מידע כללי על קניות בסין ”קניות בסין - להתמקח להתמקח“

חזרנו מכמה ימים בביג`ין. מי שרוצה לקנות (כל דבר, בכל מקום), צריך לזכור שמקח הוא חלק מהעניין, ואם עושים את זה נכון גם משלמים מחיר טוב וגם שני הצדדים יוצאים עם חיוך, כי הסינים ממש (אבל ממש) נהנים מהתהליך. 

קודם כל, תשאלו מחיר רק למה שאתם באמת רוצים לקנות. אחרת לא תצאו מזה. לפני זה, תחליטו מה זה מחיר שיהיה לכם כדאי (שבו תרגישו שעשיתם עסקה טובה), ורק אז תשאלו כמה זה עולה. חכו. אל תתנו מחיר חלופי. המוכר כבר ירד פעמיים או שלוש. בדרך כלל הוא מיד יקליק את המחיר על מחשבון קטן (משהו בסגנון: ``בדרך כלל זה 1000, אבל בשבילך, כי אני אוהב אותך, אל תגלה לאף אחד, אני אתן ב 800``). ואז יבקשו ממך להקליד את המחיר שלך. תן מקסימום שליש ממה שחשבת להציע מקסימום. ואם מה שחשבת קרוב מדי למה שבקש המוכר, אפשר בכיף להציע 10%. 

בשלב הזה המוכר יעשה פרצוף של נעלב, ויגיד שאת/ה עושה צחוק, יגיש את המחשבון שוב ויבקש מחיר יותר רציני. לא למהר להעלות מחיר. יש לכם זמן (שימו לב: אם אתם ממהרים, אתם תצאו עם עסקה גרועה, כי גם המוכר צריך זמן כדי לרדת במחיר). ככל הנראה המוכר ירד עוד פעם-פעמיים במחיר וידרוש מחיר חלופי. תנו 5 יואן תוספת, ושוב יתחיל התהליך של העלבות וניסיונות מחודשים. 

הכי חשוב: לא להתרשם מההצגות שלהם. הם לא מפסידים. הם יגידו ``אתה הורג אותי``, אז תנקטו באותה טקטיקה: ``אתה הורג אותי עם המחיר שלך, אני לא יכול``. זה משעשע אותם. בכלל, ברגע שהם נהנים מהמו``מ איתך, הסיכויים להצליח עולים. לא לוותר. בסוף הם יגיעו למחיר שלכם, בתנאי שאתם לא בעלי לב חלש. גם אם לא הגעתם להבנה, ויש פער, נגיד של 20 יואן, תוציאו את הכסף. הוא יקח אותו. 

ואז הוא יבקש עוד 10 יואן לקולה כי הרגתם אותו...

בקיצור, כולם יכולים להנות מהתהליך.