ויזה ומעברי גבול בירדן ”המנעו ממעבר בשייח' חוסיין ועצות למקרה שאתם מוכרחים“

חזרנו זה עתה משבוע בירדן. נכנסנו למדינה דרך מעבר רבין בערבה, והכל הלך חלק ובמהירות. בחזור החלטנו לחזור דרך מעבר גבול הירדן הסמוך לבית שאן. לקח לנו חמש שעות מהרגע שהגענו לצד הירדני ועד שיצאנו בצד הישראלי.

הסיבות למשך הזמן הארוך הן הסירבול הרב בצד הירדני, הבדיקות הבטחוניות המחמירות והמחסור בכח אדם בצד הישראלי. בצד הירדני חייבים להיכנס למעבר במונית רשמית של מעבר הגבול. מכיוון שיש רק ארבע מוניות כאלה, במקרה של עומס ההמתנה לעלות על אחת מהן יכולה לארוך דקות ארוכות. 

אחרי שנכנסים למעבר וחותמים על יציאה, בצד הירדני, צריך לקנות כרטיס אוטובוס לצד הישראלי. האוטובוס מגיע רק פעם בחצי שעה, ומספר הכרטיסים שנמכרים לא מוגבל למספר המקומות באוטובוס, כך שהעלייה לאוטובוס יכולה להיות כרוכה במאבק בנוסעים נואשים אחרים.

כמה עצות למקרה שהחלטתם לעבור במעבר שייח חוסיין: 1. לנסות להמנע ממעבר ביום חמישי, יש עומס רב של סטודנטים ערבים-ישראלים, שחוזרים מהאוניברסיטאות בירדן. 2. לשמור לפחות 11.5 דינרים למעבר: 1.5 דינר למונית, 1.65 דינר לנוסע בודד באוטובוס, ו-8 דינר אגרת יציאה.

אם בחרתם להכנס לירדן דרך המעבר הצפוני היו מודעים לכך שצריך לשלם שם, סכום לא קטן, על ויזה בעוד שבדרום אין צורך בויזה ושהבדיקות שם מחמירות ומציקות, בעיקר למטיילים, ולעיתים ציוד מוחרם.

בקיצור, גם אם זה נראה לכם ארוך יותר, בפועל המעבר בערבה ונסיעה חזרה למרכז/צפון הארץ עדיפה גם מבחנית חסכון בזמן.