מזג אוויר ונהיגה בפטגוניה
פוקון היתה עבורינו לבית אליו חוזרים מטרק או טיפוס או טיול רכוב. האפשרויות רבות ונפלא שיש לאן לחזור. הסידורים והארגון נעשים קלים כאן.
גם אם הנכם צונחים לפוקון, ולא הספקתם לשמוע הרצאה בלמטייל או לפתוח את הספר, גם אם כל השמות והסיפורים איבדו אחיזה במפה ולוחות זמנים, אין לכם מה לדאוג. בכל ערב תוכלו לשבת על המפה עם יוסי מ- nature, אדי ושי לשעבר, או עם גדעון מ- limay. תקבלו סיפור דרך מסודר, המלצות, כיצד ומה לעשות. גם גדעון וגם יוסי משכירים רכבים, מוציאים קבוצות לטיפוס על הויאריקה ונותנים שירות נפלא לנו, הישראלים המתקבצים כאן בתחילתה של עונה.
יש איזה מילכוד במסלול הרגיל שעושה המוצ`ילר הישראלי. עוגן ראשון לתכנון הוא מזג האויר בפטגוניה והשני הוא מועד הקרנבל בברזיל. הקיץ בפטגוניה גשום אבל חם יותר, השלג נסוג מעט ופארקים רבים נפתחים לטפס ולטרק במקומות נפלאים. פטגוניה גדולה וניתן לעשות בה חודשים. לעומת זאת גם מי שלא עושה את לילותיו במסיבות יתקשה לוותר על אוירת הקרנבל. אפשר כמובן לחזור אחרי הקרנבל, מרץ ואפריל קרים יותר אך גשומים פחות. אפשר, אבל אז כבר נפתחת העונה בבוליביה והאנדיות קורצות למטייל. אנחנו יודעים שניתן לחרוג מהמסלול הזה ולהנות מתקופות שקטות יותר מתיירים אבל גם אנו קובעים את העוגנים האלו ומגיעים לפוקון בסוף נובמבר לפתיחת העונה ולימי גשם רבים. מזג האויר הפכפך אך אנו זוכים גם לימים יפים ולמנות שלג ההופכות את המראות ליפים הרבה יותר.
היו סבלניים גם עם מזג האויר וגם עם ההתארגנות לרכב או טיפוס. תמצאו עצמכם מסתובבים לא מעט גם במקום של יוסי וגם במקום של גדעון. אתם, וקבוצה גדולה של ישראלים. מתהוות קבוצות, מתאמים צפיות ומבררים ומתלבטים. עבורינו היו שניהם מקום שלא עוברים על פניו מבלי להכנס, להחליף מבט, מילה או ברכה. תודה חברים, כך הרגשנו.
רק נעז ונבקש משהו מכולנו, הטיילים החולפים: אל תהיו חשדניים כל כך. אל תצלמו את חלקי המנוע בדיגיטלית שלכם לפני היציאה, אל תטפסו על גג הרכב השכור לתצלום על רקע הר, הכניסו את הרכב לשטיפה לפני שאתם מחזירים ואל תנסו לחסוך ע"י מגבונים לחים...החזירו דלק מלא ולא רק על פי המחוג, למען השוכרים הבאים, כולנו, כדי שתצאו ותחזרו עם הרגשה טובה. קצת אמון חברים. אתם בידיים טובות. אוסיף ואומר, בידיים אוהבות. לנפץ את המיתוס: אומרים שתמיד כשחוזרים צריך לשלם על נזקים. עצה טכנית קטנה אך חשובה. מכונית החולפת אתכם בדרכי עפר עשויה לזרוק אבן טועה שתגרום לסדק בשמשה או פגיעה בפח הרכב. נזק שיעלה לכם כסף. לא תחלפו רכבים רבים בדרכי העפר של פטגוניה ולכן המלצתנו, הקטינו את מהירות המכה בכך שתעצרו עצירה מלאה בצד הדרך ותאפשרו לרכב מולכם להמשיך במרכז הנתיב. אין הכרח לשלם בתום הנסיעה ואפשר ורצוי למנוע את הפגיעות. סיפור טרי המתגלגל כאן, על ישראלים בשתי מכוניות שכורות שהתחרו ביניהם. סיפור המסתיים בפגיעה באוטובוס מקומי עם אשה הרה שהפילה. סיפור אמיתי? הלוואי שלא. סעו בזהירות. גם בדרכים אנחנו שגרירים.
פוקון והר הויאריקה
ואם גלשנו מעט נספר רק שאת אחת מהקבניות בהן ישנו, לא ממש התלהבו לתת לנו. ישראלים, או שהם הורסים משהו או שהם לוקחים איזה סיר או כרית. כך אמרו לנו. אז זהו שלא, ואנחנו, הפוך על הפוך, מסדרים את המיטות ומנקים ומשאירים שם גלויות תודה של שגרירים. הצטיידו בגלויות האלו לפני צאתכם והפיצו את המהפכה כי הגיע זמן.
ימי חנוכה עברו עלינו בפוקון. חלקם באוהל בלב סערת שלגים (בכתבה הבאה חברים), חלקם בערבים נפלאים אצל יוסי. תודה מיוחדת ליוסי ובני ביתו, פאולה וליטל הקטנה ולג`ינה ולגלוריה. על הכנסת אורחים נפלאה וערבים יפים ביחד. ערב אחד ישבנו עם חברים וחיכינו עם האוכל ליוסי שיסיים כבר את ההרצאה לטיילים החדשים. שלוש שעות, בסבלנות אין קץ הוא חזר על על סיפורי דרך והמלצות. אחר כך, עוד עמד מול המפות וענה שוב ושוב על אותן שאלות. חשבנו אולי לרשום כמה מהן כדי לחסוך תשובות, כמו, האם אפשר לרכב על סוס בזוגות, באותו מחיר כמובן, האם ניתן לעשות את הויאריקה טרוורס ביום אחד, האם אפשר לעשות את הקרטרה בשבוע במקום בשבועיים כי הימים כאן ארוכים... אך אם יוסי חוזר ועונה בסבלנות אין קץ ומבין ומכיר את לבטינו טוב יותר מאיתנו, מי אנחנו שנשנה זאת. דן מוסיף גחלים אל האש. הערבים אצל יוסי, כך למדנו, אינם נגמרים. באותה נשימה המון תודה לגדעון ולהגר אחותו על הרצאתה שלה, בסבלנות ואהבה, ולעומרי בעלה שביום שהגענו לפוקון, המוצ`ילות על גבנו, אמר ברוכים הבאים ומאז אנחנו מרגישים בבית. מבני, בעליה של מסעדת נפיס, לא הצלחנו להוציא את סוד הכנת הפיתות הטובות אבל כשראינו אילו מאמצים הוא עושה במטבח כדי לגלות את סודה של סופגניה עגולה ותפוחה הבנו גם כאן שחומוס עושים באהבה או שלא עושים בכלל...
סוף סוף... מטפסים על ההר:
חזרנו מהקרטרה אוסטרל אל שמיים כחולים והר ענק תלוי מעלינו. הויאריקה המתין לנו ואנו מזדרזים ונרשמים לטיפוס. למחרת כבר בוססנו בשלג בטור מטפסים ארוך.למי שכבר מטייל זה כמה חודשים היה זה טיפוס קליל. בגובה של 2800 מטר הראות לא שורקות מאויר דליל, הרוחות היו רוב הזמן רגועות. בפרץ רוח אחד החליט המדריך להצמיד את עדי שתאחוז בתרמילו לבל תעוף. דקות אחדות מאוחר יותר היא כבר תבקש ממנו ללכת מהר יותר...עמדנו אל מול ליבת הר הגעש. עשן גופריתי התמר ממנו מחניק את דרכי הנשימה שעה שאנו חוצים בזריזות את כיוון הרוח כדי לצפות בפסגת חברו הגבוה, ההר לנין. הנוף סביב נפלא ופוקון היפה היתה מכאן יפה עוד יותר.
הירידה היתה כבר סיפור אחר. גלישה תלולה ומהירה, זה אחר זה, יוצרים נתיבים מהירים בשלג הרך. בזכרוני צרובה גלישתה המפחידה של עדי על הדיונה בטרוחיו. רק לפני מספר חודשים היא קפצה ראשונה במורד הדיונה הגבוהה כדי לגלות שאינה יודעת לעצור...עתה, על השלג, היתה זו עדי אחרת. מנוסה ויודעת. וידאתי שהיא מבינה את טכניקת העצירה עם גרזן הקרח והיא ניתרה ראשונה אל המדרון. איבוד כיוון קטן, גילגול חסר שליטה, והיא מייצבת עצמה בגלישה מהירה, מרימה את הגרזן לתנוחה הנכונה בידיה ונועצת אותו בטכניקה מושלמת עד להאטה. איזה אושר. חברנו אליה מאוחר יותר כשהיא כבר שוכבת ומשתזפת בשמש ליד הרכב שהמתין לנו. אחת המטפסות פרקה כתף ומדריכי הקבוצות הרבות יצאו לחלצה. חבל. שמרו על עצמכם ותקבלו הנאה צרופה ותמונות מרהיבות במצלמתכם.
הכתבה הבאה, בתוך סופת שלגים.
