חולקת אתכם כמה הגיגים, התרשמויות, חוויות וטיפים שנאספו מנסיעה סתווית חורפית של שתי אחיות לאמסטרדם. פגשנו עיר חורפית במידה, קצת אפרורית, פה ושם גשומה ומאד קרה. זה לא מנע מאיתנו לחרוש את הרחובות ולגלות פינות נסתרות יותר ופחות.
למרות שאמסטרדם לא הצליחה להרעיד את נימי נפשי - נהנתי בה עד מאד. מהעיר שהאירה אלינו פניה, מהחורף (אם הספקתם לשכוח – בנובמבר היה כאן עדיין לגמרי קיץ), מכל מה שאתאר בהמשך, אך בעיקר האחת מחברתה של השניה, או בקיצור – זמן איכות.
אז נתחיל…
א ו פ נ י י ם
אולי המאפיין הכי מוכר של אמסטרדם (מלבד החשיש והזונות).נראה שבאמסטרדם אין אדם – ילד או בוגר, גבר או אשה או מה שזה לא יהיה – שלא רוכב על אופניים. וכולם טסים. אבל מה-זה טסים? אז הנה טיפ ראשון – הזהרו מרוכבי האופניים באמסטרדם! הם מלכי הרחוב הבלתי מעורערים. מסלולי האופניים אינם (!!!!) מדרכה וירידה אליהם משולה להתאבדות. הם מגיעים מכל הכיוונים, גם המנוגדים לכיוון התנועה, או לכיוון שממנו היית בטוח שאמורה להגיע התנועה – ולכן צריך להסתכל 1000 פעמים לכל צד לפני שחוצים. אפשרות נוספת היא לעצום עיניים, ולהתפלל. לפעמים זה עוזר. 
על כל פנים, אותי הם ריתקו – הצבעים, הצורות, עם ארגז, עם סל, עם שלושה ילדים, עם שני מושבים... לא הפסקתי לצלם אותם, אם כי ברור שאת רובם פספסתי. קשה לצלם אופניים בתנועה, אז בתור התחלה צילמתי אופניים בחניות שונות ומשונות – אחד בתוך ערמת עלי שלכת, אחד נשען על קיר מצוייר בתחריט של רמברנדט, ואחר נשען על פרסומת עם גוף אשה שמישהו "השלים לה" את החסר...
ל א ו ר ך ה ר ח ו ב ו ת
מעל הרחובות - עצים שצובעים את הרווח שבין הרחוב לשמים בצבעי שלכת. ומלמטה התעלות, ההשתקפויות, הגשרונים... איזה עונג הם מספקים למתבונן. ללכת לאורך הרחובות, לצוד רגעים ופינות חמד עם העיניים, להסתכל באנשים ולא לחשוב על כלום.
מעל הרחובות - עצים שצובעים את הרווח שבין הרחוב לשמים בצבעי שלכת. ומלמטה התעלות, ההשתקפויות, הגשרונים... איזה עונג הם מספקים למתבונן. ללכת לאורך הרחובות, לצוד רגעים ופינות חמד עם העיניים, להסתכל באנשים ולא לחשוב על כלום.
האמת? כשחושבים על זה, אז זה בעיקר מה שעשינו – מדדנו את הרחובות ברגליים הלוך ושוב. יצאנו כל יום ממש בבוקר, וחזרנו באישון לילה. אני מניחה שגמענו לא מעט קילומטרים בימים הללו...
מ ק ו ם ל ש ב ת
ואחרי שצועדים כל כך הרבה, מה שצריך זה למצוא פינה יפה לשבת. אמסטרדם מלאה בפינות כאלה – עם קפה או בלי קפה - וצריך רק לבחור. הנה כמה פינות מזמינות שלא ממש ישבנו בהן, אבל בהחלט התלהבנו מהן. 
אבל הרי לא נשאיר את זה ככה, בלי אף פינה שניסינו על-אמת. אז הגענו לטיפ השלישי, ממש לא מקורי שלנו (תודה לאלו שהיו לפני והמליצו!!) – בית הקפה "וינקל"(Winkel) שנמצא בפאתי השכונה הנחמדה יורדאן מגיש מכל טוב. אנחנו "הסתפקנו" בקפוצ'ינו מלווה בפאי התפוחים המסורתי שהיו מ-ע-ל-פ-י-ם!!! תפסנו עמדת ישיבה ליד החלון וצפינו על העוברים ושבים ועל העוברות ושוות. היה פשוט חלומי.
א מ נ ו ת - ר ח ו ב
כבר בדרכנו באוטובוס משדה התעופה לדירה שלנו – תפסו את עיני ציורי גרפיטי, שמאוחר יותר, ילוו אותנו בכל יום. עמדתי שם באוטובוס, דחוקה בין המון אחרים שהגיעו גם הם אל העיר בטיסות זה עתה, נפעמת מהיצירתיות המתפרצת על הקירות ומלמלתי לעצמי – לכאן אני רוצה לחזור, וגם לכאן וגם לכאן... ואיך אזכור איפה זה היה? ואיך בכלל אספיק את הכל בכמה ימים?
אמסטרדם משופעת באמנות. החל ממוזיאונים, דרך פסלים שפזורים ברחבי העיר, וכלה באומנות רחוב שמתחלפת ומשנה צורה וצבע על פני הזמן.טיפ רביעי (ומיד אחריו יבוא החמישי) – אם גם אתם פריקים של גרפיטי, אז את הריכוז הגדול ביותר של קירות מצויירים מצאנו ברחוב ספאו, ממש בדרך לכיכר עם הילד השובב. את הרחוב הזה גילינו בעצם בלילה, אבל מכיוון שמיד הבחנו בפוטנציאל שגלום בו, חזרנו אליו גם למחרת בבוקר. אני מקווה שהצילומים מצליחים להעביר חלק מהחוויה, ואת יתר העבודה שהחבר'ה מאסמטרדם עשו שם, אני משאירה לכם לגלות לבד.
אם מדברים על אומנות, זה הזמן לוידוי: לא נכנסנו לאף מוזיאון באמסטרדם. לא לאלה שהםMUSTולא לאלה שהם לא-MUST. למעט - "מוזיאון החתולים". למה? ככה! ואפילו ש"ככה זה לא תשובה" אין לי שום הסבר יותר טוב.
טיפ חמישי – רשמו לפניכם –מוזיאון החתולים הואMUST. לחובבי החתולים, אבל לא רק. מדובר במוזיאון חמוד וקטן שנמצא בבית של אספן פרטי. האוסף כולל יצירות אומנות שהמוטיב החוזר שלהן הוא... איך ניחשתם? חתולים! כרזות, פרסומות, ציורים, פסלים, ואפילו סרט שמוקרן בטלויזיה של פעם. בין לבין מסתובבים להם חתולים אמיתיים לגמרי שמותר להם (כמובן) לעשות הכל. מקום מקסים ולא יקר שנמצא במקום מרכזי ושווה בהחלט ביקור.
י ל ד וּ ת
בניגוד לפריז, למשל, שם בכלל לא ראינו ילדים ברחובות – אמסטרדם מלאה בילדים. כולם יפהפיים בלונדיניים עם פוטנציאל גדילה לגובה. חלקם דוהרים בעצמם על אופניים, או בתוך ארגזי עץ שמחוברים בפרונט של אופני ההורים. אחרים מתהלכים יד ביד עם הורה או חבר. וילדים, כמו שילדים - שובי לב וחופשיים. 
א נ ש י ם
כמו הילדים, כך גם המבוגרים –יפים, בהירים וגבוהים. ממש גבוהים!
אנשים... אנשים... אנשים - עולם ומלואו. 
אם היה אפשרי, זה מה שהייתי רוצה לעשות – להסתובב ברחובות ולצלם אנשים. אבל זה כבר לא קשור לאמסטרדם.
פ ו נ ד ל פ א ר ק
האמת? הופעתי! חשבתי שבעונה זו אפגוש עצים ערומים, אפורים ועצובים ולפיכך את פונדלפארק הורדתי מראש מרשימת ה-WANTED. אבל רצה הגורל ובבוקר היום השני התעוררתי מוקדם, ואחרי שסוף סוף האיר היום על אמסטרדם (בשבע וחצי בבוקר...), התגנבתי החוצה ויצאתי לסיור עצמאי בפארק שהיה במרחק יריקה מהדירה שלנו. 
התנהלתי לאיטי ברחובות הקרים והריקים וכשהגעתי לפתחו של הפארק נעתקו המילים מפי. ומכיוון שהייתי לבד וממילא לא היה לי למי למסור מילים – פשוט התהלכתי לי שותקת ומהופנטת בין המדשאות הרחבות, האגמים הקסומים והעצים שקרנו אלי בצבעי שלכת והשתקפו במים, וכמו במראת פלאים הכפילו את עוצמת החוויה.
ומכיוון שעדיין אין לי מילים, אני נותנת לצילומים לדבר במקומי.
ומיד, בפרק הבא – טיפ מס' 6 שקשור לפונדלפארק ועוסק במחלקה שכל נוסע מתמיד מכיר – אבידות ומציאות.
א ב י ד ו ת ו מ צ י א ו ת
הנה בא הטיפ השישי -
במקרה שנקלעתם לפנדלפארק, (ואם אתם באמסטרדם וגם קראתם את הפרק הקודם, אז הבנתם כבר שבטוח תקלעו אליו כי הוא, כך מסתבר, יפה בכל עונה) אל תפספסו את לוח המודעות שכולו קודש לאבידות ומציאות. 
ה"לוח" נמצא בכניסה הראשית לפארק, ממש אחרי שעוברים מתחת לגשרVondelparkbrug. מדובר בכלוב רשת שמקיף גזע עץ (בשביל להגן עליו? מפני מה?) ועליו, כנראה באופן ספונטני, התחילו לתלות דברים וחפצים שנמצאו ללא בעליהם בפארק (ואולי זה לא כל כך ספונטני כמו שאפשר לחשוב והכלוב הזה אמור במקורו לשמש כלוח מודעות???? אין לי מושג). בכל מקרה, אם איבדתם מגף או פתק, מפתח או תחתית של היינקן ואפילו עלה או מקל... תוכלו למצוא אותם בדיוק שם.
מ ח ו ץ ל ע י ר
בפרק זה נפגוש דמות מיתולוגית, אליה נתחבר באופן מיידי כאילו הכרנו מזמן ונבלה איתה יום נהדר! אז למרות שכנראה שבאמסטרדם אפשר לבלות ימים רבים-רבים, איך עכבר כפר כמוני יכול לסרב להזמנה ליום טיול מחוץ לעיר?
וכך, מצאנו את עצמנו מצטרפות לארנון מ"ביזי טורס" ולעוד זוג תל-אביבי צעיר לטיול ב"ארץ המים". למרות שתפסנו יום אפור וקר במיוחד, שבשלב מסויים אף הפך לגשום, החמימות האנושית חיפתה על הכל. טיילנו בכפרי דייגים, בעיירות קטנות, שמענו מארנון הסברים מעלפים וצחקנו המון! אכלנו, שתינו, קנינו והרחנו את הולנד בדרך הכי כייפית שרק אפשר לדמיין.
המלצות על ארנון ניתן לקרוא מכאן ועד אמסטרדם, ואני רק יכולה לחתום על כל מילה. האיש יודע לעשות את העבודה, ועושה אותה בדרך הכי מעולה שרק אפשר!! אז אם אתם באזור – שווה להרים אליו טלפון, ואם הוא והביזיטנק שלו פנויים, תרוויחו חוויה נהדרת.
C l o s i n g T i m e
הגיע הזמן להפנות את המחשבות החוצה ולרקום חלומות חדשים. אמסטרדם אמנם לא נכנסה אצלי ללופ חוזר במגירת החלומות, אבל אין לי שום טענות ספציפיות אליה. היא היתה יפה וטובה ועשתה כל מה שעיר גדולה/קטנה צריכה לעשות בשביל למצוא חן.
