מפגש עם השלג בויאריקה
לפני שנדווח על סופת שלגים, כמה אוהלים צפים בתוך לבן שלא נגמר, נספר על סופת רגשות. על הורים וילדים, על הורים בעקבות ילדים.
בכל פעם מרגשים אותנו המפגשים האלו מחדש. כשנחזור לפוקון נפגוש באקראי, או שלא, בעומרי איתו טיילנו בפרו. הפעם מלווה בשני הוריו שהגיעו לטייל עימו. פגשנו זוג הורים מאושרים, נרגשים ואוהבי חיים ובן מאושר שעבודת השכנוע היסודית שלו זה חודשים נשאה פרי. הורים, הילדים כאן עושים מאמץ אדיר שתבואו ותחוו עימם מעט מהדרך. בשבילם, בעיקר בשבילכם, הקשיבו להם והרימו את האתגר."אפילו איך להוציא כסף מהכספומט הוא מראה לנו..." אמרו הוריו המדהימים של עומרי ולא שיערו על איזה הר געש מושלג הם הולכים לטפס עימו למחרת, ומשם לשחרר את הגוף שאינו מורגל במעינות חמים כדי להמשיך לחוויות הבאות שהכין להם עומרי. משהו בעיניהם הזורחות אמר לי שהפרק הזה עבורם לא יסתיים בטיסה הביתה בעוד שבועיים. אימייל שקיבלנו ממיכל, שטיילה איתנו בטרק הוואי וואש נפתח בנוסח הבא, עכשיו אתם לא המשפחה היחידה שמטיילת כאן, אני בקרטרה אוסטרל, מטיילת עם ההורים כמעט חודש. את דנה עם עיניה הבורקות פגשנו אחרי שבילתה שבועיים נפלאים עם הוריה. איזה אושר.
ימי שמש היו עבורנו מצרך נדיר לכן כבר למחרת הטיפוס ביקשנו לצאת אל הויאריקה טרוורס. טרק מדהים המתמודד ביופיו עם מראות הוואי וואש והאזנגטה. ענן נמוך וגשם קידמו את פננו באותו בוקר בפוקון. החלטנו לדחות למחרת את היציאה. שעתיים מאוחר יותר נפתחו השמיים וההר חזר לשלוט על קו האופק. מזג האויר כאן הפכפך ולא יציב. יש להתעדכן בתחזית אך להתכונן לתנאים גרועים. העונה עדיין לא נפתחה ושלג רב כיסה את הנתיב. למחרת, מצויידים באוכל לארבעה ימים, יום נוסף על המתוכנן, בסיפור דרך ובמפת הפארק, יצאנו עם חברים ותיקים וחדשים. שוב צעדנו לצד עדי ואפרת שלא ראינו אותם מאז ימי הסלאר העליזים, עם חן מבאר שבע ויעל וכרמל, ותמר מעין יהב. חבורה נוספת חברה אלינו בדרך. אסף, עמית ועוד אסף, ירושלמים וחברים מאז שהם זוכרים. אחרונים, יעל ואופיר. חמישה עשר ישראלים ונוף בראשית. פתאום עולה בדעתי שוב, שלא יתכן שאנו עם קטן כל כך. כאן, בדרום אמריקה נראה שמטיילים מליון ישראלים...
טיפסנו במעלה היער, סופרים בזנטים לאורך השביל. בקצהו נפתח מראה מרהיב של הר הגעש קטרופיסן ושדות שלג נפרשו בהמשך דרכנו. מאחורינו, גבוה מעל עצי היער האחרונים, התנשא, מעשן, הר הויאריקה. שתי פסגות לבנות ליוו אותנו מצפון ומדרום כשושנת רוחות. כשנחצה את הפס ישלים ויתנשא מולנו ממזרח הגבוה והמרשים שבהם, הר הגעש לנין. לא שערנו כמה יפה הוא יהיה. שדות שלג מנומרים בשחור בזלת נפרשו עד האופק והר שלא נגמר, לבן על רקע שמיים תכולים. במושגים של פרו, הר קטן, אבל כאן הוא מתנשא מעל כל בסימטריות נפלאה. מתחתנו נפרשה לגונה אזול, עין כחולה שקועה בצוקים לבנים מנומרים בשחור. לאור שקיעה מאוחרת נבנה מאהל קטן וצפוף, נחבא בין שיחים ועצים נמוכים מהרוח החזקה שהחלה פתאום. מחר, מזרחה, אל הרכס הבא, כך חשבנו. בתוך האוהלים יכולנו לשמוע את הרוח מאיצה. טיפות גשם הפכו לטיפות ברד ובשעות הלילה האחרונות בא השקט. שקט של שלג לבן היורד ומכסה את המאהל, מסתיר את המדרונות התלולים ומותיר פיסת חוף לבנה לשפתו של אגם נעלם בערפל לבן. זהו המראה שילווה אותנו ביממה הבאה. מידי פעם יצאנו למתוח מיתר, לנער יריעה ששלג רב הכריעה. ספונים באוהלים, מוגנים מהסופה, מתחממים זה בזה, משחקים קלפים ומכינים מרק חם. חג החנוכה תרם את חלקו לחימום האוירה וכך, כשבאוהלנו הודלקו הנרות שרו באוהלים אחרים בשני קולות, שמע, בימים ההם בזמן הזה...
סיום הטרק בטרם עת וחזרה לפוקון
סידרנו שקיות אוכל על פי ימים ונערכנו לבישול בצמצום. לך תבדוק מה מצב האוכל אצל הבנים, אמרה לי אורית והתכוונה לירושלמים. בתוך הסערה בקשתי מעמית שלא יתן לי תשובה מצ`ואיסטית לשאלה אם יש להם די אוכל. יש גבינה מעושנת, קבנוסים, ירקות, פירות וחלב טרי. אין בעיה הוא הוסיף. העפתי בו מבט לא מאמין, חזרתי לאוהל ואמרתי לאורית, אין להם כלום. צריך לקצץ בתכנון ולהשאיר קצת פסטה ושקיות פירה. ביום הרביעי, כשהמתנו לרגלי היער לרכב האיסוף, עוד הוציאו הבנים קבנוס וגבינה. קצת אמונה חברים, קצת אמונה. עמית באמת פירט לי את מה שהיה...בהפוגות הקלות יכולנו להציץ לעולם שקט ולבן. נראה שגם גלי הקול והצחוק באוהלים קפאו בחוץ. נטיפי קרח נערמו על ענפי העצים וריצפת קרח קשה לכדה את יתדות האוהלים. לא מהרנו לשום מקום אך ידענו שיום נוסף כזה או טעות ניווט בשלג תותיר אותנו עם מעט מזון. לכן, בבוקרו של היום השלישי, כשהתעוררנו לשמים כחולים ולבוהק לבן לרגלינו, נפלה ההחלטה לחזור.
לא סיימנו את הטרק. אחרינו, יצאה קבוצה גדולה והשלימה אותו בשלושה ימים שטופי שמש. לא סיימנו, אבל זכינו בעולם לבן, שקט ומדהים וחברותה נפלאה עם ישראלים יפים. אסף תכול העיניים ויעל יתאוששו יומיים מאוחר יותר מהסינוור הקשה. אל תפרדו ממשקפי השמש שלכם. גלוריה וג`ינה מ- NATURE שטפו את עיניהם גם בשעות הלילה ובעזרת עלי כרוב, שקיות תה וכמה לחשים, ירדה הנפיחות והאודם וחזרה ראייתם. הטרק הסתיים ואנו מוכנים כבר אל הטרק הבא. אל תצאו ללא משקפיים ואם אתם יוצאים בשולי העונה קחו לשלושת הימים מזון לחמישה ימים. מעבר לכך, צאו ותהנו. הטרק אינו קשה ומנת שלג עודפת במהלכו רק עושה את החוויה מרתקת ויפה יותר.
עשינו עוד כמה ימים בפוקון. טיול יום בטרק הנמלים וארוחות אל תוך הלילה בחצרו של יוסי. בליל חג המולד חיכתה לנו גרסיאלה, בעלת האכסניה שלנו, עם מתנות לחג לכל אחד מאיתנו ועוגות טובות למחרת בבוקר. אותה גרסיאלה שהחמיצה פנים ביום שהגענו לפוקון נפתחה פתאום, אולי בזכות החג, אולי מעט בזכותנו. לפנינו שהו שם ישראלים אחרים לא מעט ימים. ביום התשלום נתנו לה רק חלק מהכסף. זה מה שיש לנו אמרו והלכו. עוד חריץ חמוץ נקבע עמוק בפניה של גרסיאלה. מבט לא בוטח עבור הישראלי הבא. השארנו לה כמה גלויות תודה של שגרירים. נסו לתת אם זה יקרה שוב. בליבנו התפללנו שהגלויות ישארו אצלה. מטבח לשימושם של האורחים יש אצל גרסיאלה. בקרים רבים מדי גילינו בבוקר מטבח מטונף עמוס כלים לא שטופים. לצערנו היו שם בערב ישראלים. גרסיאלה, והוספדחות רבות אחרות, ימשיכו להיות בית חם לישראלים. בזכות המון ישראלים יפים אחרים.
הרבה אהבה קיבלנו בפוקון.
פרידה מחברים, מבית חם.
ממשיכים הלאה.
