קירגיזסטן יולי 2022 - עם אנה המופלאה מטומר טרוול. את הטיול שלנו לקירגיזסטן צריך בעצם להתחיל חצי שנה לפני שיצאנו. בנובמבר 21 יצרתי קשר עם שתי חברות ישראליות המוציאות טיולי שטח לקירגיזסטן. "טריפולוג'י", ו"אקו" . ביקשנו הצעות לטיול ג'יפים של 16 ימים כולל טיסות. ההצעות נעו סביב 9,500 דולר לזוג, במינימום של 4 זוגות. נכנסתי לאתר "למטייל" והתחלתי לקרוא פוסטים של בלוגרים על טיולי שטח בקירגיזסטן. עלות הטיולים לא נכללה בפוסטים. לעומת זאת עוד ועוד פוסטים היללו ושבחו את חווית הטיול עם סוכנות נסיעות מקומית בשם "טומר טרוול". מה שמשך את תשומת לבי היו שלוש תכונות שחזרו על עצמן בפוסטים: 1) בניגוד לחברות הישראליות שדרשו מינימום של 8 מטיילים, טומר טרוול הציעה טיול פרטי לזוג אחד בלבד או לשני זוגות ברכב 4X4 כולל נהג ומדריך. 2) כל הפוסטים העידו על יצירת קשר אישי חם וחזק עם המדריכה - אנה. 3) כל הפוסטים הדגישו גמישות יוצאת דופן לשינויים במסלול, אפילו תוך כדי תנועה. יצרתי קשר עם אנה במייל ובוואטסאפ - ומצאתי פארטנרית מקצועית, שירותית, גמישה ונדיבה. על כל שאלה קיבלתי תשובה בתוך דקות אחדות. תכנון המסלול נעשה בשיתוף פעולה בין שנינו. בחירת מקומות הלינה נעשתה תוך התייעצות הדדית, הקשיים הפיסיים נדונו בפתיחות וההחלטות נעשו תמיד על ידינו באופן חופשי לחלוטין. אני חייב לציין שלאחר שהמסלול נקבע והמלונות נסגרו ע"י אנה, אנחנו יזמנו שינוי בתאריכי ההגעה והעזיבה ואנה שינתה עבורנו את כל הזמנת המלונות, ללא בקשת תמורה כלשהי. זאת ועוד. לאחר שסיכמנו על ביטולו של מסלול יומי מסוים והחלפתו ביעד אחר, אנה הורידה לנו את המחיר משום שהשינוי הקטין את הוצאותיה... מול המתחרים הישראלים שהציגו תכנית קשוחה ללא גמישות. אנה הייתה מהרגע הראשון אנטי תזה לחברות הישראליות. ואז הגענו למחיר. הטיול ל 16 ימים כולל טיסות, רכב, נהג, הדרכה, 3 ארוחות ביום, לינות והעברות הסתכם אצל טומר טרוול ב 4,650 דולר לזוג. חצי מחיר מעלותו בחברות הישראליות...! מטרתו של הבלוג הזה איננה לספר מה עשינו כל יום, איפה ביקרנו וכמה נסענו. המטרה שלי היא לחלוק עם הקוראים חוויות והגיגים שהמסע גרם לנו לחשוב עליהם. עכשיו אפשר להתחיל בסיפור המסע. המראנו, שני זוגות קבוצניקים בני 70-71 , מנתב"ג בשעה 16:15 ב 25 ליוני לאיסטנבול עם "פגסוס" ולאחר המתנה של שעה וחצי המראנו לבישקק. טיסת הלילה מאיסטנבול לבישקק הינה לא קלה. אם רכשת מושב במחלקת התיירים יהיה קשה מאד לישון. נחתנו עם שחר יום א' 26 ליוני בבישקק. אנה והנהג - וולודיה חיכו לנו ביציאה מהשדה עם קבלת פנים קירגיזית מסורתית: עוגות וריבת אוכמניות מקומית. על צווארינו הם תלו מדליוני עור המבטיחים "דרך צלחה" ויצאנו מיד אל המלון. בחרנו שלא ליפול לשנת בוקר ארוכה, ובמקום זאת התיישבנו לארוחת בוקר מוקדמת ויצאנו אל שמורת הטבע "אלא-ארצ'ה". לקראת הצהריים מצאו וולודיה ואנה חורשה מוצלת ופרסו עבורנו ארוחת צהריים קלה. כאן אני חייב לתת תיאור של פרוצדורה שחזרה על עצמה מדי יום ביומו בשעות הצהריים. לוולודיה ואנה יש "קיט הפסקת צהריים" המורכב משולחן מתקפל 4 שרפרפים ושני כסאות נוח (מרדימים מאד). על השולחן נפרסת מפה צבעונית, כלי אוכל מפח (זוכרים את המסטינג?) קערות הגשה לסלטים, לחמים, פירות, ומתוקים. את השקשוקה, מרק ירקות או תבשיל ירקות מבשלים על כירת גז מוקפת במחסום רוח עשוי נייר כסף מבודד. בתום הארוחה מכינים תה או קפה ומקנחים בקינוח מתוק. רעבים - לא תהיו אצל וולודיה ואנה. מוישלה, שהיה הרוג מהטיסה, נרדם מיד כשהתיישב על הכיסא הנוח שוולודיה הכין לו. חזרנו לבישקק הישר אל השוק שנקרא "הבאזאר של אוש". עושר מדהים של צבעים, ריחות, טעמים וקולות. היינו בהלם מוחלט. באחד הדוכנים מכרו זרעונים שחורים בכמויות זעירות. שאלנו לפשר הדבר. אנה הסבירה שמדובר בזרעונים בעלי השפעה חיובית על המצב הרגשי. אוכלים קצת ומרגישים נהדר. ביקשתי קצת. שרה (אשתי) הזהירה אותי שזה כמו סמים... דווקא בגלל זה - ניסיתי. הרגשתי נהדר במשך כחצי שעה. אחרי זה המשכתי להרגיש נהדר אבל לא בגלל הזרעונים. דוכני הבשר עניינו אותנו במיוחד. הבשר תלוי ומונח על הדוכנים לאורך כל היום בטמפרטורה שבין 38-37 מעלות צלזיוס בצל. אין מקררים. החלטנו לא להסתכן יתר על המידה ולא קנינו. חזרנו למלון בשעה 16:00 ונפלנו לשנת צהריים של שלוש שעות. בשעה 19:00 יצאנו לסיור רגלי בכיכרות המרכזיים של בישקק. עיר מודרנית של מיליון נפשות. תחבורה סואנת, דוכני מזון, שעשועי ילדים בכיכרות והמוני צעירים משחקים כדורעף. כן כן - כדורעף מאד פופולרי בין צעירי בישקק. סיימנו את היום הראשון בארוחת ערב במסעדה במרכז קניות מודרני ונפלנו שוב למיטות להשלמת המחסור בשעות שינה. יום ב' 27.6.22 לאחר ארוחת בוקר מצוינת בקומת הגג של המלון יצאנו לנסיעה ארוכה מזרחה. היעד שלנו היה הכפר צ'ונג-קמין בעמק הפורה לרגלי רכס ההרים שמצפון לאגם איסיק-קול, שעל פסגותיו עובר הגבול בין קירגיזסטן לשכנתה הצפונית - קזחסטן. בדרך, נכנסנו אל "מגדל בורנה" אבל החום והשמש הקופחת הניסו אותנו אל מסעדת דרכים קרירה בעיירה צ'ויי - לארוחת צהריים מקומית. בואו נתעכב קמעה על כלי התחבורה שלנו. מדובר בוואן 4X4 של מיצובישי שנקרא DELICA. ההגה בצד ימין משום שהוא נרכש מיפן במחיר זול אחרי 100 אלף ק"מ. אגב, לטומאר טרוול יש 8 כלי רכב כאלה. כל אחד בצבע שונה. אנה הכי אוהבת את הורוד, אבל איתרע מזלה והיא נאלצה לטייל אתנו בכחול.... בגלל שבקירגיזסטן נוסעים בצד ימין של הדרך (כמו בישראל) ווולודיה נוהג במושב הימני, אנה יושבת במושב הקדמי השמאלי ונותנת לוולודיה סימן מתי מותר לו לעקוף ומתי זה מסוכן מדי. על וולודיה עוד נרחיב בהמשך...לפנות ערב הגענו אל הכפר צ'ונג-קמין. בית ההארחה בו התמקמנו נבנה בתוך הכפר בין השדות ובין הגבעות. לאחר שהתמקמנו יצאנו לטיול רגלי בשולי הכפר. עצרנו מול חלקה חקלאית ליד אחד מבתי הכפר. בעל החלקה עבר בין השורות עם מקלטרת עשבים פרימיטיבית רתומה לסוס. בנו הלך מאחוריו ועקר את עשבי הפרא שהוחמצו ע"י המקלטרת. הרגשנו כאילו נסענו במכונת זמן 200 שנה אחורה. הכל היה כל כך שקט, נינוח, פשוט ויפה. נסחפנו לתחושה שהמקומיים חיים בגן עדן עלי אדמות, בלי צרות, בלי קשיים, בלי לחץ של פרנסה ובלי מלחמות. כמובן, האמת היא שהם חיים עם קשיי פרנסה, עם צרות של חקלאים, עם תופעה של עזיבת צעירים ועם התחושה שהעולם המודרני נמצא הרחק מעבר להרים. הם מסתכלים עלינו ואומרים לעצמם - לתיירים האלה יש בטח המון כסף, המון זמן פנוי, אין להם בעיות של פרנסה, אין להם צרות של חקלאים ואין להם שחיתות פוליטית כמו בקירגיזסטן... לידיעתכם, הנשיא החדש של קירגיזסטן, נבחר לפני חצי שנה לנשיאות לאחר שישב בכלא על שחיתות. אם זה מזכיר לכם משהו - זה הראש שלכם. אני לא אמרתי כלום. בסופו של יום השכלנו והחכמנו להבין שלכולנו יש קשיים, צרות, בעיות ופוליטיקה מושחתת. סיימנו את היום בארוחת ערב קלילה במסעדה כפרית של המלון הצופה אל הנופים הירוקים שמסביב. את היום השלישי התחלנו בנסיעה קצרה מזרחה ועצרנו בצד הכביש בכניסה לוואדי (Konorchek Canyon). הצטיידנו במים, כובעים, קרם הגנה מפני השמש ויצאנו לטיול רגלי אל תוך מה שהתגלה כקניון מרהיב עין של סלעים בצבע אדום-צהוב. הזרזיף הדק של זרימת מים במרכז הקניון הפיח בנו בטחון שאי שם במעלה הדרך נזכה לראות את מקור המים. בינתיים שינסנו מותניים והתחלנו לטפס במעלה מפלי סלע בגובה משתנה שנע בין מטר אחד לחמישה מטרים. פה ושם היינו צריכים לגלות כישורי טיפוס אלפיניים, אך ככלל לא הרגשנו קושי מיוחד. היות וכולנו בני שבעים ויותר, הוטל על וולודיה ואנה לסייע למתקשים בטיפוס במפלים הגבוהים. זה המקום לתאר את וולודיה, ולהדגיש את תרומתו העצומה להצלחת הטיול שלנו. וולודיה הינו דובר רוסית בן 43. נהג בחסד עליון, בעל ידי זהב ויכולת אלתור שמעט ישראלים יכולים להתגאות בה. אבל התכונה הבולטת ביותר שלו הינה תשומת הלב שלו לקשיים של אחרים. יש לו לב זהב ואנטנות רגישות לכל מצב של צורך או מצוקה. קשה לטפס - וולודיה שם לסייע לך. העלייה קשה ומפרכת - וולודיה מטה שכם, אוחז ביד ותומך, יש תקלה בדלת של יורטה - וולודיה מגיע עם כלי עבודה ומתקן אותה. פריסת צהריים - וולודיה פורס. סיום יום - וולודיה מנקה את המיצובישי לקראת יום המוחרת. אריזת בוקר של המיצובישי - וולודיה אוסף את המזוודות, מעמיס, קושר, ומניח על המושב בקבוק מים אישי לכל אחד. הוא אפילו קורא מחשבות. בהפסקת צהריים אחת בשלב התה והמתוקים, וולודיה העיף בנו מבט והבין שמה שאנחנו רוצים עכשיו זה - דבש . בלי לדבר הוא נעלם אל תוך המיצובישי וחזר עם צנצנת דבש דבורים טרי. לא אמרנו מילה - הוא קרא את מחשבותינו. לקראת אחר הצהריים המאוחרים עצרנו באתר ציורי הפטרוגליפים בני 4000 שנה. השמים התקדרו וענני גשם שחורים החלו לכסותם. אי שם במרחק החל לרדת גשם זלעפות. השמש עמדה לשקוע ומולנו נוצרו שתי קשתות מלאות מדרום לצפון. מחזה שלא יישכח. בתוך דקות ספורות הגענו אל בית ההארחה לחוף אגם איסיק קול בעיירה ושמה צ'ולפון-אטא. ירדנו לחוף הרחצה המטופח ואיך שנכנסנו למים (מתוקים וקרירים) החלו ברקים ורעמים ובתוך כמה דקות החל לרדת גשם חזק. ברחנו לחדרינו כל עוד רוחנו בנו. אז לא ממש התרחצנו... ביום הרביעי היו שתי אטרקציות ששווה להתעכב עליהן. חברה טובה של אנה, מתקופת לימודיה באוניברסיטה, עברה לגור בעיר קאראקול, במזרחו של אגם איסיק קול. בשיחת חולין ביניהן סיפרה תושבת קאראקול לאנה על בית מגורים של קארטוגרף-גיאוגרף רוסי מסוף המאה ה-19 שהפך למוזיאון. אנה, שלעולם לא מחמיצה הזדמנויות- ניווטה את המיצובישי בין סמטאות קאראקול אל הבית. דמיינו לעצמכם נהר שוצף ובמרחק של מטר אחד מגדת הנהר בית מידות ופארק מופלא הכולל מזרקות, אגם מלאכותי, פסלים, ספסלים, גשרים ו...גלגל תנופה הניזון ממי הנהר, המפעיל טחנת קמח מהמאה ה 19. נפלו לסתותינו מרוב תדהמה. ובתוך הבית פנימה - אוסף מדהים של מפות, שטרי כסף, כלי נשק, כלי עבודה, מלבושים ותכשיטים ששימשו משפחה אמידה בסוף המאה ה 19. כאילו החיים קפאו על עומדם. ולסיומו של יום נסיעה ארוך, ממש לפני השקיעה עצר המיצובישי ליד Ak-Suu Hot Springs מתקן של 3 בריכות על נביעה של מים חמים. הבריכה החמה ביותר מגיעה ל 40 צלזיוס. משם המים עוברים לבריכה של 36 צלזיוס, משם הם זורמים לבריכה האחרונה של 28 צלזיוס והם נשפכים לנהר של 15 צלזיוס. אנחנו התחלנו עם הנהר. דלי של עשרה ליטר על גדת הנהר. עשה-זאת-בעצמך. מלא אותו במי נהר, עצור את נשימתך ושפוך אותו על ראשך. אחרי ההלם הראשוני, אתה מרגיש מיליון דולר. משם ל 28 צלזיוס להפשרה. משם ל 36 צלזיוס להתחממות והשרייה. ובסוף ל 40 צלזיוס לבישול סופי. הגוף יוצא רך וטעים. אין דרך טובה מזו לסיים יום. ביום החמישי עברנו בכל האתרים המתוכננים עד הצהריים. בשלב מסוים אנה החליטה ששווה לטפס עם המיצובישי אל הפסגות המושךגות שמעלינו ולהציץ באגמים הנוצרים בתחתית כיפות הקרח שבגובה 3,800 מטר. המיצובישי התאמץ מאד לטפס באוויר הדליל. היה שווה אבל נכנסנו לאיחור של כמה שעות מהתכנון המקורי. למאלף העיטים הגענו בין הערביים. ההסבר על האילוף היה מרתק. התצוגה של העייט עט על פרוות השועל הייתה שגרתית. נותרו לנו שעתיים נסיעה עד ליעד הלינה שלנו כאשר ירד החושך. ואז, בדרך עפר שנוסעים בה אולי 4 מכוניות בשעה ראינו הבהוב אורות ואיתות של מצוקה. בצד הדרך עמדה מכונית (אאודי 1995) עם 2 פנצ'רים ובלי מפתח צלב לפתיחת הגוז'ונים של הגלגלים המפונצ'רים. הנהג ובנו הקטן עמדו אובדי עצות וחיכו לישועה מזדמנת. וכאן התגלתה גדולתו של וולודיה. בלי להסס בכלל הוא חנה לצד הדרך, שלף מהמיצובישי ארגז כלים מצויד טיפ טופ, הפשיל שרוולים וסייע בהחלפת שני הגלגלים המפונצ'רים. (כולם נוסעים עם 2 גלגלים רזרביים באיזור ההרים). הגענו לבית ההארחה בקוצ'קור מאוחר מאד. בבית ההארחה שרר חושך מוחלט. בעל הבית טען שיש הפסקת חשמל בלתי צפויה. פסחנו על ארוחת הערב ופנינו לחדרינו. קיומם של נרות בחדר השינה ובחדר הרחצה העידו שהפסקות החשמל באותו בית הארחה הינן שגרה. נו מילא. היום השישי החל בהדגמת טוויית שטיח מצמר כבשים. אין ספק שההדגמה הייתה מעניינת, אבל השטיחונים שרכשנו בתום ההדגמה היו באיכות תעשייתית - לא ממש עבודת יד... השיא של אותו יום היה בלתי צפוי לחלוטין. תוך כדי נסיעה במישורים הירוקים בין ההרים המושלגים ועדרי הסוסים הנפלאים, צדו עינינו עדר כבשים וחמישה גברים הרוכנים על 2 כבשים המוטלות אפרקדן על הארץ. עצרנו לברר מה קרה. ואז התברר שהתמזל מזלנו להיות עדים לגז קייצי של עדר כבשים. הגוזזים השתמשו במספרי ברזל, העוברים השחזה בין כל שתי כבשים. התנועות בטוחות. הצמר הגזוז נפרס על העשב כמו שמיכה. הכבש הגזוז נראה חצי ממידותיו של כבש לא גזוז. זה היה כמו לצפות באברהם אבינו גוזז את עדרי הצאן שלו לפני 3500 שנה. סיימנו את היום השישי במתחם יורטות תיירותי על גדות נהר Kurumduk כעשרה קילומטר מאגם קול סו. התמקמנו ביורטות שלנו עם ערב, ולקראת חשיכה התיישבנו במבנה המרכזי לארוחת ערב. זו הזדמנות לספר לקוראים על הרגלי שתיית התה בקירגיזסטן. תה הוא המשקה הכי נפוץ במדינה. בכל בית הארחה או לינה כפרית תמצא במבנה המרכזי סמובר מלא מים רותחים (חשמלי או על האש) קומקום קטן עם תה מרוכז מאד, מגש כוסות זכוכית, כפיות וסוכר. שתיית תה לעולם איננה עולה כסף. אתה רשאי לקחת לעצמך כמה כוסות תה שתרצה. זה חופשי זה טעים, זה מרווה וזה חינם. היורטות מוארות בשתי נורות חשמל רק כאשר הגנרטור המרכזי מופעל. הוא מופעל עם רדת החשיכה וכבה ב 23:00. במהלך היום יש על הדופן החיצונית של כל יורטה פאנל סולארי הממיר את הקרינה לחשמל. החשמל מזין אך ורק מטען לטלפונים סלולריים. עם רדת החשיכה הטמפרטורה במתחם יורדת במהירות. היא מתקרבת ל5- צלסיוז. בהחלט קר ויש להתלבש חם והתכסות היטב בשמיכות שעל המיטה.... בשעה 21:00 עובר אחד המארחים בין היורטות וממלא את התנור בפחמים ומקלות עץ ומדליק את התנור. בתוך 20 דקות הטמפרטורה ביורטה מגיעה ל 40 צלזיוס...בלית ברירה אנחנו זורקים מעלינו את השמיכות, פושטים את המעילים והסוודרים ובורחים החוצה מהיורטה הרותחת. בחוץ מקבל את פנינו לילה קפוא של 5 צלזיוס. צריך למצוא פשרה... שרה נשכבה על הרצפה מול הפתח (הפתוח למחצה) של היורטה ואילו אני זחלתי את מתחת למיטה כדי להימלט מהחום האדיר שעלה מהתנור אל תקרת היורטה. רק לאחר כשעה, כשנשרפו הפחם והעץ ניתן היה לחזור למיטות, ללבוש שוב את המעילים ולהתכסות שוב בשמיכות. אז בשביל מה צריך בכלל את התנור הזה??? היום השביעי הוקדש כולו לביקור באתר הטבע היפה ביותר בקירגיזסטן = האגם הנעלם KOL-SUU. לא סתם הוא נקרא כך ויש לכך שתי סיבות: הראשונה - הוא ממוקם בגובה נוכחי של 3,450 מטר מעל פני הים וכדי לגלות אותו צריך לעלות במעלה נהר Kurumduk עד שהנהר נעלם לתוך שורה של מעיינות שופעים מים. יש לטפס על הגבעה שמעל המעיינות כדי לגלות את האגם בכל הדרו. הסיבה השנייה קשורה למפלס המים באגם. המעיינות הללו הינם תחליף ליציאה טבעית של נהר המנקז אגם. הסיבה לכך שאין יציאה טבעית של נהר מתוך האגם היא שמוצא הנהר נסתם במפולת סלעים אדירה שנגרמה מרעידת אדמה לפני כארבעים שנה. מי האגם חתרו במספר מקומות מתחת למפולת הסלעים ופרצו אל מעבר למפולת בסדרה של מעיינות. האגם עצמו ממלא נקיק הררי ברוחב של כקילומטר ולאורך משתנה לפי גובה המפלס שלו. כאשר המפלס מגיע לגובה מקסימלי (3,514 מטר) אורכו של האגם מגיע ל 15 ק"מ. מפלס האגם מושפע מאד מהטמפרטורה ברכס טיאן שיאן. ככל שהטמפרטורה עולה, עולה כמות המים המומסת מקרחוני הרכס ומפלס האגם עולה. ולהיפך, ככל שהיא יורדת, כמות המים המומסת פוחתת ומפלס האגם יורד. בקיץ 2018 התייבש הגם לחלוטין ונותר יבש לכל אורך שנת 2019. רק ב 2020 התמלא האגם שוב והיום המפלס מגיע ל 3,450 מטר. ההגעה אליו הינה מאתגרת. כפר היורטות הקרוב ביותר לאגם נמצא על גדת נהר Kurumduk. מפלס המים בנהר משתנה לפי הטמפרטורה ברכס טיאן שיאן - כמו מפלס האגם. כאשר כמות המים בנהר מועטה יכול רכב 4X4 גבוה לחצות אותו. כאשר הגענו אל הנהר מפלס המים היה גבוה והזרימה חזקה ומסוכנת. שילמנו למשאית זיל גבוהה מאד להעביר אותנו אל צידו השני של הנהר, ומשם צעדנו במעלה הנהר כשעתיים עד האגם. זו הליכה מאתגרת. קרוב לנהר השטח מוצף וקשה להליכה. הגבעות משני צידיו יבשות יותר אך מחייבות טיפוס וירידה לחילופין. כאשר מגיעים אל האגם - הכול נשכח. המראה מהפנט. ממש לפני מפולת הסלעים פורצים 2 מעיינות ומכסים את הדרך הסלולה. לצורך חצייתם שילמנו לקבוצה שהגיעה רכובה על סוסים והשתמשנו בסוסיהם לחציית המעיינות. לסיכום - היה נפלא ולגמרי לא קל. היום השמיני
קרא עוד
5
עוקבים
2
עוקב אחרי
1
פוסטים
1.5K
צפיות
1
לייקים
