שביל מנלון בהרי הפלופונס

היהלום שהישראלים מחמיצים: מסלול המנלון בהרי הפלופונס

קשה לחשוב על הרבה  טיולים מרהיבים, ועוד כאלו שנמצאים ממש מתחת לאף, שהמטייל הישראלי הצליח להחמיץ. אבל הנה, נתקלנו באחד כזה: מסלול ההליכה מנלון (MENALON TRAIL) בלב הרי הפלופונס. בסה"כ  שעתיים טיסה לאתונה, ועוד שלוש שעות נסיעה ברכב, מרביתה בכביש המהיר, ואתם בלב של שביל הליכה יפהפה, אחד המקסימים, הנעימים, המעניינים, הקלים וגם הטעימים שיצא לנו לחוות. ממש יהלום, שהישראלים עדיין לא גילו.

https://menalontrail.eu/en/

שביל המנלון הוא טרק קווי של  75 ק"מ, בלב אזור כפרי יפהפה בהרים של מרכז הפלופונס. זהו שילוב של טבע נפלא, משובץ באינספור אטרקציות היסטוריות  כמו מנזרים שתלויים על מצוקים, שעובר בין כפרים ציוריים.  המסלול עובר בין תשעה כפרים, שבכל אחד מהם אפשר ללון, לאכול, וגם לתפוס מונית  לכפר הבא, בכדי לדלג על מקטע בטרק או לחזור לנקודת ההתחלה. מהבחינה הזו מדובר באחד הטרקים הכי נגישים והכי  נוחים שיש: אין צורך לסחוב כמעט ציוד על הגב, כי הלינה היא בחדרי אירוח ומלונות בכפרים, אין אפילו צורך לסחוב הרבה אוכל או מים, כי תמיד אפשר לאכול ולשתות באחד הכפרים בדרך.  וכמובן יש גמישות כמעט מירבית בקביעת חלוקת הימים של הטרק, בהתאם להזמנות הלינה שעשיתם בכפרים השונים.

הקסם של טרק המנלון טמון כמובן בטבע המרהיב – במיוחד אם עושים את המסלול  בסוף אפריל תחילת מאי, כאשר פריחת השדה היא בשיאה, והמסלול טובע במרבדים של פרחים  - אבל הוא הרבה יותר מכך.  האתרים ההיסטוריים שהמסלול עובר דרכם, בעיקר מנזרים, כנסיות, גשרי אבן ומערכות מים עתיקות. הכפרים המקסימים, עם חדרי האירוח הנהדרים בתוכם (70-90 יורו ללילה לזוג בממוצע, הזמנות בבוקינג). הטברנות המעולות - גם אם מדובר בכפר זעיר עם טברנה יחידה בתוכו, היא תהיה פשוטה אך מצוינת.  ובעיקר, היוונים עצמם, שהם כובשים בחום האנושי שלהם. הם חברותיים באופן יוצא דופן, גם עם אנגלית שבורה הם יפתחו איתכם שיחה, והם גם ישרים לחלוטין. הטברנה הבודדת בכפר לא תנצל את היותכם תיירים, ותגבה מכם מחירים מקומיים. נהג המונית היחיד בכפר וולטסיניקו לא ניצל את המונופול שלו, וגבה מאתנו מחיר הגון  (35 יורו על נסיעה של 45 דקות). בקיצור, השלם עולה על סך חלקיו, והטיול באזור הוא תענוג מכל ההיבטים.

מבחינת הפרשי הגבהים שביל אינו קל –  עולים ויורדים בו 500-600 מטרים מספר  פעמים, במקטע הראשון עושים זאת אפילו ארבע פעמים ביום אחד. מצד שני, השביל אינו מחייב הליכה טכנית. מדובר בשבילים דרוכים היטב, לעיתים הולכים על דרכי עפר ולפעמים אפילו על כבישי אספלט. הגם שהתכנון של השביל מנסה לרדת כמה שיותר מהר לשבילים קטנים יותר בתוך השטח. גם השילוט הוא מצוין, והופך את הניווט לקל יחסית: שלטים ריבועיים קטנים  עם האות M במרכזם נתלים על עצים או עמודי חשמל לאורך המסלול, במרחקים ממוצעים של  20 עד 100 מטר בלבד. צבע השלטים משתנה – השביל מתחיל בסימונים אדומים, עובר לצהובים ומסיים בירוקים – אבל השלטים נותרים ברורים ובולטים. בחלק מהדרך יש גם כתמים אדומים שנצבעו על השביל עצמו. בנוסף, כל כמה ק"מ יש שלט הכוונה עם מרחקי הליכה וזמני הליכה עליו. כך, כמעט שאי אפשר  ללכת לאיבוד.

ובכל זאת ראו הוזהרתם: יש לא מעט מקרים בהם הסימון אינו ברור. זה כולל הצטלבויות שמשום מה לא שולטו, או  שיש ירידה מדרך עפר לשביל צדדי שהשילוט שלה אינו בולט וקל להחמיץ אותו. היה אפילו מקרה אחד שחשדנו בחבלה מכוונת – בעל חווה שהסיר את השלטים הרשמיים, והציב שלטים פיראטיים במקומם. מהסיבה הזו חייבים לצאת לדרך עם תוכנית ניווט OFFLINE.  ההמלצה כרגיל היא על MAPS.ME  החינמית והמצוינת, אבל היא מחייבת כמובן סימון המסלול מראש. יש גם את ALLTRAILS, שהמסלולים מסומנים בה מראש, וחסרונה בכך שהיא עולה כסף (80 שקלים בשנה), וגם אינה מראה דבר בשטח פרט למסלול עצמו. בכל מקרה, תוכנת ניווט אחת או שתיים אתם חייבים עליכם.

הטרק, כאמור, עובר בין תשעה כפרים. הוא מתחיל בכפר סטמניצה (STEMNITSA), ממשיך לדימיצנה (DIMITSANA), זיגוויסטי (ZYGOVISTI), אלתי (ELATI), ויטינה (VYTINA), נימפסיה (NYMPHASIA), מגוליאנה (MAGULIANA), ולטסיניקו (VALTESINIKO), ומסיים בלגקדיה (LAGKADIA). מלגקאדיה, אם  הגעתם ברכב שכור, לוקחים מונית שתחזיר אתכם למכונית החונה בסטמניצה.

מדובר בשמונה מקטעים, לא שווים באורכם וברמת הקושי שלהם, שאפשר לחלק אותם  בין ארבעה לשמונה ימי הליכה. החלוקה הקלאסית היא לחמישה ימים (ארבעה לילות):

סטמניצה - דמיצינה, עם לינה בדמיצינה. מקטע 1 בלבד. אלו הם  14 ק"מ קשים, עם המון אטרקציות בדרך. זהו היום החשוב והמפורסם ביותר בטרייל, והוא גם הצפוף ביותר מבחינת מספר המטיילים עליו.

דמיצינה – אלתי, לינה באלתי:  19 ק"מ, שהם שילוב של מקטעים 2+3 בטרייל, עם מעבר דרך הכפר הזעיר זיגוויסטי בדרך. היום הכי ארוך

אלתי-נימפסיה, לינה בנימפסיה: 14 ק"מ,  שהם שילוב של מקטעים 4+5 בטרייל, עם מעבר דרך  ויטינה שהיא הכפר המרכזי באזור, יותר קלים אבל מקסימים עם המון מים בדרך.

נימפסיה – ולטסיניקו, לינה בוולטסיניקו:  16 ק"מ, שהם שילוב של מקטעים 6+7 בטרייל, עם מעבר דרך הכפר הזעיר מגוליאנה בדרך. החלק הראשון קשה, החלק האחרון קליל.

ולטסיניקו – לגקאדיה:  14 ק"מ שמסיימים את הטרייל, מקטע שמיני ואחרון.

זאת אכן חלוקה מיטבית, אבל שימו לב שהיא לא תמיד אפשרית. הסיבה היא מצוקת מקומות הלינה בחלק מהכפרים. צוואר הבקבוק הוא הכפר הזעיר אלתי, שהוא הכפר המרוחק ביותר מהכפרים האחרים – שמונה ק"מ מויטינה, 15 ק"מ מזיגוויסטי. רק שבכפר יש מלון יחיד עם מסעדה יחידה, שגם קשה מאד להשיג בו חדרים, וגם קראנו ביקורות שליליות שהוא גובה מחיר מופרז על החדרים ועל האוכל. אם לא תצליחו לתפוס מקום באלתי (כפי שקרה לנו) אתם בבעיה מבחינת תכנון הימים.

לכן עצתנו היא להזמין את החדרים בטרייל מספיק זמן מראש, ולהתחיל את ההזמנות מאלתי. אם לא תפסתם מקום באלתי, נסו מיד להזמין חדרים בזיגוויסטי – עוד כפר קטנטן קשה לתפוס בו חדרים (להבדיל, חדרי האירוח בו – IRIN’S STUDIO  הם מומלצים בחום, וכך גם הטברנה של ווסוס בכיכר המרכזית), ואז לפחות צמצמתם את מרחק ההליכה שלכם ל- 23 ק"מ מזיגוויסטי ועד ויטינה. במידה ואין חדרים גם בזיגוויסיטי, הרי שהמרחק דמיצינה-ויטינה הוא כבר 27 ק"מ, מרחק מוגזם לכל הדעות.

במקרה כזה עצתנו היא לתפוס מונית, ולדלג על אחד המקטעים. ההמלצה שלנו היא לדלג דווקא על מקטע 3,  16 ק"מ בין זיגוויסטי לאלתי. מדובר על מסלול הליכה שהוא כולו בתוך היער, בלי נופים ובלי אטרקציות נוספות, ואם אין ברירה אפשר לוותר עליו. עוד מקטע שניתן לדלג עליו, כי הוא בעיקר מעבר לא מעניין במיוחד, הוא מקטע 7 בין מגוליאינה לוולטסינקו.

אנחנו, מפאת קוצר זמן ובעיות בהזמנת מקומות בכפרים, צמצנו את עצמנו לשלושה ימי הליכה: 17 ק"מ בין סטמניצה לזיגוויסטי. 23 ק"מ בין זיגוויסיטי לויטינה. עוד 21 ק"מ בין ויטינה לוולטסינקו. והיום האחרון  אמור היה להיות מקטע שמונה עד לגקאדיה, לצערנו נאלצנו לוותר עליו. היה קשה, אבל בהחלט אפשרי.

מבחינתנו המקטעים היפים ביותר הם כמובן מקטע 1, היום הראשון בין סטמניצה לדמיצינה, שכולל שלושה מנזרים תלויים, כנסיה מרהיבה, מערכת מים עתיקה, ואפילו מוזיאון פתוח של מערכות המים (לצערנו, המוזיאון סגור בימי שלישי). שימו לב לביקור במנזרים:  הם פתוחים בד"כ עד שעות הצהריים, ושוב אחה"צ. המנזרים הם מסבירי פנים, עם מים קרים, עוגיות, רחת לקום, ותה וקפה שמוצאים חינם לכל המבקרים. וכמובן חדרי שירותים. נשים מתבקשות להתכסות, כולל לשים על עצמן צעיף (וזה אפילו שהיה קר, והיינו עם בגדים ארוכים).

עוד שני מקטעים שאהבנו מאד הם מקטעים 5 (ויטינה-נימפסיה) ו-6 (נימפסיה-מגוליאנה).

 בכל הכפרים היו טברנות נפלאות. שימו לב לבית הקפה של אקיס בכיכר המרכזית בסטמניצה. לטברנה של ווסוס בכיכר המרכזית בזיגוויסטי.   הטברנה המעולה (ממש!)  To koutouki tou Gianni בויטינה. לא יכולנו שלא להסתקרן מהטברנה היחידה במגוליאנה, LOSIF , שכל הכביש לצידה היה עמוס במכוניות מרצדס נוצצות – מסעדה שהמוניטין שלה הולך לפניה. כן נהנו מהטברנה בחמודה של בסיליקוס בוולטסינקו. פאנוס בסילקוס הוא גם נהג המונית המקסים,  שעשה מאמץ והסיע אותנו בשש בבוקר במחיר שווה לכל נפש.

כל הפרטים על המקטעים, כולל  מקומות אירוח ומספרי מוניות מצויים באתר הרשמי של הטרייל. ההזמנות נעשו דרך בוקינג. התקופות המומלצות לטרייל הן האביב והסתיו, בקיץ כנראה חם מדי. אנחנו עשינו את הטרייל בשיאו של האביב, ונהנו מכל רגע.