לאחר שהצלחנו להפרד מבוליביה, הרבה בעזרת השוחד במעבר הגבול, המשכנו בנסיעה באוטובוס בתוך פרו עד שהגענו לעיר שעל שפת אגם טיטיקקה (Lake Titicaca) - פונו (Puno). בפונו לא בזבזנו זמן, ולקחנו סיור באגם כדי לראות את האיים הצפים המפורסמים.
רועי מבקר בקופקבנה שעל אגם טיטיקקה, וממשיך לארץ חדשה - פרו. שיט לאיים הצפים, ראפטינג על נהר סוער בקוסקו, המאצ`ו פיצ`ו האגדי, וגם כמה תובנות על תיירים באמצע הקיץ.
משפחת שפירא לא ממהרת לעזוב את טרוחיליו ומחליטה שהוארז תחכה להם. הם עולים שוב צפונה ופונים מזרחה לעבר הרי האנדים, לגלות תרבויות נכחדות, תרבות קחמרקה וצפונה ממנה, תרבות צ`אצ`פויה.
בשבילי הקורדילירה שבפרו, בחודשים הקרים שבין מאי לאוגוסט, שהם העונה היבשה, ניתן לשלב מסלולים רגליים רבים: החל ממסלול של יום אחד ועד מסלולים של עשרה ימים ויותר- הכול תלוי בזמן שעומד לרשותכם, בחשק ובעיקר בכושר הגופני. אחד הטרקים האטרקטיביים ביותר מוליך מעמק יאנגנוקו Lianganuco ועד העמק הקרחוני סנטה קרוז Santa Cruz.
שמורת קוייבנו המאכלסת כשליש ממגוון המינים של אגן האמזונס העצום כולו, שוכנת בסמוך לקו המשווה, בצפון מזרח אקוודור. בשמורה צומחים כ- 15,000 מיני צמחים ו-750 מיני עצים. מצויים שם יותר מ-400 מיני עופות, כ-100 מיני זוחלים, ו-42,000 מיני חרקים. השמורה נחשבת לאחד האזורים המרתקים ביותר עקב השונות הביולוגית שבה.
איריס החליטה לפרסם מודעה ב``למטייל``- ``דרוש שותף לטיול, פרו בוליביה ואקוודור זה המסלול``. כך פגשה את גלעד וגם כמה מקומות מדהימים בדרום אמריקה...
כבר מחלון המטוס התגלו פסגות ההרים של אקוודור. עטורות בלבן, נשברות בקרחונים, משוננות או קטומות, רוויות בפעילות וולקאנית, מרשימות... כל הרוצה לתור את אקוודור, לגלות נפלאותיה ולהתעטף באוצרותיה יצטרך לבקר בפסגותיה.
סיכום ? די קשה... לעיתים על סף הנירוונה, לעיתים תכופות יותר על סף הטירוף. נופי הלגונות הכחולות, לצד פסגות ההרים המושלגים בפרו, או שמא מדבר המלח חסר הגבולות בבוליביה, או שאולי לא זה ולא זה אלא אחת מאותן שקיעות ברצועת החוף של צילה? או שבעצם יתכן וזה בסך הכול אחד מאותם פרצופים ארגנטינאיים חייכניים?
נעם יוצא לעשות את טרק Huayhuash, עם רווה, ניר אסף ו..בלי מוצ`ילות. שמונה ימים של טרק לא קל ולא קצר, עם נופים מדהימים, בלי הרבה מזון ועם לא מעט דינמיקות בין קבוצתיות ואישיות..
אנו בליבה של מורת קויאבנו אשר באוריאנטל. גשם שוטף יורד מעבר לרמפה המשמשת ביתנו זה יומיים. רובצים על ערסלים, כותבים ביומנים ומשחקים קלפים עם ילדי המשפחה אצלה אנו מתארחים. מעלינו סוכך גג ענפי דקל ומסביב יער הגשם. גם כשהשמש זורחת איננו נפרדים ממעילי הגשם.
כתבינו נהנה מבילוי בקרטחנה ובעיר העתיקה. יותר מכל הוא מתכונן למפגש עם הסופר הקולומביאני המפורסם גבריאל גרסיה מרקס. פגישה, ראיון או בעצם דו שיח מרתק מתנהל עם אחד מסמלי התרבות הגדולים של אמריקה הלטינית.
הייתי גאה במאי על ההתלבטויות, על ההחלטות וגם על הסבל. האם הייתי צריך להחליט במקומה כמה מאות מטר לפני? שעת מבחן אחת פחות? לא יודע. מכל מקום, הקטופקסי יחכה לה לגיל אחר, למזג אויר טוב יותר, לבחירה שלה, לבדה.
לפני סיור אופניים מסייר נעם בקוסקו - בפלאזה דה-ארמז, בסיורים, בריקודים ובפגישות עם אנשים חדשים. לרגע הוא לא שוכח את מסע האופניים המתוכנן ואת ההכנות הכרוכות בו.
במהלך השיטוטים בעיר למדנו גם להכיר את הנהג הארגנטינאי הטיפוסי. בואו רק נגיד שהם הרבה יותר נחמדים כשהם לא מאחורי ההגה. בפעם הראשונה שעברנו במעבר חצייה עם רמזור ירוק ובכל זאת כמעט נדרסנו, עוד חשבנו שמדובר בנהג גרוע אחד. אבל מהר מאוד למדנו להבין שמדובר בתופעה.
לאחר שמונה חודשים בדרום אמריקה מגיעה הפרידה. כתבינו האמיצים נפרדים מפרו ועוברים לצ'ילה שם הם נפגשים עם המשפחה לקראת תום המסע.
נטע נוסעת לטיול תרמילאים לייט לדרום אמריקה - גירסת הבנות שרוצות לכייף אחרי הצבא, אבל לא לעשות גיבוש לקורס טייס. המסלול לא לגמרי סגור,אבל הרבה רצון ונחישות כבר יש.
עידן ושרון יוצאים לטרק הוואי וואש, ונתקלים בחוויות הפחות נעימות של הטרק: מפולות סלעים, נשיכות כלבים, ומחלות גבהים היו רק ההתחלה. איך מצליחים בכל זאת להנות? ההסבר המלא - בפנים.
יאיר מבקר בנאסקה ובלימה בדרכו לטרק הר הפיסקו. טיפוס הקרח היה אומנם קשה ביותר אבל הנוף המדהים הבטיח חוויה מרשימה ביותר.
ענבל והגוזל (במלעיל!) שלה מנסים לפצח את משמעות החיים ומסרבים בתוקף לתת להם לעבור בלי לנצל אותם עד תום. ואיזו דרך טובה יותר לכך מאשר טיול ארוך בדרום אמריקה? אז הם קנו כרטיסי טיסה בכיוון אחד ללימה שבפרו. המסלול יהיה כפוף למזג האויר: פרו, בוליביה, צ`ילה, ארגנטינה ועוד.
בואנוס איירס וקורדובה - הערים הגדולות של ארגנטינה הן שמחות, מלאות אטרקציות, ומהוות פתיחה מצויינת לטיול עם ``נחיתה רכה`` ביבשת, או להפוגה עירונית אחרי טרק עתירי-ירק. בר פוגש את הגירסא הארגנטינית למנהטן, ונשבה בקסמה.
בסופו של דבר, עם או בלי שם, לאחר לא מעט שנים של תכנונים ודחיות, מסיבות כאלו ואחרות , עושה הרושם שהפעם רק כוח עליון יוכל לעצור את הגלגל. מזה חצי שנה שאני ושימי מפנטזים על התגלותו של המאצ`ו פיצו בפרו- ולא ניראה לי שיש מישהו או משהו היכול למנוע מאיתנו את החוויה.
יצאתי החוצה והחלום נשבר סופית. כל הרכסים מסביב לאושואיה עד לאן שהעין רואה, שהיו רק אתמול גבעות אפורות עם יער בחלקן התחתון, היו עתה לבנים לחלוטין משלג! לא!!! רועי וברוך מסכמים שבוע בדרך אל קצה העולם ובחזרה ממנו. שבוע שהיה קצת משמים והוקדש בעיקר להשבת השומ
קיטו מספקת אינספור אטקציות, וכדי לעשות סדר, גיבשנו עבורכם הצעה למסלול טיול ליום אחד ולשלושה ימים בעיר. ביום אחד נתמקד באתרי החובה ממש, ושלושה ימים ניתנת לנו האפשרות גם לצאת קצת מחוץ לעיר, כדי לטעום יותר ממה שיש לה להציע.
עידן ושרון מגיעים לפוקון, לא מזהים אנשים מוכרים, יוצאים לטיול אופניים בזמן שמזג האוויר לא מאיר פנים, ומבלים בצד הארגנטינאי של פטגוניה.
הרצון לטייל, לחקור, לנדוד ולהכיר עולמות חדשים קיים בנו בכל גיל. היצר הזה, החיידק הזה, רק מתחזק עם השנים. התרמילאים החדשים של היום יוצאים ל"טיול הגדול" עוד הרבה לפני הצבא או בוחרים לצאת להרפתקאה משפחתית יחד עם ילדיהם הצעירים, וישנם גם כאלה שאפילו לא נותנים לפנסיה להבהיל אותם ובוחרים לטפס על פסגות גבוהות או להגיע ליעדים רחוקים.
רועי וברוך מגיעים אל ארץ הגלידות, השוקולד והסטייקים.. ויוצאים להוריד את הארוחות הטובות בטרק. ממשיכים לאנדים הפטגוניים הצפוניים של מחוז נאוקן, ושם חווים נסיון שוד, מטיילים להר הגעש Copahue, עם נוף משכר בפסגה, ומקנחים בביקור בתחנת משטרה, באדיבותם של שוטרים
מים חסרים לנו בארץ- נכון? אבל יאיר זכה לבקר במפלי האיגואסו העוצמתיים. המפלים ממוקמים על נהר האיגואסו מעט אחרי המפגש שלו עם נהר פרנה, במפגש גבולות של ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי.
מהחוף ועד לאנדים... הגיע הזמן לשוב לגבהים, אבל הדרך לשם ארוכה ולמזלנו עוברת דרך אזורים יפהפיים: מהמפלים של האיגואסו ועד הכפרים האינדיאניים של צפון-מערב ארגנטינה. רועי, ברוך ושבי יוצאים למסע של נופים, טיולים ויכוחים ושאלות וגם עוצרים בדרך לחגוג חג אחד.
למרות בשרות רעות מהבית, שרון ועידן ממשיכים לטייל, ואפילו מצליחים להנות (מאד!). הם אמנם נאלצים לסבול בגלל מטיילים ישראלים קודמים, ומוצאים עצמם שוחים בתוך האוהל שלהם, אבל לנוכח הבום האדיר של הקרחון המתנפץ - הכל מתגמד.
כבר שבועיים שאנחנו בלה פז והקור המעיק מתחיל לעצבן. הוחלט על מספר ימים במקום חם, מקום נמוך, איפשהו שעולים במדרגות במכה אחת, ובבוקר קמים ישר מהמיטה, בלי התלבטות איך תהיה הדרך הכי מהירה לסוודר.
