קירגיזסטן יוני-יולי 2022 עם אנה

קירגיזסטן יוני-יולי 2022 - עם אנה המופלאה מטומר טרוול.

את הטיול שלנו לקירגיזסטן צריך בעצם להתחיל חצי שנה לפני שיצאנו. בנובמבר 21 יצרתי קשר עם שתי חברות ישראליות המוציאות טיולי שטח לקירגיזסטן. "טריפולוג'י", ו"אקו" . ביקשנו הצעות לטיול ג'יפים של 16 ימים כולל טיסות. ההצעות נעו סביב 9,500 דולר לזוג, במינימום של 4 זוגות. נכנסתי לאתר "למטייל" והתחלתי לקרוא פוסטים של בלוגרים על טיולי שטח בקירגיזסטן. עלות הטיולים לא נכללה בפוסטים. לעומת זאת עוד ועוד פוסטים היללו ושבחו את חווית הטיול עם סוכנות נסיעות מקומית בשם "טומר טרוול". מה שמשך את תשומת לבי היו שלוש תכונות שחזרו על עצמן בפוסטים: 1) בניגוד לחברות הישראליות שדרשו מינימום של 8 מטיילים, טומר טרוול הציעה טיול פרטי לזוג אחד בלבד או לשני זוגות ברכב 4X4 כולל נהג ומדריך. 2) כל הפוסטים העידו על יצירת קשר אישי חם וחזק עם המדריכה - אנה. 3) כל הפוסטים הדגישו גמישות יוצאת דופן לשינויים במסלול, אפילו תוך כדי תנועה. יצרתי קשר עם אנה במייל ובוואטסאפ - ומצאתי פארטנרית מקצועית, שירותית, גמישה ונדיבה. על כל שאלה קיבלתי תשובה בתוך דקות אחדות. תכנון המסלול נעשה בשיתוף פעולה בין שנינו. בחירת מקומות הלינה נעשתה תוך התייעצות הדדית, הקשיים הפיסיים נדונו בפתיחות וההחלטות נעשו תמיד על ידינו באופן חופשי לחלוטין. אני חייב לציין שלאחר שהמסלול נקבע והמלונות נסגרו ע"י אנה, אנחנו יזמנו שינוי בתאריכי ההגעה והעזיבה ואנה שינתה עבורנו את כל הזמנת המלונות, ללא בקשת תמורה כלשהי. זאת ועוד. לאחר שסיכמנו על ביטולו של מסלול יומי מסוים והחלפתו ביעד אחר, אנה הורידה לנו את המחיר משום שהשינוי הקטין את הוצאותיה... מול המתחרים הישראלים שהציגו תכנית קשוחה ללא גמישות. אנה הייתה מהרגע הראשון אנטי תזה לחברות הישראליות. ואז הגענו למחיר. הטיול ל 16 ימים כולל טיסות, רכב, נהג, הדרכה, 3 ארוחות ביום, לינות והעברות הסתכם אצל טומר טרוול ב 4,650 דולר לזוג, כולל כרטיסי הטיסה שאנחנו רכשנו. חצי מחיר מעלותו בחברות הישראליות...! מטרתו של הבלוג הזה איננה לספר מה עשינו כל יום, איפה ביקרנו וכמה נסענו. המטרה שלי היא לחלוק עם הקוראים חוויות והגיגים שהמסע גרם לנו לחשוב עליהם. עכשיו אפשר להתחיל בסיפור המסע.

1.    טיסה שבת  25.6.22

אנחנו שני זוגות קבוצניקים (כפר בלום וגבת) בני 70-71. דובי ומוישלה שירתו יחד בצבא. ארזנו טרולי לכל אחד. זה מספיק בקלות לטיול של 16 ימים. זה מייתר המתנה למזוודות ומבטל את הסיכון של אבדן המזוודה בקונקשן. בדיעבד, זה אפשר העמסת כל ארבעת הטרולי'ז בבגז' של המיצובישי ללא העלאתן וקשירתן על הגג. המראנו, מנתב"ג בשעה 16:15 לאיסטנבול עם "פגסוס". לאחר המתנה של שעה וחצי המראנו לבישקק. טיסת הלילה מאיסטנבול לבישקק הינה לא קלה. אם רכשת מושב במחלקת התיירים יהיה לך קשה מאד לישון.

2 יום א' 26.6.22

נחתנו עם שחר יום א' 26 ליוני בבישקק. אנה והנהג - וולודיה חיכו לנו ביציאה מהשדה עם קבלת פנים קירגיזית מסורתית: עוגות וריבת אוכמניות מקומית. על צווארינו הם תלו מדליוני עור המבטיחים "דרך צלחה" ויצאנו מיד אל מלון אמבסדור המצוין.

בחרנו שלא ליפול לשנת בוקר ארוכה, ובמקום זאת התיישבנו לארוחת בוקר מוקדמת וטעימה ויצאנו אל שמורת הטבע "אלא-ארצ'ה". לקראת הצהריים מצאו וולודיה ואנה חורשה מוצלת ופרסו עבורנו ארוחת צהריים קלה. כאן אני חייב לתת תיאור של פרוצדורה שחזרה על עצמה מדי יום ביומו בשעות הצהריים. לוולודיה ואנה יש "קיט הפסקת צהריים" המורכב משולחן מתקפל 4 שרפרפים ושני כסאות נוח (מרדימים מאד). על השולחן נפרסת מפה צבעונית, כלי אוכל מפח (זוכרים את המסטינג?) קערות הגשה לסלטים, לחמים, פירות, ומתוקים. את השקשוקה, מרק ירקות או תבשיל ירקות מבשלים על כירת גז מוקפת במחסום רוח עשוי נייר כסף מבודד. בתום הארוחה מכינים תה או קפה ומקנחים בקינוח מתוק. בקיצור, רעבים - לא תהיו אצל וולודיה ואנה.

 מוישלה, שהיה הרוג מהטיסה, נרדם מיד כשהתיישב על הכיסא הנוח שוולודיה הכין לו. חזרנו לבישקק הישר אל השוק שנקרא "הבאזאר של אוש". עושר מדהים של צבעים, ריחות, טעמים וקולות. היינו בהלם מוחלט. באחד הדוכנים מכרו זרעונים שחורים בכמויות זעירות. שאלנו לפשר הדבר. אנה הסבירה שמדובר בזרעונים בעלי השפעה חיובית על המצב הרגשי. אוכלים קצת ומרגישים נהדר. ביקשתי קצת. שרה (אשתי) הזהירה אותי שזה כמו סמים... דווקא בגלל זה ניסיתי. הרגשתי נהדר במשך כחצי שעה. אחרי זה המשכתי להרגיש נהדר אבל לא בגלל הזרעונים. דוכני הבשר עניינו אותנו במיוחד.

הבשר תלוי ומונח על הדוכנים לאורך כל היום בטמפרטורה שבין 38-37 מעלות צלזיוס בצל. אין מקררים. החלטנו לא להסתכן יתר על המידה ולא קנינו. (בתמונה הבאה לב של פרה מוחזק ע"י המוכרת שחובשת כפפה אדומה).

חזרנו למלון אמבסדור בשעה 16:00 ונפלנו לשנת צהריים של שלוש שעות. בשעה 19:00 יצאנו לסיור רגלי בכיכרות המרכזיים של בישקק. עיר מודרנית של מיליון נפשות. תחבורה סואנת, דוכני מזון, שעשועי ילדים בכיכרות והמוני צעירים משחקים כדורעף. כן כן - כדורעף מאד פופולרי בין צעירי בישקק.

סיימנו את היום הראשון בארוחת ערב במסעדה במרכז קניות מודרני ונפלנו שוב למיטות להשלמת המחסור בשעות שינה.

בתמונה למטה נראים (מימין) איגור – בעלה של אנה, אלק - בנם בן השש  ואנה - שותה מבקבוק מים.

3. יום ב' 27.6.22

לאחר ארוחת בוקר מצוינת בקומת הגג של המלון יצאנו לנסיעה ארוכה מזרחה. היעד שלנו היה הכפר צ'ון-קמין בעמק הפורה לרגלי רכס ההרים שמצפון לאגם איסיק-קול, שעל פסגותיו עובר הגבול בין קירגיזסטן לשכנתה הצפונית - קזחסטן. בדרך, נכנסנו אל "מגדל בורנה" אבל החום והשמש הקופחת הניסו אותנו אל מסעדת דרכים קרירה בעיירה צ'ויי - לארוחת צהרים מקומית.

בואו נתעכב קמעה על כלי התחבורה שלנו. מדובר בוואן 4x4 של מיצובישי שנקרא DELICA. ההגה בצד ימין משום שהוא נרכש מיפן במחיר זול אחרי 100 אלף ק"מ. אגב, לטומאר טרוול יש 8 כלי רכב כאלה. כל אחד בצבע שונה. אנה הכי אוהבת את הוורוד, אבל איתרע מזלה והיא נאלצה לטייל אתנו בכחול.  

לפנות ערב הגענו אל הכפר צ'ון-קמין. בית ההארחה בו התמקמנו נבנה בתוך הכפר בין השדות ובין הגבעות. לאחר שהתמקמנו יצאנו לטיול רגלי בשולי הכפר. עצרנו מול חלקה חקלאית ליד אחד מבתי הכפר. בעל החלקה עבר בין השורות עם מקלטרת עשבים פרימיטיבית רתומה לסוס. בנו הלך מאחוריו ועקר את עשבי הפרא שהוחמצו ע"י המקלטרת.

הרגשנו כאילו נסענו במכונת זמן 200 שנה אחורה. הכול היה כל כך שקט, נינוח, פשוט ויפה.

נסחפנו לתחושה שהמקומיים חיים בגן עדן עלי אדמות, בלי צרות, בלי קשיים, בלי לחץ של פרנסה ובלי מלחמות. כמובן, האמת היא שהם חיים עם קשיי פרנסה, עם צרות של חקלאים, עם תופעה של עזיבת צעירים ועם התחושה שהעולם המודרני נמצא הרחק מעבר להרים. הם מסתכלים עלינו ואומרים לעצמם - לתיירים האלה יש בטח המון כסף, המון זמן פנוי, אין להם בעיות של פרנסה, אין להם צרות של חקלאים ואין להם שחיתות פוליטית כמו בקירגיזסטן... לידיעתכם, הנשיא החדש של קירגיזסטן, נבחר לפני חצי שנה לנשיאות לאחר שישב בכלא על שחיתות. אם זה מזכיר לכם משהו - זה הראש שלכם. אני לא אמרתי כלום. בסופו של יום השכלנו והחכמנו להבין שלכולנו יש קשיים, צרות, בעיות ופוליטיקה מושחתת.         סיימנו את היום בארוחת ערב קלילה במסעדה כפרית של המלון הצופה אל הנופים הירוקים שמסביב.

4. יום ג' 28.6.22

התחלנו בנסיעה קצרה מזרחה ועצרנו בצד הכביש בכניסה לוואדי (Konorchek Canyon). הצטיידנו במים, כובעים, קרם הגנה מפני השמש ויצאנו לטיול רגלי אל תוך מה שהתגלה כקניון מרהיב עין של סלעים בצבע אדום-צהוב. הזרזיף הדק של זרימת מים במרכז הקניון הפיח בנו בטחון שאי שם במעלה הדרך נזכה לראות את מקור המים. בינתיים שינסנו מותניים והתחלנו לטפס במעלה מפלי סלע בגובה משתנה שנע בין מטר אחד לחמישה מטרים. פה ושם היינו צריכים לגלות כישורי טיפוס אלפיניים, אך ככלל לא הרגשנו קושי מיוחד. היות וכולנו בני שבעים ויותר, הוטל על וולודיה ואנה לסייע למתקשים בטיפוס מפלים גבוהים.

 זה המקום לתאר את וולודיה, ולהדגיש את תרומתו העצומה להצלחת הטיול שלנו. וולודיה הינו דובר רוסית בן 43. נהג בחסד עליון, בעל ידי זהב ויכולת אלתור שמעט ישראלים יכולים להתגאות בה. אבל התכונה הבולטת ביותר שלו הינה תשומת הלב שלו לקשיים של אחרים. יש לו לב זהב ואנטנות רגישות לכל מצב של צורך או מצוקה. קשה לטפס - וולודיה שם לסייע לך. העלייה קשה ומפרכת - וולודיה מטה שכם, אוחז ביד ותומך, יש תקלה בדלת של יורטה - וולודיה מגיע עם כלי עבודה ומתקן אותה. פריסת צהריים - וולודיה פורס. סיום יום - וולודיה מנקה את המיצובישי לקראת יום המחרת. אריזת בוקר של המיצובישי - וולודיה אוסף את המזוודות, מעמיס, קושר, ומניח על המושב בקבוק מים אישי לכל אחד. הוא אפילו קורא מחשבות. בהפסקת צהרים אחת בשלב התה והמתוקים, וולודיה העיף בנו מבט והבין שמה שאנחנו רוצים עכשיו זה - דבש . בלי לדבר הוא נעלם אל תוך המיצובישי וחזר עם צנצנת דבש דבורים טרי. לא אמרנו מילה - הוא קרא את מחשבותינו.

לקראת אחר הצהריים המאוחרים עצרנו באתר ציורי הפטרוגליפים בני 4000 שנה. השמים התקדרו וענני גשם שחורים החלו לכסותם. אי שם במרחק החל לרדת גשם זלעפות. השמש עמדה לשקוע ומולנו נוצרו שתי קשתות מלאות מדרום לצפון. מחזה שלא יישכח.

בתוך דקות ספורות הגענו אל בית ההארחה לחוף אגם איסיק קול בעיירה ושמה צ'ולפון-אטא. ירדנו לחוף הרחצה המטופח ואיך שנכנסנו למים (מתוקים וקרירים) החלו ברקים ורעמים. זה לקח רק כמה דקות עד שהחל לרדת גשם חזק. ברחנו לחדרינו כל עוד רוחנו בנו. אז לא ממש התרחצנו...

5. יום ד' 29.6.22

ביום הזה היו שתי אטרקציות ששווה להתעכב עליהן. חברה טובה של אנה, מתקופת לימודיה באוניברסיטה, עברה לגור בעיר קאראקול, במזרחו של אגם איסיק קול. בשיחת חולין ביניהן סיפרה תושבת קאראקול לאנה על בית מגורים של קארטוגרף-גיאוגרף רוסי (Nicolay Mikhaylovich Prjevalsky)) מסוף המאה ה-19 שהפך למוזיאון. אנה, שלעולם לא מחמיצה הזדמנויות- ניווטה את המיצובישי בין סמטאות קאראקול אל הבית. דמיינו לעצמכם נהר שוצף ובמרחק של מטר אחד מגדת הנהר בית מידות ופארק מופלא הכולל מזרקות, אגם מלאכותי, פסלים, ספסלים, גשרים ו...גלגל תנופה הניזון ממי הנהר, המפעיל טחנת קמח מהמאה ה 19. לסתותינו נפלו מרוב תדהמה. ובתוך הבית פנימה - אוסף מדהים של מפות, שטרי כסף, כלי נשק, כלי עבודה, מלבושים ותכשיטים ששימשו משפחה אמידה בסוף המאה ה 19. כאילו החיים קפאו על עומדם.  ***אני עדיין חייב לכם תמונות להמחשת הפסקות הצהריים שלנו. אז הנה:

לסיומו של יום נסיעה ארוך, ממש לפני השקיעה עצר המיצובישי ליד Ak-Suu Hot Springs - מתקן של 3 בריכות על נביעה של מים חמים. הבריכה החמה ביותר מגיעה ל 40 צלזיוס. משם המים עוברים לבריכה של 36 צלזיוס, משם הם זורמים לבריכה האחרונה של 28 צלזיוס והם נשפכים לנהר של 15 צלזיוס. אנחנו התחלנו עם הנהר. דלי של 10 ליטר על גדת הנהר. עשה-זאת-בעצמך. מלא אותו במי נהר, עצור את נשימתך ושפוך אותו על ראשך. אחרי ההלם הראשוני, אתה מרגיש מיליון דולר. משם ל 28 צלזיוס להפשרה. משם ל 36 צלזיוס להתחממות והשרייה. ובסוף ל 40 צלזיוס לבישול סופי. הגוף יוצא רך וטעים. אין דרך טובה מזו לסיים יום. בתמונה: שרה ושתי קירגיזיות רחוצות.

את הלילה בילינו בבית הארחה בקאראקול. שם פגשנו רכב נוסף של טומאר טרוול ויצאנו אתם לסעוד ארוחת ערב בסגנון סיני אצל משפחה "דונגאנית" ממקור סיני שחיה בקאראקול.

Dungan is a term used in territories of the former Soviet Union to refer to a group of Muslim people of Hui origin. Turkic-speaking peoples in Xinjiang Province in Northwestern China also sometimes refer to Hui Muslims as Dungans. In both China and the former Soviet republics where they reside, however, members of this ethnic group call themselves Hui because Dungans are descendants of historical Hui groups that migrated to Central Asia.

 6. יום ה' 30.6.22

ביום חמישי התחלנו במסגדים ובכנסייה של קאראקול. המשכנו משם אל מפל המים שמעל פסל גאגארין, אך לא לפני שזללנו דג מושט מטוגן בשמן עמוק באיזו באסטה על הדרך.  בשלב זה אנה החליטה ששווה לטפס עם המיצובישי אל הפסגות המושלגות שמעלינו ולהציץ באגמים הנוצרים בתחתית כיפות הקרח שבגובה 3,800 מטר. המיצובישי התאמץ מאד לטפס באוויר הדליל. היה שווה (התמונות מוכיחות).

המחיר ששילמנו על היופי הזה הוא שנכנסנו לאיחור של שעות מהתכנון מקורי.

חזרנו אל גדות אגם איסיק קול וקפצנו לביקור מזורז בארץ האגדות של אבן החול האדומה-צהובה- חומה. אל מאלף העיטים הגענו בין הערביים. ההסבר על האילוף היה מרתק. התצוגה של העיט עט על פרוות השועל הייתה צפויה מראש ולא מרגשת במיוחד. התמונה למטה היא מיוחדת. ראו את המבט בין העיט למאלף שלו.

נותרו לנו שעתיים נסיעה עד ליעד הלינה שלנו כאשר ירד החושך. ואז, בדרך עפר שנוסעים בה אולי 4 מכוניות בשעה ראינו הבהוב אורות ואיתות של מצוקה. בצד הדרך עמדה מכונית (אאודי 1985) עם 2 פנצ'רים ובלי מפתח צלב לפתיחת הגוז'ונים של הגלגלים המפונצ'רים. הנהג ובנו הקטן עמדו אובדי עצות וחיכו לישועה מזדמנת. וכאן התגלתה גדולתו של וולודיה. בלי להסס בכלל הוא חנה לצד הדרך, שלף מהמיצובישי ארגז כלים מצויד טיפ טופ, הפשיל שרוולים וסייע בהחלפת שני הגלגלים המפונצ'רים. (אגב, רבים נוסעים עם 2 גלגלים רזרביים באזור ההרים).

הגענו לבית ההארחה בקוצ'קור מאוחר מאד בחשיכה. בבית ההארחה שרר חושך מוחלט. בעל הבית טען שיש הפסקת חשמל בלתי צפויה. פסחנו על ארוחת הערב ופנינו לחדרינו. קיומם של נרות בחדר השינה ובחדר הרחצה העידו שהפסקות החשמל באותו בית הארחה הינן שגרה. נו מילא.

7. יום ו' 1.7.22

יום שישי החל בהדגמת טוויית שטיח מצמר כבשים ממש ליד בית ההארחה בקוצ'קור. ההדגמה הייתה נחמדה, צבעונית ומעניינת, אבל השטיחונים שרכשנו בתום ההדגמה היו באיכות תעשייתית - לא ממש עבודת יד...

 המשכנו משם אל תוך עמק הנהר Narin. נהר זה הינו מהגדולים בקירגיזסטן. הנסיעה לאורכו הייתה ביום אביבי שטוף שמש. בנקודת המפגש של נהר Narin עם אחד מיובליו (ששמו "נארין קטן"), ראינו בבירור את ההבדל בכמות הסחף ביובל בעל המים החומים לבין הנארין הגדול שמימיו תכולים-לבנים. לקראת אחר הצהריים פרשנו ארוחת פיקניק בצל מצוק גבוה בסמוך לנהר. בטיול רגלי קצר מצאנו משפחה קירגיזית המורכבת מסב בן 85, אשתו בת 75, בתם בת 40 ושני נכדיהם.

סיימנו את יום שישי במלון יפה וגדול ב NARIN. חשבנו לאכול ארוחת ערב במסעדה היפה הצמודה למלון, אך היא הייתה מלאה עד אפס מקום. עלינו למיצובישי נסענו למרכז העיר ובחרנו מסעדה אחרת. קצת "נפלנו". לא נורא.

8. שבת 2.7.22

יצאנו מנארין עם בוקר ופנינו דרום מזרחה. נסענו בתוך נוף קדומים כאשר מדרום לנו מתנשא רכס טייאן שיאן ופסגותיו המושלגות בגובה 7,100 מטר. השיא של אותו יום היה בלתי צפוי לחלוטין. תוך כדי נסיעה במישורים הירוקים בין ההרים המושלגים ועדרי הסוסים הנפלאים, צדו עינינו עדר כבשים וחמישה גברים הרוכנים על 2 כבשים המוטלות אפרקדן על הארץ. עצרנו לברר מה קרה. ואז התברר שהתמזל מזלנו להיות עדים לגז קייצי של עדר כבשים. הגוזזים השתמשו במספרי ברזל, העוברים השחזה בין כל שתי כבשים. התנועות בטוחות. הצמר הגזוז נפרס על העשב כמו שמיכה. הכבש הגזוז נראה חצי ממידותיו של כבש לא גזוז. זה היה כמו לצפות באברהם אבינו גוזז את עדרי הצאן שלו לפני 3500 שנה.

 לאחר כשעת נסיעה  בנופים הירוקים הגענו למחסום ומחנה צבאי קטן. חיילי המחסום ביקשו לראות ויזות כניסה לאזור הגבול עם סין. אנה, כמובן, כבר דאגה לכך ובתוך מספר דקות יכולנו להמשיך בדרכנו.

המשכנו בנסיעה ולאחר עוד חצי שעה – עוד מחסום צבאי... הפעם, אין איש במחסום. החיילים בארוחת צהרים... וולודיה הפעיל את צופר המיצובישי והחיילים מיהרו לחזור למשמרתם במחסום. שוב אנה עלתה למחסום, הציגה את הויזות והדרכונים שלנו ויכולנו להמשיך בדרכנו.

סיימנו את היום במתחם יורטות תיירותי על גדות נהר Kurumduk כעשרה קילומטר מאגם קול סו. התמקמנו ביורטות שלנו עם ערב, ולקראת חשיכה התיישבנו במבנה המרכזי לארוחת ערב.

זו הזדמנות לספר לקוראים על הרגלי שתיית התה בקירגיזסטן. תה הוא המשקה הכי נפוץ במדינה. בכל בית הארחה או לינה כפרית תמצא במבנה המרכזי סמובר מלא מים רותחים (חשמלי או על האש) קומקום קטן עם תה מרוכז מאד, מגש כוסות זכוכית, כפיות וסוכר. שתיית תה לעולם איננה עולה כסף. אתה רשאי לקחת לעצמך כמה כוסות תה שתרצה. זה חופשי זה טעים, זה מרווה וזה חינם.

 היורטות מוארות בשתי נורות חשמל רק כאשר הגנרטור המרכזי מופעל. הוא מופעל עם רדת החשיכה וכבה ב 23:00. במהלך היום יש על הדופן החיצונית של כל יורטה פאנל סולארי הממיר את הקרינה לחשמל. החשמל מזין אך ורק מטען לטלפונים סלולריים. עם רדת החשיכה הטמפרטורה במתחם יורדת במהירות. היא מתקרבת ל 5 צלזיוס. בהחלט קר ויש להתלבש חם ולהתכסות היטב בשמיכות שעל המיטה.... אבל מה, בשעה 21:00 עובר אחד המארחים בין היורטות וממלא את התנור בפחמים ומקלות עץ ומדליק את התנור. בתוך 20 דקות הטמפרטורה ביורטה מגיעה לחום איימים של 40 צלזיוס...בלית ברירה אנחנו זורקים מעלינו את השמיכות, פושטים את המעילים והסוודרים ובורחים החוצה מהיורטה הרותחת. בחוץ מקבל את פנינו לילה קפוא של 5 צלזיוס. צריך למצוא פשרה... שרה נשכבה על הרצפה מול הפתח (הפתוח למחצה) של היורטה ואילו אני זחלתי את מתחת למיטה כדי להימלט מהחום האדיר שעלה מהתנור אל תקרת היורטה. רק לאחר כשעה, כשנשרפו הפחם והעץ ניתן היה לחזור למיטות, ללבוש שוב את המעילים ולהתכסות שוב בשמיכות. בינינו - לא ברור בשביל מה צריך בכלל את התנור הזה.

9. יום א' 3.7.22

היום הזה הוקדש כולו לביקור באתר הטבע היפה ביותר בקירגיזסטן = האגם הנעלם KEL-SUU. לא סתם הוא נקרא "הנעלם". ויש לכך שתי סיבות: הראשונה - הוא ממוקם בגובה נוכחי של 3,450 מטר מעל פני הים וכדי לגלות אותו צריך לעלות במעלה נהר Kurumduk עד שהנהר נעלם לתוך שורה של מעיינות שופעים מים. המעיינות הללו הינם תחליף ליציאה טבעית של נהר המנקז אגם. הסיבה לכך שאין יציאה טבעית של נהר מתוך האגם היא שמוצא הנהר נסתם במפולת סלעים אדירה שנגרמה מרעידת אדמה לפני כארבעים שנה. מי האגם חתרו במספר מקומות מתחת למפולת הסלעים ופרצו אל מעבר למפולת בסדרה של מעיינות. האגם עצמו ממלא נקיק הררי ברוחב של כקילומטר ולאורך משתנה לפי גובה המפלס שלו. כאשר המפלס מגיע לגובה מקסימלי (3,514 מטר) אורכו של האגם מגיע ל 15 ק"מ. יש לטפס על הגבעה שמעל המעיינות כדי לגלות את האגם בכל הדרו.        השנייה - קשורה למפלס המים באגם. מפלס האגם מושפע מאד מהטמפרטורה ברכס טיאן שיאן. ככל שהטמפרטורה עולה, עולה כמות המים המומסת מקרחוני הרכס ומפלס האגם עולה. ולהיפך, ככל שהיא יורדת, כמות המים המומסת פוחתת ומפלס האגם יורד. בקיץ 2018 התייבש האגם לחלוטין ונותר יבש לכל אורך שנת 2019. רק ב 2020 התמלא האגם שוב והיום המפלס מגיע ל 3,450 מטר. ההגעה אליו הינה מאתגרת. כפר היורטות הקרוב ביותר לאגם נמצא על גדת נהר Kurumduk. מפלס המים בנהר משתנה לפי הטמפרטורה ברכס טיאן שיאן - כמו מפלס האגם. כאשר כמות המים בנהר מועטה יכול רכב 4x4 גבוה לחצות אותו. כאשר הגענו אל הנהר מפלס המים היה גבוה והזרימה חזקה ומסוכנת. שילמנו למשאית זיל גבוהה מאד להעביר אותנו אל צידו השני של הנהר.

ומשם צעדנו במעלה הנהר כשעתיים עד האגם.

זו הליכה מאתגרת. קרוב לנהר השטח מוצף וקשה להליכה. הגבעות משני צידיו יבשות יותר אך מחייבות טיפוס וירידה לחילופין. כאשר מגיעים אל האגם - הכול נשכח. המראה מהפנט.

ממש לפני מפולת הסלעים פורצים 2 מעיינות ומכסים את הדרך הסלולה. לצורך חצייתם שילמנו לקבוצה שהגיעה רכובה על סוסים והשתמשנו בסוסיהם לחציית המעיינות. לסיכום - היה נפלא ולגמרי לא קל.

את יתרת היום בילינו בנסיעה מאגם קל סו חזרה אל נארין. את הלילה בילינו במלון קטן, חבוי בתוך חורשה מטופחת עם גינון ושבילי הליכה וספסלים מוצלים. ארוחת ערב אכלנו במסעדת המלון שהייתה מלאה לפני יומיים.

10. יום ב' 4.7.22

היום הזה החל בנארין והוקדש לנסיעה מערבה במרחבים שפרושים מהעיר ועד אגם סון-קול. סופו של היום היה מתחם היורטות על גדות אגם סון-קול. Son-Kol). כדי להגיע אליו היה עלינו לחצות רכס הרים בגובה 3,100 מטר. המעבר של רכס ההרים הזה מצטיין ב 33 סרפנטינות נהדרות. שמו המקומי הוא Tereky-Torpok-Asuu, באנגלית Thirty Three Parrots ובעברית "מעבר 33 התוכים". למה? לאלוהים פתרונים.

הגענו למאהל היורטות על שפת אגם Son-Kol. שכרנו סוסים ועלינו עליהם לרכיבת בין הערביים על חוף האגם.

בואו נדבר קצת על הסוסים בקירגיזסטן. לפני אלפי שנים חיו בעמקים הירוקים של מורדות הרי פמיר וטיאן שיאן עדרים עצומים של סוסי בר. בערך כמו הזברות בטנזניה וקניה שבאפריקה. ברבות השנים הפכו סוסי קירגיזסטן, אוזבקיסטן וקאזחסטן למבויתים. על פני המרחבים הירוקים שמצפון להימליה חיים עדרי כבשים, עיזים, פרות, ויאקים. מכל בעלי החיים המבויתים הללו מפיקים בשר, צמר, וחלב, את בשר הסוסים לא אוכלים. את מעט חלב הסוסות מחמיצים ושותים. פרוות צמר אין להם. אז למה מגדלים עדרי סוסים? מתברר שהסוסים הם הרכוש העיקרי של הרועה הקירגיזי. הסוס שווה יותר כסף מיאק, פרה, כבש או עז. בתמורה למספר סוסים אפשר לקנות אוטו, בית, חומרי בנין, אישה, ועדר כבשים. הסוסים הם הילך חוקי בכלכלה הקירגיזית הפרימיטיבית. סוחרים בהם כמו בסחורה יקרת ערך. גם בתנך (בראשית כד, לה) ברך אלוהים את אברהם בעושר גדול "וייתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים". מרבה סוסים מרבה נכסים.

סיימנו את הרכיבה, ועמדנו לחזור אל היורטה כאשר זיהינו המולת גברים בקצה המאהל. התקרבנו. ראינו חבורה של 6 גברים שוחטים יאק צעיר. במומחיות של שוחט מקצועי הם הפשיטו את עורו מעליו ופרשו אותו על העשב. ואז, בסבלנות ומבלי לפגוע באברים הפנימיים, הם הפרידו את הבשר (השרירים) ממערכת העיכול, ממערכת הנשימה, מהלב, הכבד והטחול. את הקיבה (העמוסה בעשב מעוכל) הרחיקו לבור קרוב ורוקנו אותה לתוכו. את הבשר פירקו כמו בקצביה מקצועית לחלקים במשקל של כחמישה קילו. עם סיום הפירוק הגיעו הנשים ונשאו עמן למטבח המרכזי של המאהל את חלקי הבשר ואת האיברים הפנימיים הראויים למאכל. המחזה היה מהפנט. שאלנו אותם, כל כמה זמן הם שוחטים יאק או עגל? התשובה - כל שבוע בערך, כדי לספק למשפחות המאהל ולאורחי מתקן האירוח בשר למאכל.

שקיעה באגם סון קול:

זוג קירגיזים במאהל היורטות של אגם סון-קול.

את הלילה בילינו ביורטה, כמו קבוצה איטלקית, עיתונאי הונגרי וזוג אמריקאים שהגיעו גם הם למאהל.

11. יום ג' 5.7.22

לאחר השכמה וארוחת בוקר ממש טעימה, שמנו פעמינו דרום מזרחה. היה זה יום נסיעה מסון-קול לקאזארמן. מצרף צילומים מאותו יום של ילדים ומבוגרים בהרי קירגיזסטן וטעימת חלב סוסות חמוץ.

רוכב האופניים שבתמונה, יחד עם אשתו, יצאו מביתם שבגרמניה לפני כמעט שנה. הם כבר טיילו במרכז אירופה, יוון, טורקיה, אירן, טורקמניסטן, טג'יקיסטן וקירגיזסטן. הם בדרך לאוזבקיסטן ומשם לקזחסטן. הכול בשרירי הרגליים.

הבעל ואשתו מכינים כדורים מלוחים ויבשים העשויים גבינה מחלב סוסות.

בדרך עברנו ליד שדה חמניות פורח. הנשים לא חיכו אפילו רגע וישר דגמנו.

בסוף היום הגענו לבית ההארחה בקאזארמן. היינו יותר מעשרים איש על יחידת אסלה אחת וטוש אחד. ביקשנו לעבור. אנה המדהימה סגרה מיד עסקה עם השכנים מעבר לרחוב ועברנו (רק ארבעתנו) ליחידת האירוח שלהם. הנשים השתלטו על מכונת הכביסה של המשפחה ובתמורה לכמה שקלים כבסו ותלו...

12. יום ד' 6.7.22

ביום הזה נסענו מקאזאמרן לאוש. אוש הינה בירת מערב קירגיזסטן. יש בה מרכיב גבוה של אוכלוסייה אוזבקית, ומרביתם אף מדברים אוזבקית. התרבות הכללית יותר מוסלמית-דתית. הנשים מכוסות יותר. זה לא מגיע לרמה של הבורקה האפגנית, כמובן. תרבות הנהיגה הרבה יותר אגרסיבית מאשר בבישקק, אך עדיין רחוקה מזו  הישראלית. צילמתי מעט תמונות אווירה מהעיר.

כדי לבחור אבטיח מתוק ואדום צריך קצת מזל והרבה עבודה בעיניים.

לקראת סוף הנסיעה אנה החלה לחוש בכאב ראש. הגענו למלון באוש והתמקמנו בחדרים. סיכמנו עם אנה שניפגש אתה ועם וולודיה בכניסה למלון וניסע למסעדה מקומית. לקראת היציאה אנה כבר הרגישה ממש לא טוב. היא נשארה בחדרה, וולודיה ירד למסעדת בית ההארחה שלהם ואנחנו נכנסנו למסעדת המלון וסעדנו את ליבנו במרקים... בתמונה הבאה וולודיה ואנה ביום טוב:

13. יום ה' 7.7.22

בבוקר, אנה חזרה לאיתנה. לאחר ארוחת הבוקר במלון, קיבלנו החלטה לרדת דרום מערבה, מהלך שעתיים נסיעה אל עיר שדה בגבול אוזבקיסטן בשם Kyzyl Kyia. ומעשה שהיה כך היה.

למוישלה יש בת-דודה, בת-אחות של אמו, שחיה היום באמריקה. במהלך מלה"ע השנייה ברחו הדודה והדוד מפולין לרוסיה ונשלחו ע"י הרוסים תחילה לסיביר ואח"כ לקירגיזסטן. בסופם של נדודים ארוכים התיישבה המשפחה בקיזיל קייה והמתינה לתום המלחמה. בקיזיל קייה נולדה בתם הבכורה (בת-הדודה). בתום המלחמה, חזרה המשפחה לפולין, ובשנות ה 50 עברה דרך ישראל בדרכה לארה"ב. בשל קרבתה של אוש לקיזיל קייה, ביקשה בת-הדודה ממוישלה שניסע לעיר המקלט של משפחת אביו ונצלם אתרים ישנים. נסענו, הגענו וצילמנו. בין היתר מוישלה צילם מבנה תעשייתי עשוי לבנים אפורות עם ארובה גבוהה, שנראה ישן מאד. התמונות נשלחו לדודתו באמריקה, וחיכינו לאות חיים ממנה. הנה שתי תמונות מקיזיל קייה:

ואז קיבל מוישלה את הוואטסאפ הבא מדודתו שבאמריקה:

If this is Kyzyl Kyia This is the fire brick factory where my father worked and I was born in one of those low red brick buildings 😳😳 I am amazed and thankful. Can you confirm?? Do you have more photos of this place???

איזו התרגשות!!!  בשביל זה היה שווה לנסוע לקיזיל קייה!

הסתובבנו על עקבותינו ופתחנו בנסיעה ארוכה ומתישה צפונה לכיוון אגם סארי צ'לק Sari Chelek. עצרנו פעמיים: פעם אחת לגלידה, פעם שנייה לצהרים במסעדת דרכים. התמונה השלישית - הצילום קבוצתי – צולמה יומיים קודם.

הגענו אל בית ההארחה 40 ק"מ לפני שמורת הטבע סארי צ'לק. מקום מטופח למשעי, חדרים מודרניים עם יחידת רחצה פרטית, מים חמים, מסעדה טובלת בירק ונחל זורם. שירות נהדר ואוכל טעים. גן עדן של ממש.

שם בילינו את הלילה בשנת ישרים, לה נזקקנו.

14. יום ו' 8.7.22

הבוקר הזה הוא יום חג "עיד אל אדחא" למוסלמים. ניתן היה לחוש זאת מרגע שנכנסנו בשערי שמורת הטבע סארי צ'לק. מאות משפחות בהרכב מלא נהרו אל הפארק המדהים שסביב האגם. את החורשות מילאו מנגלים, שולחנות אוכל, מרפסות ישיבה מסורתיות והמון אוכל ושתייה. בקרבת מקום נשמע קולו של אקורדיון ומחיאות כפיים קצובות. התפלחנו למרכז ההמולה וזכינו להיות שותפים לריקדי עם ספונטניים של צעירי קירגיזסטן. מששבענו מן הריקודים נאמר לנו שהספינה לשיט באגם תגיע בעוד 45 דקות. לא רחוק ראינו מכוורת דבורים ומשפחה העוסקת ברדיית דבש. ניגשנו, טעמנו מחלת הדבש וצילמנו.

ואז יצאנו לשייט:

בתום השייט התחלנו בנסיעה ארוכה אל בית ההארחה האחרון שלנו לפני החזרה לבישקק. כמעט מחצית מהנסיעה הייתה חזרה דרומה אל נהר נארין. עברנו מעליו על גשר ממערב למזרח, והמשכנו בנסיעה ארוכה צפונה במעלה הנהר. הנארין הוא נהר שופע המקבל את מימיו משורה של יובלים היורדים מרכס טייאן שיאן. בזרימתו האדירה מערבה הוא משקה שטחי חקלאות עצומים. בהדרגה הנארין משנה את זרימתו יותר ויותר דרומה וחוצה את הגבול לתוך אוזבקיסטן. מעט מזרחה מהעיר נאמאנגאן ((Namangan הוא פוגש נהר אדיר נוסף הזורם גם הוא מערבה מהרי טיאן שיאן: קארה-דריה (Kara-Daria) . יחדיו הם יוצרים נהר ענק משותף: סיר-דריה  (Syr-Daria). סיר-דריה זורם מערבה בתוך אוזבקיסטן ובהדרגה פונה צפונה וחוצה את הגבול לתוך קזחסטן. בסופו של דבר נעלם הסיר-דריה בחולות קזחסטן.

נחזור לנהר הנארין אותו חצינו בדרכנו מסארי צ'לק מזרחה. בעוברו בגוש ההרים של סארי צ'לק יוצר הנארין נקיק עמוק וצר. בתקופה הסובייטית המדינה בנתה לאורך הנקיק הענק הזה שורה של סכרים אדירים המייצרים חשמל זול לתושבי האזור. התופעה שנלוותה להקמת הסכרים הייתה היווצרות אגמי מים מתוקים מאורכים לאורך נקיק הזרימה של הנארין. המראה משובב נפש. אגמים כחולים בין הרי גרניט שחורים. הנה שתי תמונות להמחשה.

בנקודה הצפונית ביותר של הנקיק נבנה סכר שיצר צפונה ומזרחה ממנו מאגר מים ענק הנקרא מאגר טוקטוגול  (Toktogul). הנארין מזין אותו ממזרח. הוא מגיע כשצבעו אפור. הסחף האפור שוקע אל תחתית המאגר והנארין שזורם החוצה מהמאגר אל הנקיק כבר שינה את צבעו לכחול-ירוק. המאגר משמש למי השקייה לאזור חקלאי גדול והפך לאטרקציה תיירותית שסביבה נבנו כמה מלונות, מסעדות דרכים ובתי קפה.

היעד שלנו היה בית הארחה שנבנה ע"י הסובייטים על החוף הדרום מזרחי של המאגר. התצפית ממנו לאגם ממש מרהיבה. אבל... הסובייטים עזבו את קירגיזסטן ב 1991. מזה 31 שנים שלא טיפלו בבית ההארחה הזה. ההזנחה זועקת מכל פינה. הגינון התייבש, המדרכות סדוקות, הבריכה מלוכלכת ללא תקנה, החדרים מלוכלכים, הריהוט שבור, אין לחץ מים במקלחות, המזגן החלוש ממוקם בסלון וחדר השינה נותר חם עד כדי מחנק.

אתם ודאי תוהים איך אנה העלתה על דעתה לשכן אותנו במקום כזה... ובכן לאנה לא הייתה כל כוונה לשכן אותנו שם. האחריות לכך מוטלת עלינו. את ההחלטה לשנות את תכנית הטיול אנחנו יזמנו. אנה, אלופת הגמישות, התאימה את המסלול לבקשתנו. רצה הגורל ומתקן האירוח היחיד שהתאים ללוח הזמנים החדש שלנו היה בית ההארחה הזה. לא באנו בטענות לאנה ובלענו את הקשיים בשקט. ירדנו אחה"צ לחוף המאגר, ואפילו התרחצנו במי המאגר שהיו קרים מאד. ארוחת הערב הייתה ממש בסדר. ייתכן שנהנינו מן העובדה שבאותו ערב אירח המלון חתונה רבת משתתפים. התפריט של החתונה "סייע" ככל הנראה גם לתפריט שלנו. המוזיקה של החתונה המשיכה להישמע הרבה אחרי שנרדמנו.

15. יום שבת 9.7.22

על הבוקר עלינו על הכביש המהיר לכיוון בישקק. ובשעה 15:00 הגענו למלון אמבסדור הזכור לטוב מן הלילה הראשון שלנו בקירגיזסטן. קבענו שניפגש לארוחת סיום בשעה 20:30 בשער המלון.

התקלחנו, נחנו, התלבשנו וירדנו ללובי המלון בשעה היעודה. וולודיה הגיע עם המיצובישי ועמו איגור + אלק + אנה שהייתה לבושה כמו מלכה בשמלת ערב שחורה ונעלי עקב מחמיאות. הרגשנו לפתע כמו שני זוגות מהפרובינציה, בהשוואה לאנה.

   עלינו למיצובישי והפלגנו לדרכנו. התפתלנו ברחובות העיר עד שהגענו למתקן אירוח ענקי. במתקן הפרוס על שטח ענק היו מפוזרים מסעדות בסגנונות שונים לאירוח של זוגות, חבורות או קבוצות. הצוות לבש ביגוד קירגיזי מסורתי והשירות היה נהדר.

נכנסנו לחדר שהוכן במיוחד עבורנו והמנות החלו להיכנס בזו אחר זו. ערכנו טקס ברכות לסיום המסע. אנה התרגשה מאד. גם אנחנו.

תוך כדי הארוחה נכנסה לחדר להקה מסורתית של 4 נגנים לבושים בתלבושות מסורתיות, עם 4 כלי נגינה מסורתיים: חליל, גיטרה, צ'לו ודרבוקה. הם הפליאו בנגינה ושירה. בסוף הם פצחו בשיר "הבה נגילה" ואז פנינית ודובי ואנה ואלק רקדו הורה רוסית סוערת... היה פצצה.

16. יום א' 10.7.22

השכמנו לפני עלות השחר. ירדנו לקבלה במלון – אנה + וולודיה כבר חיכו לנו..! העמסנו את הטרולי'ז שלנו על הרכב ויצאנו לשדה התעופה FRU.  בכניסה לשדה נפרדנו מוולודיה ואנה. היה עצוב וגם מרגש. נפרדנו משתי נשמות טובות אליהן נקשרנו מאד במהלך שבועיים ימים. ההרגשה היא שיש לנו מעתה שני ידידי אמת, שם, בארץ רחוקה מעבר להרי ההימליה. אני שומר על קשר מאז.

נכנסנו לטרמינל. יש רק 4 גייטים. שניים למוסקבה ושניים לאיסטנבול. זיהינו את הגייט של פגסוס ועלינו למטוס. המראנו ב 08:15 מבישקק. נחתנו באיסטנבול ב 11:05 (שעון מקומי). אחרי שעתיים ב 13:10 המראנו לתל אביב ונחתנו בנתב"ג ב 15:15.

המלצה - אל תחכו שקירגיזסטן תהפוך מודרנית כמו אירופה, ישראל, דובאי ואמריקה. תרימו טלפון לאנה, תארזו לעצמכם טרולי, וסעו לקירגיזסטן. הנה הטלפון שלה: 859 749 554 996 +

לא תצטערו.