדבר עם מקומיים. במיוחד עם זקני השבט, הם כבר ראו הכל.
ג'ון הקפיץ אותנו לבית של פיטר, ופיטר כבר הכין לנו ארוחת ערב - פאי רועים בסגנון איטלקי. אני צריכה לבקש ממנו את המתכון כי זה היה מדהים. עתיר שומן, אבל מדהים. אני זוכרת שהייתה שם פסטה ויוגרט ובשר טחון. וזהו דוקטור, יותר מזה אני לא זוכרת.
בערב ישבנו עם מפה ומחשב וניסיתי להחליט לאן להמשיך הלאה - פיטר אמר שיקח אותי בשעה 6 בבוקר בדרכו לעבודה לתחנת אוטובוס שיקח אותי דרומה. בסוף הוא ונטליה שכנעו אותי לנסוע בטרמפים. היעד שהוחלט עליו - ווקספורד.
