שמש יפה שיצאה הבוקר לאחר מטחי הגשם בלילה הכריעה את הכף: יוצאות לחיפה.
התחלנו בחוף דדו. ים בחורף זה אושר, ולמרבה ההפתעה - מצאנו את ספורטאי הבוקר צועדים כאילו לא נשמעו כאן איומי מזג אויר מאתמול. דקותיים לאחר שנכנסנו לחוף, הוכיח לנו שבר ענן את מלוא יכולתו . כמעט שהחלטנו לשוב על עקבותינו, נזופות, רטובות ומושפלות - והנה בצבצה השמש במערב וקשת נהדרת נמתחה מלוא הרוחב. כמה טוב שלא נכנענו לאיומי מזג האויר, כי כשהגענו לחיפה, מצאנו את העיר מקושטת באדום-זהב לקראת חג המולד, ואת מקדש הבהאים זקוף ויפה על רקע ענני צמר ופלדה שהתחלפו מאחוריו.
לאחר שעה של קליקים מכל הכיוונים, שמנו פעמינו אל השוק החינני ביותר באזור - ואדי ניסנאס. המזל ליווה אותנו עקב בצד אגודל, כיון שלא נדרשו לנו יותר מכמה דקות כדי לאתר חניה באזור הצפוף הזה. אנחנו יורדות בלב גדוש-אושר לקראת הבאות ונכנסות אל הרחוב הראשי והכמעט יחיד של השוק. ששי לקראת הצהריים הוא הזמן הנעים ביותר לטייל בו. קבוצות של מבקרים מובלים על ידי מדריכים קולינריים לטעימות נקודתיות: הפלאפל של ג'ורג', הסירים הגדושים מאכלים מקומיים וצרת בית, המאפים הריחניים ממולאים בבשר, בתפוחי אדמה, בעולש ובתרד, ממולאים מכל הסוגים. אנחנו לא מתאפקות, וכמו בבית - מרימות את מכסי הסירים כדי לגלות את צפונותיהן, ובמקום לבחור מה לאכול - פונות אל רחמיה של בעלת הבית ומבקשות צלחת של טעימות מכל טוב. על שולחן מאולתר אנחנו מתיישבות, מנצלות קרניים מפתיעות של שמש וסועדות מכל טוב. סביבנו השוק הומה אדם וריחות כאילו לא נראו כאן מטחי גשם רק לפני שעה.
משם לדוכן הקפה ולסיפור על פולי הקפה וסגולות תמצית החרובים (פצעים בפה, אני יודעת היטב וזוכרת את זוועותיהם מינקותם של ילדיי).
אנחנו מסיימות את הביקור בשוק בכנאפה חמה ובקפה שחור מר שיאזן מעט את המתוק המרוכז של הכנאפה.
משם לנמל חיפה ולתצפית על הסירות היפות הצבעוניות ועל הגלים הנשברים על המזח ומגיעים כמעט אלינו.
כמה שעות טובות בשישי עשו איתנו חסד. איזה כיף שלא נבהלנו מגשם. בסוף, זו ישראל. כמה גשם כבר יכול לרדת?
אנחנו צועדות לכיוון הרכב, מתנודדות מעייפות, עם קיבה מאושרת ומלאת כל טוב.
נסיעה לא ארוכה, והביתה - לקבל פני שבת.
