הגעתי אל המקדשים של אנגקורואט, קמבודיה, חלום ישן.

כאשר שנסעתי בפעם הראשונה אל עיר המקדשים הנטושים הייתי מתחילה בבודהה וכל מה שמסביבו

באתי ללא מידע על מלכי החמר (Khmer), תורות המזרח, הבודהיזם הקמבודי לא היה מוכר לי כלל..
 שם למדתי – לא הכל צריך לדעת, להבין. מותר גם להרגיש

שם – טיפסתי ועליתי, צפיתי ובחנתי את שפע סיפורי המיתולוגיה הבודהיסטית.
מי בנה ולמה ומתי ולמה דווקא כאן, ומי הדמות מרובת הידיים ומהו אוקינוס החלב ומיהי סיטה, וגארודה – מה זה בדיוק – אריה-ציפור?
 הרגשתי נח עם כל סימני השאלה. לאט לאט הם התחברו לשלד, עליו אמשיך לבנות את ספורי הרמאינה שיווה סיטה וגארודה…..

היה נעים מאד לנוע לבדי, בעצמי, בזמן שלי. בלי יד מכוונת, תועה, ושוב מוצאת בספר את הדף המתאר את התגליף או העמוד או המרפסת של המלך המצורע.. ..

מקדש היער: חיכיתי לזה שנים רבות.
 חלום ישן שאני נושאת מאז הדרכתי טיולים בטרמסוס, (TERMESOS) תורכיה: שם למדתי על מקדשי ANGKOR. על המאבק בין עץ ואבן. ומשך נשאתי את השם, ANGKOR: מקדש היער באנגקורואט.

המילים הילכו עלי קסם : מקדש היער.
 מקום שבו הטבע קם על מעשה אדם, חונק אותו לאט, לאט, בלי רחמים.והנה – הזמן שלי הגיע: באת אל מקדש היער, זכיתי לבקר.

עם נזירה אחת צחקתי בלי מילים – צחוק חופשי ומשוחרר…..

נכתב בשנת 2005. מאז חזרתי לקמבודיה פעמים אחדות…..