בפוסט הזה אפרט על שלושת הימים האחרונים שלי בדנמרק, בתאריכים 21-23 ביוני 2016. מרוסקילדה נסעתי ברכבת, דרך קופנהגן, לעבר הצד המערבי של דנמרק. שתי הערות לפני שאגיע לעיקר: א. הדנים בזילאנד מתארים את יוטלאנד בתור אזור משעמם שאין בו מה לראות (אין לי מושג מאיפה הם הביאו את זה). ב. הן בזילאנד והן בפין (Funen, חלק הביניים שמחבר בין זילאנד ויוטלאנד) יש עוד מקומות ודברים רבים לראות, שלצערי לא הזדמן לי לראות בטיול הזה. מומלץ לעיין במדריכי טיולים ולסרוק את האינטרנט לרעיונות.
יום 6:
הגעתי ברכבת הפרברית לכפר הקטן רי (Ry) ששוכן ליד שני אגמים קטנים. האזור נקרא אזור האגמים או ארץ האגמים ויש בו אפשרויות טיול נפלאות ומגוונות – ברגל, באופניים, ברכב ובשייט. מרכז המבקרים ברי נחמד ואינפורמטיבי, יש כמה מקומות נחמדים לארוחת צהריים, ובסביבה ניתן למצוא כמה מקומות לינה. אבל אופציית הלינה הקורצת ביותר באזור היא כמובן אתרי הקמפינג. אני לנתי אותו לילה ב-Birkhede Camping, מקום מעט יקר אך מאורגן היטב. אזהרה: הליכה ברגל מרי לאתר הקמפינג הזה לוקחת כשעה-שעה וחצי, כדאי לקחת זאת בחשבון. חלקה לאוהל עולה כ-80 קרונות (40 ש”ח בערך).
יום 7:
בבוקר התארגנתי ויצאתי ברגל לכיוון מקום קטן בשם Laven, שממנו ניתן לקחת סירה לשייט באגמים. ככלל, כפי שציינתי, אפשר לטייל באזור האגמים של דנמרק בכל מיני דרכים ולכן אני מציע לשלב. כך ניתן לקבל חוויית טיול יום נהדרת באגמים על ידי הליכה של 2-3 שעות ואחר כך שייט באגמים. ישנן אפשרויות שייט מגוונות, אך רובן מעט יקרות. השייט שבו בחרתי עושה מסלול יפה בלב האגמים במשך כשעה ועוצר בהימלביירג (Himmelbjerg, “הר השמיים”), הגבעה הגבוהה באזור האגמים (140מ' בערך) שממנה ניתן להשקיף על הסביבה (אני מיהרתי מעט ולכן לא עליתי לגבעה). משם השייט ממשיך לסילקבורג (Silkeborg), עיירה קצת יותר גדולה ונחמדה למראה שבה אפשר לעצור לכל צורך.
אני המשכתי מסילקבורג באוטובוס ישיר לאורהוס (Aarhus), “הבירה” של יוטלאנד שמתפקדת כאחות הקטנה והתחרותית של קופנהגן. אורהוס זכתה לתואר “בירת התרבות האירופית” של 2017 (ניתן לקרוא על התואר בוויקיפדיה) ובעיני זו בהחלט עיר נהדרת וראויה. העיר יפה, נעימה לטיול ברגל וניתן למצוא בה שפע של אפשרויות מזון, לינה ובילוי. אני לנתי באכסניה בסגנון “שלם וקח מפתח מהתיבה”, ללא קבלה ומתקנים כלשהם (פשוט דירות מאוכלסות בתיירים).
גולת הכותרת בתרבותית של אורהוס הוא המוזיאון לאמנות מודרנית, AROS, ובאמת שגם מי שלא מתחבר לתחום (כמוני) ימצא הרבה עניין במוזיאון הזה. המוזיאון מעוצב בתשע קומות במחווה ליצירתו של דנטה האיטלקי, “הקומדיה האלוהית”, כאשר התערוכות ברוב הקומות מתחלפות והקומה העליונה (המקבילה לגן העדן של דנטה) היא קומת מרפסת מרהיבה וייחודית.
במתחם הקרוב למוזיאון מתקיימות לעתים קרובות הופעות, אז כדאי לברר בנוגע לכך.
יום 8:
ביום האחרון שלי בדנמרק, יצאתי מאורהוס ברכבת צפונה לכיוון הקצה הרחוק והנכסף של דנמרק – סקיין (Skagen). היום הוא 23 ביוני, ערב חג אמצע הקיץ, החג המרכזי של עמי סקנדינביה בתקופה זו של השנה. אצל הדנים החג מכונה Sankt Hans, ובערב יום זה מבעירים על שפת הים מדורות ענק ששמות את ל”ג בעומר בכיס הקטן, מתכנסים ושרים ביחד שירי חג. אצל השוודים והנורווגים מסורות החג שונות במקצת, אבל לא אוכל לספר עליהן כיוון שלא חגגתי שם.
מה כל כך מיוחד בסקיין? בקצה העיירה, ממש בקצה יוטלאנד, נמצא גרנן (Grenen), מקום מפגשם של הים הבלטי והים הצפוני. מפגש הימים הוא מקום נידח ומרהיב ואפשר לראות את המים מתערבלים וסוערים. לרוע מזלי, הזדמן לי להגיע לשם ביום גשום ולכן הביקור שלי ברצועת החוף היה קצר, רוחני ורטוב, ולא יכולתי לצלם דבר. אבל החוויה אדירה בכל זמן ובכל מזג אוויר!
לאחר מכן חזרתי לעיירה כדי להספיק לחגיגת אמצע הקיץ בלילה. הגשם המשיך לרדת, אבל לדנים זה לא מפריע. מרגע שהמדורה הענקית החלה לבעור, כל הגשם לא משנה כלום. אחת החוויות הכי מדהימות של הטיול שלי הייתה ההצצה לרגע הזה, תרבות לאומית צנועה של העם, שירה משותפת והתבוננות באש, ובוגרי התיכון החדשים משליכים את המחברות לתוך האש בשמחה ורצים כמעט עירומים לתוך הים הקפוא.
זהו, בסקיין חתמתי את החוויה הדנית שלי ולמחרת בבוקר כבר עליתי על מעבורת גדולה ליום שייט אל אוסלו, נורווגיה.
אסכם ואומר: לכל מי שמגיע לדנמרק ויש לו יותר מכמה ימים, ביקור ביוטלאנד הוא בגדר חובה – טיול באזור האגמים השלו והירוק, אווירה עירונית נהדרת באורהוס וכמובן ביקור ב-”סוף העולם” של הדנים בסקיין הרחוקה והמקסימה.
