נהיגה ביפן

היי – אני ואשתי חזרנו לא מכבר מטיול ביפן. שלא כמו רוב המטיילים שמשתמשים ברכבות ובשרות העברת המזוודות מיעד ליעד בחרנו להשכיר רכב ולנוע בדרך שבאירופה ובארצות הברית נראית מקובלת וביפן כמעט שלא.

הסיבה להחלטה היא בעיקר רגשית. איכשהו האפשרות לעצמאות חשובה לי אישית ולמרות שידעתי שזו אופציה לא פופולארית בחרתי בה. אני לא קובע חד-משמעית שזו אופציה טובה יותר מתנועה במערכת הרכבות ה-”באמת” מדהימה של המדינה שמדהימה עוד יותר, אבל אני רק מציין שזו בהחלט אופציה אפשרית ,ישימה ולא כל כך מסובכת. מבחינה כספית לא בטוח מה יותר משתלם – זה תלוי במסלול במכונית בתשלום בכבישי אגרה, בתשלומים על חניונים. בדלק – בסופו של דבר הסיבה לא הייתה כאמור כלכלית אלא יותר רגשית אישית שלי מתוך רצון לשמור על מקסימום גמישות.

אז כמה טיפים שיעזרו למי ששוקל את האופציה ומי שרוצה לפנות אליי אישית – מוזמן במייל האישי שלי – [email protected].

1. ביפן נוסעים הפוך, כלומר הפוך מאיתנו. זה בהחלט שיקול רציני בהחלטה לא לבחור בה, אבל לי אישית היה כבר ניסיון מסויים בנהיגה באנגליה ובדרום אפריקה. באופן אישי עליי לציין שהשד בכלל לא נורא, מה עוד שהיפנים נהגים אדיבים, סבלנים ונוהגים כמו ילדים טובים ( די דומה לארצות הברית מהבחינה הזו ). פשוט נוסעים לאט יותר ולא נותנים לאינסינקט הבסיסי להשתלט על הנסיעה. אחרי יום יומיים זה כבר בא טבעי. צריכים לזכור שפניה ימינה היא הבעייתית ( בדומה לשמאלה שלנו). ביפן, בדומה לארצות הברית כשיש רמזור ירוק ימינה צריכים להיזהר מתנועה נגדית ( בארצות הברית זה הירוק לשמאלה). לדעתי חוק מטומטם , לא יעיל ודי מסוכן אבל זה מה יש. אם בשלב זה אתם בפוביה מהעניין אז פשוט תרדו מההחלטה אבל מכיוון שטיול ליפן הוא לא סתם טיול אלא גם קצת הרפתקאה ואתגר, אז זה בהחלט מוסיף לאתגר.
2. רישיון בינלאומי – יפן חייבת להיות שונה ומשונה ולכן נדרש רישיון בינלאומי. אפשר לעשות בכל סניף ממסי בארץ.
3. השכרת רכב – אין בעייה – הכל דרך האינטרנט – רק תבחרו את סוג הרכב בהתאם לצרכים ולתקציב וכמובן את מיקום לקיחת הרכב והחזרתו ( אנחנו לקחנו משדה תעופה haneda ולקחנו רכב סופר מיני – Nissan Note שעשה את העבודה – מזוודה אחת בבגאז ואחת במושב האחורי )
4. אנחנו נחתנו בטוקיו ושהינו שלושה ימים שם ואחר כך לקחנו את האוטו. חזרנו לעוד ארבעה ימים לטוקיו בסיום הטיול וכמובן החזרנו את האוטו ברגע שהגענו לטוקיו. בטוקיו עצמה אין שום סיבה שבעולם להתנייע עם רכב.
5. דלק – מחיר הדלק זול מאשר בארץ ( מזכרוני 110-120 yen לליטר ). התידלוק פשוט מאוד ונעשה ע”י עובדי התחנה האדיבים להפליא ( כמו כל דבר ביפן). תשלום אפשרי בכרטיס אשראי ( לא טריויאלי כי יפן היא לא credit-card friendly כפי שתראו בכמעט כל דבר אחר) כך שלפחות לדלק לא חייבים מזומן.
6. כבישי אגרה – ביפן כמעט כל התעבורה הבין עירונית ובערים גדולות גם העירונית, נעשיית בכביש אגרה. בחברת ההשכרה תרכשו pass לפי מספר הימים שאתם מתכננים לנהוג. כמעט בכל מקרה זה משתלם על פני תשלום לפי שימוש כי זה יקר מאוד. אנחנו נהגנו 12 יום ושילמנו 15000 yen ( בערך 550 שח ). הבחור בהשכרת הרכב הסביר לנו שזה לא בהכרח תקף לכל כביש אגרה – למשל כבישי האגרה בתוך טוקיו לא נכללו ומסתבר שגם ב-kanazawa משום מה. כשהחזרנו את הרכב הוספתי עוד 7000 ין (250 שח ) צריכים לוודא מראש מה הדיל כולל ומה לא. אני לא יודע אם אפשר לרכוש pass כזה מראש – שווה לברר.
7. ניווט – האמת זה הכי הפחיד אותנו. כל אוטו בא עם GPS Built-In אבל כל הכפתורים ביפנית. ולכן יש להבין היטב איך מפעילים לפחות את הניווט הבסיסי. מכיוון שלי הייתה גם חבילת גלישה השתמשתי כגיבוי גם בוויז וזה הפלא ופלא עובד לא רע – אפשרות נוספת Google Map. למשתמשי וויז – תזכרו שהיתרון הגדול של וויז בארץ זה בחירת הנתיב לפי כמות הנוסעים. ביפן זה לא רלוונטי בכלל כי אין פשוט משתמשי וויז ( בכל 12 ימי הנהיגה לא ראיתי על המסך משתמש ווייז אחד אפילו ). בדרכים בינעירוניות זה לא כל כך חשוב אבל בתוך העיר לא בהכרח הנתיב בוויז בוחר הוא בהכרח הכי טוב. השילוב של וויז וה-GPS המובנה באוטו היה שילוב מנצח שלעיתים רחוקות איכזב אותנו. ביפן אפשר לנווט לפי מספר טלפון. לכל מקום יש מספר טלפון, שה כולל כמובן מלונות מסעדות וכו אבל גם פארקים, מקדשים, מפל מסויים וכו. את מספר הטלפון שמים בתור כתובת ( גם בוויז גם בגוגל מאפ וגם בGPS המובנה ) וזו הדרך הכי טובה לנווט. אל תסתבכו עם השמות – רק מספרי טלפון. בתור מספר טלפון תשמיטו כמובן את הקוד הבילאומי של יפן והמספר מתחיל ב-0 למשל בטוקיו זה יהיה 033XXXXX וכו. את מספרי הטלפון אפשר לקחת מ-trip advisor או מכל אתר תיירות באינטרנט.
8. חנייה – הנה משהו שלא ידעתי וחוויתי בזמן אמת. ביפן אין דבר כזה חנייה בצידי הכביש. אני לא מדבר רק על טוקיו וערים גדולות. גם עיירות וכפרים – פשוט אין נתיב חנייה. חנייה אפשרית רק במגרשי חנייה ( יצוינו תמיד באות P ) או לפעמים במקומות החנייה של Seven eleven. אנחנו וידאנו שכל מלון – יש בו חנייה ( אם בתשלום ואם בחינם ). אגב בתור חוויה מלונות בערים גדולות ( קיוטו, קנאזאווה למשל) היו בהם חניונים עם רובוטים בהם השארנו את הרכב ורובוט- מעלית לקח את הרכב והחנה אותו איפשהו במעלה הבניין באופן הכי יעיל שהיפנים חשבו. בתוך העיר לרוב השארנו את האוטו במלון והתניידנו בתחבורה ציבורית ( אוטובוסים, רכבות וכו ). לגבי נסיעה קצת יותר ארוכה – החלטנו לפי קושי ההגעה התשלום וכו ( למשל ל-נארה נסענו עם האוטו מקיוטו ).
9. מנהרות – יפן רובה הררית שזה אומר אינספור מנהרות ארוכות. יש לשים לב שרוב הכבישים ביפן לא רחבים וחלקם חסרי שוליים. במנהרות נסעתי בזהירות – לא מפחיד אבל לשים לב לזה.
10. המסלול שלנו היה: טוקיו – האקונה- פוג'י-מטסומוטו-טאקיאמה-קאנאזווה-קיוטו-קומאגנה ( אין שם כלום אבל זה היה ליד Nakasone trail וניצלנו את זה כדי לתוך את הדרך מקיוטו לטוקיו – וחזרה לטוקיו. אני העזתי ונכנסתי גם לטוקיו עצמה כדי לקחת את המזוודות מהמלון שם שהינו – האמת לא כזה נורא – היפנים מתניידים רק ברכבות המדהימות שלהם ותאמינו לי בתל אביב יותר פקוק.
11. זה בגדול הכל – אולי שכחתי פה ושם אבל זה העיקר. למי שרוצה מוזמן לשלוח שאלות במייל ואשמח לענות. – תודה יאיר שדה