11 ימים בלונדון - חלק רביעי ואחרון

נותרו לנו רק עוד שלושה ימים אחרונים בלונדון... כמובן שנשארו לנו יותר מדי מקומות בהם רצינו לבקר וקצת היה לנו חבל שלא נסענו ליותר זמן.

מצד שני קצת התעייפנו מלהיות רחוק מהבית, מהחתולים ומהמזגן.

מראש תכננו שאת יום חמישי בשבוע נקדיש לסיבוב קניות ברחוב אוקספורד והרחובות הסובבים אותו. זכרנו מביקורינו הקודם בלונדון במאה שעברה שביום חמישי החנויות פתוחות עד מאוחר.

בינתיים הסתבר לנו שהחנויות פתוחות עד מאוחר בכל יום (פרט ליום ראשון) אבל התוכנית נשארה בעינה.

או כמעט... בבוקר נסענו קודם כל להשלים את מוזיאון שרלוק הולמס. הגענו כמה דקות לפני הפתיחה וכמובן שהפעם לא היה תור.

המוזיאון קטן למדי – שלוש קומות צפופות (+ השירותים!) שלכאורה משחזרים את הבית של שרלוק הולמס לפי הספרים. יש שם כל מיני חפצים שהוזכרו בספרים וגם בובות בגודל טבעי של דמויות וסצינות שונות.

בסך הכל זה מקום נחמד לאוהבי שרלוק הולמס (הילדים מאוד נהנו!) אבל אני לא בטוח ששווה את המחיר (15 פאונד למבוגר ו-10 לילד עד גיל 16).

משם יצאנו לעוד השלמה – צעדנו ברגל (כ-25 דקות) לאולפני רחוב אבי (Abbey Road Studios ) כדי לחצות במו רגלינו את מעבר החציה המפורסם.

מצאנו את המקום בקלות יחסית והופתענו לראות שאין שם חנויות מזכרות של הביטלס והאולפנים (שעדיין קיימים) לא מאפשרים ביקור בהם.לדעתי יש פה החמצה גדולה של אפשרות לרווחים מהירים. בניו יורק זה ודאי לא היה קורה

מסתבר שבאולפנים יש מצלמות רשת המתעדות את מעבר החציה ואפשר אח"כ להוריד את התמונות מהרשת.

הגדר שלהם מלאה כתובות גרפיטי המוקדשות ללהקת הביטלס – חלקן ממש מוצלחות.

חצינו את מעבר החציה (בטור כמובן) תוך תיעוד למען הדורות הבאים ועלינו לאוטובוס לרחוב אוקספורד.

ברחוב אוקספורד הסתובבנו בין כל מיני חנויות כולל חנות PRIMARK  שעליה קיבלנו המלצות חמות כחנות זולה וכדאית.
 מבחינתי ומבחינת שאר הגברים במשפחה (בני בן ה-14) החנות הזאת לא הייתה מוצלחת... הומה אדם באופן מוגזם ובקושי אפשר היה למצוא משהו. הנשים במשפחה דווקא התלהבו ומצאו לא מעט בגדים ושמונצ'ס זולים ומשתלמים.

נכנסנו כמובן לעוד כמה חנויות כולל חנות דיסני שתמיד מהנה להסתובב בה וגם לחנות Liberty שמחלונות הראווה שלה התפעלנו ביום ראשון – חנות מאוד יפה גם מבפנים ונמכרים בה דברים מאוד מיוחדים ובמחירים יקרים למדי. הופתענו לגלות שם מבחר שוקולדים כולל מחנויות היוקרה בהן ביקרנו בסיור השוקולד ואפילו קנינו שתי חפיסות (לא מהיקרות ביותר).

את יום שישי פתחנו בהשלמה של מוזיאון ה-Tower Bridge - כשעברנו לידו ביומנו הראשון בלונדון לא ראינו טעם להיכנס, אבל בסוף אותו יום בננו סיפר לנו שיש שם רצפת זכוכית על הגשר שעליה אפשר ללכת... אז הלכנו

המוזיאון מאוד חביב ולא יקר באופן יחסי. מעבר לרצפת הזכוכית המרגשת (שבאמת הייתה חוויה יפה) לומדים שם כיצד בנו את הגשר ויש תצפית יפה על האזור ותערוכה של תמונות גשרים מפורסמים אחרים.

אחרי הביקור שם נסענו למוזאון ה-Natural History (הממוקם ממש ליד מוזיאון המדע בו היינו כמה ימים קודם).
התחלנו בתצוגת הפרפרים – קטע סגור ומקורה מהגינה בו אפשר לטייל בין המוני פרפרים אקזוטיים מרחבי העולם. היה יפה ומהנה. היינו בתצוגות דומות בניו יורק ובפלורידה וזה תמיד מוצלח. (לאחרונה היינו בגן פרפרים דומה שנפתח בבנימינה. מגוון הפרפרים שם קטן יותר אבל עדיין מקום מומלץ).
 תצוגת הפרפרים הזאת הייתה בתשלום, בעוד שהמוזיאון כעיקרון בחינם (אך מבקשים לתרום כסף).

המוזיאון מאוד מרשים – כולל הבניין עצמו – ומאוד עמוס. הספקנו לראות כל מה שרצינו (חוץ מכמה פריטים שלא היו בתצוגה באופן זמני). תערוכת הדינוזאורים שלהם מאוד מרשימה – וגם מעודכנת לפי המחקרים האחרונים – אבל גם מאוד עמוסה ומחניקה. חלק מבני המשפחה נשברו באמצע ויצאו להתאוורר, אבל אני עברתי בגבורה על כל המוצגים.
 לדעתי זה מוזיאון מעניין לכל הגילאים (אבל רצוי להיות חובבי טבע ברמה מינימלית כדי ליהנות ממנו).

הגיע היום האחרון שלנו בלונדון...
 בבוקר הלכנו לשוק Borough כדי לקנות קצת אוכל למשך היום. אח"כ גמרנו לארוז ונסענו ברכבת התחתית – עם המזוודות – למשרד של החברה ממנה שכרנו את הדירה, שם החזרנו את המפתח והפקדנו את המזוודות לשמירה.

המשרד היה ממוקם באזור Camden – מרחק הליכה קצר מ-Camden Market בו תכננו לבקר בכל מקרה.
שוק קמדן הוא ענק ויש בו הכל. התחלנו מחנות קומיקס, עברנו דרך דוכני בגדים (בעיקר חולצות) וכל מיני חנויות והגענו לאזור דוכני האוכל שם ראינו (ופה ושם גם טעמנו) אוכל מכל העולם – כולל פולני, דרום אמריקאי, הודי, תאילנדי, בריטי (פיש & צ'יפס) ועוד. היה קצת מוקדם לארוחת צהרים אז המשכנו להסתובב עוד בין הדוכנים – הגענו לאזור של שוק פשפשים ואח"כ לאזור של מלאכת יד.

חזרנו לדוכני האוכל וכל אחד בחר לו ארוחה מהדוכן המועדף עליו – אני אכלתי אוכל הודי מצוין.

אחרי שהתעייפנו מהשוק – ובהחלט לא ראינו את כולו - הלכנו לנוח קצת בפארק ריג'נט הלא רחוק מהשוק (כעשרים דקות הליכה).
זהו פארק גדול מאוד, מלא מדשאות ומכיוון שהיה יום שבת חם גם מלא אנשים. הופתענו לראות בחורה שלקחה את צב המחמד שלה לטיול בפארק...
 כהרגלינו נהנינו בעיקר מעופות המים הרבים שם (וגם מסנאי אחד).

וכעת היה הזמן להתחיל את הדרך הארוכה הביתה... חזרנו לקחת את המזוודות מהמשרד, נסענו ברכבת התחתית לתחנת קינג קרוס משם לקחנו רכבת לשדה התעופה לוטון.

חזרנו הביתה עייפים (מאוד – אחרי טיסת לילה), מרוצים (מאוד – היו לנו 11 ימים מהנים) ועם רשימת מקומות נוספים בהם צריך לבקר בפעם הבאה כשנהיה בסביבה.

תודה לכל מי שטייל איתנו דרך הבלוג ותודה לעננת על התמונות.