יום שלישי, 1/8
למרות התחזית השמיים היו יחסית נקיים. כלומר, נקיים מעניין, אבל הכל מלא עדיין באובך הנובע משריפות היער ב- BC.
ירדנו למסעדה שבתחנה כדי לאכול ארוחת בוקר. יקר מאוד. חזרנו לחדר כדי להתארגן ולצאת לדרך.
לסיכום המלון הזה, יותר נכון - מוטל, חדרים די צפופים וכמו כל בתי המלון עד כה, בלי מזגן. מזל שהיה מאוורר תקרה בחדר. בכל אופן המוטל סביר בהחלט (הבעייה שלנו היתה ההשוואה המתבקשת ללודג׳ים בהם שהינו בטיול עד כה).
יצאנו לדרך לכיוון אגם פייטו, קיווינו שנוכל לראות השתקפויות משמעותיות יותר מאלה שראינו בביקור לפני מס׳ ימים. אבל הגענו בשעה 09:00 והיו כצפוי רק מעט השתקפויות. אבל עדיין צבע האגם היה טורקיז מרהיב.
חשבנו לבקר שוב באגם Bow הסמוך, אך החלטנו לוותר.
לאור זאת החלטנו לממש את התכנית המקורית של 27/7, כלומר ביקור בשמורת יוהו Yoho. כזכור זכינו בפיס והצלחנו להשיג אישור כניסה לאגם אוהרה, ולכן לא מימשנו את התכנית המקורית. אבל הנה הגיע זמנה בכ״ז.
יצאנו לכיוון העיירה Field. ירדנו דרומה על כביש 93 עד לצומת עם כביש 1, אותו לקחנו מערבה. עברנו בדרך את היציאה לחניון אגם אוהרה הנפלא. בנקודה מסוימת יש חנייה מימין לכביש הראשי ומשם יש תצפית לאחת מהכניסות למנהרות הרכבת שנחצבו כאן, Lower spiral tunnel viewpoint. הרכבות עושות דרכן במעלה מעבר ההרים Kicking Horse Pass ועוברות דרך המנהרה, שנחצבה בתוך ההר. מכיוון שכל מנהרה עושה ממש סיבוב של 360 מעלות, יוצא שהרכבות בעצם חוצות את עצמן… (במפלסי גובה שונים, כמובן). אם הרכבת ארוכה מספיק, רואים את הקטר והקרונות הראשונים מגיחים מהפתח העליון בעוד שהקרונות האחרונים עוד לא נכנסו אליה בפתח התחתון, בהפרש גובה של 15 מטרים. לא יודע אם זה נכון, שכן בדקות בהן שהינו בנקודת התצפית לא עברה שום רכבת. כך שמעבר לסיפור המעניין, אין שום סיבה לעצור כאן, ולכן ויתרנו על נקודת התצפית ל- Upper spiral tunnel viewpoint.
כאמור מנקודת התצפית התחתונה המשכנו לצומת ואז פנינו ימינה לכביש קטן ומפותל שיוצא לכיוון צפון, לאורך עמק יוהו Yoho Valley, שמבחינת התוואי (עמק הכלוא בין 2 רכסי הרים ענקיים) דומה לדרך שעברנו לכיוון ג׳אספר, אבל בקנ״מ קטן הרבה יותר.
נסענו בכביש לכיוון מפלי Takakkaw. משמעות שמו של המפל בשפת שבט האינדיאנים Cree, שהם התושבים הקדומים של האזור, היא ״כביר״ או ״מופלא״. וזה כנראה השם הנכון למפל הזה, שנופל מגובה של 254 מטרים, אחד הגבוהים בקנדה. המפלים ניזונים מקרחון Daly, שנמצא במרחק של 350 מטרים בלבד מקצה המפל.
החנינו את הרכב בחניון גדול יחסית והלכנו כ- 600 מטרים בשביל אספלט מסודר ושטוח עד לנקודת תצפית על מפלים מרהיבים אלה, הנופלים מגובה של כ- 260 מטרים. בדרך עברנו על גשר מעל לנהר Yoho, שלו יש צבע טורקיז יפה כמו כמעט כל הנהרות כאן. השפריץ הנובע מהמפל הוא גדול מאוד ונישא למרחק די גדול. אלה המפלים השלישים בגובהם בקנדה. היה גם שביל עפר על דרדרת האבנים (לדעתי שביל לא ממש מוכרז) איתו אפשר היה לעלות בערך עד לנקודת הפגיעה של המפל בקרקע. לי זה נראה מסוכן כך שהחלטנו שלא לעלות. לסיכום - מומלץ בהחלט. אפשר להיות כאן (בלי העלייה על הדרדרת) כחצי שעה.
חזרנו דרומה באותו הכביש, עלינו שוב על כביש 1 מערבה והגענו לעוד אתר יפה בו חצבו המים בסלע, בשם Natural Bridge, בו נוצר מעין "גשר" טבעי קטן מעל לנהר הזורם בו בעוצמה רבה, שוב צינור ונטורי, בגלל המעבר הצר.
בצומת הבא פנינו ימינה לכביש המוביל לאגם Emerald Lake. ידענו שבשעה שהגענו לא נראה השתקפויות, אבל מדובר באגם גדול ונחמד שניתן לשכור בו קייאקים במחיר מופקע של 60 דולר לשעה… קנינו סנדביצ׳ים יקרים במזנון ולאחר ארוחת הצהריים התחלנו ללכת לאורך הגדה המערבית של האגם. מדובר במסלול שטוח באורך מעט יותר מ- 5 ק״מ, המקיף את האגם. אבל לאחר כ- 2 ק״מ הבנו את הרעיון ולכן חזרנו לרכב.
מכאן נסענו לכיוון מפלי Wapta, הנמצאים עוד דרומה, לאורך כביש 1. מכיוון שחשבתי שהמפה היתה ברורה מאוד לגבי מיקום הפנייה, כ- 20 דקות נסיעה ממיקומנו באגם אמראלד, לא טרחתי לשים את תוכנת הניווט.
לאחר שעבר זמן הנסיעה המתוכנן ושום שלט הכוונה לא נראה באופק, התברר שאין פנייה שמעלה מהכביש הראשי לכיוון מערב למפלים, שכן לאורך מרבית הכביש היתה הפרדה של בטונדות, כך שהיינו צריכים להמשיך עוד מס׳ ק״מ כדי לפנות בחזרה לכיוון מזרח. התחלנו בנסיעה ובנקודה מסויימת מפות גוגל החליט להוריד אותנו לדרך עפר רחבה ומסודרת, למרות שבניגוד לכל האתרים, לא היה שלט הכוונה מסודר למפלים. מכיוון שקראתי בספר שאכן הדרך מחייבת נסיעה על שביל עפר, לא הייתי מודאג. אבל הדרך נמשכה ונמשכה וזה כבר נראה לי משונה. לאורך רוב הדרך נסע אחרינו רכב שחור, שאח״כ התברר שהוא סיני שמחפש את אותם המפלים…
לאחר כ- 9 ק״מ הודיע מפות גוגל שהגענו ליעד. היתה שם פנייה שמאלה, בשביל צר בתוך היער, ואכן היה שם שלט קטן עליו שם המפלים. לפי מפות גוגל המרחק למפלים היה כ- 700 מטרים, כלומר הם היו צריכים להיות לכאורה ממש קרוב אלינו.
החלטנו לנסוע בזהירות לאורך השביל, שמלבד 20 המטרים הראשונים בהם היו קוליסים מעט עמוקים, היה עביר בהחלט. נסענו כך (אנו ואחרינו הסיני) עד שלאחר כ- 300 מטרים מצאנו שטח קטן משמאל לשביל, ובו ג׳יפ, אוהל ו… כן, ניחשתם, 4 סינים… אין לי מושג מה עשו שם. בכל אופן, הסיני שברכב השחור עצר ראשון, שאל אותם משהו ונסע במהירות והשאיר מאחוריו ענן אבק. אנו חזרנו מעט אחורה, לא הספקנו להוריד חלון - והסיני ניגש אלינו ושאל באם אנו מחפשים את המפלים… כשהשבנו בחיוב, הצביע מעבר לכתפו ואמר שהם שם. ירדנו מהרכב ואכן המפלים היו מתחתינו, במרחק של כ- 700 מטרים ובהפרש גובה של כ- 300 מטרים… יפים מאוד ומרשימים.
מכיוון שאנו לא סופרמן או ספיידרמן ולא יכולנו לרדת במדרון התלול אל המפלים, הבנו שעדיף שלא להשאיר כאן את הרכב, כך שבצער רב החלטנו לוותר ולנסוע לבאנף, למלון שלנו. מפות גוגל החזיר אותנו מערבה באותה דרך עפר, העלה אותנו על כביש 1 מזרחה - וכעבור מס׳ ק״מ מצאנו פנייה משולטת ימינה, אל המפלים. זו היתה הפנייה אותה חיפשנו - ונראה שלא היתה פנייה אליהם כשנסענו מערבה - פשוט כי לא היתה קיימת פנייה שמאלה באותה הנקודה, בגלל בטונדות הפרדה.
לאור השעה והזמן שידרש ללכת ברגל אל המפלים, החלטנו לוותר. הסענו משם במשך כשעה והגענו למלון שלנו ללילה זה, Juniper Hotel & Bistro, שממוקם ממש ממערב לבאנף, לכיוון הר Norquay. הנוף שלנו היה יפה, לעבר ההרים המעוננים.
לאחר פריקת הציוד נסענו לבאנף, שם אכלנו ארוחת ערב במסעדת The Maple Leaf. האווירה היתה נחמדה, האוכל היה מצויין אבל הגשת המנה העיקרית היתה איטית להחריד. איפה השף רמזי כשצריך אותו??
במשך על אחה״צ היו השמיים מכוסים בעננות שכבתית וכל הסימנים הראו על גשם קרוב. כך גם אמרה פקידת הקבלה במלון.
חזרנו לחדר כדי להתארגן למחר.
