ציוד ספרים ומפות במרכז אמריקה ”אלמנטים במקל הליכה“

אנסה לענות על כמה שאלות לפי הידע שהצטבר במהלך נסיוני עם מקלות הליכה:

לגבי הרצועה - אם מהדקים את הרצואה לפרק היד כראוי, אז רצועה טובה תומכת בפרק היד ומרגישים הבדל באחיזה בזמן השימוש במקל. אתה יכול להעביר משקל למקל יותר בקלות על ידי השענות על הרצועה מפרק היד. קצת קשה להסביר זאת במילים, אבל באמת מרגישים הבדל מעשי בשטח. ברור שזה מעכב את המעבר מיד ליד, ואף מקשה על עזיבת המקל בעת הצורך (נפילה בלתי נמנעת או קטע קשה).

לגבי ראש הגומי המחורץ - בד``כ ראש הגומי שמגיע עם המקל ואותו מלבישים על השפיץ נועד למנוע מהשפיץ לגרום נזק לתרמיל או לכל דבר אחר בזמן איכסון המקל. לא נתקלתי בראש גומי למטרות אחרות, וגם ברור כי גומי לא יחזיק הרבה זמן מעמד כנקודת מגע בראש המקל.

לגבי הדיסקית בראש המקל - המקל שלי הגיע עם שני סוגי ``צלחות`` - אחת קטנה וקומפקטית (בה אני משתמש רוב הזמן) ואחת גדולה יותר בה אני משתמש בעת הליכה בשלג (וכן, היא עושה את כל ההבדל). הקטנה, למרות שבהתחלה נראה שהיא תישחק מהר, מחזיקה מעמד יופי, גם בתנאים הקשים של סלעים חדים שמוצאים לרוב בנגב. כאשר ניסיתי ללכת איתה בשלג, המקל שקע עמוק מאוד, אך ברגע שהחלפתי לראש הגדול יותר, מיד מרגישים בהבדל. אני מניח שהראש הקטן אכן מיועד להליכה בחול או משהוא בסגנון. הארופאים, כך ראיתי, משתמשים לרוב במקל ללא הדיסקית בקצה בזמן טרקים שהם לא בשלג. יכול להיות שזה מטעמי שמירה על הדיסקית, אך יותר נראה לי שזה בגלל שבאיכסון הרבה יותר נוח כשאין את הדיסקית, והם פשוט לא שמים את הדיסקית כל עוד הם לא מגיעים לשלג (אין הרבה חול באלפים :).


עמיר וינשטיין: עיין בקישור ושם תראה תמונה ברורה ודי מדוייקת כיצד לאחוז במוט ולהשתמש ברצועה וגם התייחסות כיצד לא! לאחוז.

באשר לכיוונון הרצועה. שרש פרק היד צריך להיות מונח על הרצועה, כך שהאחיזה בידית תהייה נוחה ולא מאומצת. במצב זה, העומס על המפרק עובר לרצועה והיד אוחזת את הידית במאמץ מינימלי. בתמונה, הרצועה נראית מתוחה וקצרה מדי ולכן היא גורמת לשרש כף היד להיות מונחת בזווית מתוחה מידי. גם המוט נראה קצר מידי ביחס לתנוחה הרצויה. אבל בסה``כ התמונה מראה את המצב הרצוי.

זווית הזרוע כאשר אתה מחזיק במוט כראוי צריכה להיות מעט פחות מ-90 מעלות ביחס כתף. לכן יש לכוונן את המוט לגובה המאפשר תנוחה זו. במצב זה הרצועה משמשת כמתלה עליו תלויה הזרוע ומשקל הגוף וכל אשר לכף היד זה לייצב את המקל בעומס מינימלי.

הסלסלות הקטנות יעילות בתנאים של קרקע רכה, לא יציבה או משטחי צמחיה, חול וכו`.

ראש גומי נועד לשפר אחיזה בתנאים מסויימים אבל הוא לא יעיל במיוחד על משטחים קשים ורטובים. יש המשתמשים בו מסיבות אקולוגיות כי הוא מקטין פגיעה בקרקעות רכות או סלע פריך. הוא גם מקטין רעשים בהליכה על משטחים קשים.
הרצועה- נוחות ובטיחות יחדיו.
אתה מקטין את העומסים המצטברים על היד (על כל חלקיה), הנובעים מהלפיתה, זעזועים, זווית אחיזה ותנועות פתאומיות וחדות. הרצועה מונעת מהמוט ליפול עקב אובדן אחיזה פתאומי ומשפרת את אמינות ואיכות האחיזה במקרה של מעידה או יציאה משיווי משקל.

יש כמובן חסרונות ובמיוחד כאשר נופלים והמוט נשאר רתום ליד. במקרה כזה קיימת האפשרות שהמקל יחבול את הגוף אם חס וחלילה נופלים עליו בזוית הלא רצוייה. אבל זה סיכון מחושב לעומת החסרונות הגדולים ללא שימוש ברצועה.

ושוב אני מזכיר, הרצועה אמורה לשמש כמתלה ולכף היד נותר רק לאחוז את המוט בעוצמה הנדרשת בהתאם לשיפוע ההליכה. יעילות המתלה מושפעת רבות מגובה המוט ביחס לזוית הנוצרת בין שורש כף היד לכתף. קצת פחות מ90 מעלות.

 באשר לזווית אכן נכון. היד צריכה להיות מורמת ולא מקבילה לקרקע אופקית. למה? כי זה מיעל את אפקט המתלה ומפחית את כוח האחיזה הנדרש לשלוט במוט. מציאת הזווית המדוייקת זה עניין אישי של ניסוי וטעייה. אין זה משנה מה השיפוע שעליו אתה הולך כי הכוח המשפיע על העומס לא מושפע בהרבה ממידת השיפוע או כיוונו אלא בעיקר מהכבידה ומידת הנטייה של הגוף. בשיפועים קיצוניים. השיפוע משפיע על קביעת אורך המקל אבל הזווית של היד היא תמיד ביחס למישור האופקי המדומה. הבעייה העיקרית היא שבמציאות (למעט מקרים יחודיים) הליכה אינה נעשית על מישור מושלם. אבל כל עוד לא מדובר בשיפועים קיצוניים אני לדוגמא, לא משנה את אורך המוטות עם שינוי שיפוע. וזה היתרון של צורת השימוש ברצועה, עיקרון המיתלה והטווח רחב יחסית של זווית הזרוע מאפשרים לפצות על מקל באורך שאינו תואם את השיפוע.
חשוב גם להזכיר שטכניקת ההליכה עם המוט משפיעה על הנוחות והאפקטיביות של המתלה. לדוגמא: גודל הצעדים בירידה או עליה ומיקום המקל ביחס לגודל הצעד, צורת היציבה והמשקל אתה נושא. עם קצת תרגול ונסיונות אפשר למצוא את שביל הזהב.