פסטיבל המסכות בונציה היה כבר שנים בתוכניות שלנו, מה שגרם ליפה לעשות לי הפתעת יום הולדת ולרכוש את כרטיסי הטיסה לסופ”ש האחרון של הפסטיבל.
אם החלטתם לטוס לפסטיבל הנהדר הזה, עליכם לענות קודם על השאלה המרכזית: האם אתם רוצים לצפות בפסטיבל (כלומר להסתובב בג'ינס כרגיל) או להשתתף ממש (מחופשים למלכים / רוזנים / דוכסים וכו).
אנחנו החלטנו ללכת עד הסוף ולהתחפש. בשלב הראשון מצאתי בגוגל, 7 בתי תלבושות (= Atlier ) בונציה. המחירים מתחילים ב- 400 אירו להשכרת תחפושת אחת ליום אחד, לא כולל ציוד נלווה כמו כובעים ונעליים. אנחנו חשבנו שזה לחלוטין מוגזם והחלטנו לרכוש כאן בארץ. אחרי טיולים בארץ, הגענו אל חנות התחפושות הוט טויס דה לאון, רחוב הרצל 47 תל אביב ( 035182247 ) שם קנינו יופי של תחפושות (בתמונה) .
השלב השני היה חיפוש מלון. מכיון שזו היתה הפתעה, היינו ממש קרובים לתאריך הטיסה וכל החדרים שמצאתי היו יקרים מאד (מאות אירו ללילה). באתר AirBNB נותרו רק שתי דירות בתוך ונציה ושתיהן לא נראו לנו. לכן הלכנו על מלון במסטרה:
Best western plus quid hotel
המלון ממש יפה, טוב, נקי ונוח אבל המיקום לא אידאלי. דורש לקחת אוטובוס שמגיע רק פעמיים בשעה אל מרכז מסטרה. בדיעבד הייתי מעדיף מלון במרכז מסטרה. ממרכז מסטרה נעה רכבת קלה ( Tram ) אל ונציה. מחירי התחבורה הציבורית זולים, עלה לנו כרטיס הלוך ושוב, כאמור אוטובוס פלוס רכבת, הלוך ושוב 3 אירו. רכישה על האוטובוס מהנהג מכפילה את המחיר.
הדבר הבא שעשיתי עוד בבית הוא ללמוד היטב את אתר האינטרנט של הפסטיבל. יש שם תכנית של כל האירועים ברמה יומית. הורדתי לעצמי את כל מה שמעניין אותי, שמרתי בתיקיה בטלפון שלי פלוס הדפסתי לי חוברת קטנה. מומלץ בחום – יש מגוון שלם של אירועים.
באותו אתר גם נרשמתי לתחרות התחפושות של הכיכר המרכזית סן-מרקו. מילאתי שני טפסים ( לה ולי) ושלחתי אליהם במייל. בתוך שעה הם הגיבו ואישרו שאני רשום ליום שבת.
הגענו לונציה עם אליטליה דרך רומא. נחתנו בחמישי בלילה והלכנו לישון. למחרת עשינו יום התאקלמות: הסתובבנו בג'ינס. התלהבנו וצילמנו תחפושות, היה סבבה.
למחרת – שבת – הגענו מחופשים. למרגלות הבמה המתינה לנו המארגנת האחראית. החתימה אותנו על טפסים באנגלית, נתנה לנו מספר וכאשר הגיע תורנו קרא הכרוז באנגלית: ועכשיו, מיששששראל, הדוכס והדוכסית. בצעדים מדודים טיילנו לנו במעלה השביל על השטיח האדום. עשרות אלפי אנשים בכיכר המלאה, אנשים מוחאים כפיים ומצלמים. היה פשוט אדיר. ענק. חוויה לכל החיים. היינו ישראלים יחידים על הבמה והקהל קיבל אותנו באהבה רבה.
כשירדנו, המונים ביקשו לצלם אותנו, להצטלם איתנו מה שלא תרצו.
יום ראשון הוא היום הכי עמוס שם בונציה. יש לקחת בחשבון צפיפות, עדיין כיף.
לסיכום: אם אתם מחפשים חוויות – אני ממליץ בחום.
עוד הערה קטנה: פגשנו בכיכר שתי בחורות מישראל שנסעו מונציה לפסטיבל התפוזים (ליד טורינו). לנו הספיק, אבל בהחלט ניתן לשלב.
