לאחר לא מעט טיולי אוגוסט בפורמט חסר. השנה כל בני המשפחה רצו טיול משפחתי אבל כמובן הציבו תנאים: שבוע של סופ"ש לסופ"ש, שלא יתנגש בפעילויות התנועה, שיכלול עיר לקניות ועדיף במקום שלא היינו.
אין ספק שמדובר בלא מעט דרישות. שי הציע את סלובקיה. בהתחלה לא התלהבתי אבל שיטוט קצר ברחבי הרשת והתיעצות עם הצאט שכנעו אותי שזו אופציה טובה במיוחד אם נשלב אותה עם בודפשט. אקדים ואומר שניתן לטוס לקרקוב ולשלב עם דרום פולין, אבל בקרקוב היינו לפני שנתיים ולכן העדפנו לטוס לבודפשט על אף שמרחק הנסיעה גדול יותר.
אני אוהבת בעיקר טיולי טבע, אבל עם המתבגרים (תאומות בנות 17 ובן בן 20) כבר למדתי מזמן שצריך לאזן בין טיולים בטבע, לאטרקציות תואמות גיל, לשופינג בעיר גדולה וכו'.
מבחינת לינה, אנחנו תמיד מעדיפים וילות ודירות על פני מלונות. בעבר זה איפשר לנו מרחב מחיה וגם אופציה לבשל. היום זה מאפשר גם חלוקת חדרים אופטימלית יותר. השתדלנו לוודא שהוילות ממוזגות כמו שצריך ובדיעבד זה הסתבר כסופר חשוב שכן "נפלנו" על גל חום באירופה. כל מקומות הלינה שלנו היו מעולים!
אז לפני שנצא לדרך אתחיל בתודות (והפניות) לבלוגים שכל כך עזרו לי בתכנון הטיול
(כל מה שמופיע בבלוג בכחול הוא כמובן הפניה לאתרי המקומות)
לטלי מחלום של טיול, לנעה וייסמן סבג, לאלין וסער, ל Bagil, ולגילוגם לספר המשפחה המטיילת.
31.7.26 - טיסה לבודפשט והגעה לוילה ב Velka Lomnica שבטטרה הגבוהים
טיסת ארקיע לבודפשט, שכירת רכב מחברת Car Wiz דרך חברת Wisecars כולל כל הביטוחים, אגרת מעבר לסלובקיה ואישור נסיעה בכבישים מהירים. שכרנו פג'ו 5008 7 מושבים שהיתה מאד נוחה והצליחה להכיל את כל המזוודות.
הדרך היתה סך הכל נעימה. בעיקר בחלק שירדנו מהדרך המהירה והתחלנו להרגיש את הטבע. שימו לב לבדוק את המסלול המועדף הן בוויז והן בגוגל מפס כי אנחנו גילינו שהיה פער. העברנו את הנסיעה במשחקי דרך משעשעים, עצרנו לאכול בפיצריה טעימה על כביש 66 וסביב שמונה בערב הגענו לוילה המקסימה שלנו: Luxery Residence Tatry.
הוילה מדהימה ומרווחת, ממוקמת מדהים: 10 דק' נסיעה מטטרנסקה לומניצקה, 20 דק' מפופארד, חצי שעה מגן העדן הסלובקי. היה לנו חדר לכל ילד, סלון, מטבח, חצר עם ג'קוזי, חדר סאונה וכסא מסז' שהתגלה כמשמח מאד אחרי יום טיול ארוך. המגרעה היחידה היא שהמזגן הוא רק בחלל המרכזי. אין מזגן או מאווררים בחדרים. פתחנו חלונות וכיוון שבערב יורדות הטמפרטורות, החדרים הצליחו להתקרר מספיק.
לאחר שסיימנו להתלהב מהוילה, עלינו על בגדי ים וקפצנו לג'קוזי.
1.8.28 - מסלול הליכה מטטרנסקה לומניצה למפלי הרייבינוק ולסיום מתחם Aqua City בפופראד
את הבוקר התחלנו בקניות בסופר המקומי (שהיה די עלוב), הכנת ארוחת בוקר ולקיחה של צידה לדרך. לאחר מכן נסענו כרבע שעה לחניון שסמוך לרכבל של טטרה לומניצקה. שימו לב שבסלובקיה יש תמיד לחנות בחניונים מסודרים. חניה ברחוב תסכן אתכם לא רק בדו"ח אלא גם בסינדול. קנינו בקופה שנמצאת סמוך לחניון כרטיס עליה ברכבל לתחנה השניה לאגם סקלנטה וירידה דרך הקרונית שנמצאת בהרייבינוק.
האגם עצמו היה מאכזב. לקח לנו כמה דק' למצוא את תחילת המסלול (ממש מתחת לרכבל) ולהתחיל לצעוד לכיוון הרביניוק.
לדעתי יש אפשרות לצעוד בשני מסלולים. ירוק ואדום. אנחנו בחרנו באדום כי הוא נופי יותר. מרבית המסלול במגמת ירידה. החסרון הוא הליכה ממושכת על אבנים גדולות
כולנו טיילים מאד מנוסים ועדין מצאנו את התוואי מעייף. הנוף אמנם יפה אך די חד גוני. אומנם בהרים היה מזג אויר סביר אך עדין חם. בשלב מסויים מגיעים לפיצול ולנק' שאליה מגיע המסלול הירוק. יש שם בקתה אבל אנחנו בחרנו לעצור לפיקניק עצמאי.
לאחר כשעתיים וחצי הגענו למפל נחמד ובהמשך לנהר.
פה לצערי פספסתי את ההוראות. במקום לבחור במסלול הארוך שהולך ליד הנהר ומגיע ל 2 מפלים, בחרנו במסלול האדום הקצר ישירות להרייבינוק. זה היה מבאס ומתסכל. לא וויתרתי וניסיתי לשאול כמה רחוקים המפלים. אמרו לנו שהם 10 דק' במורד השביל והחלטנו ללכת לשם. אכן המפלים יפים אך בשלב הזה הבנות היו כבר עייפות ורעבות.
ויתרנו על המפלים הנוספים ועלינו חזרה באותה הדרך על מנת לקחת את הקרונית לעיירה סטארי סמוקובץ. הקרונית צפופה וחם אבל משך הנסיעה הוא 7 דק' בלבד.
ההמלצה שלי היא לעלות בקרונית להרייבינוק, לעשות רק את המסלול המעגלי ואם מאד מתחשק להמשיך גם למפל שבמעלה השביל ולחזור חזרה. כך המסלול קצר יותר, מתגמל יותר וחוסך את ההקפצה של המונית שבמקרה כמו שלנו (5 אנשים) דורש גם חזרה של הנהג לאסוף. כך היום הופך לקליל יותר ומאפשר לשלב את הבריכה בפופארד בנחת או למשל גלישה במגלשת ההרים Tatrabob שנמצאת לא רחוק מטטרנסקה לומניצה.
הבטחתי לילדים שנגיע לבריכה העירונית בפופראד (Aqua City) והזמן התחיל להיות דחוק. שלחתי את המשפחה לאכול (מצאו מסעדה אסייתית לא רחוק מהכניסה לקרונית) והלכתי לחפש מונית שתקח אותי חזרה למכונית. נכנסתי לאחד המלונות וביקשתי שיזמינו עבורי מונית. כרבע שעה נסיעה והגעתי לרכב. אספתי את המשפחה ונסענו לבריכה בפופארד שיש בה בריכות בטמפ' שונות בפנים ובחוץ וגם מגלשות. היה סופ"ש ולכן גם היו לא מעט אנשים אבל המקום גדול והאוכלוסיה בעיקרה מקומית. הכניסה לחמישתנו עלתה כ - 110 יורו. זה היה סיום נחמד ליום עמוס.
2.8.26 - אגם שטרבסקה, מסלול לאגם פופרדסקה, שייט על נהר הדונייץ וחזרה באופניים
אתחיל ואומר שזה היה בעיני היום הכי כייפי בטיול. לצערי בשל המסלול המפרך (והפחות מוצלח) ביום הראשון הבנות לא רצו מסלול. תומר לעומת זאת לא הסכים לוותר. המגבלה שהיתה לי בתכנון היא שקבעתי לנו רפטינג בשעה 15:30 ברפטינג של מריה. חשבתי להקדים את הרפטינג אבל מריה כתבה לי שהיא מלאה ואנחנו יכולים להגיע החל מהשעה 14:00. לאחר חישוב זמנים נמצא פתרון אידאלי. נסענו לאגם שטרבסקה שממנו יוצא אחד מהמסלולים המפורסמים לאגם פופרדסקה ביקשתי משי שיוריד אותנו בתחילת המסלול ושהוא והבנות יקיפו את האגם במסלול קליל וגם יקחו סירה לשוט באגם.
סביב עשר וחצי התחלנו לצעוד במסלול (יחד עם אי אלו אנשים). מזג האויר היה נעים ואפילו מעט ערפילי. אך ככל שהתקדמנו אל הנוף, הערפילים התפזרו והנוף הדרמטי של הרי הטטרה הגבוהים התגלה לנו.
הגענו לפיצול ובחרנו להמשיך במסלול האדום שהולך בקו הנוף עד שמגיע לגשרון מעל נחל ומעט אחרי אל האגם (סה"כ כשעה וחצי הליכה). עצרנו בבקתה שליד האגם. תומר לגם בירה ואני מוס צ'יה עם תותים טעים ביותר.
הצלחתי לשכנע את תומר להצטלם איתי ואז התחלנו להקיף את האגם. השתקפויות ההרים יפות וקשה להפסיק לצלם. לצערנו בסלובקיה במרבית האגמים אסור להכנס למים.
בסיום ההקפה מתחברים למסלול הירוק ואיתו חוזרים לחניה. שי והבנות אספו אותנו והתחלנו בנסיעה לכיוון הרפטינג של מריה על נהר הדונייץ שמהווה גם את הגבול עם פולין. מאד אהבתי את הדרך. הגבעות הירוקות עם גלגלי החציר למרגלותיהן ושדות החמניה נתנו לי תחושה של נסיעה בתוך ציור של ואן גוך.
כפי שידעתי והכנתי את המשפחה הרפטינג אינו רפטינג סוער אלא יותר שייט נופי של כשעה וחצי. את הדרך חזרה עשינו באופניים שגם אותם הזמנו דרך מריה. הרכיבה די מישורית בדרך לאופניים בלבד ונהננו מאד מהרכיבה.
בהתיעצות עם הצאט עברנו דרך הגשר לצד הפולני על מנת לאכול במסעדה איטלקית. לצערנו הם כבר היו לקראת סגירה. התיעצות נוספת עם הצאט הובילה אותנו חזרה לצד הסלובקי (כשאנו חוצים את הגשר בשקיעה) למסעדה מצויינת בשם Goralská חזרנו לוילה שלנו עייפים אך מאד מרוצים.
3.8.26 מסלול סוחה בלה בגן העדן הסלובקי, מעבר לטטרה הנמוכים וסירת פדלים על אגם ליפטובסקי מארה
עוד ביום הקודם הכנתי את הילדים שזהו יום שבו נאלץ לקום מוקדם. רבות נכתב על התורים בסולמות של הסוחה בלה באוגוסט ולא רציתי לקחת סיכון. קמתי מוקדם כדי להכין לנו סנדביצים לדרך ובשבע בבוקר העמסנו את האוטו בכל הציוד ויצאנו אל מרכז המבקרים פודלוסק. בשעה רבע לשמונה שילמנו את דמי הכניסה לשמורה והתחלנו את מסלול הסוחה בלה.
לשמחתי אכן לא היו מטיילים רבים בשעה הזו. בשלב מסויים הבנו שאין צורך למהר ולעומת זאת שאנחנו רעבים וזהגיע הזמן לאכול את הסנביצים שהכנתי לנו.
יש לציין שאחרי שמסתיים החלק הכייפי של הגשרים והסולמות יש עוד טיפוס מכובד ביער.
אמרתי לכולם שאת הדרך חזרה נעשה על אופניים. כאשר הגענו לקצה העליה ראינו את דוכן האופניים אולם הוא היה ריק. לשמחתי היה שם מספר טלפון. הקליטה מאד קלושה כך שלקח לי כעשרה נסיונות לוודא שהם אכן מגיעים ושייקח להם 20 דק'. קראתי אזהרות שונות על כך שמסלול האופניים לא פשוט והם גם לא מאפשרים לילדים מתחת לגיל 10 לקחת אופניים. אבל היינו עייפים והליכה של שעה וחצי ביער לא קסמה לנו. אז אכן הדרך לא פשוטה. אני ושי לא נהננו בכלל וכך גם שחר שלצערנו גם עפה ונחבלה בכל הגוף. תומר אמנם עף פעם אחת אבל לא התרגש מכך ועדיין מאד נהנה, ורק אור חיכתה לנו בקצה הדרך עם חיוך ולא הבינה על מה המהומה. היא נהנתה מאד. לאחר שחבשו את תומר ושחר, ישבנו לאכול באחת המסעדות במתחם המבקרים ומשם המשכנו לוילה שלנו בטטרה הנמוכים.
הוילה שלנו בטטרה הנמוכים: Chalet 4hills ממוקמת מדהים בלב עמק דמנובסקה. נסיעה קצרה לחופוק, טטרהלנדיה, אגם מארה ועוד.גם הוילה הזו היתה מקסימה. אפילו יפה יותר מהוילה הראשונה. 2 החדרים בקומה התחתונה ממוזגים אבל בקומת הזו קריר ממילא ואין באמת צורך במיזוג. הבנות ישנו בגלריה שמעל המטבח. הטיפוס לשם במדרגות תלולות ואין שם שירותים אז מתאים רק לילדים בוגרים. גם פה יש ג'קוזי, מטבח מאובזר, סלון מרווח, מכונת כביסה ומייבש ובקיצור כל מה שצריך לחופשה מושלמת. לאחר מנוחה בדירה יצאנו אל אגם מארה שבו אפשר גם לרחוץ. מכיוון שהשעה היתה שש והיינו אחרי מקלחת לא התחשק לנו להכנס למים אבל הילדים ואני לקחנו סירת פדלים.
לאחר השקיעה נסענו לאכול במסעדת Pavik שהיתה חביבה מאד.
זה בהחלט היה יום מוצלח (מינוס רכיבת האופניים) וכולנו נהננו מאד.
4.8.26 - פארק המים טטרהלנדה
אחרי שלושה ימי טיול אינטנסיביים הגיע הרגע להוריד הילוך. מראש לא תכננתי כלום חוץ מפארק המים. הגענו לפארק סביב 11 בבוקר. כבר מהמצב בחניה הבנתי שעל אף שאמצע שבוע הפארק יהיה עמוס.
את הכרטיסים קנינו דרך Go Pass בעלות של 200 יורו לחמישתנו. הפארק אכן היה עמוס והיה יום חם. הבנים בילו את רב היום במתחם הבריכות הפנימי בעוד שאנחנו הבנות עברנו בין כל מגלשות הפארק. התורים לא היו נוראיים ובכל זאת מידי פעם פרגנתי לנו בפס מהיר (בחלק מהמגלשות התשלום הוא 3 יורו לאבוב לסיבוב אחד, ובמתחם אחר זה 3 יורו לאדם לגלישה). רב המגלשות בפארק הן באבובים זוגיים או יותר וזה בהחלט מהנה מאד. לאחר שמיצינו נסענו לאכול ארוחת ערב במסעדת Route 66 שקראתי עליה רבות וגם הומלצה על ידי הצאט. זאת היתה אחת המסעדות הפחות מוצלחות שלנו בטיול. השירות היה איטי וחוץ מהסטייק שלי שהיה טעים שאר האוכל היה בינוני.
5.8.26 - רכבל להר חופוק, מסלול לתצפית מהר Dumbier , נדנדה ענקית ורכבת הרים
רבות התלבטתי לגבי היום הזה. רב המקורות כתבו שהעליה לתצפית מהר חופוק היא חובה, יש שאמרו שהיא Over rated. אני פחות אוהבת רכבלים לשם תצפית. אם כבר עולים אני רוצה שיהיה מסלול. התייעצות עם הצאט הובילה לכך שיש מסלול מאד מפורסם שיוצא מהתחנה העליונה לתצפית מהר Dumbier. מקריאה על המסלול הוא היה נראה לי נחמד אך ללא היילטים בדמות אגמים או מפלים. שקלתי את האפשרות לנסוע למסלול נקיק דיירי אבל לא הייתי בטוחה שהנוער לא יחשוב שזה דומה מידי לסוחה בלה. בנוסף יש גם את אתגר מזג האויר. הטמפ' בעמקים גבוהות מאד וזה מקשה לטייל. בהר לעומת זאת נעים יותר. אופציה נוספת היתה מסלול אגמי רוהאץ. הוא נשמע מסלול מקסים אבל ארוך ומעט מאתגר. חששתי שזה יהיה מוגזם עבור הבנות. בנוסף, היה לי מוזר לישון רבע שעה מהמקום הכי מפורסם באזור ולוותר עליו. בקיצור בחרתי באופציה הפשוטה של הר חופוק. עלינו בשני הרכבלים ויצאנו בשביל האדום אל התצפית מהר דמבייר.
4.5 ק"מ לכיוון שמשלב בהתחלה ירידה ואז עליה. הנופים פתוחים וסך הכל יפים. הראות לא היתה מושלמת (היה קצת Haze). הבן אמר שזה המסלול הכי יפה בעיניו כיוון שהוא אוהב נוף הררי פתוח.
ביום שחזרנו ארצה ראיתי שמישהי פרסמה שהם עשו את מסלול אגמי רוהאץ (והכתירו אותו כמסלול היפה ביותר שעשו בטיול) אבל קיצרו אותו משמעותית בעזרת רכבת תיירים שפועלת רק בחודשי הקיץ. להלן האתר עם שעות הפעילות: https://rohacskyvlacik.sk/. הרכבת למעשה מביאה אתכם מהחניה שלמרגלות הרכבל עד לבקתת Tatliakova שנמצאת בסמוך לאגם הראשון. היא חוסכת הליכה מנהלתית ועליה לא מבוטלת ומביאה אתכם היישר אל אזור האגמים. מפה נותר ללכת בין חמשת האגמים ואל המפל ומשם חזרה לחניה.
להלן תאור של המסלול המלא: https://www.hikeria.cz/en/hike/rohac-lakes-a-beautiful-loop-hike-in-the-rohace. בחלק של התחבורה הם מתארים את האופציה של הרכבת.
עד עכשיו אני מצטערת שלא ידעתי על האופציה הזו. אין ספק שהיא היתה יכולה להיות היילט משמעותי.
בחזרה אלינו. לאחר שסיימנו את המסלול (שימו לב שרכבל אחרון בשעה 17:00), נסענו ל Fun Park שמצוי 5 דק' מהוילה שלנו. התעופפנו בנדנדה הענקית, גלשנו בקרוניות ההרים וכל זה אל מול הנוף הפסטוראלי של הטטרה הנמוכים.
בערב אכלנו במסעדה המסורתית: Koliba Bystrina דק' ספורות מהוילה ונהננו מאד.
6.8.26 - מסלול ממלינו בראדו לכפר העתיק ולקולינץ, רחצה באגם ונסיעה לבודפשט
בשיטוטי במרחבי הרשת ראיתי פרסום של פוסט של אלין וסער שאני מאד מחבבת שכלל טיול נרחב בדרום פולין ובסלובקיה. באחד המסלולים הם מתארים הליכה בנופים פסטוראליים ממלינו בראדו לכפר העתיק ולקולינץ. התמונות של הגבעות הירוקות קסמו לי והחלטתי שזה מה שנעשה ביום האחרון לפני שנמשיך לבודפשט. הימים כזכור ימים חמים. בבודפשט קרוב ל 40 מעלות ורק למחרת הטמפ' יתחילו קצת לרדת לכיוון ה 30 מעלות. גם במסלול שלנו צפוי 30 מעלות אך הוא מסלול קצר של כשעה.
הגענו לחניה של פארק החבלים הרבובו ולקחנו את הרכבל בכיוון אחד למלינו בראדו.
משם התחלנו ללכת בעקבות השלטים לכפר ולקולינץ כשאני מנסה לעקוב גם אחר התאור של סער. האמת שטיפה התאכזבתי. למעט קטעים קצרים מרבית המסלול היה ביער.
לבסוף הגענו לכפר החמוד שמצד אחד הוא אתר תיירות של כפר עם בתים בני 200-300 שנים ומצד שני עדין יש תושבים שחיים בו. הסתובבנו בו, שתינו משהו ואז חיפשנו מונית שתקח אותנו חזרה לרכב. בקופה שנמצאת בקצה החניה של הכפר סייעו לנו. הבעיה שאנו 5 והמונית יכולה לקחת ארבעה. הנסיעה היא של 20 דק' כך שכל הסיבוב לקח זמן. שי השאיר את הבנות לרחוץ באגם והגיע לאסוף אותי. אני בנתיים המשכתי להסתובב בכפר ולספוג את המרחבים הירוקים.
לאחר שהגענו חזרה לחניה, הצטרפנו אל הבנות באגם להתרעננות מהחום.
לקראת שתיים וחצי התחלנו בנסיעה לבודפשט. בדיעבד אני חושבת שזו היתה תוכנית קצת מורכבת להרכב שלנו. יתכן והיה נכון יותר לבקר במערת החירות שנמצאת קרוב למקום הלינה, לבלות באחד האגמים שניתן לרחוץ בהם ולהמשיך לבודפשט.
בדרך לבודפשט תכננתי להזמין לנו שייט על נהר הדנובה. בעודי משוטטת בין האפשרויות השונות, פתאום נתקלתי בהודעה שאומרת שבשל גל החום הבניינים בעיר אינם מוארים. מיד הבנתי שאין טעם בשייט ושמחתי שלא הזמנתי.
הגענו לדירה שלנו בבודפשט שהיתה ממוקמת מצויין סמוך לרובע היהודי וגם ממוזגת הייטב. התמקמנו ויצאנו לסיבוב בעיר. למרות השעה המאוחרת חם מאד בחוץ והאוויר עומד. ממש קיוויתי שיום המחר יהיה טוב יותר כי עומס החום היה בלתי נסבל.
7.8.26 - קניות, הליכה על גדות הדנובה, סיור סגווי לבודה ושייט לילי על הדנובה
התחלנו את הבוקר בארוחת בוקר במסעדת Popolare ששחר איתרה עבורנו בערב הקודם (מה שהסב את תשומת ליבנו למסעדה היה משב המזגן שחשנו בו שעברנו לידה...). המסעדה שייכת למלון, מעוצבת יפה, השירות והאוכל מצויינים וזו היתה התחלה מצויינת ליום.
משם התחלנו ללכת לכיוון רחוב הקניות ואצי אוצה' אך בדרך ראינו שבמדרחוב Gozsdu Udvar יש דוכנים שמשכו את הבנות. המשכנו לכיוון הדנובה ומדרחוב החנויות ובשלב מסויים התפצלנו. הבנות המשיכו בשופינג ותומר, שי ואנוכי התחלנו לטייל על שפת הדנובה אל עבר גשר השלשלאות, אנדרטת הנעליים והפרלמנט.
לאחר מכן הלכנו לאכול ואז החלטנו לחזור למנוחה במזגן בדירה. לפנות ערב יצאנו לסיור סגווי בבודה דרך "מטיילים עם סול" . הסיור עובר במקומות יפים בשעת השקיעה הנפלאה ומאד נהננו מהמראות. ההדרכה עצמה ברמה ירודה אז יש להתאים ציפיות.
כאשר סיימנו את הסיור ראינו שהאורות על בנייני העיר מתחילים להדלק והחלטנו לברר על שייט. הסתבר כי אכן הגרמנים פתחו את הסכר והדנובה עלתה מעט מה שאפשר ליותר תחנות כח לפעול וכך להאיר את הבניינים. קנינו כרטיסים לשייט שמתחיל בשעה 22:00. אמנם בניין הפרלמט הואר רק חלקית אבל שאר הבניינים היו מוארים והשייט היה נחמד מאד.
בסיום השייט היינו כבר עייפים מאד. הבנות לקחו בולט למלון בעוד שי ותומר צועדים ברגל.
8.8.26 - שוטטות ברחבי פשט, קורקינט לאי מגריט, עוד קצת קניות וטיסה חזרה לישראל
לקחנו את הבוקר באיזי. סיימנו לארוז ולאפסן את כל המזוודות ברכב (שהחלטנו לשמור איתנו ולחסוך טרטור של מונית גדולה לשדה, אחסון כבודה ועוד) ויצאנו לאכול (שוב) במסעדת Popolare. לאחר ארוחת הבוקר חזרנו (שוב) לדוכנים ברחוב Gozsdu Udvar כי הבנות רצו לקנות כמה פריטים שראו ביום הקודם. משם המשכנו לבית הכנסת הגדול והמפורסם. מכיוון שהיה שבת, בית הכנסת היה סגור והתרשמנו מהמבנה ומסיפור הקהילה היהודית מבחוץ. הכניסה לבית הכנסת לא זולה - 50 יורו לאדם ובהרכב משפחתי זו בהחלט הוצאה לא מבוטלת. מבית הכנסת המשכנו לבזיליקת סנט אישטוון ומשם לאנדרטת הנעליים והפרלמנט (השלמה לבנות). הטמפרטורות החלו לעלות ובהתאמה גם מפלס הקיטורים. מיד שלפתי רעיון. להמשיך את השוטטות שלנו בקורקינטים. התיישבנו בצל התקנו כולם את האפליקציה של Lime, ובעזרת המפה שלהם איתרנו קורקינטים בקרבת מקום. לקח טיפה זמן למצוא 5 קורקינטים טעונים לכולם אבל בסוף הצלחנו ורכבנו בשביל יעודי לאופניים / קורקינטים לאורך הדנובה עד האי מגריט.
התחלנו בהקפת האי, עצרנו בגן פרחים יפה וגם בגן יפני שנמצא בקצה האי.
בשלב הזה לאור כבר לא היתה הרבה סוללה בקורקינט וחששתי שנתקע שכן אין אפשרות להחנות קורקינטים על האי (מותר לרכב אך לא להחנות). סיימנו את ההקפה, יצאנו מהאי, החלפנו לאור ולתומר קורקינט והמשכנו בנסיעה לאורך הדנובה חזרה למדחוב הקניות ואצי אוצה.
אני חובבת גדולה של חדרי בריחה ומסתבר שבודפשט מפורסמת באיכות חדרי הבריחה שלה. במשך שעה ניסיתי לחפש לנו חדר בריחה ברובע היהודי אבל כל מה שנראה לי לא היה זמין. בסוף ויתרתי. הלכנו לאכול במסעדת Chin Chin במדרחוב ברובע היהודי. לאחר מכן הבנות שוטטו עוד בין חנויות וינטג' באיזור ואנחנו הלכנו לראות את בית האופרה ואת המתחם המפורסם: Szimpla Kert. בשעה שש התאחדנו ברכב ונסענו לשדה התעופה.
לסיכום, היתה לנו חופשה כייפית מלאה בחוויות ורגעים מצחיקים שלא ישכחו במהרה. ברמת הנופים סלובקיה היא לא אוסטריה כפי שאוסטריה אינה שוויץ. אך היא בהחלט יעד מתאים לחופשה משפחתית עם מגוון של אפשרויות למסלולים בטבע, אטרקציות, בילוי באגמים ועוד.
