אז חסכתי לכם פוסט אחד. הסיבות מוצדקות: אתמול חגגתי את יומולדתי, כפי שיכולתם לקרוא בפוסט של הקקות, שחשפו כל פירור של אישיותי הססגונית ( זה די נורא לקרוא את הכל ביחד... לא ידעתי שמצבי כה חמור...) ובנוסף, ברור לי שרובכם לא קוראים פוסטים בשבת, אלא מחכים לראשון בבוקר, כדי לנצל היטב את זמן העבודה... אז היום תקראו על הבילוי היום ואתמול.
יום ההולדת נחגג בשיט אל הפיורדים במילפורד סאונד, דהיינו מפרץ מילפורד המהווה חלק משמורת פיורדלנד, שגדולה יותר מאזור הפארקים בארה"ב. פרט קטן אבל מדהים הוא, שבכל שטח השמורה העצומה הזו, אין קליטה סלולארית וכך במשך יום שלם מתנתקים מהעולם. לי זה לא הפריע, אך מפתיע איך החבר'ה הצעירים מכל העולם, שעובדים במעגן ממנו יוצא השיט (לרבות אלון הישראלי), מסתדרים כך במשך תקופה ארוכה (הם גרים במעונות ליד המפרץ, עובדים 10 ימים ברציפות, ומקבלים אח"כ ארבעה ימי חופש, כשהעיר הקרובה- שגם היא בעצם עיירה קטנה, נמצאת במרחק שעתיים וחצי נסיעה...). מה הם עושים שם כל הזמן הזה בלי אינטרנט? היתכן שהם קוראים ספרים ומנהלים שיחות פילוסופיות מעמיקות? תמהני....
השיט בתוך הפיורד יפהפה ומהווה את אחת האטרקציות של ניו זילנד. וכשראיתי את מס' תאי השירותים בשירותי הנשים, הבנתי מה הולך שם בקיץ שלהם והודיתי לאלוהים שבאנו באביב…
אבל זה לא רק השיט. השמורה כולה מלאה באתרים יפים המחייבים עצירה בדרך. קבלו כמה דוגמאות:
הבוקר כבר עזבנו את הפיורדלנד ונסענו דרומה דרומה, אל עבר הנקודה הדרומית ביותר של האי הדרומי אל אזור הנקרא קתלינס. זה המקום לציין, את מה שנדמה לי שלא הזכרתי אף פעם: שטחה של ניו זילנד גדול פי 12 משטחה של מדינת ישראל, אך מספר תושביה הוא 4.5 מיליון בלבד. עובדה זו מסבירה מדוע נוסעים שעות ולא רואים ישוב או נפש אדם הומיה. רק נוף ושקט.... ועכשו בהכי דרום, רואים כבשים בכל מקום.
וכאן המקום לבקש את עזרתכם בסוגיה הקשה הבאה, בה התלבטתי ארוכות בשעות הנסיעה הרבות שהיו לנו היום.... אם לילד של הכבשה קוראים טלה, אז מה זה בדיוק שה? אני טענתי בתוקף שמדובר בנכד של הכבשה, בעוד החכם הסתכל עלי במבט עצוב, ונדמה לי שכפסע היה בינו לבין עריכת השוואה בין גודל המוח שלי לגודל מוחם של כבשה, טלה ושה...אבל הוא חכם, הוא יודע מתי עדיף לשתוק…
הסתובבנו היום בין החופים והמפרצים של הקצה למטה למטה. מקומות הישוב שעברנו כל כך קטנים, שלא ברור מה האנשים שחיים פה, עשו בעידן שלפני הטלויזיה והאינטרנט, המחברים אותם כיום אל העולם. איך העבירו את החורפים הקשים פה, בבתים הרחוקים אחד מהשני, כשהעיר הגדולה כל כך רחוקה. מקומות סחופי רוח שמגיעה מאנטרטיקה, שאפילו העצים מכופפים וגדלים ב- 90 מעלות…
נשבעת לכם- קצה העולם.…
צעדנו היום 5,615 צעדים ואכלנו רק שתי ארוחות ( אבל טעימות מאד ... ). אנחנו מתחילים להבין שלא משנה מה נעשה, רזים לא נחזור מפה...שיהיה לכם יום טוב ותשמרו על החצי הצפוני.…
נ.ב זקנו של החכם טופל היום ע"י ספרית מקומית והוא נראה הרבה יותר מרשים.... יש מצב שיתנו לו להכנס לאוסטרליה בדרך הביתה..
