לראות את נאפולי ולמות
הגענו לנאפולי היפה בשלישי בשעת לילה, לדירה מצוינת 'בלו פלבישיטו'. נחתנו בזמן שביתת מוניות של יומיים, ולא היה לנו איך לנסוע משדה התעופה לדירה ששכרנו. המארח שמשכיר את הדירה פרנצ'סקו המקסים הציע לנו לקחת אוטובוס (יש אוטובוסים גם ב12 בלילה) ומשם מטרו אבל זה נשמע קשוח עם ילדים ו3 מזוודות. כמעט אף אחד לא דובר אנגלית מסביב ובסוף מצאנו עוד זוג ישראלים שחיפשו מישהו להתחלק איתו בנסיעה יקרה של רכב גדול שהציע לשבור את השביתה תמורת 100 יורו לכולנו (מונית עולה 20-30 יורו אבל הוא הציל אותנו וידע שאנחנו לא בעמדת מיקוח).
הדירה ששכרנו Blue Plebicito (דרך בוקינג) מומלצת מאוד ומקבלת בקלות את הציון 10, פשוט מדהימה, מעוצבת להפליא והכי נוחה שיש. היא קיבלה דירוג של 5 כוכבים באינטרנט, במיקום מרכזי ליד פיאצה קרולינה בבניין בן 600 שנה, שני חדרים מחוברים ביניהם דרך מבואת כניסה וחדר מגורים (סלון-מטבח-פינת אוכל), היה לנו ולילדים מלא מרחב ב-75 מ"ר, טלויזיה חכמה, מטבח מאובזר, פינת אוכל, מקלחות מעוצבות עם תאורת לדים ונרות, הילדים עפו על המקום (הגענו ל5 לילות ונהנינו מאוד לנוח שם בשבת). ברביעי בבוקר ירדנו לטיול וישבנו לקפה וגלידה מול הים, ממש ליד הדירה, הנוף של הבניינים העתיקים ב'פיאצה דל פלבישיטו' על רקע הים מרהיב ("לראות את נאפולי ולמות"). אח"כ המשכנו ברחוב 'ויה טולדו' שנמצא גם הוא ממש מתחת לדירה - רחוב עמוס חנויות מותגים, גלידריות ופיצריות. התנועה סואנת מאוד, נהגים לא ממש עוצרים וזה היה האתגר העיקרי בהליכה ברחובות עם 3 ילדים כשאין מוניות. ביולי מאוד מאוד חם והלחות איומה. התכוונו לנסוע ל'עיר התחתית' באיזור העתיק אך ללא מוניות נאלצנו לוותר כיוון שההליכה לעיר העתיקה של נאפולי (כחצי שעה הליכה תלולה בסמטאות) היתה קשוחה מדי לילדים במזג האוויר הזה. נהנינו מאוד מההליכה בסימטאות, שמרגישים בה את החיים האמיתיים בנאפולי. ילדים ונערים מדברים באיטלקית ואוכלים בפיצריות, זקנות יושבות בדירות קטנטנות עם הדלת פתוחה לרחוב, פינות שמוקדשות לקדושים נוצריים כלשהם עם תמונות של ישו ואנשים שתולים כביסה בחוץ. אחרי כמה שעות של טיול, ממתקים ושטויות שעצרנו לקנות לילדים, נער-מכירות משך אותנו מויה טולדו במעלה סמטה לפיצריה שכונתית Donna Luisa שלא היו בה תיירים בכלל והיתה בפירוש הפיצה הכי טעימה שאכלנו באיטליה. כל פיצה היתה די גדולה (בערך 6-8 יורו לכל אחת, תלוי איזו מזמינים) אז הזמנו 3 (אלו שהיו צמחוניות בתפריט כיוון שאוכלים כשר) ואכלנו כולנו. בכל האיזור מציעים ליקר לימונצ'לו בסוף הארוחה (4 יורו) ואין צורך להשאיר טיפ כי הם כבר גובים מחיר נוסף על שירות כאשר יושבים לפי מס' הסועדים (זה כתוב בחשבון בסעיף coperto). בהמשך השיטוט שלנו ברגל, בת ה13 התלהבה מחנויות כמו זארה וויקטוריה סיקרט, בן ה10 ובן ה5 התלהבו מלקנות שטויות בחנויות המיוחדות לצעצועים ומזכרות. הזמנתי מקום מראש לארוחת ערב ב'La Lazara' מסעדה משפחתית מהממת ועמוסה שכדאי להזמין בה מקום מראש. הזמנו סלט קפרזה, ואת 4 הפסטות שהיו צמחוניות בתפריט. הילדים הופתעו ממידת העשייה אל דנטה, ומהלחם הקשה יחסית שמביאים לשולחן בתחילת כל ארוחה. בן ה5 כירסם בכל מקום את הלחם הזה עם עגבניות מהסלט קפרזה, וניאות לאכול גם קצת ספגטי עגבניות ברוטב עגבניות שהיה מלא בעגבניות שרי. המנות מוגשות מאוד יפה ובנדיבות, אך לא בטעמים שהם מורגלים בהם, וזה חלק מהעניין ומהמטרה - להיחשף לטעמים חדשים ולתרבות אחרת. בכל מקום קנינו רק בקבוק מים גדול (2 יורו לבקבוק במסעדות) ולפעמים גם קולה ופנטה. המים זו התעסקות משמעותית בחום ובלחות של יולי כשמטיילים בחוץ רוב שעות היום. כאמור, מילאנו בקבוקים אישיים של מים קרים לכל אחד מאיתנו לכל אורך הטיול ב2 תיקי הגב שלקחנו איתנו, כדי לא לשלם על מים בכל מקום (לפעמים קנינו בחנויות בקבוק גדול ומילאנו לכולם). בחדר איכות המים טובה והם ראויים לשתיה, מילאנו וקיררנו בקבוקים כל יום. לקינוח מציעים במסעדות fruta - פירות קיץ חתוכים וטעימים. המשכנו לגלידריה כקינוח והמשכנו לטייל. מחשיך רק ב21.30 בערב ולא חזרנו אף פעם לפני 22 בלילה. השעות שלנו השתנו לגמרי והתאחרו והילדים זרמו והתאימו את עצמם (וקמו בהתאם בין 8-9 כל יום).
דרך אמלפי ועיירות בסביבה - למחרת יום חמישי שכרנו רכב דרך EUROPCAR (מומלצים. באחרים שמציעים מחירים זולים יותר לפעמים יש אותיות קטנות כמו חובה של רשיון בינ"ל). נסענו לדרך אמאלפי המרהיבה, וראינו את הנופים היפים ביותר שראינו מעודנו. מדהים. הנהיגה לא קלה ומותאמת רק לנהגים טובים ממש: יש דרכים צרות ובלתי אפשריות ובכל זאת מדובר בדרך דו סיטרית, כאשר משאיות ואוטובוסים מצטופפים ממול. בדרך נעצרנו לחצי שעה כשהיא נחסמה ע"י מפולת סלעים. משיוויון הנפש של שאר הנהגים ניכר היה שזה לא אירוע מאוד נדיר. עצרנו בעיירת קייט Minori ואכלנו פיצות מול הים, על רקע מבנים עתיקים וכנסיות יפות (ראינו רק מבחוץ). הילדים הכירו טעמים חדשים שלא היו מסכימים לנסות בארץ - פיצת אנשובי, פיצה עם קישואים, פיצה עם תפו"א ורוזמרין, וסלט קפרזה כמובן בכל מקום.
המשכנו בנסיעה צרה וצפופה במיוחד לעיירה Pozitano.
הנופים מרהיבים אבל הדרך לא סימפטית והכביש היורד לתוך העיירה חד סטרי וחד מסלולי. חניון שמחליטים לא להיכנס אליו (7-8 יורו לשעה) או מסעדה או נקודת גישה לחוף שמחליטים לא להוריד את הנוסעים לידה - החזרה אליה תהיה בעיקוף נוסף סביב העיירה. ירדנו בהמוןןןן מדרגות במורד ההר לחוף הים ובילינו בו עד השקיעה. נוף ציורי והצטלמנו המון. חייבים להביא נעליים נוחות. הבאנו בגדי ים מראש. הכל יקר בפוזיטנו, אפילו שכירת הכסא לשבת מול הים עולה 15 יורו. קוקטייל מוחיטו עלה 11 יורו ובירה 5 יורו. הילדים היו מרוצים ונהנינו מאוד במים. יש אפשרות לשכירת סירות ולשייט, קניית מזכרות ומשחקי חוף (כמו קליעה למטרה), וגם ללינה במקום, אם מזמינים הרבה מראש אז פחות יקר, ואולי אם עושים את כל המאמץ להגיע לשם כבר שווה גם ללון. אנחנו המשכנו לעיירה Sorento שבעינינו מצאה חן הרבה יותר. עיירה מדהימה שהמוטיב המרכזי בה הוא לימון, כיוון שיש הרבה מטעי לימון באיזור. יש חנויות שלמות שמוקדשות ללימון, מזכרות של כלים עם איורי לימון שמלות וכובעים עם ציורי לימון ליקרים וברד של לימונצ'לו, פשוט מהמם ומיוחד, גם לילדים. טיילנו בטיילת על הים ואכלנו במסעדה משפחתית Ristorante il Giardiniello רביולי מהמם עם מילוי גבינה ותרד, סלט קפרזה, ניוקי ופיצה עגבניות בסיסית לבן ה5 שהעדיף פיצה. לא התלהבנו מעוגת הלימון אבל סלט הפירות היה נהדר.
ביום שישי נסענו עם הרכב השכור לארמון Caserta שהוא בגדר חובה. מרהיב. הילדים הרגישו כמו בתוך אגדה. בדרך עצרנו בסופר מקומי מחוץ לאיזור התיירות וקנינו מצרכים, בגט, לחמניות, גבנ"צ, טונה וסלמון מעושן, עגבניות שרי וירקות לסלטים, והמון פסטה שבישלנו בצהריים לקראת שבת. אף אחד לא דיבר מילה אנגלית בסופר ונעזרנו בgoogle lens לתרגום הרכיבים. אגב, גם לזיהוי מבנים, ציורי קיר ומונומטים לאורך הטיול.
לארמון קזרטה צריך להקדיש יום או לפחות 4 שעות. הרבה הליכה וזה מעייף. כדאי לבוא עם נעליים נוחות וכן להביא לשם אוכל ושתיה (אנחנו כאמור קנינו מצרכים ואכלנו בדרך) ויש פינות ומדשאות באיזור קזרטה שאפשר לעצור בהן לפיקניק. שילמנו 18 יורו לכרטיס רק לשני מבוגרים, כמו ברוב האטרקציות - ילדים לא משלמים כרטיס. הסתבר ששעות הביקור בגנים המשלבים סגנונות בארוק וגן אנגלי (לא אלו הקדמיים והלא מטופחים) מוגבלות והוא נסגר מוקדם יותר מהארמון עצמו. אם יש מגבלת זמן, כדאי לקחת זאת בחשבון. התכוונו להזמין ארוחות בבית חבד בערב שבת והתאכזבנו לגלות שבית חבד נסגר דווקא ביולי אוגוסט אבל זרמנו עם המנוחה ונהנינו מאוד לבשל בדירה המאובזרת להפליא.
לבסוף בשבת רק נחנו, ראינו במפה המקומית פארק גדול שרצינו לטייל בו אבל רק חלק מאיתנו היו בעניין לצאת. הילדים לא רצו לצאת לשום מקום ושבעו מהליכות והחלטנו לאגור כוחות להליכות ברומא. במוצש יצאנו שוב לגלידה :-)
החניה עולה כ-50 יורו ליום, קחו זאת בחשבון בנאפולי, לא זול בכלל.
רומא -
בראשון בבוקר קנינו קפה ומתוקים מקומיים באחד מבתי הקפה שמתחת לדירה (שהצלחנו למצוא בו חלב סויה סופסוף) ויצאנו לרומא, כשעתיים וחצי נסיעה בכביש אגרה שעלותו 15 יורו. נופים יפים ונסיעה נוחה. החזרנו את הרכב ליד תחנת הרכבת ולקחנו מונית לבית דירות באיזור Piazza Cavour המאכלסת את המבנה המאוד מרשים של בית המשפט העליון. בדיעבד, היינו שוכרים דירה באיזור אחר - זו קרובה לותיקן, ויחסית מרוחקת ממקומות אחרים שטיילנו בהם. גם בימים ברומא נתקלנו בשביתת מוניות ובהפגנת נהגי מוניות. לא ארחיב על הדירה כי לא התלהבנו, היא היתה נוחה והיתרון היחיד בה היה שמנקים ומסדרים כל יום. ככלל, יש יתרון לדירה על פני מלון עבור משפחה, כי יש הרבה יותר מרחב (שני חדרי שינה המחוברים בדלת פנימית, שני חדרי שירותים ומקלחות).
פיצריה זולה יחסית ברומא שמוכרים בה פיצות לפי משקל - rosamunda's (אכלנו פיצות צמחוניות מיוחדות כמו עם תפו"א ורוזמרין. יש גם פסטות וקינוחים, ואין מזגן גם באמצע יולי - לצערנו בהרבה מקומות זה ככה).
נחנו קצת בחדר ויצאנו ברגל לטייל ליד נהר הטיבר. רק בימי ראשון יש שוק עם בגדי מעצבים ובנוסף מזכרות, ספרים, אוכל ובגדים. אכלנו פיצה במקום שמצאנו בגוגל שמוגדר לא יקר והמשכנו לשייט מקסים על נהר הטיבר. שוב, שילמנו כרטיס רק עבור שני מבוגרים. לאחר השייט המשכנו ל- Piazza Navona וישבנו לגלידה וקפה. סמוך לגלידריה, נכנסנו לחנות צעצועים מיוחדת מאוד של 2 קומות בצפון הכיכר (מיניאטורות, המון בובות, חיות, בובות פרווה ומה לא) וקנינו משחקים לילדים במחירים לא זולים, אך פחות יקרים מישראל. סיימנו את הערב ברובע היהודי (שווה להיכנס לבית כנסת הגדול והעתיק, לא הספקנו כי נסגר ב17 למבקרים ובערב יש רק תפילות לקהילה המקומית) ונכנסנו לאכול המבורגר מהמם במסעדה הכשרה שברחוב. הרחוב הזה נחשב לאיזור אוכל טוב גם למי שאינו יהודי המחפש אוכל כשר והוא אכן מיוחד במה שהוא מציע. יש שווארמה ומסעדות חלביות וטווח מחירים רחב אך לא זול. הרחוב מלא כל הזמן גם ב22 בלילה, עוד נחזור אליו :-)
ראשון יצא לנו עמוס, חזרנו ב12 בלילה ולכן את יום שני התחלנו בעצלתיים, כשפנינו לכל האתרים העתיקים שרצינו לבקר בהם. התחלנו בפנתיאון, פנינה אדריכלית בת 2000 שנה. לא אהבנו לקרוא בבלוגים אחרים על כל אתר ומזרקה שהם "חובה", אבל הפנתיאון הוא באמת כזה ברומא. הביקור חינם אבל היות והמקום הוא כנסיה, נדרש לבוש צנוע והסרת הכובע עם שוטר שאוכף זאת ורוכלים שמוכרים צעיפי צניעות. המשכנו משם ל'ככר המשאלות' Fontana di trevi שהיתה עמוסה מאוד אבל ממש יפה שם והילדים התלהבו לזרוק מטבע מאחורי הגב - לפי האגדה מי שעושה זאת יחזור לרומא. ישבנו על מדרגות באיזור ואכלנו עוגיות מקרון. משם המשכנו בהליכה לכיוון כיכר ונציה הדרמטית והמרשימה מאוד, ומשם רצוצים לכיוון הקולוסיאום. רגע לפני שהגענו - רוכל כרטיסים מורשה משך אותנו לסוכנות בה קנינו כרטיסים לאוטובוס תיירים (22 יורו למבוגר, ילדים לא משלמים) שאפשר לרדת באתרים ולעלות שוב במשך 24 שעות. נהדר. עלינו לאוטובוס וסוף סוף יושבים, בקומה העליונה, אוויר טוב, וירדנו במדרגות הספרדיות שהתקשינו להבין את ההתלהבות סביבן. אכלנו פסטה מהממת ב- Taverna del Seminario. בעיקר מומלץ הcacio e pepe (קאצ'ו א פפה), הרביולי והפסטה עם ריקוטה ברוטב פלפלים מתוקים. כל מנה עלתה בין 7-16 יורו. הקטן הסכים לאכול רק ספגטי עגבניות שביקשתי להכין ללא צ'ילי חריף. לקראת ערב חיפשנו סופר מקומי לקנות בו מצרכים והגענו לסניף של carfour, קנינו חלב לקפה ולילדים דברים מוכרים לבוקר כמו אקטימל, מעדנים, לחמניות, גבינת גרנה פדנו שהכי קרובה לגבנצ וממרח שוקולד כדי להכין כריכים למחר. ממש בקרבת מקום הגענו במקרה לרחוב יפהפה בשם borgo pio שבו יש חנויות למוצרי עור יפים במחירים זולים יותר מישראל (נעליים, תיקים וז'קטים). לאורך הרחוב יש גלידריות והתמזל מזלנו להיכנס במקרה למקום קטן ונהדר שנקרא Hedera sweetness and co ובו מתוקים איטלקיים המתחלפים מדי יום. אין ממש מקום לשבת, יש שולחן אחד בחוץ אבל מומלץ ביותר. שתינו גרניטה (ברד קפוא) בטעם תאנים, מדהים (4 יורו). הגרניטה לימון וגם הקפה טובים אבל התאנים פשוט נהדר וגם השקדים (בטעם מרציפן). אכלנו את הקנולי הכי טוב שטעמנו בחיים, מושלם, עם גבינת ריקוטה מתוקה, פיסטוקים ודובדבן (5 יורו). כולם ביקשו לחזור למקום הזה גם מחר וזה מה שעשינו למחרת (שלישי בבוקר) כשהצלחנו להתאושש ולצאת מהחדר לקראת צהריים (כי כולם היו מפורקים מההליכות, והילדים רצו להימרח קצת בזמן מסך). המשכנו לתחנת אוטובוס התיירים (בפעם השלישית, הכרטיסים תקפים ל24 שעות) ושוב הצלחנו לשבת יחד בקומה השניה, הילדים התלהבו מאוד וגם אנחנו נהנינו לסיור ברחבי העיר העתיקה וצילמנו המון. הפעם ירדנו בקולוסיאום. מאז הקורונה אפשר להזמין כרטיסי כניסה רק באינטרנט (למבוגרים מעל 18 ולילדים כרטיסים בחינם), החלטנו לוותר על סיור בתשלום ולגמרי הסתפקנו בסיור חיצוני. ישבנו בפינה מוצלת, אכלנו כריכים שהבאנו וסיפרנו לילדים קצת היסטוריה. הקולוסיאום, שנבנה בכספים שנבזזו ע"י טיטוס מבית המקדש וחורבן ירושלים, שימש בעצם למופעים אכזריים של קרבות עבדים שנלחמו עד המוות זה בזה או בבע"ח לשם שעשוע ההמונים.. איבדו בו את חייהם כחצי מיליון איש. המשכנו ברגל (כאמור, שביתת מוניות) לשיטוט קניות ברחוב via del corso ובדרך עצרנו בגלידריה לשייק פירות מרענן לכולם. הגדולה התלהבה מהמותגים המוכרים, הקטנים התלהבו מהחנות של דיסני ולגו.
לערב הזמנו מראש מקום במסעדה יוקרתית אך שווה ברובע היהודי Renatta el getto (אוכל יהודי רומאי בשרי כשר) כדי ליהנות גם כזוג ולא רק להתאים את עצמנו לילדים. היה מושלם, ציון 10 ולא זול בכלל. המנות עולות בין 12-18 יורו והיקרה ביותר בתפריט עלתה 22 יורו. הזמנו ארטישוק יהודי מטוגן (נהדר לחובבי הארטישוק), עולש מוקפץ, עגל ביין (מומלץ), פסטה פפרדלה עם בשר מיובש ופטריות, רביולי בשר, המבורגר, צ'יפס ושניצל לילדים. עפנו על האוכל והאמת שגם הילדים. למרות שבאנו לחגוג וידענו שיקר, בכל זאת יצא יותר זול ממה שהיינו משלמים בישראל על ארוחה כזאת.. בחזרה נתקלנו שוב בקושי למצוא מונית בגלל השביתה וקנינו כרטיסים לאוטובוס מקומי באחד מהדוכנים, המוכר המקסים מבנגלדש עזר לנו להבין איזה קו לקחת ואיפה לרדת וזה היה יעיל מאוד. יש אוטובוסים כל הזמן וגם ב12 בלילה.
ברביעי נסענו באוטובוס מקומי לוילה בורגזה, קנינו כרטיסים בדוכן מקומי לאוטובוס שצריך להחליף, היות ועדיין אין מוניות ובחום של יולי קשה ללכת הרבה ברגל. קצת אחרי הכניסה לפארק, בכיכר יש מסעדה פתוחה ונהדרת עם שירות טוב אך לא זולה. אחרי תלאות הדרך, ישבנו לקפה קר עם חלב סויה (סופסוף הבינו מה ביקשתי כי בהרבה מקומות עונים 'כן, כן' אך לא מבינים אנגלית ומביאים קפוצ'ינו חם בסוף). אכלנו פיצה צמחונית נהדרת (משפחתית גדולה ב15 יורו, זוגית ב8 יורו) ורביולי ריקוטה עם תרד. המשכנו בהליכה ברגל 5 דקות לגן החיות. אפשר לשכור רכב קטן לנסיעה ברחבי בפארק ב30 יורו לשעה, ויתרנו על זה (ובכל מקרה אין כניסה עם זה לגן החיות). גן החיות קטן ונחמד, שעתיים -שעתיים וחצי מספיקות. סביב 16 בצהריים משלמים כרטיס מוזל של 9 יורו לאדם (כולל ילדים) היות והגן נסגר ב18 (בדיוק). הילדים התלהבו מהג'ירפות, הדובים, הקופים, הקרנף, הטיגריס, הנמר ובעיקר מהנמר הלבן. יש גם ביתן זוחלים מרשים לחובבי הז'אנר. בחוץ המשכנו למזרקה ובה ברווזים, וחלק מאיתנו שטו בסירת משוטים (12 יורו למבוגר, 4 לילד, לשייט של 20 דקות). הפארק יפה ונעים גם לפיקניק, אפשר להביא כדור או לתת לילדים להתרוצץ. קנינו ברד בטעמים ונהנינו מהנוף הירוק. כדאי להביא אנטי יתושים. לוילה בורגזה המציגה יצירות אמנות יש להזמין כרטיסים מראש באינטרנט, אנחנו ויתרנו ונהנינו מהגנים ומהנוף הירוק.
שוב התקשינו למצוא מונית והלכנו ברגל, נכנסנו לאכול ברשת מזון הוואי "מהיר" Poke Sun-Rice ברחוב ויה פלמיניה. הילדים עפו עליה אך היתה איטית להחריד (כי את הזמנת הקערות על מצע אורז או קינואה, דגים, ירקות וקרוטונים לא עושים מול המבחר כמו בגלידה אלא מול עמדת ההזמנות). מרחק קצר מאוד משם לכיכר העם המרשימה, פיאצה דל פופולו. כיכר גדולה ומרשימה עם אובליסק (עמוד הירוגליפים מצרי) בן 3300 שנים שהובא לרומא של לפני 2000 שנים כאטרקציה עתיקה שנשדדה ממצרים והוצב בכיכר בתקופת הרנסנס. בקו בארוקי ישר מול האובליסק נמתחת שדרת ויה דל קורסו עד כיכר ונציה, מודגשת ע"י שתי כנסיות זהות משני צדדיה.
