לפני החופשה שאלתי את בעלי לאן הוא מעדיף לנסוע מתוך האופציות: פירינאים בספרד, איסלנד, אירלנד, נורווגיה וצפון איטליה? קיבלתי תשובה שיש לו פינה חמה בלב לאיטליה.
אז נסענו שוב וחזרנו בשלום. מה יש להגיד, הייתי עוברת לגור שם אילולי הייתי נשואה לחקלאי גלילי שעד לטיול הזה, למרות רגעי משבר אחת לכמה זמן כשהמדינה מתעמרת בחקלאים עוד קצת ולא מבינה את תפקידה, לא ראה את עצמו גר במקום אחר ואני לעומתו, כשגרתי בארה"ב, עבדתי עם בחור שקרא לי Countryless girl, כיוון שאת מה שחשוב לי אני נושאת בלב ומתפזרת כמו זרעים ברוח.
השוני העיקרי בטיול הזה לעומת קודמיו היה הליכה מאומצת וממושכת. מעין ניסוי כלים לקראת טרקים משמעותיים וממושכים יותר. כבר לא בני 20 שיכולים לישון באוהלים (בעיות גב) אבל לגמרי מסתדרים עם תנאים של בקתות מטיילים ואין כמו התנאים באירופה כדי לבנות מסלול מבקתה לבקתה, לגמוע מרחקים ונופים ובעיקר לחוות את השקט שהטבע מספק.
נחתנו במילאנו עם איזי ג'ט בשעה 1 בלילה. חצינו את הכביש למלון MOXY והלכנו לישון. בבוקר לקחנו שאטל של שדה התעופה ואספנו את הרכב. Fiat 500L.
כמו תמיד הרשימה מלאה במקומות שהוכנו מראש בעזרת גוגל מפס, אתרי תיירות ובלוגים של מטיילים. יותר מקומות מהזמן העומד לרשותנו. כאלה שמדורגים כ-MUST, כאלה שמתאימים למזג אויר משתנה וכאלה שאם יהיה זמן ואף פעם אין מספיק זמן...
כיוונו את וויז למזרח אגם גארדה, נקודה ראשונה ב-Parco delle cascate . הכל ירוק ולח, מים ומפלים בכל פינה. קסם של מקום. באחד המפלים הגבוהים יותר, תלויה נדנדה מדליקה והמשתמש מתנדנד ממש לתוך המים. רצינו גם, אבל התור היה ארוך. ההגעה למקום מהחניה מאתגרת מעט מבחינת השיפוע. כשסיימנו, היום הלך והתקצר והחלטנו לדלג על עליה להר באלדו ולהמשיך ישירות לנקודה הבאה, אגם טובל, Lago di Tovel.
האגם שפעם היה הופך אדום בגלל בקטריה במים, נשאר עכשיו ירוק, אבל עדיין אסור לרחצה.
הדבר הראשון שתופס אותך כשאתה מגיע (והגענו מאוחר) הוא הצבע הירוק והשקט. נשארנו ללון במלון קטן על שפת האגם. מקום מקסים (למרות שהחדר שלנו לקה בחוסר ויי-פי ונקודות חשמל), האוכל טעים והאווירה, אוי האווירה... ישבנו עם מעיל (ביולי) על בירה וסגרנו יום ראשון. קמנו השקם בבוקר והספקנו להקיף את האגם לפני ארוחת בוקר. האגם נמצא במרכזה של שמורת BERNETA היפה עם מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות וניתן להישאר באזור כמה ימים.
המשכנו צפונה לעיירה St. Leonhard in passier. האזור כולו שהיה עד מלחמת העולם הראשונה בשליטה של ממלכת אוסטרו-הונגריה נהנה מאוטונומיה מסויימת ושומר על אורך חיים אוסטרי והשפה המדוברת היא גרמנית. במקום לסט. לאונרד, וייז הביאה אותנו לסוף המסלול בעיירה Moos in Passeier ומשם התחלנו את המסלול ב- Passerschlucht(פרס למי שמצליח לבטא..) שהתברר כהצלחה גדולה גם כטיול טבע מקסים עם מפלים, גשרים בנויים על צלע ההר, צבעים וקולות וגם כי המסלול היה בירידה במקום בעליה משמעותית..
מצד שני, השוס של הטיול, מפל מטורף ושוצף היה על ההתחלה ולא כקינוח. המסלול כולו, הלוך חזור משני צידי הקניון באורך 12.8 ק"מ לוקח כ-6 שעות, אולם ניתן להשלים רק צד אחד ולקחת אוטובוס חזרה לחניה. שווה ביותר.
למחרת בבוקר נסענו לאגם ברייס Lago di Braies. האגם נחשב לאגם היפה ביותר בדולומיטים ובוודאי המצולם ביותר, הודות להשתקפות ההרים במי האגם (בתנאי שלא הגעתם ביום מעונן כמונו).
סביב האגם שביל מסודר ולוקח כשעה-שעה וחצי להקיף אותו. האגם הוא תחילת טרק VIA ALTA 1 ונמצא בתוך שמורת טבע הנושאת בין היתר את שמו Parco naturale di Fanes-Sennes-Braies.
מהאגם המשכנו למה שעבורי היה צפוי להיות גולת הכותרת של הטיול: DREI ZINNEN / TRE CIME DI LAVAREDO. אתר מורשת של אונסקו ובמרכזו 3 סלעים בגבהים בין 2857-2999 מ' המזכירים שיניים שנתנו לפארק את שמו. עלינו עם הרכב עד לחניית הבקתה הראשונה בפארק, RIFUGIO AURONZO (העלייה עם הרכב עולה 30 יורו וניתן לחסוך אותם והשאיר את האוטו ליד אגם מיזורינה MISURINA ומשם לקחת שאטל למעלה). אחרי 3 ימים של שמש, מזג האוויר שינה פניו ועננים כיסו את כל המסלול ובאמצע הדרך תפס אותנו גשם שהלך והתחזק. מחזה שכיח למדי באלפים גם באמצע הקיץ. הוצאנו מעילי גשם ארוכים והמשכנו לצעוד מדוכדכים מכל היופי הזה שמתפספס סביבנו. לאחר כשעתיים הגענו לבקתת Dreizinnenhütte/Rifugio Locateli . הזמנו מראש חדר פרטי. במקום 6 חדרים פרטיים עם בין 2-4 מיטות והשאר בחדרי מעונות עם בין 12-20 מיטות. אחד המאפיינים הידועים של בקתות מטיילים הוא האווירה והחברותא מכל העולם אז יצאנו למרפסת וישבנו על בירה עם 2 בחורים צעירים מגרמניה ובארוחת ערב ישבנו לצד זוג מטיילים מדהימים מצרפת, פנסיונרים שהולכים כ-12 שעות ביום ועוד זוג גרמני נחמד. בשעות הערב התפוגגו העננים והנוף שהתעורר רגע לפני שקיעת השמש היה ברמת דמעות של אושר. פרשנו לחדרנו הקטן (תאורה חלשה, בלי טלוויזיה או ווי-פיי) והמשכנו לדבר עוד שעה ארוכה מתחת לשמיכת פוך מפנקת. התעוררנו ל-7 מעלות, אכלנו ארוחת בוקר בסיסית והחלטנו לסיים את הטיול בדיוק כפי שבאנו כיוון שיום קודם לא ראינו כלום מהמסלול בגלל העננים. ניתן להשלים מסלול מעגלי סביב השיניים. התגלה לנו מסלול יפיפייה עם מצוקים עוצרי נשימה, אזורים צחיחים מעל קו העצים ואזורים מוריקים עם שלל פרחים וצבעים והגענו לתובנה שטרקים קצרים של מספר ימים הוא סגנון החופשה המועדף עלינו.
מלוכלכים משהו (בלי מקלחת) ומרוצים מאוד המשכנו לנקודה הבאה, מרמולדה MARMOLADA.
הנסיעה בעמק ואל די פסה VAL DI FASSA יפה ומיוחדת. חלפנו על פני קורטינה דיאמפרזו והר קריסטלו המרשים לצידה (אומרים שמסלול הויה פרטה שעליו נחשב לאחד המיוחדים. לפעם הבאה) הדרך עוברת בעיירה Sottoguda היפה. עצרנו לשעה קלה וטיילנו בין החנויות המתמחות בעבודות נוי ממתכת. (בחרנו שלא לעשות את המסלול הקצר בקניון הצר המנקז את מימי הקרחון) והמשכנו למרמולדה, הפסגה הגבוהה (3343 מ') והקרחון האחרון ברכס הדולומיטים. התלבשנו חם והחלטנו לעלות עד לפסגה (3 רכבלים) למרות העננים. מרגש ביותר. קר. נוף משגע בפוטנציה וחוויה מיוחדת. ללא עננות נקודת התצפית בראש ההר משקיפה על כל הרי הדולומיטים וביום טוב ניתן לראות את ההר אפילו מונציה. דרמה קטנה נרשמה כשהגענו לפסגה ובדיוק אז נגמרה הסוללה בטלפון ואי אפשר היה להמשיך לצלם... המשכנו ללינה בעיירת הסקי קאנצי Canazei, עיירה יפה וצבעונית ומומלצת ללינה למי שרוצה לטייל באזור. ישנו במלון ASTORIA. יקר וחוץ מספא מפנק, עם 3 סוגי סאונה (נמסנו בכולן), לא מצדיק את המחיר.
התוכנית לבוקר היתה לסגור מעגל גאוגרפי ולחזור להתחלה לרפטינג/ויה פרטה ב- DIMARO. בשל הגשם שירד בערב לפני, בוטלו הפעילויות והחלטנו להישאר במקום ולעלות עם הכביש לרכס סלה המופלא (SELLA) הגענו למעבר סלה ובחרנו מסלול (בלי לדעת לאן מועדות פנינו), בדיעבד ברכס ססולונגו SASSOLUNGO. קנינו כרטיסים הלוך חזור לרכבל מפחיד שנראה כמו שירותים כימיים מעופפים ומתאים לזוג בעמידה. תוך כדי עליה, ראינו מסלול נוח להליכה והחלטנו שנרד ברגל. הגענו למעבר ההרים והתחלנו את המסלול שלקח 5 שעות וחלף באזור צחיח בחלק העליון, ירוק ושופע מים באזור הנמוך יותר וחלק אחד מפחיד, שאריות קרחון חורף שבציוד מתאים (נעלים ומקלות הליכה) יכל להיות חוויה כיפית. טיול מאתגר שממלא אותך בתחושת ניצחון וסיפוק אדיר.
חזרנו ל-CANAZEI ללילה נוסף הפעם לנו במלון El Ciasel. מלון משפחתי צבעוני ומומלץ.
יום כמעט אחרון, מתחילים לחזור כדי לא להשאיר נסיעה ארוכה מאוד לפני הטיסה, הכיוון ריבה דל גארדה. הר באלדו כוסה בעננים ולא היה טעם לעלות והיינו מצוברחים. הירידה מאזור ההרים, מאווירת הסתיו שליוותה אותנו במהלך השבוע והירוק השופע חסרו לנו והיה קשה לנו להתאקלם בנוף הים תיכוני, החום והלחות סביב האגם. יצאנו לטיול רגלי ליד קו המים עשינו קניות בסופר ועלינו חזרה בכביש צר להחריד למלון שהזמנו עד צלע ההר. Maso Tobel Riva Del Garda.
יש מה לעשות סביב האגם ואם היינו מתארגנים ומתאפסים על עצמנו מראש אפשר ליהנות מאוד. כמובן העלייה ברכבל להר באלדו, טיולי אופניים, סרמיונה ומבצרים למיניהם, פארק טרמי מפנק עם טמפרטורת מים של 37 מעלות ליד העיירה COLA, חוף הים וקייאקים ועוד.
אחרי ארוחת בוקר של היום האחרון נשארה לנו שעה. יצאנו לפארק הבוטני שהתברר כ-3 דקות מהמקום שבו ישנו, Parco Grotta Cascata Varone מקום קטן ומקסים שסגר לנו את השבוע עם טעם של עוד.
עבר שבוע מאז החופשה ושאלתי את בעלי שוב לאן הוא מעדיף לנסוע בחופשה הבאה. האופציות נשארו כשהיו: פירינאים בספרד, איסלנד, אירלנד, נורווגיה וצפון איטליה? התשובה נשארה "אני אוהב את איטליה"...
