הבית של אנה פרנק ”חובה להיות - שווה המתנה“

קצת מוזר עבורי לקרוא לביתה של אנה פרנק באמסטרדם נקודת חן, כי בכל זאת זה היה מקום מסתור וסיפור שלא ניגמר ב-Happy ending...

אבל, אני מאמינה שכחלק מהזהות שלנו, אנו מחויבים כהורים להביא את ילדינו (במיוחד מתבגרים) לקבל פרספקטיבה ומשמעות פיזית למושג – מה זה להיות מתבגר סגור בין קירות מפחד לצאת החוצה ולאבד חיים. אני חושבת שהחוויה נתנה משמעות לחופש ולהנאה מהפשטות שנלקחת כמובן מאליו בדור של היום.

כמובן שקראתי את כל ההמלצות להגיע מוקדם וכך עשינו. תמיד יש שם תור שמתחיל מהכנסייה הענקית, שזה מאוד סמלי לעמוד לצידה בתור משתרך עם קונוטציות לא נעימות. במהלך ההמתנה שומעים שפות שונות, מקבלים ברושורים לקריאה. עושים קצת התעמלות לרגליים.

לאורך הרחוב ישנם שלטים שאומרים כי נותרה לך עוד שעה המתנה, חצי שעה המתנה ממקום זה, עד לכניסה. הדבר שהפריע לי היה נגן גיטרה בריטי ששר על כל מה שזז בתור. המציא ואלתר מילים כדי למשוך תשומת לב לקבל מטבעות למזוודתו. לא מובן לי למה איפשרו לו - לא מכובד בעיניי. לעומתו הגיע נגן כינור שלא אמר דבר והתאים לאווירה.

אל תנסו לחזור מאוחר יותר - עברנו שם בחמש וזה נראה אותו דבר. קבלו את ההמתנה כחלק ונסו להפיק ממנה את המיטב. תכללו זאת בתכנון היומי.