צפון איטליה 2017
מעבר לטיסות אחרי צבא כאלה ואחרות, חזרנו לטוס לחו"ל לפני כ-6 שנים בערך כשהיינו בני 40+ והילדים גדלו מספיק. מאז יצא שנסענו לסירוגין שנה אחת בזוג, ובשנה שאחרי עם הילדים. פעם לרגל בר/בת מצווה ופעם מסיבה כזו או אחרת. 2017 היתה השנה שלנו לבד ואיטליה קראה לנו.
נבחרו טיסות עם איזי ג'ט למילאנו, לינה ורכב.
המלון שנבחר בשל הקרבה לשדה, התברר כבסיסי, הממלא את הפונקציה לשמה הוקם. מיטה לשים את הראש בשעת לילה מאוחרת. ארוחת בוקר נחמדה, עיצוב קליל וצוות מסביר פנים.
את הרכב שכרנו מחברת Rentelcars. המחיר שבה את ליבי והזמנתי. בדיעבד, היה צריך לקחת שאטל בתוך שדה התעופה לחלקו החדש והמרוחק יותר של השדה, משם למצוא את נציג הסוכנות שהסיע אותנו כחצי שעה למגרש החברה ע"מ לקבל את הרכב בפועל. לא בטוח שהחיסכון היה שווה את הטרחה. מצד שני, חברה קטנה ונעימה, ובנוסף כיוון שלא היה ברגע ההגעה שלנו רכב מהדגם שהזמנו או דומים לו, שידרגו לנו לדרגה גבוהה יותר ללא עלות נוספת.
תכנון הטיול למחוז לומברדיה היה מעגלי, כך שלא נחזור על עקבותינו ונבזבז זמן כביש שכבר ראינו.
וכך נכנסנו לאוטו, הפעלנו וויז והתחלנו להצפין לכיוון אגם קומו. בדף הכנה לטיול נרשמו אתרים משני צידי האגם. התוכנית היתה לטייל בצד המערבי ביום הראשון ולמחרת כשניסע לכיוון ליבינו, ניקח את הכביש המזרחי.
התוכנית לצד המערבי היתה לעלות בחשמלית (כמו בחיפה רק פתוח לנוף) הנמצאת ליד BRUNATE Como–Brunate funicular. ככה לפחות חשבתי... הכנסנו את שם העיר לוויז והתחלנו בנסיעה. לאחר מעל לחצי שעה של עליה תלולה בסיבובים חדים וכבישים שממש לא מתאימים לשתי מכוניות נהוגות ע"י איטלקים חמי מזג, הגענו לראש ההר. בדרך חלפנו ליד החשמלית, רק כדי להבין שהזנו את וויז ביעד שגוי. כלומר ביעד אליו הסופי של החשמלית וטיפסנו עם הרכב לשווא.
מצאנו חניה והתנשפנו, בעיקר בעלי שהיה צריך את כל יכולת הריכוז שלו כדי להגיע לראש ההר בלי אף שריטה למכונית. אחרי שהתאוששנו, התחלנו לטייל באזור. הנוף לאגם מרנין והאווירה ומזג האוויר נעים ואביבי. נכנסנו למסעדה עם נוף נהדר. Trattoria dei Bracconieri, זו היתה המסעדה הטובה ביותר שאכלנו בה באיטליה. למרות שנדרש רגע להתרגל לרמת האל דנטה של האיטלקים.
כשירדנו למטה שוב, לא נשאר לנו הרבה כוח לטיולים למרות שברשימה היו מיני טירות וגני פסלים כאלה ואחרים ונסענו לכיוון המלון שהוזמן מראש בעיירה מנאג'יו Menaggio. מלון נחמד ממש על שפת האגם. לפני הנסיעה דנו בשאלה האם ללון למרגלות האגם או על ההר. בדיעבד, עבורנו, GSH; על ההר. טיילנו באזור, אכלנו גלידה מצויינת, הקשבנו לקול הפעמונים וסגרנו את היום הראשון.
בסופו של היום השני הינו אמורים להגיע לעיירת הסקי ליבינו Livigno והכביש המהיר ביותר הוא הכביש בגדה המזרחית של אגם קומו וגם היו לנו ברשימה מקומות שווים ביותר לביקור, מנקיק המים של בלאנו המכונה "האיום" בשל עוצמת הרעש שיוצר מפל המים, חנות גבינות ויין FRATELLI CIAPPONI עם חדר שלם לגבינות ועוד. אבל אחד הדברים היפים בנסיעה ללא ילדים, שאתה משוחרר, משוחרר מכלים, סנדוויצ'ים לביה"ס ודאגות אחרות וגם משוחרר לשנות כיוון כשמתחשק. (אפשר להיות ספונטני גם עם ילדים, אבל זה שונה).
מכאן לשם, קראנו על מפל גבוה במיוחד בצפון אגם קומו והחלטנו שאנחנו משנים כיוון ונוסעים בכיוון Chiavenna, עיר סימפטית ביותר שבה צילמתי את התמונה היפה ביותר בטיול והמפל Acquafraggia. מהמם. מרוצים מעצמנו על הספונטניות והתוצאה, המשכנו לכיוון היעד הסופי שלנו לאותו יום. בתוך כך, הדרך הובילה אותנו במעבר הרים וגבול ומצאנו את עצמנו בשוויץ.
חלק מהתוכנית המקורית היה שבסוף החופשה בדרך חזרה למילאנו, נעלה על הרכבת האדומה של ה- Bernina Express. רכבת שכולה חלונות שעושה מסלול מקסים מאיטליה לסנט מוריץ בשוויץ. אז במקום, ראינו את הרכבת בתחנה הסופית שלה והסתפקנו בחלונות האוטו השכור שלנו והמשכנו בדרכנו כשהרי האלפים הענקים והמושלגים מציצים בינות לעננים ובכבישים חוצי פארקים לאומים.
הגענו לליבנו Livigno בשעת אחה"צ והתמקמנו במלון המפנק Hotel sporting family, כשאנחנו נוסעים בזוג, אנחנו מרשים לעצמנו להתפנק ברמת המלון יותר מאשר עם הילדים..
ליבנו היא עיירת סקי מקסימה. יושבת בעמק בין הרים מרשימים ממש בקצה העליון של המגף.
בקיץ היא מזמנת מטיילים, רוכבי אופניים וחובבי טבע ובחורף היא עטופה לבן ומזמינה את הגולשים. עונת הסקי נמשכת עד סוף אפריל ואנחנו הגענו בשבוע האחרון.
עדיין היו תנאים לגלוש, אבל יש סיכון בלהגיע מאוחר כל כך בעונה והיו אזורים שהשלג היה ממכונה. לקחנו ציוד ועלינו כל אחד לאזור שמתאים ליכולתו. בסוף היום נרשמה קצת אכזבה מרמת השלג ותנאי הגלישה. סיימנו את היום בהסתובבות בעיר, מזג אוויר נושק ל-0 גם בסוף אפריל, אכלנו במסעדה נחמדה, השתמשנו בספא של המלון והלכנו לישון מתכוננים ליום המחר ולסקי שהוא טומן בחובו.
עכשיו בואו, אני לא גולשת, זו הפעם השניה שאני מנסה את כוחי באופן עצמאי, אבל זה לא פשוט כשאתה לא מדמיין את עצמך אפילו יורד מההר ברגל, לא כל שכן עם מגלשיים, אבל אני לא מרימה ידיים, כל פעם קצת. בעלי לעומת זאת, גולש מגיל צעיר בחרמון ונמצא הרבה מאוד רמות מעלי.
התעוררנו לבוקר מהאגדות, בלילה ירד שלג כבד, סוף אפריל כבר אמרנו, והעיירה כולה כוסתה בשכבה של יותר מ-20 מ"מ, שלג פאודר טרי ומזמין. בעלי יצא לגלוש ואני בחרתי לנפוש בבריכת המלון ובטיול רגלי לאורך הנחל שחוצה את העיירה מצד לצד. אין כמו שקט של שלג. אני זוכרת את זה מילדות בירושלים, אבל מה אומר, שלג בחופש ועוד באלפים ובין גברים נאים דוברי איטלקית, טוב זה כבר משהו אחר J
אז למי שמחפש לעצמו עיירת סקי, היא אולי לא אתרי ה"סלה" של הדולומיטים או אזור סרבינה, אבל מזמינה ביותר, מסלולים איכותיים ומאורגנים שמארחים גם את נבחרת איטליה לאימונים, כמו גם שדרת חנויות פטורה ממכס. עיירה יפיפייה ומומלצת ביותר.
אחרי יומיים וחצי עזבנו את לבינו. הכיוון ברגאמו והעיר העתיקה היפה שלה ומשם לילה אחרון במילאנו. לצערנו לאורך כל היום ירדו גשמים כאלה שאנחנו רק יכולים להתפלל שירדו אצלנו ונאלצנו לוותר על ברגאמו. התקשרנו למלון שהזמנו במילאנו וביקשנו להקדים הגעה. בטיראנו TIRANO פנינו ימינה (כדי לא לחזור על עקבותינו בכיוון אגם קומו) ונסענו למילאנו דרך אגם דלסאו Lago d'lseo. על המפה הדרך נראתה קצרה יותר אבל בפועל הכבישים הצרים וסיבובים קשים ביחד עם גשם זלעפות לא השתלמו. הגענו למילאנו לקראת אחר הצהריים.
הזמנו מלון מקסים בשם Maison Borella שנמצא ממש על אחת התעלות. הבעיה היתה שוויז לא הצליחה להעביר אותנו את התעלה ופעם אחר פעם הגענו למבוי סתום וכשהצלחנו להגיע, התברר שאין כניסה למכוניות למדרחוב משני צידי התעלה וחטפנו דוח שהמלון הבטיח להגיש בקשה לביטולו, אבל ללא הועיל.
לא נפלה רוחנו, התארגנו, נשמנו עמוק ויצאנו לתור את האזור. הגשם פסק ולשמחתנו הרבה מצאנו פאב מקסים ושיקי, עם מנות טעימות, בירה נחמדה ואווירה נהדרת. PINCH Spirits & Kitchen.
למחרת בבוקר יצאנו ברגל לכיוון הדואמו המפורסמת של מילאנו. חלפנו על פניה באור יום ולקראת ערב. עוצרת נשימה. ובכלל כחובבת ארכיטקטורה מהדור הישן, מילאנו ואירופה כולה מסחררות אותי. טיילנו ברחבי העיר ונכנסו למרחב ה- Castello Sforzesco. לצערי לא היה לנו מספיק זמן להיכנס לתערוכה אחת או שתיים ומומלץ להקדיש למקום כמה שעות.
וכך, אחרי שיטוט בדה קטלון, Desigual ו-Foot Locker סיימנו את חופשתנו עם טעם של עוד.
