מונטנגרו- מדינה קטנה וצעירה,פחות משבע מאות אלף תושבים, נופים מדהימים,בה בילינו טיול זוגי ביוני 2018.
החלטתי לנסוע בגלל הטבע שראיתי בתמונות, מגוון האפשרויות והטיסה הקצרה מישראל- רק שעתיים וחצי ואתם בתוך כל הטוב הזה.
קדם לטיול תכנון, הזמנת טיסות ומקומות לינה.במסלול נערך בעזרת הבלוג של אבי בלוב ועצותיו הטובות.הרכב הושכר גם דרכו.משך הטיול שבוע, טסנו בטיסה ישירה של ישראייר.
נחתנו בטיווט, בשדה תעופה קטן, קיבלנו את הרכב מאבי בזריזות ונסענו לתוך העיר לקנות סים לטלפון .הניווט התבצע במרבית הזמן עם וייז, וחלק ע"י תוכנה שהומלצה MAPS ME.
היום הראשון היה כמעט רק נסיעות כי נחתנו בצהרים ומיד עלינו צפונה לעבר העיירה פלוזין.הכבישים קטנים,מסלול אחד לכל כוון והנסיעה מותרת במהירות 70-80 קמ"ש בלבד.
בדרך עצרנו לתצפית מעל אגם סלנו.
הדרכים יפות והגענו עד מהרה לפלוזין שם בילינו את הלילה.אכלנו ארוחת ערב במסעדה מקומית עם מוסיקה מצוינת על גדת נהר הפיווה.העיירה מנומנמת למדי וגם אנחנו צנחנו לתנומת לילה.
הימים כאן ארוכים מאוד. שעות האור ארוכות. השמש זורחת סביב חמש בבוקר ושוקעת בשמונה וחצי – תשע בערב.
בבוקר התגלה לעינינו הנוף היפה של הנהר בתוך הקניון הירוק ובעצת בעלת הצימר טיילנו ליד העיירה בשביל מסומן במעלה הגבעה כשבכל פיתול מתגלה עוד ועוד מהנוף היפה.בפלוזין יש גם אומגה מעל הנהר (אקו פיוה) אך בשל מזג האוויר ( רוח וטפטוף קל) המקום היה סגור למטיילים.
עזבנו את פלוזין ונסענו בדרך נופית מפותלת לזבליאק דרך מעבר סדלו.כאן הנוף עוצר נשימה.פיתולי הדרך, המנהרות העוברות דרך ההרים,הגבהים והעובדה שהיינו כמעט לבד בדרכים ,גרמה לנו לעצור מספר פעמים, ליהנות מהנוף,מהשקט מצלצולי פעמוני הכבשים והעיזים ולצלם.
בפאתי זבליאק עצרנו לארוחה במסעדה מקומית בתוך נוף ציורי .זבליאק הינה עיירה קטנה אבל יש כאן קצת יותר מסעדות וסופרמרקט והמקום כנראה מתויר יותר. נכנסנו לשמורת דורמיטור .בשמורת טיילנו מסביב לאגם השחור, שאינו שחור כלל, הוא צלול ויפיפה ורק השתקפות העצים השחורים נתנה לו את שמו. הטיול קליל ונעים, עובר בחורש סמוך לאגם ובכל פעם מתגלה "תמונה" יפה יותר של האגם מבעד לעצים.
ארוחת ערב אכלנו במסעדת אורו, השוקקת חיים במיוחד לאור הצפיה במשחק כדורגל באותו ערב.
למחרת רצינו לעלות ברכבל לפסגה הגבוהה באיזור (בובוטוב קוק) אך תנאי מזג האוויר לא הרשו זאת והמשכנו לעבר גשר טארה.
הגשר עובר מעל נהר הטארה והוא מרשים ביותר.גם כאן לא חצינו את הגשר באומגה בגלל הטפטוף הבלתי פוסק אך לא ויתרנו על סיור בדוכנים על הגשר ועצירה לכוס תה חם במסעדה מול הגשר והנוף.
נכנסנו לשמורת ביוגרדסקה גורה וגם כאן יש מסלול סביב האגם היפיפה, כמה ק"מ של הליכה בין העצים, מאוד מומלץ.
נסענו לעבר קולאשין ועצרנו בדרך ליד הנהר היכן שראינו אוטובוס עוצר והתגלה לעינינו מסלול קטן של גשרים בתוך חורש על מים שוצפים. מקום קסום באמצע הדרך.קנינו פירות יער ונהנינו מהנוף ליד המסעדה הסמוכה.
המשכנו בדרכינו לעבר קולאשין,עיירה קטנטונת שתוך כדי שיטוט ברחובותיה אחד התושבים קטף דובדבנים מעץ בגינה והציע לנו לטעום.ונכנסנו לסוכנות המטיילים בכניסה לעיר, לקבוע טיול למחר.שם פגשנו בפטר שהציע טיול גיפים ואנחנו לקחנו. התיצבנו בשעה היעודה וקיבלנו נהג (ניקולאי) ומדריכה צעירה ( נדיה) ועלינו לעבר ההרים. הגענו לגבהים ולנופים ירוקים , האויר היה קר ונקי ואנחנו המשכנו לטפס עד נקודת עצירה ליד מעניין בו הכינו לנו תה, קפה וכיבוד. המשכנו בעליה עד לנקודת עצירה נוספת בה יצאנו לטיול רגלי לאגם קסום בתוך כל הירוק הזה.נדיה דוברת אנגלית טובה, טיבלה את הטיול באגדות מקומיות, והשיחה איתה ועם ניקולאי ( באנגלית מעט שבורה) הייתה נעימה ולימדה אותנו קצת על מנהגי המקום,והחיים בכלל.נדיה תלמידת תיכון שמשמשת כמדריכה בקיץ, ובכלל נתקלנו בהמון צעירים שמפעילים אתרי תיירות, מלצרים במסעדות, בגלל האנגלית הטובה שלהם והיכולת לתקשר עם תיירים.
בדרך ראינו קטונים- בתים בהם מתגוררים תושבים בזמן הקיץ, בקתות קטנות ללא חשמל ומים ואף אכלנו באחד הבתים האלה תבשיל של תפוחי אדמה וגבינות, יוגורט מקומי בייתי. באין מקרר מייצרים אוכל מהיום להיום ונהנים מהשלווה, השקט והחיים הפשוטים.
בתום הטיול עם הירידה לקולאשין חזרה החל גשם שוטף ועצרנו בצימר למנוחה קלה. עם התבהרות העננים יצאנו שוב בעצת פיטר לאחת הפסגות הגבוהות באיזור. טיילנו לאור שקיעה יפיפיה על ההרים הגבוהים ליד כפר בקתות קיץ כשפרות סביבינו וכמעט אין נפש אדם.
את יום המחרת פתחנו בנסיעה דרומה לעבר אגם סקאדר, מבלי לוותר על ארוחת בוקר מול נוף הרים ויערות ירוק.השמש יצאה והרגיש ממש חם.כשהגענו לוירפאזר כבר יכולנו להסתובב עם סנדלים ובעצת אבי פנינו לשיט על האגם עם כריסטינה.בתה הצעירה יצאה איתנו לשיט על האגם היפה, יש המון פרחי נופר, קרמורנים, שחפים,שמורת טבע נהדרת ומומלצת.
עלינו לעבר כפר דייגים בדרך מפותלת ונופית.עצרנו אצל זוג מקומי וטעמנו יין, דבש וראקי שהם מכינים בעצמם.בכפר ניתן כמובן לקחת שיט, אך אנחנו שבענו משיט אחד ליום העדפנו לאכול ארוחה קלה ולהמשיך בדרכינו לבדווה. ירדנו דרך צטנייה. עירה די סתמית בעיני שמבואותיה נראים כמו ישוב בגליל אצלינו.במרכז העיירה מנזר וכנסיה.
בדווה וערי החוף הם עולם שונה לגמרי מאיזור הצפון .בזבליאק וקולאשין היינו עם ביגוד חורפי וכאן החלפנו לסנדלים וביגוד קצר וקליל. חם כמו בקיץ ישראלי ממוצע.העיר תוססת ומלאה תיירים בכל שעות היום.הגענו אל הבלגן. סיור קצר בעיר העתיקה המלאה חנויות מזכרות ומסעדות מכל הסוגים, הנמל, הרעש וההמולה. סיימנו את היום בהופעה של להקה מצוינת במלון.
את היום הבא תכננו לעלות להר לובצ'ן ולרדת לקוטור. את העליה עשינו בדרך מפותלת מאוד, כל מפרץ קוטור התגלה לעינינו. עקב עבודות בדרך התעכבנו כשעה מול הנוף עד שהדרך נפתחה שוב. את המשך הדרך עשינו בשביל עפר כמעט עד לשמורה. בדרך למעלה עצרנו באומגה גדולה מעל המפרץ ויקירי נהנה משיוט בגבהים.בשמורה עצמה יש כמה מאות מדרגות שעולות למעלה, הרגשנו בקצה העולם. הכל פרוש לפנינו.למעלה יש מוזילאום ותצפית מרהיבה.
את הדרך חזרה עשינו דרך צטניה וחזרנו לבדווה לבילוי על חוף הים.חוף הים בבדווה אינו חולי, יש אבנים קטנות ומומלץ להצטייד בנעלי ים או להכנס דרך המזח ישירות למים העמוקים.
את הערב סימנו בטיול לכוון סבטי סטפן ואכלנו ארוחת ערב בפטרובאק על המזח היפה. פחות צפוף כאן מאשר בבודווה ובסוף המזח יש מדרגות עם תצפית מוארת לעבר הים.נגן גיטרה הנעים לנו את הישיבה במסעדה איטלקית על החוף.
למחרת נסענו לאורך קו החוף עד לקוטור. הכביש צפוף ופקוק. העיר העתיקה יפיפיה ומלאה תיירים, חנויות של מזכרות , מסעדות.כייף להסתובב בסמטאות. את הביקור חתמנו בשוק הססגוני והצטידנו בתותי יער לדרך.
עצרנו גם בפרסט, עיירה מקסימה עם אי מלאכותי מולה, עשינו שיט קצר ועצרנו על האי הקטנטן לחצי שעה.שבנו בשיט וישבנו באחת המסעדות לכוס בירה צוננת לפני שהמשכנו להרצג- נובי. קו החוף יפיפה, מלא בעיירות קטנות והחוף מתגלה ונחבא עם פיתולי הכביש. עשינו סיור קצר בהרצג- נובי וסמוך לחוף ( פחות התלהבנו ממנה) והתחלנו לחזור לכוון בדווה. את היום סגרנו בטבילה קצרה בים באחד החופים ודרך המעבורת הגענו לערב אחרון בבדווה.
את היום האחרון שלנו במונטנגרו היפה העברנו בשיטוט קצר בבדווה, בנמל וסמטאות העיר, משם נסענו לטיווט לפורטו מונטנגרו. נמל מרהיב ויוקרתי בו חונות יאכטות מפוארות ,ולצד הנמל מסעדות ומלון חדיש ומהודר.
עוד כמה מילים על האוכל במונטנגרו-
בצפון יש בעיקר מסעדות מקומיות שמגישות מאכלי דגים מצוינים ובשר כבש. האוכל מצטיין בפשטותו. התוספת לרוב היא תפוחי אדמה והתיבול פשוט ועדין ( מלח, פלפל והרבה שום).
יש גבינה מקומית ויוגורט מצוין.
ארוחות הבוקר מוגשות עם לחם לבן פשוט, ביצים, נקנקיות ומעט ירקות, לעיתים קלויים.
לטבעונים וצמחונים מעט יותר קשה כאן אבל במסעדות סובלניים ומגישים מה שמבקשים. בעלי נהנה מירקות, לחם, ריבה מקומית, ירקות בשפע וקטניות.יש פירות טובים בחנויות.
בבדווה ניתן למצוא הכל, מסעדות אסיתיות, סושי,פיצה וגם כאן ההיצע מצוין וניתן לקבל כל מנה בצורה המבוקשת ( ללא בשר, דגים או מוצרי חלב), אפילו מצאנו כאן מסעדה טבעונית לגמרי בשם SMSON
מוטנגרו נפלאה, הנופים עוצרי נשימה,האנשים אדיבים ונחמדים, יש מגוון נופים , יעד מעולה לטיולים ומנוחה.
