הטיסה מקטמנדו לפוקרה

בטיסה מקטמנדו לפוקרה הטיסה מתעכבת בשעה והסרטים מתחילים לרוץ לי בראש. לא יודעת מי זו החברה הזו שאני טסה אתה, איזה מטוס...אם אגיע... איך זה ליפול ממטוס גבוה... מה שמוזר הוא שאחרי ששוקלים את התרמיל שלי (מותר עד 20 ק״ג), שוקלים אותי עם תרמיל הצד. עוברת שוב את הבדיקות השגרתיות. מחכה, מחכה, חולפת שעה, מבררת. יש עוד עיכוב קל. הסרטים רצים שוב. סוף כל סוף מכריזים. אוטובוס לוקח אותנו וגם הוא נתקע בדרך. הנה. עוד סימן , אני אומרת לעצמי. כשהוא נוסע לבסוף, הוא לוקח אותנו למטוס צעצוע, הצבוע כמו מטוס צעצוע באדום שחור לבן. אני מסתכלת עליו מבחוץ, אוזרת אומץ ומטפסת במדרגות. דיילת חייכנית מקדמת אותי, תא הטייס פתוח ואני מרגישה בערך כמו במיניבוס קו 4 בת-א. 20 מקומות, 10 בכל צד בטור של מושב אחד. אני מנסה לבדוק איפה הכי כדאי לשבת במקרה שהמטוס צולל ומתיישבת ליד דלת החרום לצד גבר שנראה לי שיוכל להרגיע אותי במקרה של צלילה. מוציאה את ברכת הדרך ומתחילה להתפלל, למרות שצריך להתפלל אחרי ההמראה. מזל שיש לי גם ספר תהילים. פותחת באקראי ומתפללת בכוונה רבה. מנסה לראות איך נראה הטייס.( למה הוא לא סוגר את הקבינה? אפשר לחטוף את המטוס ) לא כל כך סומכת עליו. למה מתעכבים? הדיילת עוברת , מגישה סוכריות אח״כ משקה חום שאמור להיות קולה נפאלית. הולכת כפופה כי היא בעצם בתוך מיניבוס והתקרה נמוכה. סוף כל סוף מתניעים. אני יושבת ליד הכנף. בודקת שהכל עובד ומסתובב, שלא יוצאת אש. הנה, הוא ממריא. עכשיו צריך להגיד תפילת הדרך. אומרת אותה שוב. ואז... לפתע פתאום רואה מראות מרהיבים שלא ידעתי שאראה ולכן ההפתעה וההשתאות גדולים כל כך. כאילו נשאבתי לתוך ערוץ הנשיונל ג׳אוגרפיק. עננים למטה ובצד ימין של המטוס שרשראות הרים מושלגים. איזה מראה מלא הוד ומפעים!!! חבל שהתיישבתי ליד הכנף. פולנייה אך פעם לא תהיה מרוצה. רוצה ללגום עוד ועוד מהמראות האלה ואז מרגישה שהוא מנמיך. למטה הרבה ירוק, נחל, בתים עם גגות רעפים אדומים. פסטורלי. נושקים לקרקע ואני נושמת לרווחה.