רמז - בטעות
הכל התחיל מקבוצת רוכבים משפחתית נחמדה אך רגילה. שני זוגות הורים, ילדים בגיל ההתבגרות, משפחות של חברים.
הם הגיעו אלי בהמלצת חברים שלהם ושמעו על טיול האופניים הכי שווה בים המלח.
הנחנו את האופניים, וירדנו לים המלח, ומהר מאוד הבנתי שיש לי עסק עם חבורה איכותית. ברגע שהגענו יחד לחוף הקסום המבודד והשקט שבתמונה, הם נחרדו. ובצדק. החוף שלנו (היה) מטונף להחריד. כששאלו אותי אם יש מה לעשות, הסברתי: מי השפכים של ירושלים נשפכו במשך עשרות שנים היישר לים המלח דרך אפיק נחל הקידרון. סיפור עצוב שמביא איתו טונות של גועל יחד עם חלקי חיים ירושלמים: בובות, אסלות, גלגלים, ואין סוף בקבוקים. הפלסטיק שמגיע במשך השנה נשפך אל הים, מגיע אל החוף שלנו ונשאר שם. בשנה הבאה המפלס כבר נמוך יותר. הפלסטיק נשאר, והים דועך ויורד. וכך בכל שנה ושנה. פלסטיקים של שלושים שנה שוכבים להם במדרגות ים המלח, עדות וזכר למפלס שיורד.
אז מה עושים, הם שאלו אותי. אין מה לעשות אמרתי אני. הם התעקשו ולא וויתרו.
במוצאי שבת לאחר מכן, אני מקבל 20 תמונות. אחת מהן - היא תמונת הנושא כאן למעלה.
החבורה המדהימה (שהביאה איתי חברים נוספים), גייסה עשרות שקיות אשפה ענקיות מבית ההארחה בו שהתה, והגיעה מיוזמתה לנקיון החוף שלנו.
הם עבדו במשך שעות ומילאו כשלושים שקיות ענק בבקבוקים ופלסטיקים שזיהמו את החוף במשך שנים רבות.
מאז ועד היום, כל המעוניין, יורד עם שקיות שאנו (אופני ים המלח) מספקים ואוסף כרצונו את הזבל שבחוף.
מי שמעוניין, מזמין גם הדרכה ומקבל הסבר מקיף אודות אחד המפגעים הגדולים ביותר בתולדות המדינה - נחל קידרון.
אז אם יש לכם יומולדת או בר מצווה, או סתם בא לכם לעשות משהו טוב - חפשו אותנו "אופני ים המלח" ובואו להנות ולתרום באותה נשימה.
