לחיות בקרוואן
לחיות בקרוואן משמעותו לחדד הכול ולכן גם נדקרים יותר, וזהו מבחן נהדר למערכת היחסים במשפחה. בשלב הראשון היה נדמה לנו כי היתרון העיקרי של החיים בקרוואן, יורגש לאחר שנצא ממנו - אז הכול יראה יותר נוח, ויותר גדול. אולם, מהר מאוד מתרגלים לגודל (יותר נכון למימדים הקטנים) שלו, ועם הזמן לומדים על היתרונות שיש לבית נוסע, למשל שלא צריך לארוז כל פעם שיוצאים את כל הבגדים, או שבנסיעות יש לילדים יותר מרחב מחייה. כעיקרון יש שלושה סוגים עיקריים של קרוואנים: יש נגררים שהיתרון שלהם הוא שכשמגיעים למקום כלשהו ניתן להתנתק ולנסוע רק עם הרכב לטיול בסביבה, החיסרון מורגש בנסיעות ארוכות ובמיוחד אם מדובר במשפחה אין מרחב מחייה והנסיעה מחייבת ישיבה רצופה במהלכה כך שאין אפשרות לחלץ רגליים או למלא אחר צרכים אחרים תוך כדי נסיעה. הקרוואן הקלאסי, שקיים כאוטובוס או מיני משאית (כמו שלנו) מאפשר כפי שציינתי קודם מרחב מחייה בנסיעות ומילוי הצרכים השונים. הרי "הבית" איתך ולטעמי כשמטיילים עם ילדים עובדה זאת מאוד עוזרת לכל הצדדים.... ויש גם את האוטובוסים (המפוארים מאד בדרך כלל ) שגוררים רכב אחריהם ומשלבים את היתרונות של שתי האפשרויות הקודמות, רק שכאן הנהיגה והתמרון בערים קשה יותר.
בחודש הראשון לחיים בקרוואן היינו עסוקים בלהבין את הצרכים החשובים ואיך דוחסים אותם ל24 מ"ר. רכשנו כל מיני פטנטים שנועדו להקל את האכסון (רשת גדולה ועיקרית היא קמפינג וורלד Camping World באתר www.campingworld.com ). בעיקר למדנו - לאחר כל קניה של מצרכים- שיש דברים שלא לקחנו בחשבון. למשל מגירה ללחם, מגירת ירקות, מקום למשחקים של הילדים, או איך תולים בחוץ 6 זוגות אופניים, ואיפה לעזאזל שמים את הקסדות של כולם. לאחר חודש וחצי ושלושה מתלים שונים נראה כי פתרנו גם את הבעיה הזו, ואז גילינו לאחר נסיעה של 30 מייל בדרך עפר כי צריך גם לכסות את האופניים, ולהגן עליהם מאבק שמש וגשם. אבל אמריקה מאפשרת פתרונות לכל. החדרים מחולקים כך שלתמר איילת ולי יש חדר משלנו, לאביב יש ממלכה משלה בצורה של מיטה זוגית גדולה הממוקמת בגובה נמוך מעל הנהג ועמרי ישן על הספה שנפתחת למיטה זוגית קטנה, ברק ואוהד ישנים רשמית בשולחן האוכל שהופך למיטה זוגית קטנה יותר,ובפועל כל אחד מהבנים ישן איפה שהוא במיטות הילדים, או מתארח אצל אביבי.
במטבח יש הכל, גז (שלש להבות) תנור, מקרר ומיקרו בגודל בינוני פלוס, ארונות עליונים שמשמשים כמזווה ומגירות לסירים, סכום וכלי מטבח לרוב, בסלון (שמצוי מול המטבח) יש טלוויזיה עם וידיאו, שולחן אוכל עם שני ספסלים וספה, וכמה ארונות עליונים ששם אנו שמים את הכלים, מתחת לספסלים של שולחן האוכל יש חללים די גדולים, האחד משמש כארגז מצעים והשני כארון כביסה ומתחת לספה יש חלל שבעזרת ארגזי פלסטיק מתאימים יצרנו בו ארון בגדים לבנים. לאביב יש מגירות משלה לבגדים בממלכה שלה. בחדר השינה שלנו יש ארגז מצעים ענק יחסית שם אנו ממקמים את כל המזוודות שכמו בובות בבושקה רוסיות נכנסות אחת לתוך השנייה (דבר שצריך לקחת בחשבון כשקונים אותן) וארונות בשפע, שלאחר שקונים מדפים וארגזי פלאסטיק מתאימים הופכים למאוד נוחים.יש לנו מול המיטה טלוויזיה שלנו שהוספנו ב-70 דולר, (סיינפלד, סקס והעיר הגדולה), עדיין אין פתרון מתאים לגיטרה שלי שנמצאת בינתיים על הרצפה ליד המיטה שלי. מבחוץ לקרוואן יש תאים שמתגלים כמאוד נוחים בכדי לאכסן את כל ציוד הקמפינג (את האוהלים, כיסאות הקמפינג, המנשא של איילת, הערסל המנורות, העצים הפחמים ועוד ).
סדר היום של חיינו בקרוואן הוא כזה: אני קם ראשון, אם מתמזל מזלי. את ההתארגנות לנסיעה אני עושה כשכולם ישנים, ואז זה פשוט וקל. מכניסים את החלק הבולט של הקרוואן (לקרוואן שלנו יש חלק שבחניה ניתן להוציא אותו חצי מטר החוצה והוא מגדיל פי שתיים את שטח הרצפה), מתנתק מהביוב ממלא מים מתנתק מהמים והחשמל מסדר את הרכב ששום דבר לא ייפול בנסיעה ויוצא לדרך. אבל באופן רגיל אנחנו יוצאים לאחר ארוחת בוקר. ההשכמה מתחילה כמו סרט בהילוך איטי, אף אחד לא ממהר, עד שאני צריך לשירותים ופתאום כולם קמים וצריכים גם. לאחר הארוחה ושטיפת הכלים יוצאים לדרך, לאחר בדיקה קטנה ש:
- מיכל המים של השירותים ריק
- מיכל הדלק מלא
- מיכל המים מהמקלחות והכיור ריק
- מיכל גז הפרופואין מלא
- הכרטיס במצלמה הדיגיטאלית ריק
- הבטריות במצלמות מלאות
- הפחים במטבח ובשירותים ריקים
- והבטריות בפלאפונים מלאים
ואז יש מין משחק שכזה שבו אתה צריך לארגן הכל לנסיעה להוריד כוסות מים לכיור להוריד מהשולחן דברים שיכולים לפול. ואז אתה מגלה לרוב שיש מישהו בשירותים, מחכים שיצא ואז צצות להם כוסות חדשות, מורידים אותם ואז ברק רעב לטוסט, מכינים לו טוסט, אז בינתיים אביבי מתארגנת מול המראה, אוהד צמא, ועמרי לא מוצא את הסנדלים. אתה צריך לאתר את הנקודה שבה ניתן יהיה להתחיל לנהוג, לרוב זה חצי שעה לאחר שכולם אמרו שהם מוכנים. המבחן הגדול של הנוחיות היה כשהגענו לניו אורלינס, לבנת צדוק מצאה דיל מצוין לבית מלון בעיר ותמר הילדים ואני העדפנו להישאר בקרוואן. לגבי הנהיגה בסה"כ זה התברר כקל, רק צריך להתרגל. במראות צריך ללמוד להסתכל על שתי המראות בכל צד, שיעור בחשיבות שתי המראות בכל צד נתנה לי נהגת שנהגה ברכב בצבע שחור בלתי נראה בעליל, השיעור עלה לי 100 דולר (שווי מופרז של הנזק שלה), ועוברות רק 15 דקות כאן ושם צומח לו במהירות עצומה עץ (מבטיח לכם שכשרק התחלתי את הרוורס הוא לא היה שם). אבל עם הזמן מתרגלים לגודל, ואת הלקח למדתי מהר, רוורס עושים רק כשיש מישהו בחוץ שניתן יהיה להאשים אותו. בהתחלה רק אני נהגתי, דבר שהוסיף רבות למעמדי אך היה מאוד לא נוח, ולכן לאחר זמן הצעתי שתמר תנסה לנהוג, והאמת היה מביך לגלות באיזו מהירות היא השתלטה על העניינים.
פארק מים, טלהסי ופנסאקולה
מכיוון שבטמפה Tampa משפחת צדוק הלכה לבוש גרדן Bush Gardens ואנחנו נתנו לילדים לבחור הם בחרו את פארק המים אדוונטשר אילנד Adventure Island שלידו. רק אספר כי זהו פארק מים גדול (בכל המובנים). תמר ואיילת מצאו מקום מוצל ליד בריכת הילדים, ומכיוון שלא היו שם תורים בכלל, אני עברתי עם הילדים בכל המתקנים (פארק ענק) והספקנו המון. שמחתי מאוד שאחד העובדים הוריד את ברק מהמגדל של המגלשה, והצטערתי שהוא לא הוריד גם אותי, (מגלשה שאתה יושב על קרש ונופל איתו ישירות למטה, ובסוף המגלשה אתה ממשיך להחליק על המים מהמהירות עוד כברת דרך, בירידה יש לך תחושה כי הגוף שלך נופל יותר מהר מהקיבה שלך, הלב אגב מגיע מיד כשאתה חוזר לנשום). אני התעייפתי הרבה יותר מהר מהילדים שהמשיכו בהדרכתה של אביב לעבור את כל המתקנים. (כרטיס כניסה 18 לילד ו22 למבוגר -הנחה לחברי AAA). כשסיימנו נסענו לפארק קרוואנים קרוב והזמנו את משפחת צדוק לארוחת ערב משותפת, לאחר מכן, החלטתי לאור הקצב שלנו ולאור המיילים הרבים ליעד הבא לצאת לנסיעת לילה. נסיעת הלילה בקרוואן זו היא אפשרות נוספת שחשוב להכירה. כל המשפחה ממשיכה לישון ואתה מגלה שני יתרונות עיקרים: הראשון כמו שכתבתי ההתארגנות ליציאה קלה הרבה יותר, והשני הוא שלכולם הרבה הרבה יותר קל וניתן לגמוע מאות מיילים בזמן שכולם ישנים והתנועה קלה יותר.
אז בארבע בבוקר יצאתי לכיוון טלהסי (Tallahassee). הגענו בשעה 10:00 לאחר 400 מייל (640 ק"מ) ליער הלאומי אפלצ`יקולה Apalachicola National Forest שם ירדנו לכיוון הים לחפש את החוף המדורג שני בארה"ב�(על פי ד"ר ביץ`), והגענו לפארק המדינה חצי האי סינט גוזף פנינסולה- St Joseph Peninsula State Park ולמזלנו היה להם מקום אחרון בשבילינו באתר הקרוונים שבשמורה ליד החוף. מכיוון שהגענו מוקדם הלכנו לים, חוף מדהים, שמזל שהקימו בו שמורה והצילו את המקום מהתיישבות. אתה משלם 12 דולר ללילה, נוסע 7 מייל לתוך השמורה, בשמורה לכל אחד מקום מבודד משלו עם שולחן ופינת מנגל. דמיינו לעצמכם את חוף בית ינאי רק הרבה יותר נקי (בלי זפת ולכלוכים) ובלי כביש החוף ליד. בעצם לא ניתן לראות זכר לציויליזציה מהחוף כלל וציפורי המים שמחפשות מזון מתעלמות ממך לחלוטין. ממש גן עדן, רק השמש השוקעת החזירה את הילדים לקרוואן. במקום יש חיבור למים וחשמל, אבל לא חיבור לביוב. וזו ההזדמנות להכיר עוד פן של הקרוואן.
כעיקרון לכל מקום שמגיעים מתחברים לביוב למים נקיים ולחשמל, וחשוב לצאת לדרך כשהמים הנקיים מלאים והמים המלוכלכים ריקים. אך הקרוואן בנוי גם למקומות ללא חיבור כלל. לקרוואן יש גנראטור שקט (חשוב לבדוק שהוא שקט אחרת לא נעים להדליק אותו בשמורות ליד אנשים שבאו לחפש שקט). בנוסף אנחנו התקנו ממיר שנותן חשמל רגיל מהבטרייה של האוטו כך שניתן גם בזמן נסיעה לראות טלוויזיה וגם כשעוצרים, או בלילה להשתמש בחשמל רגיל בגבול מסוים (תלוי בגודל הממיר) במקום להפעיל גנרטור. בנוסף יש מיכל גדול של מים נקיים ושני מכלים בינוניים האחד ל-black water המים מהשירותים והשני ל-grey water מים מהמקלחות והכיור. עם הזמן למדנו כיצד ניתן לחסוך במים (במיוחד כשמגיעים למקום כזה)- הבנים משתינים בחוץ, אוכלים בכלים מפלסטיק כך שלא צריך לשטוף כלים. כעיקרון אנחנו משפחה מפונקת (אני והבנות מתקלחים כל יום) של 7 נפשות ויכולים להחזיק רק עד שלושה ימים ללא חיבור (בכל מקרה בפארקים בטבע יש תמיד מקלחות ושירותים). חימום המים וחימום הקרוואן בלילה הוא על גז, ואת זה ממלאים פעם בחודש.
למחרת כבר היינו בפנסאקולה Pensacola ותמר ראתה שהספרים ממליצים על המוזיאון לתעופה ימית National Museum of Naval Aviation, שם בילינו בסימולטור טיסה וראינו סרט איימקס על מסך בגודל של 40 מטר גובה ו60 מטר רוחב על התפתחות התעופה. בנוסף גם ניתן לצפות בסרטים הממחישים את ההתפתחות היציאה לחלל, ואת משחקי חוסר המשקל, ולבקר בשחזור של בסיס של הצבא האמריקאי כפי שהוא היה בזמן מלחמת העולם השנייה. ליד המחנה ישנה חנות שבה כל המוצרים (כולל המוכרת לדעתי) משנת 1942 הכניסה למוזיאון חינם. יצאנו לכיוון מובייל (בעקבות המלצה נוספת של הספרים). בפארק המדינה מיהר Meaher State Park. בשמורה יש שבילים יפים לאופניים מעל המים. לאחר שבדקנו אותם אנחנו נערכים לשינה (מקום יפה מרחבים ירוקים, 12 דולר לרכב). בבוקר מוקדם אני שוב מניע את הרכב לכיוון ניו אורלינס New Orleans, ששם שוב נפגשנו עם משפחת צדוק
