פצחנו את הבוקר במקדש סנסו גיי. ראינו הרבה מקדשים אבל בעיר זה אחרת. מאוד תיירותי ועדיין מרגש. אנשים מכל המינים והגדלים זורקים כסף לאמבטיה ענקית מצמידים כפות וקדים. אפשר לראות דרך רשת את התנהלות הנזירים ואת העושר בפנים. כל אחד נושא תפילה. הצורך הזה לאדם במשהו נשגב ממנו גדול יותר שלא קיים על פני האדמה ולכל אחד יש את שלו…
ממשיכים בשיטוטים רפלקסולוגיה באמצע הרחוב לרווחת התושבים. אמורה להכנס תמונה נגניבה אבל לא עולה בנייד..
מחליטים לא לעלות למגדל טוקיו הגבוה והולכים לאטרקציה האמיתית של היום הזה שוק הדגים מתחת למלון. מפקידים את ליצי בקפה עם ספר וקפוצינו (איזה אדיר זה טיול עם מתבגרות! סופר מומלץ) והולכים לגן העדן לאוהבי הדגים. הכל טרי מפולט ורוד ורוטט. כיף של שוק. אוכלים פה דג נא לגמרי כמעט נעלבים כשבקשנו שניה שיפגוש גריל או חום או משו... זה קשה ככה ישר מהים. מדליקים מבער נותנים לנתחון הקטן (זה אגב סושימי) מכת מבער קלילה ומגישים. טעים גן עדן.
חוזרים למלון לשנצ לפני שיוצאים לסדר.
את הסדר עשינו אצל משפ אלעד. ישראלים אמריקאים. בדירה סופר מאובזרת (אסלה מחוממת מתרוממת, מעליה מוסיקה אורות רכים כחולים, כשקמים, המים יורדים לבד והאסלה נסגרת) ישבנו עם עוד 20 איש מכל העולם, כשהמכנה המשותף הוא שאף אחד מהאנשים האלו לא חי במקום אחד יותר משש שבע שנים. כולם עובדי מרצדס. וכולם חורשים את העולם.. לקנא.
המארחים שלנו ישראלי ואמריקאית, סופר אנרגטית, חיו באיטליה הודו, לונדון, ניו יורק ועכשיו טוקיו, מגדלים שני בנים בדירה ענקית 5 דק הליכה מרחוב שיבויה שזה הטיימס סקוואר של טוקיו. מעלית, שטיחים, דלתות זכוכית ובום הרחוב הכי סואן בטוקיו.. איתנו בשולחן חברה בני 30-40 רובם בלי משפחות, היו בכל מקום בעולם והשיחה קולחת וישראל מרתקת את כולם. סדר כהילכתו בשתי שפות מקסים!! ארוחה עשירה וטעימה, הכל עבודת יד של המארחת שהיא טיפוס בפני עצמה. חיבור אוטומטי בא לי לגור פה!! קינוחים למות, ואז החבר'ה הצעירים מזמינים את נגה לבר באזור הכי היפסטרי צעיר ומגניב שבו בעיקר חיים זרים. הזרים לא מתחברים עם היפנים מעבר לעבודה. פערי התרבות גדולים מדי אבל יש פה קהילת זרים ענקית וכולם אנשי העולם ומאיפה באת ומי האלוהים שלך זה ממש לא מענין. גרמניה, אוסטרלית, אוקראינית, אמריקאית, יפנית, ישראלית יושבות בשולחן על עוגת קוקוס קצפת ואוכמניות ומקשקשות על מה זה בית. כולם מסכימים שרק ישראלים רוצים תמיד הביתה... אפילו המארח המדושן שלנו, שהשקה אותנו שמפניה בגינה שלו תחת עץ הדובדבן הפורח, רוצה הביתה.. אני מקנאה בהם, אנשים שכל העולם הוא ביתם והגרמניה מרימה אלי עיניים שקופות ואומרת לי ואני מקנאה בכם שיש לכם בית.
לכי תסבירי לגרמניה בת 18 למה בסוף תמיד אנחנו רוצים הביתה. לא משנה כמה כסף ועם מי נתחתן. ישראלים רוצים הביתה..
נגה חזרה נלהבת, נשמע סיפורים בבוקר. מאחלת לבנותי לראות עולם, לאהוב, לטייל, להיות נשות העולם ולחזור הביתה לאמאואבא.. לילה טוב
