בטיחות ואזהרות במצרים ”בטיחות במצרים“

בפברואר 2010 נסענו שתי בנות 21, לעשרה ימי טיול עצמאי במצרים. קהיר, אסואן ולוקסור. 

אנשים לא מסתובבים עם דגל ישראל מקועקע על המצח, איש לא באמת יכול לדעת מאיפה אתם. כששואלים מאיפה - אפשר להמציא מדינה (אמרתי מפלאו. הם לא יודעים איפה זה. גם אני לא). ולא חייבים לתקשר איתם, להנהן או להגיד חלאס. אבל רצוי לא לעבוד עליהם, כי הם חזקים בשפות (אמרנו שאנחנו מפולין, שנייה אחרי עלו עלינו כי אמרנו תודה ברוסית ולא פולנית). בימים האחרונים, אמרנו שאנחנו מישראל ואמרו לנו "שלום וברכה" וכו'. 

מניסיוני - המצרים מאוד מטרידים את התייר ומאוד מטרידים את התיירת. נסענו באוטובוסים מקומיים (מאוד מקומיים, מרבית התיירות במצרית מאורגנת) וברגע שהתפישה שלהם שלך אינה כתיירת שיש "חובה להציק" לה, אלא כמעט אחת משלהם (כל מקום שנועד לשימושם הבלעדי ולא עבור התיירים), ההתנהגות שלהם מופתית, אני חושבת שזה נובע מכבוד-הפרדה מהול בחשש מנשים/אנשים לבנים אחרי הרבה שנות אימפריאליזם.

פעמיים יצא לנו לנסוע באחת בלילה, במשך שעה/שעתיים באוטובוס מקומי מנמל התעופה לדאוןטאון קהיר, כי התקמצנו על מונית, עם עוד ארבעים בני נוער מצרים, באוטובוס מקרטע משנות ה-40, עם דלתות פתוחות לעישון ושום הערה לא נזרקה לכיוונו, רק כולם דאגו שנרד בזמן ופינו לנו את המושבים. 

היה טיול מעולה, להיות זהירים וחשדניים, אבל לא לפספס את ההיסטוריה המרהיבה הזאת, שעה מת"א.