עזבנו את עמק אאוסטה היפה ועברנו ליעד הבא של הטיול שלנו – העיירה Verbania שעל גדות אגם מאג'ורה Lago Maggiore בו בילינו את המחצית השניה של החופשה שלנו. על החוויות שלנו במחצית הראשונה של החופשה בעמק אאוסטה כתבתי בפוסטים הקודמים. מומלץ להתחיל בפוסט הראשון בו ערכתי הכרות עם המשתתפים.
ככל שהתקרבנו ליעד, השמים התעננו והתקדרו. גשם התחיל לרדת ואנחנו התבאסנו שהבאנו איתנו מאאוסטה את מזג האוויר הלא מתאים לטיול שלנו. מצב הרוח התדרדר כשנקלענו לפקקי מוצאי שבת בעיירות סביב האגם. עד עכשיו טיילנו לנו בנחת בטבע מבודד, פגשנו מטיילים פה ושם, אפילו באתרי תיירות כמו הרכבל למון-בלאן לא הייתה צפיפות רבה. פתאום מצאנו את עצמנו בלב אזור תיירותי הומה בסוף שבוע עמוס מטיילים. קבלת פנים קצת מרתיעה.
לכן, למחרת בבוקר "ברחנו" מהאגם לטיול בסביבה מוכרת ואהובה, פסגות הרים מושלגות. כיעד ליום זה נבחרה העיירה Macugnaga. גילינו שזה סוף השבוע האחרון שבו הרכבל שעולה להר Monte Moro פתוח. Macugnaga היא עיירת סקי ונופש שנמצאת ברכס ה-Monte Rosa. זהו רכס עם מספר פסגות בגובה 4000 מ' ויותר. רוב הרכס שייך לעמק אאוסטה.
נסענו בכביש צר ויפה עד לעיירה. השמיים היו כחולים ואנחנו היינו מרוצים.
מצאנו עיירה מלאה נופשים ומטיילים אבל היתה בה אווירה שקטה ונינוחה ומקום נרחב להכיל את כולם בלי תחושה של צפיפות ודוחק. רוב האנשים טיילו עם הכלבים שלהם. ראינו את המנהג הזה בהרבה מקומות והוא מקסים בעיניי. הכלבים הם חלק מהמשפחה והם יוצאים עם המשפחה לטיולים ונופשים. עולים ברכבלים, יושבים בבתי קפה ומסעדות והכל בשיא הטבעיות.
רכבל מיושן וקצת מפחיד העלה אותנו לגובה 2700 מ' ל- Monte Moro שעל הגבול עם שוויץ.
למעלה היה קצת קר אבל למי אכפת, הנוף יפה כל כך.
הגענו למקום מקסים. טיפוס קצר על מדרגות חלקלקות מקרח
ואנחנו ליד פסל של מדונה מוזהבת זו המדונה של השלג Madonna delle Nevi.
הנשימה נעצרה, בגלל הנוף ולא בגלל הטיפוס.
תצפית לכיוון שוויץ:
לאחר ששבענו מהנוף הגיע זמן השוקו-עם-קצפת המסורתי.
בחרנו לשבת בבקתה סמוכה ולא במסעדה שליד הרכבל. לבקתה מרפסת שתלויה מעל ובתוך הנוף. החלטנו שזו המסעדה עם הנוף היפה בעולם.
הנוף מהמרפסת:
כמה תמונות פרידה מהמקום המקסים הזה.
לסיום, טיילנו קצת בעיירה עצמה ועשינו פיקניק על גדות הנחל שעובר ליד העיירה.
לדעתי אפשר בהחלט לבלות בעיירה הזאת יום מלא ואפילו יותר. יש בעיירה מסעדות וחנויות, בסביבתה יש מגוון מסלולי טיול, ישנו רכבל כסאות שנראה חביב ועולה לגובה 1914 מ' לתחנת BELVEDERE. אנחנו, למרות שרצינו, לא עלינו עליו כי לא נשאר לנו זמן. פרטים נוספים אפשר למצוא באתר של העיירה וגם כאן. בעיני הקסם של המקום זה הנוף המדהים שלו, קצה עמק מוקף פסגות גבוהות ומושלגות ומדונה מוזהבת ששווה לטפס אליה.
----------------------------------------------------------------------
את היום סיימנו ב Verbania העיירה שלנו לימים הקרובים. יש בה נמל וטיילת לאורך האגם. מסתבר שבימי ראשון (מסויימים, אינני יודעת איזה) נערך בטיילת שוק פשפשים מקומי. הגענו בשעת הסגירה אבל התרשמנו שרוב המוכרים היו אנשים מקומיים לא צעירים שהביאו כל מיני חפצים ישנים מהבית וסידרו דוכן יפה. בישוב בו אנחנו גרים מתקיים הפנינג קייצי (מסיבת רחוב) שבו אנשי הישוב (בעיקר הילדים) מקימים דוכנים ומוכרים כל מיני דברים (זוטות בפרוטות). הקטנה החליטה שהשוק אליו הגענו הוא אותו הדבר. לא צלמנו את השוק.
אחת האטרקציות של אזור האגמים הייתה האכלת ברווזים. בפעם הראשונה לא היינו ערוכים לכך, אשה טובה, שראתה את הילדים מנסים לשדל את הברווזים להתקרב, נתנה להם שקית עם שאריות לחם. מאז ועד סוף הטיול השתדלנו לקחת איתנו תמיד שאריות לחם כדי להיות מוכנים למפגש נוסף עם ברווזים ושאר בעלי הכנף שמסתובבים באזור.
לקינוח שתינו קפה/שוקו ואכלנו עוגה ברחבה המרכזית של העיירה.
בפוסט הבא נבקר בכמה מהאתרים המוכרים באזור אגם מאג'ורה.
