בימים אלו ממש ניתן לראות עבודות סביב "הטירה" המפורסמת בשדות געש, והיא הופכת להיות (שוב) מתחם אירועים הכולל מסעדת יוקרה, תוך שימור המבנה הייחודי שלה.
לא רבים, מסתבר, בשפיים, בגעש ובשאר יישובי הסביבה, מכירים את סיפורה של הטירה, אז הנה:
בשנת 1928 הגיעו למקום שלושת האחים לבית ליטווינסקי, מוריס אמיל וריימונד.
האחים היו בניו של סוחר הקרקעות יעקב אלחנן ליטווינסקי, זקן מייסדי העיר תל אביב ואחד מראשוני המתיישבים באחוזת בית.
הונם של האחים שעסקו הן במסחר והן בבנקאות הלך וגדל, ובין השאר זכו בזיכיון של חברת הדלק Shell (לימים 'פז') ורכשו קרקעות רבות ברחבי הארץ, ביניהן חלק מאדמות הטמפלרים בשרונה שם נטעו פרדסים רבים.
בשנת 1928 רכשו האחים כ-600 דונם מאדמות הכפר הערבי איבלקיה בשרון (בין געש לשפיים).
מטרתם היתה לטעת פרדסים ולהקים במקום אתר מגורים ונופש ליהודים בעלי ממון מארצות הברית וגרמניה.
כאשר החלו עבודות הפיתוח לפרוייקט היומרני, גייסו האחים כוח אדם זול מבין ערביי הסביבה, מה שקומם עליהם מיד את חברי מועצת פועלי הרצליה שדרשו במפגיע כי ייעשה שימוש בעבודה עברית.
לאחר דין ודברים ארוך ניאותו האחים להעסיק רק כ 10% פועלים יהודיים מכלל העובדים.
במקביל, נבנתה הטירה על מנת שתשמש בית קיץ למשפחה.
המבנה המפואר, שבנייתו הסתיימה בראשית שנות ה 30, נבנה בהשראת סגנון בית המשפחה באחוזת בית, מבנה שזכה לשימור ונמצא ברחוב אחד העם 22.
יש לזכור כי הבית נבנה בלב שטח מבודד ורחב ידיים ועל כן חשוף להתנכלויות, שכן הקיבוצים געש ושפיים טרם עלו על הקרקע (שפיים ב 35' וגעש ב 51').
לכן, נבנה הבית כמצודה בת שלוש קומות.
בקומה הקרקע חדר האוכל המטבח והשירותים, בקומה השנייה חדרי המגורים ובקומת הגג עמדת תצפית ושמירה.
ליד הטירה נבנו שני מבנים וקיר משותף ביניהם. באחד היו שתי בארות שהופעלו במנועי דיזל שסיפקו לטירה חשמל ומים זורמים, והמבנה השני שימש כמבנה מגורים לפועלים.
כ- 200 מ' מזרחית לטירה נבנה בית האריזה של הפרדס, כיום מבנה נטוש שפעם היה "צומת ספרים".
בשנת 1935 כשחברי קיבוץ שפיים עזבו את הגבעה בהרצליה ועלו על הקרקע שמדרום לשטח, כבר היה פרדס ליטווינסקי עסק משגשג שהעסיק כ 200 פועלים, כאשר צעיר האחים, ריימונד, מתגורר בטירה וחי בה חיי הוללות כיאה לרווק צעיר ועשיר.
כאשר התחילו מאורעות המרד הערבי הגדול ב 1936, עקר ריימונד לצרפת. מנהלי העבודה של הפרדס נשארו בטירה וניסו להמשיך את פעילות העסק המשפחתי, אך בשל המצב התקשו מאוד למנוע מהפועלים מלהשתתף במעשי האיבה כנגד יהודים באזור.
חברי שפיים שסבלו מהתקפות הערבים האשימו את משפחת ליטוינסקי בהעלמת עין מפועליהם שהיו לטענתם שותפים למאורעות הדמים.
אלו מצידם לא נשארו חייבים והאשימו את אנשי שפיים בהטיית זרם המים מהוואדי הסמוך לתוך פרדסם ובכך כמעט להשמדתו.
לאחר ששבעו ממאבקי שכנים ומהמצב הבטחוני, עזבו מנהלי העבודה מטעם המשפחה את הטירה, והיא עמדה בשיממונה כשמדי פעם היא משמשת להסתרה זמנית של מעפילים שנחתו בחוף שפיים וכן כמקום התארגנות ליחידות פלמ"ח.
הפיוס עם השכנים משפיים הושג רק לאחר מספר שנים, כשחדלו האחים להעסיק פועלים ערביים, וחלקם שם הפועלים היהודיים היו חברי שפיים עצמם וכן חברי מושב רשפון שאך עלה על הקרקע.
ב- 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שב האח ריימונד מצרפת והטיח ביקורת קשה באחיו על אופן ניהול עסקי המשפחה.
הדבר הביא לסכסוך גדול ולפירוק השותפות העסקית ב 1940.
בשנת 196 נפטר אחרון האחים, אמיל, והוריש את הטירה לאשתו וזו מכרה אותה למשפחת אלקניאן עתירת הממון מפרס.
בני אלקניאן התכוונו לבנות במקום קאונטרי-קלאב עם בתי מלון אך הניסיונות להסב את ייעוד הקרקע מחקלאית לתיירות נופש ופנאי לא צלחו.
הטירה והפרדס עמדו בשיממונם כעשר שנים, ולבסוף החליטה המשפחה למוכרם לקבוץ געש.
לאחר שנים רבות של הזנחה עמדה הטירה בפני סכנת הריסה בשל מצבה התחזוקתי, ובכדי למנוע את הריסתה פעל קבוץ געש לשינוי ייעוד המבנה לעסק כלכלי שמהכנסותיו השקיע בשיפוצה.
מ 1992 ועד 2018 פעל במקום מתחם אירועים, ומאז – שממה ושיממון.
ועכשיו, יאללה חתונות.
בקרו באתר שלי https://www.noamziv.co.il/