יומן מסע לסיציליה, חלק 3

הבוקר קצת מעונן אבל פחות קר.

אחרי עוד ארוחת בוקר טעימה נפרדנו מג׳יוזפה בחיבוקים ונסענו לסג׳סטה Segesta.

לאחר כרבע שעה בלבד הגענו למקום. יש שם מקדש מרשים ביותר ובעמק בהמשך, אליו מגיעים באוטובוס, יש אמפיתיאטרון בו מתקיימים מעת לעת מופעים. Segesta



בעונת התיירות המקום הזה מלא במוניות, הפעם היו בודדות. לאחר כחצי שעה סביב המקדש, החלטנו לוותר על האמפיתיאטרון ולכן נסענו למונריאלה, למצוקים בחוף בשם ״המדרגות הטורקיות״ La Scala dei Turchi.

האגדה אינה מתייחסת כמובן לטורקים, אלא לפושטים הסראצנים Saracens, שנהגו להגיע מאפריקה כדי לבזוז את העיירות בסיציליה. זה היה הכינוי שנתנו הרומאים העתיקים לכל השבטים "הפראיים" ממזרח לאימפריה שלהם. אבל כמו שעבורנו כל הסינים דומים, כנראה כך גם הערבים עבור הסיציליאנים, שכן בימי הביניים (בייחוד בתקופת מסעות הצלב) היה "סראצנים" הכינוי לערבים, לפרסים, לטורקים, ולמוסלמים בכלל בפי הנוצרים, בין אם מוצאם מחצי האי ערב, מאסיה הקטנה או מכל מקום אחר.  La Scala dei Turchi



לאחר ירידה תלולה (לכל ירידה יש גם עלייה...), הלכנו לאורך החוף עד לקו המצוקים, באמת מרשים. באותו הזמן במקרה צילמו איזו דוגמנית רזה כמקל למגזין אופנה. סיור של שעה מספיק לאתר הזה.

 משם המשכנו לאגריג׳נטו Agrigento, עיירה שישבת על הר, המון מדרגות תלולות - ולא מצאנו שום דבר מעניין לעשות בה. פשוט לוותר.

מכאן נסענו כמה דקות לעמק המקדשים Valle dei Templi. מדובר במתחם בו בנו היוונים סידרה שלמה של מקדשים, לפני כ- 2500 שנה. חלקם השתמר באופן מופלא, כמו בסג׳סטה. שני המקדשים היפים ביותר נמצאים, כמה לא מפתיע, בשני הקצוות של העמק, וביניהם מרחק של כקילומטר. באמצע יש עוד מקדשים רבים, חלקם הרוסים לחלוטין, נראים כאילו שהאבן פשוט נמסה...  Valle dei Templi



סיור של כשעה וחצי מספיק, רוב הזמן נדרש להליכה הלוך וחזור קצה השני של המתחם.

מכאן נסענו לאנה Enna, היושבת על הר בגובה של כ- 1000 מטר. העיר העתיקה, בחלק העליון של ההר יפה מאוד, מלאה במבנים בני מאות שנים. חלק גדול מהכבישים בעיר העתיקה הם מאבן - כמו פעם. גולת הכותרת היא ללא ספק הטיפוס על מגדל התצפית שבמבצר שבאש ההר, ממנו יש תצפיות מעולות על כל הסביבה, ואפילו את האטנה המעשנת ראינו במרחקים בצד מזרח. Enna
 תצפית מרחוק על הר הגעש אטנה



אין ספק שלא ראינו הכל, אבל הייתי עייף מכל הנהיגה ולכן אחרי כשעה וחצי נסענו למלון. לסיכום, העיירה אנה מומלצת בחום ואפשר לבלות בה 2-3 שעות.

המלון שלנו לערב זה, La Rosa dei Venti, על-פי ההמלצות באינטרנט אמור להיות נחמד מאוד, אבל לא מצאתי קואורדינטה מדוייקת שלו בתוכנת הניווט, אלא רק במפות גוגל, כך שהפעם הנסיעה היתה די ״בערפל״. וכפי שחששתי, בגלל שהמלון הוא בעצם חווה חקלאית Agriturismo, הדרך אליו הובילה בכל מיני כבישים צרים ואפלוליים בתוך השדות, והייתי בטוח שכל רגע יקפוץ עלינו עדר פרות. לאחר מספר התראות שווא של תוכנת הניווט לפנות בפניות שאינן קיימות, נזכרתי שמצאתי את המקום במפות גוגל, כך שהפעלתי את התוכנה (אין לכם מושג כמה כיף לנווט באמצעות אייפד...) - ומצאנו את המקום.


La Rosa dei Venti



מתברר שהם חיכו לנו לארוחת ערב עם כל שאר האורחים (לא ידענו שזאת היתה התכנית), כך שתוך דקות ירדנו למטה ואכלנו יחד עם כולם את הארוחה שהכינה בעלת הבית הצעירה. הערב היו אורחים ממדינות שונות כך שהשיחה היתה מעניינת. לאחר כשעה וחצי כבר כולם היו עייפים כך שהלכנו לישון. ויהי לילה ויהי בוקר, יום חמישי... קרררר..... מאוד קר היה בלילה. בחווה עוד לא מדלקים תנור חימום כך שהתכסינו בשמיכה עבה נוספת.

ארוחת הבוקר המשותפת תוכננה לשעה 09:00, אבל אנחנו ירדנו מוקדם יותר כדי להעמיס את המזוודות.

פגשנו את הטבח התורן, בחור צעיר ומלא מרץ, שהכין קפה כהלכה ואומלט מצויין עשיר בשמן זית, מוצרלה ונקניקים מקומיים. לאחר ארוחת הבוקר עשינו סיור קצר במבני החווה - אלה בתים בני 300 שנה ששופצו וכיום השטח משמש כחווה אורגאנית בה מגדלים זיתים ותאנים. למרות הקור בלילה, החווייה במקום זה היתה מהנה ביותר, בעיקר הודות לבעלי המקום, זוג צעירים שעזבו את פאלרמו לפני כמה שנים, רכשו את החווה, שיפצו אותה לאורך פרק זמן מסויים בעזרת חבריהם - והתוצאה אכן משביעת רצון. La Rosa dei Venti



לאחר צילום קבוצתי יצאנו לדרך כיוון פיאצה ארמרינה Piazza Armerina, שם יש וילה רומאית בשם Villa Romana del Casale, בה יש פסיפסים מרהיבים, מהיפים ביותר שראיתי עד כה.  Villa Romana del Casale

 רק כשליש מהוילה נגיש למבקרים, מעניין מה עוד יש שם קבור מתחת לאדמה. הביקור במקום מומלץ ביותר. היינו שם קצת יותר משעה וזה הספיק בהחלט.




המשכנו לעיירה קלטג׳יונה Caltagirone, המפורסמת עקב כ- 120 מדרגות המשובצות קרמיקות, המובילות לכנסייה על ראש ההר. Caltagirone



בכלל, העיירה הזאת מלאה בבתי ספר לקרמיקה וחנויות בהן מוכרים את תוצרתם. גם לא מעט מבנים עושים שימוש בקישוטי קרמיקה כאלה ואחרים. למרות מבנים בארוקיים לא מעטים שנראים מעניינים, העיר ממש מוזנחת ולא כיף לבקר בה, וגם המדרגות המהוללות מעניינות ותו לא. היינו בעיר כשעה, בסיום הביקור התחושה מעורבת.


משם המשכנו לרגוזה איבלה Ragusa Ibla, שהיא עוד עיירה בארוקית מפורסמת, אחת מ- 8 עיירות כאלה באזור זה של סיציליה (כולל קלטג׳ירונה), שנהרסו במידה כזאת או אחרת ברעידת האדמה הגדולה בשנת 1693. חלקים רבים של העיירות שוחזרו כאמור בסגנון בארוקי מרשים (מי שביקר בעיירה Bath באנגליה יבין במה מדובר). ובכן, העיירה נחמדה ולא יותר. גם כאן ניתן לראות בבירור את ההזנחה הפושעת של מבנים היסטוריים שקיימת בכל רחבי איטליה.  Ragusa Ibla



 העיירות האלה זכו כמעט כולן להגדרת אתר מורשת עולמי של UNESCO - והאיטלקים האלה לא עשו עם זה כמעט דבר. ברוב המכריע של המקרים הבניינים האלה פשוט מוזנחים, הרוסים, מטים ליפול. ואם זה המצב של המבנים המפורסמים - תארו לעצמכם מה המצב של שאר המבנים והבתים הפרטיים... חבל ומאכזב.

התחנה הבאה היתה עוד עיירה בארוקית מפורסמת, בשם נוטו Noto. החלטנו להתמקם במלון ואז לצאת לסיור ערב בעיר העתיקה. גם כאן, כל הדרך למלון עברה דרך שטחים מלוכלכים ומוזנחים. המלון שלנו היה ממוקם בבית ישן בתוך מתחם סגור בן כמה מאות שנים. נראה שהבית הזה מאותה התקופה שבו נבנה המלון בו שהינו ב- Balestrate, שכן התקרות הגבוהות והקמורות היו בנויות באותו הסגנון.
Noto




לאחר התמקמות במלון Il Giardino del Barocco (כנראה שהוא נקרא כך בגלל גינה גדולה יחסית שבתוך המתחם),  Il Giardino del Barocco

יצאנו ברגל מרחק קצר מאוד, לרחוב הראשי של העיר העתיקה.

 בניגוד לעיירות הבארוק האחרות באזור, ששוקמו במיקומן המקורי, הרי שנוטו החדשה הוקמה תוך פרק זמן קצר מאוד כ- 10 ק״מ דרומה מהמיקום המקורי, שכן כל העיירה הישנה נהרסה עד היסוד וכנראה שלא היה כדאי לפנות את ההריסות. בכל אופן, המבנים העיקריים בעיירה נוטו נמצאים ברובם לאורך רחוב ראשי לא ארוך במיוחד. מדובר במבנים מרשימים ביותר, ובהחלט היתה תחושה שכך צריך להראות אתר