הדולומיטים בצפון איטליה - מסלולי "ויה פראטה" אקסטרים ואנדרנלין

כתבה למטייל

מסלול "ויה פראטה”, אקסטרים ואנדרנלין

מאת - אופק סלמה

תוכן עניינים

מה במדריך: 

תיאור הטיול בגדול: 

רקע. 

הדולומיטים..

העונה.. 

Via Ferrata. 

דרגות הקושי של המסלולים: 

טרום טיול – הכנות שיש לעשות עוד בארץ: 

פירוט הטיול: 

יום 1. 

מספר טיפים לנמל התעופה ולטיסה: 

יום 2. 

הציוד הדרוש ל-Via Ferrata: 

מסלול 1 – Fausto Susatti 

Rio Sallagoni 

יום 3. 

Sas pordoi :

ויה פראטה Astaldi 18

יום 4. 

מסלול אופניים ליד נהר Boite. 

Giuvanni Barbara. 

יום 5. 

רפטינג Avisio. 

יום 6. 

Masare. 

אלטרנטיבות לטיול. 

נספחים: 

מפות 1:250000 ומקרא רלוונטי 

עלויות.. 

ציוד. 

אתרים שימושיים. 

מה במדריך:

1. המלצות וטיפים פרקטיים לטיול:

1. שלא תיפלו איפה שנפלנו
2. שכן תרוויחו ממה שמצאנו

1. אלטרנטיביות חלופיות לדברים שלא יכולנו או הספקנו לעשות.
2. סיפור מעניין ומשעשע על שלושה חברים צעירים שיצאו להרפתקה מיוחדת באיטליה.

המדריך כולו מלווה בתמונות, מפות ונספחים לעזרתכם.

• המדריך נכתב בסגנון סיפורי, תמצאו בתוכו ציטוטים שרשמתי במהלך הטיול והחלטתי לצרף אותם כפי שהם להמחשת האווירה. למי שמעוניין בריכוז תכליתי של הטיפים מומלץ להיעזר בתוכן העניינים שישלח אתכם מיד למקום הנכון.

תיאור הטיול בגדול:

יום 1

1. הגעה למילאנו שכירת רכב ויציאה משדה התעופה
2. נסיעה לאגם גרדה
3. בילוי לילי בצפון האגם – Riva Del Garda

יום 2

1. שכירת ציוד ב-ARCO
2. מסלול 1 – V.F Fausto Susatti

[טיפוס לתצפית גבוהה ומדהימה על כל אגם גארדה]

1. מסלול 2 – V.F Rio Sallagoni

[הליכה "באוויר" (על מדרגות שיוצאות מהסלע) בין נקיקים, מעל נחל ומפלים קרירים]

1. נסיעה לדולומיטים לאזור Val di fassa

יום 3

1. עלייה לתצפית Sas Pordoi (2950) וטיול רגלי בשלג נמוך
2. מסלול 3 – V.F Astaldi

[מסלול אופקי בגובה 2/3 של ההר. מאפשר תצפית מטורפת על כל העמק והסביבה. סלע גיר צבעוני בגווני אדום מלווה את כל המסלול]

1. נסיעה ל - Cortina

יום 4

1. מסלול אופניים בשטח ליד גדות נהר Boite
2. מסלול 4 – V.F Giovanni Barbara

[עובר מעל ומתחת למפלים, בחלקו ממש עוברים מאחורי מפל ענקי וקריר]

1. חזרה באופניים לCortina

יום 5

1. כניסה לאגם Fedaia למרגלות ה Marmolada
2. רפטינג בנהר Aviso

[רפטינג אתגרי, משלב עצירה במקומות עמוקים אליהם ניתן לקפוץ מגשרים/מפלים, לגילאי 18+]

1. לינה באזור Val di fiemme

יום 6

1. מסלול 5 – V.F Masare

[טיפוס מאתגר לתצפית פנורמית מדהימה]

1. נסיעה לאגם גארדה והחזרת הציוד.
2. התחלת הנופש באגם גארדה

רקע

בסוף שלב ארוך בשירות קיבלתי פרק זמן של שבועיים לצאת לטייל קצת בחו"ל.

היעד הראשון שתפס אותי היה איסלנד.

כששאלתי את בייגה ובן אם ירצו לבוא איתי לטייל בארץ הקרח והאש הם לא הביעו עניין רב ביעד, אך נדלקו מרעיון הטיול. שלושתנו חבר'ה צעירים, בני 21, אוהבים טבע, נופים, טיולים וחובבי אדרנלין.

בן, שאמו ילידת איטליה, הציע לצאת לדולומיטים ולאגמים שבצפון המדינה. קפצנו על ההצעה והתחלנו לחקור.

חילקנו את העבודה בין שלושתנו:

בן בדק על אגם גרדה, מקומות טובים ללון, לאכול, לצאת, לנפוש ולבלות.

בגלל בקיאותו של בן בשפה האיטלקית הוא גם נבחר באופן לא רשמי לעשות את כל תיאומי הלינה וההסברים למקומיים - שלא מבינים כמעט מילה באנגלית.

בייגה היה אחראי על חיי הלילה: למצוא לנו ברים, פאבים ומקומות לבילוי באזורי העיירות שמתוכננים ללינה.

אני לקחתי את כל החלק של המסלולים בדולומיטים - יעדים, אזורי לינה ניווטים ואטרקציות באזור.

הוחלט על חלוקת הטיול לכמה חלקים:

חלק א' – הגעה מנמל התעופה והתארגנות באמצע הדרך לדולומיטים - לילה באגם גארדה

חלק ב' – 5 ימים של טיולים בדולומיטים – מסלולי ויה פראטה עליהם ארחיב בהמשך.

חלק ג' – 4 ימים באגם גארדה כאשר את הלילה האחרון נבלה במילאנו – בקרבת נמל התעופה.

בסוף הטיול בן ובייגה ימשיכו לעוד יום במילאנו וישובו הביתה בעוד אני אמשיך עם חברה שלי לשלושה ימים נוספים ברומא. עליה יש מספיק כתבות.

את עיקר הכתבה שלי אקדיש לדולומיטים ולמסלולי ויה פראטה אותם חקרתי לעומק.

הדולומיטים

רכס הדולומיטים היינו חלק משרשרת הרי האלפים. הרים אלו מאופיינים במצוקים גבוהים וחשופים, היוצרים נופים דרמטיים במיוחד.

הפסגה הגבוהה ביותר ברכס היא פסגת מרמולדה (3343 מ').

בחורף מגיעים המוני תיירים לחופשות סקי באזור. בקיץ משמש המקום יעד למטפסי הרים, מטיילים וגולשי מצנחי רחיפה שנהנים מהנופים המדהימים.

העונה

הרכבלים ובקתות האירוח נפתחות סביב אמצע-סוף יוני ואיתם נפתחת העונה. שיא העונה מגיע באוגוסט ויחד איתו המוני מטיילים. דרושה הערכות מראש למגיעים בתקופה זו. המחירים יקרים יותר ותתקשו למצוא מקומות לינה. בסופי שבוע הדבר בולט במיוחד כאשר המוני מטיילים מקומיים מגיעים לטיולים קצרים. מי שלא ידאג להזמין מקום מראש ימצא עצמו במלונות רחוקים ויקרים. העונה נגמרת לקראת סוף ספטמבר, אז רוב המטיילים עוזבים, המקום חוזר לשקט המאפיין שלו אך מאבד מעט מיופיו.

אנחנו טיילנו מעט לפני תחילת העונה, בתחילת יוני (6-12/6). האזור חד משמעית הכי יפה בעונה זו. הפריחה משוגעת, ההרים מושלגים וכמויות אדירות של מים זורמות בכל מקום. החיסרון המרכזי הוא ריבוי האתרים שטרם נפתחו בשלב זה. נוסף על כך מזג האוויר לא תמיד יציב, דבר שעשוי להיות קריטי לטיול. הגעה לקראת סוף יוני תהיה אידיאלית לדעתי.

Via Ferrata

בחיפוש אחר מסלולים מעניינים בדולומיטים נתקלתי במסלולי V1 ו V2 המפורסמים. המסלולים עוברים מצפון לדרום על פני מקומות מרכזיים בהרים וללא ספק נשמעים כמו טרק מצוין לעשרה ימים עם נופים מדהימים. אך זה לא הכיוון שחיפשנו, הטרק מתמקד בחלק מאוד מצומצם מהדולומיטים כאשר הם מציעים עוד כל כך הרבה במקומות אחרים. רציתי שנטעם מהכל וניסיתי לבנות מסלול שיוצר את זה.

אחרי מספר ימים של חיפושים וחרישה על כל המסלולים והמדריכים נתקלתי בצמד מילים Via Ferrata.

משמעות צמד המילים הינה "דרך הברזל" באיטלקית. בפועל, אלו דרכים מיוחדות שיש בהן חשיפה לגובה. כדי למנוע את סכנת הנפילה רישתו את הדרך בשלל ברזלים, מדרגות, כבלים ואביזרים אשר מחוברים לסלעים בהר, אליהם ניתן לאבטח את עצמכם בקלות ולעבור את המסלולים בבטחה.

את האבטחות מבצעים בעזרת ציוד הכולל: רתמה, קסדה ומשככי נפילה (בנויים משתי רצועות בעלות מנגנון דינמי אשר משכך את המתח ברצועה בעת נפילה). בקצה כל רצועה ישנה טבעת, אותה מחברים לכבלים אשר רצים לאורך המסלול. ההתקדמות במסלול הולכת לארוך הכבלים כך שבכל רגע נתון אתם מאובטחים אליהם.

דרגות הקושי של המסלולים:

דירוג קושי היינו עניין סובייקטיבי ולכן ישנן מספר שיטות דירוג וחילוקי דעות על קושי המסלולים. אציג שתיים מהשיטות הנפוצות ביותר:

1. מערכת דירוג פלטשר / סמית

מערכת הדירוג פלטשר / סמית מורכבת משני פרמטרים. הראשון הוא מספר, מ -1 (הקל ביותר) עד 5 (הקשה ביותר), המצביע על הקושי הטכני של המסלול.

הפרמטר השני מצויין בכתב והוא מציין את המחויבות בניסיון והקושי שבמסלול (או "רצינות", כפי שהוא מתואר בספר ההדרכה). ישנם שלוש אותיות: A, B, ו-C (C = המחויבות הגדולה ביותר לניסיון).

דוגמא: 1A / 5C

לכן, בהתבסס על האמור לעיל, 1A הוא בעצם מסלול הליכה פשוט, כנראה שלא ארוך, במקום בטוח וקרוב לציביליזציה. מצד שני, ב 5C ישנם טיפוסים על צוקים קשים (שוב, סובייקטיבי), הוא ארוך, אולי עם כמה קטעים שאינם מוגנים ומרוחק מדרכים נוחות. משהו כמו 4A יהיה טיפוס סלע מאתגר, אבל חוץ מזה הוא קצר ובסביבה אוהדת.

1. מערכת דירוג Hofler / ורנר

מערכת דירוג Hofler / ורנר מורכבת מאות אחת, החל ב-A (הקל ביותר) ל-G (הכי קשה). בניגוד למערכת פלטשר / סמית, מערכת דירוג זו משלבת את כל ההיבטים, טכניקה וקושי, מהליכה פשוטה במישור מוגן ועד לטיפוס מאתגר הדורש ניסיון.

בדרגת הקושי הראשונה והשנייה יכולים לטייל גם מטיילים מתחילים, לדרגה השלישית והרביעית נדרש ניסיון במסלול קודם ומומלץ לצרף מדריך שיסייע בעת הצורך בחילוץ. הדרגה החמישית והילך מיועדת לבעלי ניסיון רב.

בשל ההשקעה הרבה בבניית המסלולים (מתיחת מאות מטרים של כבלים מברזל וחיבורם להרים וסלעים) הם מוקמו בדרכים יוצאות דופן, ככה שכל מסלול מבטיח נופים מטורפים וחוויות מיוחדות.

על מסלולים אלו לא מצאתי כמעט כלל חומר בעברית ולכן פניתי לאתרים באנגלית. גיליתי את האתר הבא:

https://alavigne.net/Outdoors/FeatureReports/ViaFerrata/?p=ferratamap

האתר מסביר הכל על ויה פראטה. מוצגים באתר כ-40 מסלולים עם פירוט מלא ומושקע על כל אחד ואחד מהם, כולל רמות קושי, מפות, תמונות וסיפורי דרך מלאים. חרשתי על האתר, צמצמתי אפשרויות שאינן לרמתנו (בכל זאת מתחילים), ובחרתי 9 מסלולים מיוחדים, יפהפיים ושונים אחד מהשני במאפייניהם. לא את כולם הספקנו לעשות על אף רצוני הרב, אך על כולם תקבלו פירוט כאלטרנטיבות לטיולים.

טרום טיול – הכנות שיש לעשות עוד בארץ:

1. הזמנת חדר ללילה הראשון בצפון אגם גארדה – רצוי בעיירה Arco בשל הקרבה למסלולים, השכרת הציוד והריחוק הקטן מהאגם שמוריד בגדול את המחיר.

היום הראשון גם ככה עמוס במנהלות, לא תרצו לחפש גם מלון באותו יום ואם הגעתם בסופ"ש אז בכלל המשימה לא פשוטה.

1. השכרת רכב – תתאימו את הרכב לכמות האנשים והמזוודות שמביאים (אנחנו היינו שלושה ורכב קטן הספיק לנו בקושי). תבחרו מי נוהג – על כל נהג צעיר מתווסף תשלום בגובה 10 ארו ליום! אנחנו בחרנו בבייגה כנהג המרכזי שלנו לטיול ועליו נרשמו כל המסמכים והביטוחים כבר בארץ.
2. ביטוח אקסטרים – המסלולים והרפטינג מחייבים ביטוח כזה לכל מקרה שלא יהיה.
3. קניית מפה של צפון איטליה – אפשרי בכל "צומת ספרים".
4. קניית בנזינייה – כמו גזיה רק על בנזין. לא ניתן לקחת בלוני גז בטיסה וקשה למצוא כאלו גם שם. קניתי בנזינייה חדשה לגמרי ב'יד 2' ב-450 ₪, והיא שווה כל שקל.

פירוט הטיול: יום 1

6/6 יום שישי

כבר משדה התעופה המזל האיר לנו פנים. בתור לבידוק הביטחוני נפתח לנו תור חדש ואת המזוודות נשלחנו למסור בעמדת העסקים. כולנו נדהמנו לגלות שהמזוודה שלי כבדה בהרבה – 27 ק"ג! תירצתי בזה שארזתי ארק לשתות בערבים, פק"ל קפה לאווירה ותערובת אגוזים לטיולים. במזל המזוודה עברה ללא קנס. תוך 45 דקות כבר היינו בדיוטי פרי, קונים סיגרים קובנים בשביל הסטייל ומחכים לטיסה LY381 של 8:00 למילאנו.

בשעה 10:35 (שעון איטליה – שעה אחורה) נחתנו בנמל התעופה Malpesna שבמזרח מילאנו.

מספר טיפים לנמל התעופה ולטיסה:

1. הטיסה עלתה לנו 430$ הלוך וחזור (תחילת העונה). טיסת אל על מוקדמת בהלוך ומאוחרת בחזור – משאירה לנו יומיים שלמים נוספים לטיול. בTravelist ישנן טיסות זולות יותר (250$ הלוך וחזור) בזמנים פחות טובים. זה יכול להיות משתלם למי שלא חסר לו זמן לביצוע הטיול (קחו בחשבון לילה נוסף במלון).
2. כרטיס סים – חשוב מאוד! אין צורך לעשות חבילה בארץ, מיד עם היציאה מאזור המזוודות, מימין תראו דוכן של כרטיסי סים. העלות היא 25 ארו – 1G / 30 ארו – 2G / 35 ארו 3G. כל החבילות כוללות 200 דק' שיחה בתוך איטליה ומספר אסמסים במדינה.

תשקיעו ותיקחו את החבילה הגדולה (3G) לפחות לטלפון אחד. משתמשים המון באינטרנט לחיפוש מלונות, GPS, אטרקציות, וואטסאפ ובטלפון לתיאום אתרים ומקומות לינה. לא תרצו להתקמצן על האינטרנט מה עוד ששימוש נכון בו יחסוך לכם הרבה כסף בהמשך.

שימו לב שהמוכרת אומרת שהוא מתחיל לעבוד רק אחרי 4 שעות, לא מדויק. לנו עבד כבר אחרי חצי שעה (ברגע שמצאנו סיכה קטנה להוציא את הסים מהאיפון – אולי זה מה שלרוב לוקח 4 שעות).

1. הרכב – חברות ההשכרה נמצאות בקומה התחתונה – רדו במדרגות הנעות שאחרי דוכן הסים. שימו לב שראשית חותמים על הרכב והמסמכים ורק בחנייה מקבלים את המפתחות. חשוב לראות שהבחור שרושם את הכתובת והשם שלכם רושם את זה נכון. אם יטעה, לעולם כנראה לא תקבלו פירוט בגין עבירות/ תאונות שתעשו (בשאיפה לא לעשות כלל).
2. יציאה מהשדה – ייתכן שה-GPS עוד לא יעבוד.

ביציאה מהחניון קחו ימינה. אחרי כמה מאות מטרים בכיכר גדולה צאו שמאלה לכיוון אוטוסטראדה A4 לכיוון Milan / Treno. בתחילה תמצאו את עצמכם על כביש מהיר בכיוון דרום ורק בהמשך, לאחר פנייה שמאלה (15 דק') תעלו על האוטוסטראדה. הנסיעה מהשדה לאגם לוקחת כשעתיים וחצי.

"סוף סוף התאפסנו על כל הדברים ויצאנו מהשדה. קיבלנו רכב LANCIA קטן. היה לא פשוט לדחוס פנימה את המזוודות ונאלצנו להשכיב שניים מהמושבים האחוריים כדי שגם המזוודה הגדולה שלי תיכנס...

התחרבשנו קצת קודם ביציאה מהשדה אבל עכשיו הוויז עובד ואנחנו על דרך המלך לאגמים.

האפליקציה Google Maps קולטת קצת יותר טוב מהוויז ואני מעדיף להשתמש בה לניווטים.

ישנן שתי דרכים להגיע לצפון אגם גארדה ועלינו לבחור אחת מהן."

הדרך הראשונה לArco עוברת ממזרח לאגם – אוטוסטראדה מהירה יחסית בתשלום.

השנייה ממערב לאגם – מאריכה בכ-10 דקות את הדרך אך מעניקה חווית נסיעה בדרך נוף מהמם לאורך האגם ועוברת במנהרות עצומות ועתיקות שהשד יודע איך נבנו (וגם חוסכת בערך 6 ארו).

ממליץ בחום על הדרך השנייה.

קצת אחרי הירידה מכביש A4 לדרך המערבית עצרנו בעיירה צדדית לקפה ראשון והתרעננות. זה הזמן להסביר לכם איך עובדות המסעדות וההיגיון האיטלקי – כשתראו Bar – זה כנראה בית קפה. כשתיכנסו לPizzeria – תצפו למצוא Bar כמו שאתם מכירים עם בירה ואווירה. מסעדה שחורטת על דגלה "Ristorante" לרוב תהיה הכי תיירותית ויקרה. Trattoria כבר תהיה יותר אוטנטית וזולה, הבאה אחריהם היא Hostaria. הדירוג לאו דווקא מעיד על איכות האוכל אלא בעיקר על המחיר. בן המליץ לכוון בעיקר לטראטוריות, כך עשינו ולא התאכזבנו.

בבר הזמנו פעמיים פרוני (בירה איטלקית מצליחה) וקפוצ'ינו אחד. הכל היה טעים. קפה אחר, לא כמו בארץ, מיוחד.

מחוץ ל"בר" היה סופר גדול. בן הציע שנעשה סיבוב. מהר מאוד מצאנו עצמנו מול מדף היינות. מתפעלים מהשפע הרב ומהמחירים המגוחכים.

יצאנו מהסופר עם חמישה בקבוקים שווים (לא מבין גדול אבל קברנה סוביניון מיקב טוסקנה 2009 נשמע מכובד) ב-12 ארו בלבד לכל החמישה!

מחויכים ושמחי לבב המשכנו בדרך לArco.

Arco – עיירה בצפון האגם, מזרחית לRiva del Garda הגדולה. המיקום שלה מצוין! נמצאת ליד העיר הכי מרכזית באגם (Riva), השכרת ציוד ממש במרכז העיירה ובזכות המרחק הקטן מהאגם המחירים נמוכים משמעותית.

את החדר שבו לנו מצאה לנו אמא של בן באתרים מקומיים. קיבל דירוג 9.3 אצל האיטלקים.

מקום מדהים לפתוח בו את הטיול ובקבוק יין ראשון.

שם המקום – Residence Verdblu, מומלץ מאוד.

בעלי המלון היו מאוד נחמדים. אחד מהם, בערך בגילנו המליץ לנו על מקום נחמד לצאת אליו בערב ונתן שם של מסעדה שעובדת עם המלון.

לקחתי מהבחור גם מפה של האזור והמסלולים.

אחרי סיבוב קצר בחדר פתחתי את המפה והתחלתי לעבור על המסלול של מחר. בייגה ובן נשכבו על המיטות ומיד פתחו את ה-Tinder בתקווה למצוא איזו חברה איטלקייה (אפליקציית הכרות חברתית בנייד). קמנו משנ"צ קצר, סיימנו את בקבוק המרלו שפתחנו מקודם ויצאנו לאכול.

די בקלות ויתרנו על המלצות הבחור בקבלה ששלח אותנו למסעדה יקרה ופלצנית ועברנו לפיצרייה שקראה לנו ממול. הזמנו פסטה בציפייה גדולה אך האוכל לא היה יותר מבסדר... קצת מאכזב לארוחה ראשונה, אך בדיעבד רואה שהיא הייתה האכזבה היחידה ושהאוכל תמיד היה פצצה.

מקומות טובים ומקומיים יותר נראו בחלק המרכזי של העיירה, לא רחוק מהחנייה הגדולה של ארקו. פשוט תעקבו אחרי שלטי ה-Centro שמובילים למרכז הערים (מופיעים בכל עיר).

מהמסעדה המשכנו לחפש אווירה בריבה דל גארדה.

בדרך הקצרה מהמסעדה למרכז העיר הפתיע אותנו מופע זיקוקים מטורף שנורה משפת האגם. החנינו את הרכב במהירות בפארק ליד האגם ורצנו לנקודת תשקיף טובה. עשרות זיקוקים בשלל צבעים נורו לשמיים בקצב מסחרר. מופע שלא מבייש את יום העצמאות במרכז תל אביב. הבטנו בהלם ושמחנו על הפתיחה הנהדרת לבילוי. בדיעבד נודע לי שזכינו לצפות במופע מיוחד שקורה 3 פעמים בשנה לכבוד חגיגות הקיץ – ביוני, אוגוסט ואוקטובר. שווה לברר לפני ובכללי לרשום event lago di garda בגוגל ולבחור מבין עשרות האירועים החודשיים שסובבים את האגם.

הבנו שכנראה קורה היום משהו מיוחד והתחלנו להתקדם לכיוון הזיקוקים ומרכז העיר. ליד המרינה נשמעה מוזיקה חזקה שהובילה אותנו למסיבה חינמית על שפת האגם. מגוון רחב של אנשים הגיע לחגוג – הרוב כמונו, צעירים, חלק תלמידי תיכון, חלק מבוגרים ואף זקנים. השיא הייתה ילדה בת שבע שהגיעה עם שתי נשים צעירות ויפות מאוד שכנראה החליטו לחנך אותה לחגיגות כבר מגיל צעיר. בייגה הבחין באישה בודדה בלבן שרקדה לבד כחצי שעה ברחבה. אחרי שיחה קצרה איתה גילה שהיא בת 34, בעלה נפטר לפני כשלוש שנים והיום לראשונה היא השאירה את בנה בן ה-12 עם ביביסיטר ויוצאה למסיבה. היה לו סיכוי. עזבנו את המסיבה.

חזרנו קצת בהלם אך מרוצים מאוד מהיום הראשון שלנו בטיול. רעבים לעוד ומבקשים כבר להתחיל.

יום 2

7/6 יום שבת

פתחנו את החלון למזג אוויר מושלם. שמנו מכנסיים ארוכים שניתן לקצר עם ריצ'רץ (קלאסי לדולומיטים, לעולם לא תדע מה עומד לבוא), נפרדנו מהצימר ויצאנו לשכור את הציוד.

חנות הציוד ממוקמת ממש במרכז העיירה, תיק ענק של OutDoor מוצג בכניסה וכל אדם שתשאלו יוביל אתכם אליה. החנות נפתחת רק ב9:00 כך שהספקנו לאכול גם ארוחת בוקר טובה. כשהגענו לחנות נדהמנו לגלות לראשונה שאיש בחנות לא מבין אנגלית. מתקשרים רק באיטלקית או בצרפתית. בן הפגין שליטה בשפה באופן יוצא דופן ואפילו הצליח להשיג הנחה מכובדת מהתשלום הנקוב.

הציוד הדרוש ל-Via Ferrata:

קסדה, ריתמה, זוג שאקלים עם מנגנון בלימה.

עלות השכרה ל-6 ימים – 60 ארו.

שימו לב שקניית ערכה שלמה עולה 105 ארו. בדיעבד הייתי קונה בלי לחשוב פעמיים כיוון שבוודאות אחזור לסוג המסלולים ואעשה זאת בשנית.

מסלול 1 – Fausto Susatti

מסלול קל טכנית (אין צורך בידע קודם) אך דרוש לו כושר בסיסי.

מתחיל בעיירה Biacesa, כעשרים דקות מארקו ומטפס לפסגה גבוהה ביותר שמעניקה נקודת תצפית מדהימה על כל האגם. הזמן הדרוש למסלול היינו 5 שעות כולל מנוחה בפסגה. המסלול מתחיל בכשעה של הליכה רגילה, ממשיך בויה פראטה לעלייה ומסתיים בשילוב של השניים לירידה.

קלאסי למסלול ראשון לפתוח איתו את הטיול.

החנינו את האוטו ליד מגרש כדורגל בעיירה ויצאנו לכיוון המסלול והפסגה.

לאט לאט נפתח האגם לפנינו והכחול מתחיל לצוץ מבין ההרים. ככל שמטפסים הראות משתפרת ומאלצת אותנו לצלם בכל פעם מחדש.

שימו לב שנעלי הליכה טובות הינן פריט חובה לטיול שכזה!

בן לא לקח זאת כמובן מאליו והגיע עם נעלי הספורט הישנות שלו. עם הסוליה המחליקה על הסלעים וחוסר האחיזה, המסלולים נראו לו קשים יותר ותלולים יותר ממה שהם באמת.

הנוף מהפסגה פשוט עוצר נשימה. כיף לראות תצפית כזו וכיף גדול עוד יותר להרוויח אותה בטיפוס.

בייגה ואני נהנינו מאוד מהמסלול עצמו ומהאתגר. כאמור, בן קצת פחות אך עדיין נהנה מהמראות המטורפים והחוויה.

את הפק"ל לא פתחנו במסלול כיוון שהמים לא הספיקו (לקחנו רק 1.5 ליטר לאדם) והיה דיי חם. הבטחנו לפתוח אותו במסלול הבא ויהי מה.

"השעה 15:00, סיימנו את המסלול הראשון לטיול והיה פשוט מטורף! נוסעים עכשיו לכיוון Dro – נקודת תחילת המסלול של Rio Sallagoni. אמור להיות מסלול מגניב בין נקיקים, נקווה שלא יאכזב.

אני כבר מת מרעב, רק חטיפי האנרגיה והאגוזים שהבאתי מהארץ החזיקו אותנו מהבוקר בדרכים, מזל גדול שהבאתי אותם... מפסיק לכתוב ומחפש מסעדה טובה לעצירה"

בייגה נסע על פי הוראות הוויז כשלפתע תפשו את תשומת ליבנו צמד מסעדות מושלם. משמאל טראטוריה ומימין גלידריה.

התיישבנו, היה לנו מזל גדול שהמסעדה עוד לא נסגרה. מסעדות באיטליה נסגרות סביב 15:30 ונפתחות שוב רק ב-18:30 לארוחת ערב. נדיר למצוא איטלקי שיוותר על הסיאסטה שלו בשביל כמה לקוחות רעבים...

בן הזמין פיצה פרושוטו - פיצה עם חתיכות חזיר ענקיות שנראתה מדהים. אני פפרוני – קצת בנאלי אבל אף פעם לא יצא לי... בייגה הזמין משהו עם הרבה חזיר והרבה גבינה שהיה הצלחה גדולה.

כאב גדול יהיה לבחור שומר כשרות שיגיע לטיול הנ"ל באיטליה, לא רק בגלל המנות, כמו מההנאה של האנשים שמסביבו... בכל אופן הפיצות היו מושלמות, סיימנו אותן בשנייה.

קינחנו בגלידה בדוכן שממול - ללא ספק, הגלידה הכי טובה שטעמתי בחיי. מרקם נעים של גלידה קרירה בטעם נוטלה וקרם עוגיות. שוב נדהמנו מהמחיר הנמוך – 2 ארו לגלידה מפלצתית (כל כדור – כדור טניס)

קצת כבדים המשכנו צפונה.

Rio Sallagoni

נקודת ההתחלה נמצאת על הכביש שמחבר בין העיירה Dro ל Dreana. המסלול עובר בסדק בהרים שיוצר נקיק צר ועמוק. אם התמזל מזלכם כמו שלנו והגעתם בתחילת העונה, בתחתית הערוץ יזרום נחל חזק ומפלים יפהפיים ינתזו ממעלה הזרם. הרווחנו חוויה בלתי נשכחת. הדרך עצמה עוברת 'באוויר' (על מדרגות ברזל שיוצאות מתוך האבנים), כולה מאובטחת ונוחה.

מקום קלאסי ליום חמים, בסך הכל כשעתיים הליכה במסלול המעגלי שמתחיל במגרש חנייה וחוזר אליו.

בסיום החלק הראשון של הפראטה יצאנו מהנקיק ולא האמנו למראה עינינו. גן עדן ירוק נפתח לפנינו, כשלמעלה השמש מפציעה ומולנו ניצב מפל בגובה 20 מטרים. מעל המפל עובר גשר חבלים שמורה את הדרך. מקום מושלם להכין בו קפה. התחלנו להניע את הבנזיניה אך הייתה תקלה, המיכל מולא בסולר ולא בבנזין. בן לא התייאש בקלות והציע לעשות מדורה. עם קצת מהסולר שבמיכל גם העצים הרטובים נדלקו בשנייה. בייגה תפעל את הקפה ואנחנו נכנסנו קצת למים. ממליץ להביא בגד ים לאמיצים (המים קרים!).

אחרי כמה לגימות מהקפה התקפלנו ועשינו את דרכנו מעלה, אל סיום המסלול. הדרך עלולה לבלבל בשלב מסוים. פשוט עקבו אחר השלטים לכיוון ה-Castelo עד שתגיעו לדוכן קפה מקומי לצד כביש. משם הירידה חזרה לאוטו על פי המסלול – כ-20 דקות. סיימנו את המסלול ב-19:30 (התעכבנו הרבה במפל) ויצאנו לכיוון Val di Fassa שבדולומיטים.

הימים באיטליה ארוכים משמעותית מהימים בארץ. אפשר לשבת ב-21:00 במרפסת ועוד ליהנות מאורות אחרונים של השקיעה. נותן אפשרות מצוינת לטיולים ארוכים!

בייגה הרביץ נסיעה קשוחה ביותר בסיבובים שבמעלה ההרים. הרכב הקטן שלנו לקח בקושי את העלייה ולעיתים מצאנו עצמנו על פול גז בהילוך ראשון, המזוודה שלי בטוח לא עזרה... החלטנו להעניק לו שם. מעתה יקרא ה"אנוס".

בדרך לעיירה התחלנו לחפש מקום לינה האפליקציה Tonight של Booking נמצאה כמאוד יעילה והוזילה לנו משמעותית את עלויות הלינה. שום לילה בדולומיטים לא עלה על 90 ארו (חדר לשלושה אנשים) ולפעמים אף פחות מ-80.

בן שוב התגלה כנכס לקבוצה כשהתקשר למלון מהסים המקומי, שריין מקום והשיג עוד הנחה.

הגענו למלון בסביבות תשע, הרבה פחות מרווח מהקודם אבל בכל זאת נקי ומטופח.

רוב המלונות שתמצאו באיטליה יהיו כאלה.

בסופו של דבר, היה יום ראשון מטורף! הסתיים קצת מאוחר אבל עם סיפוק ענק.

במלון פתחתי את המפה והתחלתי לעבוד על מחר כשבן הוציא את הראש מהTinder וזרק לי בלת"מ לאוויר: "לא רוצה עוד ויה פראטה ארוך מחר. מעדיף אם אפשר מסלולים קצרים כמו sallagoni". עיקמתי קצת את הפרצוף כי בדיוק התלבטתי בין 2 אופציות:

1. שילוב של שני הרים למסלול אחד ארוך (Rotwand + Masare)
2. Brigata Tridentina - מסלול מפורסם, בעל גשר החבלים הגדול בדולומיטים. הבחור באתר האינטרנט מגדיר את המסלול כמסלול הרציני הראשון שעשה. כנראה שזה לא בדיוק מה שבן מחפש...

אופציה נוספת הייתה לעלות ברגל ל-Franco Gadotti – טיפוס של 1500 מ' לתצפית יפה. האופציה נפסלה אפילו לפני שבן בא עם היציאה...

• שלוש האופציות הללו בכיף יתאימו לחבר'ה עם כושר בסיסי טוב. הן כולן ברמה שאינה מצריכה ידע מוקדם ואמורות לספק חוויה מיוחדת.

אחרי מספר חרבושים החלטתי על יום בסגנון קצת שונה. ניקח אופניים מהעיירה Canazei – נרכב במסלול מעגלי מספר 212 לאגם fedaia וחזרה. בצהריים ניקח רכבל לתצפית השנייה הכי גבוהה בדולומיטים – Sas Pordoi (2950מ') ונעשה שם טיול קצר.

המקום הראשון שתבחרו לתצפית יהיה הר ה-Marmolada דווקא ולא סאס פורדוי. לצערנו, הרכבל לשם נפתח רק ב-15/6 ולכן לא יכולנו לעלות - חיסרון מרכזי בתאריכים שקבענו. את תאריכי ושעות פתיחת הרכבלים ניתן למצוא באתר הזה:

http://www.fassa.com/EN/Lifts-opening-times-and-prices/

מבסוט על התכנון של מחר התארגנתי וירדתי עם החברה ללובי, לחפש מקום ליציאה. בן קיבל כבר שני לייקים ב-tinder מבנות שוות ובייגה עוד מקווה לפגוש פה את אהבת חייו, שניהם השקיעו בהתארגנות לקראת היציאה.

בעל המלון, אדם מבוגר שכמובן לא מבין מילה באנגלית ולא אכפת לו אם נבין אותו, לא שש לעזור לנו. עם קצת מאמץ הצליח בן לסחוט ממנו שם של איזה פאב בעיירה pozza. בבדיקה קצרה שעשיתי בבית רשמו שדווקא CANZAEI היינה העיירה המרכזית באזור לבילויים ומסיבות. רשמו בספר שקראתי שהיא "עיר האורות של הדולומיטים". סיפרתי את זה לחבר'ה והחלטנו שיוצאים לחפש עניין בcanazei - עיר האורות.

בcanazei היה חשוך. שום מסיבה ושום אורות. אפילו המסעדות כבר כולן היו סגורות ורק עוד מסעדה קטנה אחת עשתה קולות של קיפולים וסגירה. נכנסנו אליה ופגשנו את איגור. מלצר איטלקי ותיק שאמר שבעיקרון המטבח סגור אבל נשארה רק לזניה אם נרצה. רצינו.

תוך מספק דקות (זמן החימום בתנור) קיבלנו כל אחד מנה כפולה ומכופלת של לזניה ממה שנשאר מהיום. כל מנה עמוסה בפרמג'ן ומריחה מדהים. הטעם לא איכזב, שוב זכינו במזל.

נוסף על התענוג שבאוכל הרווחנו גם בידור כשאיגור הציג את אוצר המילים הקטן שלו בעברית. הפגין יכולות יפות כשהראה מהו מלח, פלפל וכשביקש שמונה יורו בבקשה בסוף הארוחה (מחיר לכל למנה).

חזרנו למלון, בייגה קצת שבוז על הערבים פה, הוא ציפה לטירוף של המסיבות בעיירות סקי. הבטחתי לו שבאגמים יהיו אנשים ואווירה ובינתיים שיסתפק בטינדר.

יום 3

8/6 יום א'

ארזנו את ציוד האבטוח והקסדה במזוודה ויצאנו עם תיק קל לחפש עמדת השכרת אופניים.

בייגה לא כל כך אהב את הרעיון של רכיבה ממושכת היום שתכאיב לו לשבת מחר אבל אין ברירה, לפעמים צריך להתפשר...

אחרי מספר דקות של חיפושים רגליים ב-canzaei והרבה דלתות סגורות הבנו את הנקודה, אין מה לחפש בראשון - זו השבת שלהם...

ויתרנו על האופניים להיום ונסענו לSas pordoi, עליו מראש בררתי וידעתי שפתוח תמיד.

Sas pordoi

הדרך לרכבל עקלקלה בטירוף, המון סיבובים שגרמו לרכב האנוס שלנו לרצות להחליף בעלים.

הרכבל עצמו עולה 16€, מעט יקר אבל שווה כל יורו.

מלמעלה תזכו לתצפית מדהימה על כל ההרים שמסביב ועל העמקים שלמטה.

גובה התצפית הינו 2950מ׳. ביוני עוד הרבה שלג מכסה את הפסגה ומעניק למקום אופי אחר לגמרי ממה שנתקלנו בו עד עכשיו. כאילו נחתנו בארץ חדשה.

רצינו להדליק את הסיגרים, אותם סיגרים קובניים שקנינו בארץ בדיוק בשביל להעצים חוויה במקום כזה.

הצעתי לחברה שנתקדם כמה עשרות מטרים בשלג כדי להתבודד קצת מקבוצת האנשים שישבו באזור.

עם נעלי הליכה טובות אפשר לעשות מסלול יפה בשלג בדרך סימון אדום לבן אדום. נעלי הספורט - סוקוני של בן קצת הקשו על העניין. עטפנו אותן בשתי שקיות ניילון והחלקנו את דרכנו לנקודה רחוקה ושקטה.

השמש החמה והשלג הקר בשילוב סיגר קובני וקפה שחור טורקי העניקו חוויה יוצאת דופן (ומצב קריטי רציני(... חזרנו למסעדה שבראש ההר, הוצאנו את הסנדוויצ׳ים מהבוקר ושתינו בירה פרוני עד שהגיע הרכבל.

"ברכב, חזרנו מתצפית מטורפת בסאס פורדוי וצריכים להחליט לאן ממשיכים. התכנון המקורי היה לנסוע לCortina . מהסתכלות על המפה הענקית שלי רואה שבדרך לשם, ממש כמעט על הכביש, יש מסלול ויה פראטה שסימנתי עוד בבית. הוא לא היה בראש סדר העדיפויות או בתכנון המקורי אבל רק אמצע היום, אז למה לא...? "

סיפרתי לחבר׳ה על המסלול שמצאתי. בתיאור המצומצם שרשמתי בארץ כתוב ״מסלול קל, קצר, אופקי ומאוד נופי ויפה. יש שם סלע גיר צבעוני״ מהמעט שרשום החלטנו ללכת על זה.

עשרים דקות לפני ההגעה לקורטינה (ע״פ וויז) ירדנו שמאלה מהכביש לכיוון ריפיוג׳ Dibona. הדרך, דרך צרה ביותר, דו נתיבית שבאיזשהו שלב התחלפה לדרך כורכר. בייגה פחד קצת על האנוס ואמר שאולי שווה לחנות ולהמשיך ברגל. עם קצת עידוד ומאמץ בסוף סיימנו את העלייה בשטח והגענו לחניון רכב שבו חנו עוד מספר מכוניות אנוסות כמו שלנו (תכלס לדעתי הדרך סבירה לכל כלי רכב, אין אבנים בולטות או חריצים גדולים ואפשר לנסוע בה(.

ויה פראטה  Astaldi

לפני היציאה למסלול עשינו שוב בדיקה של כמות המים שלנו ושקלנו אם לקחת איתנו את הפק״ל. מצאנו 3 ליטר בסה״כ ושוב התחרטנו שלא קנינו מים...

יצאנו לדרך עם מה שיש בידיעה שהמסלול קצר ובמחשבה שאולי נמצא איזה נחל למלא ממנו מים.

מנקודת החניה הולכים מזרחה על מסלול 409

עוד מלמטה המראות מהממים. טפטוף מי השלגים מהמצוקים שבהרים יוצר מפלים קטנים בגובה מאות מטרים. ירוק חזק צובע את כל האזור ומשתלב מדהים עם סלעים חומים ושלג לבן.

אט אט הדרך התחילה לעלות במעלה ההר. תוך מספר דקות מצאנו את עצמנו בעליה תלולה אך מאובזרת (מדרגות וסיבובים) ל-2/3 גובה של ההר. את העלייה מלווה נחלולון שזורם תחת השלג ממנו מילאתי את השלוקר מחדש. מי השלגים הקרירים העניקו את זריקת האנרגיה הדרושה ואיתה סיימנו את העלייה (כחצי שעה מהחנייה).

הנוף מסוף הטיפוס פשוט לא נתפס. סלע הגיר המדובר משנה את צבעו עם הגבהים בהר ומגיע לגווני אדום וכתום חזקים.

מההתלהבות הנפתי את הכובע מהראש והעפתי באוויר את משקפי השמש שנחו לי על המצחייה, לא תכננתי שזה יקרה...

המשקפיים נחתו על מדרגת סלע כשלושה מטרים מתחת למסלול.

לאחר התלבטות קצרה החלטנו לנסות להציל אותם, בעיקר בשביל החוויה ותחושת הסיפוק שנקבל אם נצליח.

למזלי, מנקודה זו בדיוק התחיל המסלול Astaldi ואיתו הברזלים והאבטוחים. עלינו שלושתנו על ציוד ונכנסנו לתנוחת שיירה - בן מחובר בשאקל אחד לאבטוחים ובשני לשאקל של בייגה. בייגה מחבר עצמו אלי ואני עם הארכה שקיבלתי מנסה לרדת אל מדרגת הסלע.

חבל שלא היה אדם רביעי שיצלם.

תוך התמתחות אחרונה להשלמת המשימה יצרתי דרדרת קטנה שהלכה וגדלה והעיפה את המשקפיים מטה במצוק, הרבה מעבר להשגתי...

שבוז מאובדן המשקפיים ועוד יותר מהכישלון במשימה התחלנו את המסלול.

דרך הברזל רצה לאורך ההר בצורה אופקית ושומרת על המטיילים ב-2/3 גובה ההר לאורך כל הדרך. ההליכה מאוד נוחה וכמעט שלא צריך בכלל את האבטוחים (בכל מקרה השתמשנו בהם למען הביטחון ושקט נפשי).

המסלול נגמר בחציית מדרון שלג ענק שלא מבייש מסלולי סקי בעונת הגלישה. בייגה יצא בהצעה מפוקפקת שהתגלתה כגאונית! במקום לרדת בדרך המקיפה את המסלול אשר יורדת לצידו החלקנו והתגלגלנו, קפצנו וגלשנו על השלג עד שהתחברנו למטה מחדש למסלול. קיצר את הדרך והעצים את החוויה.

מאותה נקודה חזרה לחניון - כחצי שעה הליכה. בסך הכל המסלול לא אורך יותר משעתיים.

ממליץ מאוד לא לפספס אותו ובטוח שלא תתאכזבו.

בדרך לקורטינה בן לקח את הטלפון, הפעיל את האפליקציה והתחיל במרץ לחפש לנו מלון. החלטנו להישאר הפעם לשני לילות. לבייגה נמאס קצת מהנסיעות הארוכות בסיבובים (הוא לא נהנה כמונו מהנוף). העובדה שקורטינה היינה אחת הערים הגדולות ביותר בדולומיטים והעיירה הכי פופולארית בעונת הסקי תרמו להחלטה.

בן מצא עוד מקום מצוין. הפער בין המחיר באינטרנט לבין המחיר המקורי של המלון היה בלתי נתפש (15 ארו לאדם. רגע לפני המלון עצרנו לתדלק. התחנות קצת מוזרות. צריך מראש לשים את הכסף על פי הכמות שאתה רוצה למלא. המכונה אינה מחזירה עודף ככה שצריכים להיות מדוייקים. (יכול להיות שפספסנו שם משהו אבל לפחות זה מה שאנשים הסבירו לנו וככה עשינו). הכנסנו 50 ארו שמילאו לנו 3/4 מיכל בדיוק (כ30 ליטרים).

מחיר הדלק הוא בערך 1.7 ארו לליטר (סולר מעט זול יותר 1.67), קצת יותר יקר מבארץ.

בקורטינה הטינדר פרח. המוני בנות, רובן יפות ומשתמשות באפליקציה. בייגה ובן עשו לייקים עד שנרדמו האצבעות ויצאנו לסיבוב וארוחת ערב בעיר.

במרכז העיר הכל יקר (כצפוי מהעיירה הפופולארית ביותר לחופשות היקרות ביותר). לאחר חיפוש קצר והתלבטות רבה נכנסנו למסעדה גרמנית שהציעה בשר במחירים סבירים.

לא שיש תלונות על האוכל האיטלקי אבל כבר התחשק לנו משהו שהוא לא פרוסת חזיר דקה או בצק בצורות שונות.

שתינו בירת hacker מעולה וחקרנו את המלצר על פאבים באזור.

שמחנו לשמוע שהפאב המצליח ביותר נמצא מעבר לפינה ולא הופתענו לגלות שגם הערב לא מצפה לנו איזו חגיגה גדולה... בייגה התמרמר על האיטלקים שבצפון, לא יודעים לחגוג ומה לעזאזל כל הצעירים שגרים בעיר עושים בערב?!

חזרנו למלון לעוד סיבוב בטינדר...

כשהגיע הלילה החלטנו בכל זאת לנסות את הפאב. שתינו במלון בקבוק יין אדום ועוד חצי בקבוק לבן ויצאנו אל העיר.

כשהגענו לאזור גילינו שדווקא המסעדה הגרמנית מלאה בשיכורים שמחים ואילו הפאב המדובר חשוך ושקט. ישבנו עם השיכורים והתייעצנו איתם על המסלולים של מחר.

בחור שהחזיק לטענתו את הבירה ה-24 שלו באותו יום מסר לנו שכל המסלולים באזור קורטינה מלאים שלג ושלדעתו הם סגורים.

שוב שינוי בתוכניות, הפעם מפי שיכור איטלקי שהחזיר אותנו לרעיון שכירת האופניים.

ניקח אופניים וניסע לאורך נהר שמגיע למסלול ויה פראטה מצפון לקורטינה – מסלול Giuvani Barbara. משם נמשיך לאגם שנמצא צפון מזרחית למסלול. הדרך כולה מישורית יחסית - טיפוס כולל של-300 מ׳ שמתפרש על 15 ק״מ (לא באמת מורגש(

דקות ספורות לפני השינה קיבלנו הודעת תחזית למחר מאמא של בן שמוסרת שצפויה לנו סערה.

קצת מהורהרים לגבי מחר הלכנו לישון.

• מנקודה זו ואילך זנחתי מעט את התכנון שהבאתי מהבית ועברתי לתכנונים חדשים מיום ליום. זאת בשל תנאי מזג האוויר, סגירת מסלולים (בגלל השלג) ואילוצים נוספים. בסוף הכתבה אציע את המסלול המקורי לבאים באמצע – סוף העונה.

יום 4

9/6 יום ב'

קמנו לשמחתנו ליום בהיר מאין כמוהו, שום עננים באופק ומזג אוויר מצוין לרכיבה ולטיול.

שכרנו אופניים בחנות שבמרכז העיירה (23€ ליום רכיבה) ויצאנו לדרך.

מסלול אופניים ליד נהר Boite

הדרך מתחילה ממש ליד מלון Corsono.

הדרך הירוקה שבמפה - דרך יעודית לאופניים שמתחילה ב-2 ק״מ אספלט וממשיכה בכורכר אל תוך היער. אחרי כ-2 ק״מ בדרך הכורכר ירדנו מהדרך לכיוון הכביש במטרה לחצות אותו ולהתחבר לשביל סגול שרץ ליד הנהר. החיבור מתרחש ליד אתר קמפינג שנקרא Olympic 2000, השביל כביכול מיועד לטיול משפחות אך נוח בהחלט לנסיעת שטח על אופניים. מישורי ברובו ומספק הנאה רבה מרחיבה ביער מוצל ליד שפת הנהר הגדול.

עשינו עצירה אחת בדרך ליד הנהר לכמה תמונות ושכשוך במים והמשכנו לנקודת החנייה – תחילת המסלול Giuvanni Barbara.

נקודת העצירה מגיעה כ-200 מ' לאחר חציית הנהר מזרחה מעל גשר עץ גדול. ישנו מתקן ייעודי לחניית אופניים רק אל תשכחו להביא אתכם מנעול.

Giuvanni Barbara

מסלול קצר וקל, ניתן לעשות באופן מעגלי או הלוך וחזור.

המסלול מתחיל מסימון שבילים 10 ורץ לאורכו עד תחילת הפראטה. ממליץ ללכת כפי שסימנתי במפה ולהגיע מדרום לפראטה על מנת שבוודאות תעברו במפל המרשים.

הדרך מאוד יפה, מלווה את הנהר מהצד בתוך יער ירוק וגדול. אך הדרך היא לא הכל, היעד מטורף. הפראטה עצמה לכשתגיעו אליה תדהים אתכם. עוברת מעל ומתחת למפלים עצומים שזורמים אל הנהר, בחלקה אף עוברת מאחורי אחד המפלים. מסלול מדהים שחבל להחמיץ.

"עזבנו את האופניים ויצאנו למסלול המדובר. את הדרך חוצים לכל אורכה עשרות נחלולים שזורמים ממי השלגים אל הנהר. הזרימה אינה מפריעה להליכה ותורמת רבות ליופיה. ככל שהתקדמנו במעלה הזרם רעש המים גבר וכבר בנה את הציפייה.

זוג זקנים שהלך לפנינו עצר בתצפית על מורדות הנהר, הנחנו שממרום שנותיהם הם מבינים מה הם עושים וצעדנו לתצפית. כבר באנו להוריד את הציוד עד שלפתע משהו תפס את העין שלי ליד הרגל של בייגה. צפע לא גדול הזדחל ליד עץ לא הרחק ממנו. באינסטינקט נוראי שלי הזזתי את בייגה במהירות, דבר שהיה עלול להניע את הנחש לתקוף. עזבנו את התצפית והמשכנו במסלול מביטים הרבה יותר לכיוון הרצפה.

אחרי כמה מאות מטרים משהו אחר משך את תשומת ליבנו, מקל הליכה נטוש, נשען לבדו על איזה עץ באמצע הדרך. אחרי כמה קריאות לחיפוש הבעלים של המקל בן לקח אותו לטובת שיפור האחיזה בקרקע (מה שהנעליים לא הצליחו לעשות) וחיפוש הבעלים בהמשך המסלול.

המשכנו במסלול והגענו לתחילת הפראטה.

רעש נוראי עלה וגעש מעבר לקפל קטן שבהר וההתרגשות גברה. עלינו על הציוד והתחברנו לאבטוחים שבדופן ההר. לאחר מספר צעדים נחשף מקור הרעש במלואו. מפל עצום (!) נחת בעוצמה על הקרקע והתיז לכל עבר. התרגשנו לגלות שהמסלול עובר ממש מאחוריו. הלכתי ראשון ונרטבתי כולי, לא מהמפל כמו ממעבר מים שאחריו. בן כמוני חסר סיכוי עם הנעליים המחליקות ורק בייגה הצליח בתנועות גמישות לטפס על ההר ולחמוק מלהרטיב את הנעליים.

החוויה הייתה אדירה. פיק מטורף לטיול מדהים.

אחרי עוד התפעלות מהמפל וצילום רב של תמונות המשכנו במסלול.

לא עברו יותר מחמישה מטרים עד שנתקענו בשנית.

קרחון ענק חסם את המעבר בינינו לבין צידו השני של המסלול. תחת הקרחון זרם נחל גדול שבסופו של דבר התחבר לנהר.

אחרי כמה דקות של מחשבה והתייעצות החלטנו לנסות לחצות את הקרחון ולרדת מצידו השני.

עברנו שוב לנוהל שיירה. אני מוביל, בייגה באמצע ובן מאחורה נתמך במקל שמחזיק אותו על הרגליים. אט אט, בוחנים את השלג וכל צעד שלפנינו התקדמנו על הקרחון והגענו לצידו השני. אין מעבר, הקרחון גבוה מדי ותלול. ניסינו לרדת מכיוון אחר אך שוב נוכחנו לדעת שאין ברשותנו הציוד המתאים לירידה מקרחונים.

אחרי עוד מספר התייעצויות בעודנו עומדים על הקרחון עלתה אצל כולנו אותה מחשבה אך רק בייגה העז להגיד: מה האם נעבור מתחת לקרחון...? הנחל זורם שם בלי בעייה וראינו פתח כניסה ויציאה. לא פסלנו מיד את ההצעה. הגענו לפתח הכניסה של הנחל והתקדמנו כמה מטרים תחת הקרחון. כשהקור החל לגבור והאור להעלם הגענו למסקנה הנכונה שמוות תחת קרחון הוא כנראה לא נעים וממש לא בשבילינו...

בבושת פנים על הכישלון אך עם הרגשה שניסינו הכל חזרנו אל מתחת למפל ובחזרה אל האופניים.

בעודנו בדרך חזרה התחלנו להרגיש את הסופה מהתחזית מתקרבת מצפון. כשעלינו על האופניים כבר התחיל טפטוף. רכבנו במהרה בכיוון דרום חזרה לקורטינה. הענן השיג אותנו והגענו רטובים. את המשך היום והערב בילינו בהתייבשות במלון ותכנון המחר.

(אני קטן ובכחול) לאחר מעבר מאחורי המפל

• המשך אפשרי לטיול במזג יפה היינו להמשיך מנקודת חניית האופניים מזרחה לעבר אגם Negro, שם הומלץ לנו לשבת במסעדה שעל שפת האגם ולהתרחץ במימיו הקרירים.

היה לנו ברור שחייבים לעשות רפטינג באחד הנהרות האדירים שנוצרים ממי השלגים. חיפשנו במרץ באינטרנט ומצאנו רפטינג בנהר Avisio שליד העיירה Cavalese.

משיחה שבן ערך בטלפון הוא הפיק את המידע הבא:

עלות לאדם 40 ארו (כמו בכל שאר המקומות), אורך האטרקציה כשעתיים, לא כולל התארגנות והדרכה מוקדמת. במהלך השייט נעצור מספר פעמים ונרד מהסירה למסלול קצר ונגיע למספר מקומות מהם ניתן לקפוץ בבטחה לנהר.

המסלול בתקופה זו של השנה הוא לגילאי 18+.

נשמע רפטינג לעניין, סגרנו איתם שנגיע בצהריים והלכנו לישון.

יום 5

10/6 יום ג'

עוד יום בהיר שימח אותנו בבוקר אך מהניסיון של אתמול למדנו שהדבר אינו יציב.

לבשנו בגד ים והתחלנו לרדת מערבה, חזרה במורד ההר. בדרך מטה עצרנו באגם Fedaia שאליו חשבנו להגיע כבר ביום ראשון.

האגם מחולק לשני חלקים, חלק מערבי ענק שתחום בסכרים מכל כיוון, וחלק מזרחי קטן יותר ויפה יותר שנוצר בעיקר מהתמוססות השלגים.

הגענו לחלק המזרחי וחיכתה לנו פינת גן עדן קטנה.

ספסל ליד אגם טורקיז צלול, מסביב הכל ירוק של פריחה ומשמאל מדרון לבן מושלג שמזכיר לך איפה אתה נמצא.

בייגה אתגר אותי להיכנס למים, מראש לא היה לי ספק שאכנס וכך גם הרווחתי לי בירה.

קפיצה קטנה ל-5 שניות מספיקה כדי להעביר צמרמורת בכל הגוף. היציאה מהמים הקפואים אל החום שבחוץ משכרת ונותנת תחושה מדהימה. בן נכנס אחרי ואני שוב אחריו. לבסוף גם בייגה נכנס אל המים הקפואים.

הכנו סיידר חם מתפוח שלקחנו בארוחת הבוקר וקצת קינמון והמשכנו לרפטינג.

רפטינג Avisio

המקום נראה קצת מפוקפק במבט ראשוני. ביתן קטן עם שתי סירות שיושב ממש מתחת לתחנת הרכבל Cermis.

אחרי שהתאספו עוד קצת אנשים הבנו שהחברה פה מקצוענים. קיבלנו ציוד מלא להתמודדות עם קור הנהר, כולל חליפה שלמה, נעליים, קסדה, מעיל, מצוף ומשוט לכל אחד.

המדריך הדגים את מצבי הישיבה הבסיסיים, היחלצות מנפילה והבהיר שהוא מפקד האונייה... יושב מאחורה ונותן פקודות:

Avanti - קדימה

Indietro – אחורה

Stop - לעצור

חזרנו אחרי הפקודות ואז הוא ביקש שנקפוץ לרגע למים, לראות שאנחנו יודעים קצת לשחות...

לקח רגע לקלוט שהוא רציני לפני שקפצנו לנהר הגועש-קפוא בעצמינו. לבסוף ביצענו את תמרון הקפיצה למים וההיחלצות שלמדנו זה עתה בהצלחה ויצאנו לשייט.

"עלינו על הסירה והתחלנו לשוט. הנהר באמת היה סוער והגלים הכו בסירה בכח. כמה מפלים ששברו את צורת הנהר גרמו לנו לקפוץ אל תוך הסירה ולהחזיק חזק במשוט ובדפנות על פי הוראות "המפקד", מזל שבן היה שם לתרגם... כשהנהר קצת נרגע ניווט אותנו המדריך אל אחת הגדות והורה לנו ללכת בעקבותיו. הגענו למפל רועש וגועש (לא כמו אתמול אבל בכל זאת מרשים). התלהבתי מאוד כשהוא אמר שאפשר לקפוץ מלמעלה והתבאסתי כשהוא בחן זאת שוב ואבחן שהזרימה חזקה מדי היום אז נוותר... התחיל לרדת גשם, חזרנו לסירה והמשכנו לשוט. השילוב של הגשם והשמש תוך כדי השייט בנהר העצימו את החוויה. תוך מספר דקות עצרנו שוב, הפעם לקפיצה ממדרגת סלע גבוה לתוך הנהר. הסבירו לנו לשחות מהר לכיוון הגדה כדי שלא ניסחף בזרם אל הלא נודע. בן קפץ ראשון, קצת רחוק מידי כנראה. בקושי הצליח להתקדם לגדה ובזכות ענף שהושט לו מרחוק הצליח לחבור אלינו בחזרה. בהמשך עצרנו גם בגשר גבוה לקפיצה נוספת וסיימנו את ההפלגה. לא עזבנו לפני שבייגה אילץ את בן לתחקר את המדריך-המפקד על פאבים וברים באזור. המדריך דווקא זרם והמליץ על ה-Poldo, אמרנו תודה והמשכנו הלאה."

בחרנו להישאר באזור ולישון ב-Predazzo, עיירה יפה במיוחד באזור. התיישבנו במסעדה הראשונה שנפתחה ושלושתנו הזמנו פסטה קרבונרה. פסטה עם שמנת, בייקון וביצה. המנה הייתה גדולה בכל קנה מידה ושמחה מאוד את כולנו.

הגיע הערב וזה הזמן של בן למצוא לנו מלון.

הגענו למקום נהדר, הצוות הכי אדיב שפגשנו בקבלה עזר לנו בכל מה שביקשנו ומעבר לכך.

החדרים שוב נקיים, יפים ומרווחים והמחיר מציאה.

בערב יצאנו לפאב Poldo שהומלץ לנו גם בקבלה (בפוקס הוא היה בעיירה ובמרחק הליכה). אחלה פאב, מגוון בירות מצוינות, מוזיקה טובה ומעוצב בצורה מקורית ויפה. משך אליו דווקא הרבה אנשים (כ-15) שנראו כאילו באו למסיבת כיתה.

כל הערב חשבתי איך נסיים מחר את הטיול ובאיזה מסלול נבחר. חייבים ויה פראטה אבל לא כזאת שבן יסבול בה עם הנעליים שלו. חשבתי על מספר אופציות ושמרתי אותן אצלי עד הבוקר.

יום 6

11/6 יום רביעי

שוב תחזית לסערה ושוב בבוקר מזג אוויר נפלא. לבשנו את מכנס הריצ'רץ וירדנו לארוחה.

העליתי בפני החבר'ה את הרעיונות שעלו לי בלילה:

1. לנסוע ל-Col Rodella שב Val di Fassa. לעשות טיול בדרך נוחה למעלה הפסגה ומשם לרדת עם מצנח רחיפה. ההצעה נפסלה בשל העלות הגבוהה (150 ארו).

ממליץ מאוד למי שיכול להרשות לעצמו בטיול כזה. יצא לי לעשות את זה פעם אחת בחופשת סקי והחוויה מטורפת ומושלמת לסיום טיול שכזה.

1. לצאת לויה פראטה בהר Rotwand – אותו הר מהתכנון של היום השני רק במתכונת חלקית (ללא Masare). גם את הדרך לפסגה נקצר בעזרת רכבל שעולה למחצית מהגובה ומגיע לרפיוג' Paolina.
2. לצאת לויה פראטה Franco Gadotti, הטיפוס המטורף של 1500 מ' לתצפית מדהימה. תכלס הצעתי את זה כדי שאופציה 2 תראה יותר טובה...

זה עשה את העבודה ואופציה 2 נבחרה.

לאחר בדיקה קצרה בקבלה גילינו שדווקא הפרטה Rotwand סגורה תחת שלג כבד ואילו Masare פתוחה.

נסענו לMasare

הנסיעה החזירה אותנו במעלה הסיבובים לכיוון Canazei ואז מערבה לנקודת היציאה של הרכבל. אפשר לשים בוויז Karerpass ולחפש את הרכבלים כשמתקרבים.

כשהגענו לרכבל, הודיע לנו מפעיל הרכבל (שכמובן רק בן יכול היה להבין) שאלפיניסטים עשו אתמול את המסלול שתכננו, חזרו מותשים ואמרו שהמסלול סגור ומסוכן.

החלטנו לנסות.

קנינו כרטיס הלוך וחזור לרכבל בשאיפה שנגיע לפני הסגירה שלמים וחיים.

Masare

המסלול עצמו מדורג קשה פיסית אך לא קשה טכנית. אני יכול להגיד שהוא הכי קשה שהיה לנו גם מבחינת קושי הטיפוס וגם מבחינה פיסית (לא אומר שהוא בלתי אפשרי רק קצת יותר מאתגר). האבטוחים מצוינים לכל האורך ועם כח ידיים סביר, רגליים יציבות והרבה נחישות תגיעו לפסגה. כיוון שקצת שינינו את המסלול כפי שמופיע באתר אציין את מהלכו:

ירידה מהרכבל ב-rifug paolina ויציאה ימינה, מזרחה על דרך 539. ממשיכים על הדרך עד סופה, חיבור ל-549 אשר ממשיך מזרחה עד ל Rif Road di Vael. המקום, בקתה נחמדה עם מסעדה לא רעה שפתוחה גם בתחילת העונה. משם מתחילים לטפס על ההר מערבה. הטיפוס מתחיל בשביל רגיל, מעט תלול ובעל הרבה סיבובים ופיתולים. אחרי כשעה וחצי מתחיל מסלול הפראטה.

שימו לב שעד למסלול אין הרבה הכוונות ופשוט צריך לעקוב אחרי השביל. תרימו את הראש ותחפשו את הכבלים מהמתכת מעליכם. הפראטה עצמה אורכת כשעה ועשרים עד הפסגה ומשם עוד כ-40 דק' עד סופה וכשעה חזרה לPaolina. סה"כ 4:30 ש'.

אחרי שלוש שעות מתחילת המסלול סוף סוף הגענו לפסגה. נוף עוצר נשימה ומספק נפתח לפנינו ועשרות עורבים שחורים עם מקור צהוב באו לארח לנו חברה. בן היה הראשון ששמע אנשים מצדו השני של ההר, די במהרה הקולות הפכו לאנשים וזוג גרמני שלא מבין מילה באנגלית (או באיטלקית) ניצב לפנינו. אחרי כמה דקות של חלקי משפטים, גמגומים ונפנופים עם הידיים הבנו שההמשך סגור ושהם בדרכם חזרה לנקודת ההתחלה. תוך כדי השיחה המוזרה התחיל טפטוף קל. הטפטוף הזה כבר מוכר לנו. במבט חטוף צפונה קלט בייגה סופת ברקים אדירה שמתקרבת לכיווננו. ויתרנו על פק"ל קפה בפסגה והתחלנו לרדת במהירות באותה הדרך אחרי הגרמנים. ברגע אחד התחלפו השמיים מכחולים ובהירים לאפורים ומפחידים. נקלענו לסופה חזקה כמו שהדולומיטים יודעים לתת. ברקים שמכים בקרקע מסביבנו האיצו את קצב הירידה כמה שאפשר בדרך החלקה. בעודי נאבק לא להחליק ולהיתלות על האיבטוחים משהו חד וכואב התחיל להצליף בי. התחיל בצוואר, עבר לידיים ותפס את כל הגוף. בייגה אמר "שלג". זה היה ברד. מאות אלפי כדורים בגודל חצי ס"מ עד ס"מ אחד (זה גדול וכואב!) נפלו עלינו מהשמיים. בייגה שעט קדימה והשיג את הגרמנים שהסתתרו תחת סלע גדול. בן ואני התקדמנו בקצב מהיר בכיוונו, מנסים לא להחליק על הקרח שנוצר ולגעת כמה שפחות בכבלים שעשויים להוליך את הברקים. לאחר חצי שעה נגמרה אחת החוויות המסעירות בחיי. רק האנדרנלין המטורף מנע מאיתנו לקפוא תחת הבגדים הרטובים. נטשנו את הגרמנים מהמסתור הזמני ומיהרנו תחת הברד לבקתה שראינו בדרך. הגענו לבקתה סחוטים. כולם שם הסתכלו עלינו בהלם. הזמנו שלוש כוסות שוקו חם עם קצפת ומיד אחר כך 3 קערות מרק גולש חם. כנראה ההזמנה המושלמת (אולי בסדר הפוך) למצב שבו אפשר לסחוט דלי שלם מהנעליים והגרביים.

מסקנה עיקרית: כשיש ספק – אין ספק. קחו אתכם חליפת סערה או מעיל גשם קל לכל מסלול!

בגמר הסערה ירדנו חזרה לרכבל ולאוטו ולקחנו כיוון חזרה לאגם.

החזרנו את הציוד ב-Arco והמשכנו לעוד ארבעה ימים של פינוקים ונופש באגם גארדה. הטמפרטורה באגם הייתה גבוהה וסיפקה לנו תרוץ מצוין להיכנס למים בכל הזדמנות.

זה הסוף לתיאור הטיול שלנו.

הייתה חוויה יוצאת דופן ואין לי ספק שאחזור לשם שוב.

מקווה שנהניתם מהסיפור ושהמדריך היה מועיל.

מוסיף לכם מספר חלופות לימים האחרונים של הטיול, ימים 6-4 לפי התכנון שבניתי בארץ.

אלטרנטיבות לטיול

יום 4

1. האופציה שעשינו בפועל, עם האופניים מצויינת. ניתן לשלב אותה עם אחת מהאופציות הבאות (בנוסף ל giovanni Barbara):
2. אגם Negro – בהמשך מסלול האופניים - ממזרח
3. Michielli Strobel – מסלול תלול ומעגלי, תצפית יפה למעלה ממוקם מצפון לקורטינה ממזרח לכביש. כ-5‑6 שעות.

יום 5

1. מסלול Ivano Dibaco או המסלול De lucka.
2. De Lucka – ויה פראטה בין מערות, תצפית יפה מתוך מערה. כ-9 ק"מ כמעט ללא עליה. דורש חצי יום. נמצא צפון מזרחית לקורטינה]

2. ביקור באגם בראייס

3. אטרקציה של 3 ק״מ אומגה בין הרים (50€ לא פתוח בימי שלישי)

[נמצא בעיירה Vigilio מדרום לBrunucio]

לפרטים באתר:

http://www.sanvigilio.com/en/winter-holiday/adrenaline-x-treme-adventures/100-317.html

4. נסיעה לעיירה sterzing

יום 6

1. רפטינג בסטרזינג - שם הרפטינג tiger

2. מסלול רגלי למפלי סטנגה (stanga)

3. חזרה לאגמים

נספחים: 1. מפות 1:250000 ומקרא רלוונטי

א. מפת נקודות אזור Lago Garda

ב. מפת נקודות אזור Val di Fassa

ג. מפת נקודות באזור Cortina

2. עלויות

רכב (מחיר כולל לשלושתנו יחד לעשרה ימים - גם לאגמים):

1. שכירת רכב – 1500 ₪
2. ביטוח נהג צעיר לבייגה 450 ₪
3. דלק ~ 650 ₪ (בערך 2 וחצי תדלוקים)
4. אוטוסטראדות ~ 100 ₪
5. חניות ~ 150 ₪

סה"כ 2850 - - - 950 ₪ לכל אחד

לינה (לחדר של שלושה אנשים)

1. באזור הדולומיטים גג 30 ארו לאדם
2. באגמים הגענו גם ל-40 ארו לאדם

סה"כ כ-1500 ₪ לאדם ל-9 לילות

טיסה

1. 1500 ₪ הלוך חזור

אוכל

1. ארוחת בוקר לרוב התרחשה במלון.
2. לצהריים היה סנדוויץ' שהכנו מארוחת הבוקר, אגוזים וחטיפי אנרגיה.
3. ארוחת ערב - ארוחה גדולה במסעדה, כ-11 ארו למנה עיקרית וקפה בסיומה.

• חובה להביא פירות יבשים, חטיפי אנרגיה ואגוזים לטובת אנרגיה זמנית במסלולים.

סה"כ, אם תורידו את ההוצאה שעושים בבית על שכירת הרכב והטיסה – 100 ארו ליום יספיק לכם להכל, כולל אטרקציות פה ושם.

3. ציוד

מעבר לציוד הדרוש לביצוע המסלולים ישנם מספר דברים שכדאי וצריך להביא מהארץ.

1. נעלי הליכה – משמעות גדולה לנעליים טובות. המסלולים שהצגתי דורשים בחלקם אחיזה טובה בקרקע בשל הטיפוסים התלולים והאבנים החלקות. מומלץ להביא נעליים עמידות בפני מים במיוחד למטיילים בתחילת העונה.
2. חליפת סערה – תמיד בתיק לכל מקרה שלא יהיה.
3. תיק קטן לטיולים היומיים – רוב הציוד נשאר ברכב במזוודה.
4. שלוקר.
5. כובע
6. פק"ל קפה (בנזינייה) – אסור להטיס בלוני גז.

תוספות למסלולים:

1. כפפות טיפוס – יורידו לכם מאמץ מהטיפוס וימנעו יבלות על הידיים (כפפות אופניים יעשו את העבודה)
2. חבל מילוט + טבעת – תמיד טוב שיש אחד כזה
3. ערכת עזרה ראשונה – בשאיפה קצת יותר מפלסטר ויוד.
4. חטיפי אנרגיה, אגוזים ופירות יבשים – הצילו אותנו בחלק מהפעמים
5. מקל הליכה – לפעמים יכול להפריע, יש לוודא שניתן לקפל ולהכניס לתיק אם צריך.

תוספות לרכב:

1. מטען לרכב
2. קבל AUX
3. דיסקים לרכב – לא בטוח שיהיה חיבור AUX.

להווי:

1. מצלמה – ממליץ על גו-פרו, עמידה בכל המצבים ומאוד נוחה לשימוש ושליפה.
2. רמקולים ניידים – בעיקר לערבים בחדרים.
3. מחברת קטנה ועט טוב – לרשום הערות וטיפים כדי להעשיר את המדריך.

4. אתרים שימושיים

1. אוסף מסלולי ויה פראטה, האתר שלמדתי ממנו הכי הרבה https://alavigne.net/Outdoors/FeatureReports/ViaFerrata/?p=ferratamap

2. אתר מידע על אזור מרכזי בדולומיטים (Val di Fassa) – זמני רכבלים, תחזית ודרכי הגע

• www.fassa.com/EN/Lifts-opening-times-and-prices/

1. מדריך מצויין על מסלול V1 המפורסם

• http://www.hike.co.il/posts/t64748-Alta-Via-1---דולומיטים-איטליה#post534289

1. מסלולים נוספים בדולומיטים (לא בהכרח Via Ferrata) –

• http://www.everytrail.com/browse.php?activity_id=5&country=ITALY