לאחר הביקור במצפה המרשים, נסענו למסעדה לארוחת צהרים. 
+בדרך מההר למסעדה.
בדרך,+ישן מול חדש
חלק מהמסעדה הגדולה,יש במסעדה חדרים פרטיים ויש קומה שניה. לאחר שסיפרו לנו על התפריט,כל אחד הזמין מהמבחר הגדול שהיה. ולא רק,היה עלינו לבחור ממבחר גדול של מיצי פירות מהרבים שיש במקום. למנה ראשונה היה אמפנדס,פופקורן שמשמש במקום קרוטונים. נקניקיה מטוגנת, מרק שרימפס,מרק עוף,מרק עגבניות. למנה עיקרית בשר או עוף ומנה צמחונית שכללה דג או ללא דג. לחמניות חמות וקינוח.
לחמניות טריות
נשנושים שמוגשים כמעט בכל ארוחה. 
אמפנדס
אקוודור משופעת בתפוחי אדמה מזנים שונים, ברוקלי,גזר, ועוד. מנה טיפוסית. זו לא המנה היחידה שהוגשה.
חיכתה לנו הפתעה בשרותים מושקעים. מהמסעדה המרשימה והאוכל הטעים,נסענו למוזיאון "קפלת אדם "או מוזיאון גואיסמין Guayasamin. המוזיאון שוכן על גבעה שמשקיפה לנוף מהמם של העיר. ירידה לא קטנה מובילה אליו אבל שווה לבקר. התאריך על התמונות לא תקין עקב תקלה במצלמה. אוסבלדו גואיסמין Guayasamin הצייר והפסל,לא זכה לראות את השלמת המוזיאון של יצירותיו. מוזיאון מרשים ביותר למרות שחלק מהמ11צג קשה לצפייה. אוסבלדו גואיסמין נולד ב-1919 ונפטר00
44בגיל 79. בעזרת קרן דל אומברטו,הושלמה בניית המוזיאון המרשים בשנת 2002. היצירות מתארות את הכאב והעצב שיש לחברים ולאבודים במרידות מסביב וכן ההתפתחויות הפוליטיות ברחבי דרום אמריקה או אמריקה הלטינית. חלק גדול מהיצירות מדגישות במיוחד את הבסיס למאבקים מתמשכים של אקוודור ואתגרי ההישרדות. הקפלה הוכרה על ידי אונסק"ו. הקפלה מוקדשת לגברים ולנשים של אמריקה. יש בה נר תמיד שמייצג שלום וזכויות אדם.
שהמוטו אומר: "שמור על האור דולק כי אני תמיד חוזר". לסיור של 360 מעלות בתוך המוזיאון לחצו כאן
בחצר המוזיאון
על הקיר
בכניסה למוזיאון. אמירה של הצייר בכמה שפות.
בכניסה למוזיאון
הנוף מהגבעה בחצר המוזיאון
הקירות שעוטפים את החצר
חצר המוזיאון אוסבלדו גואסמין
עוד קטע של קיר מרשים. האתר הרשמי של המוזיאון כאן
הקפלה מבחוץ המוזיאון פנימה מחולק לשלושה חלקים סיור בחלק נוסף של המוזיאון כאן עוד סיור כאן. עוד סיור כאן למעלה יש כיפה מרשימה מצוירת בשחור לבן.
This photo of Guayasamin Museum is courtesy of TripAdvisor זכויות
לתמונה לאתר זה רק 30 אחוז מהציור הושלם. הציור בשחור לבן קשה לצפייה,חלק ניכר מהפנים של האנשים חסרים.
רק אדם אחד פניו שלמים. הציור מורכב מ-12 עבודות שחוברו יחד כדי שיהוו את ה"דום" של הכנסיה. הציור מתאר כורים בבוליביה שרבים מהם מתו בכריה במכרות. כל התמונות הן של אנשים קשי יום. כל הציורים למעט אחד הם רפליקות. רק הציור המרכזי הוא אמיתי. יש ציורים שכוללים משפחה ויש שכוללים אנשים מכים אחרים. יש תמונות שהן פזל שניתן להזיז בו את הקוביות כך שהכל משתלב בצורה מושלמת לפזל אחר שבבסיסו מלחמת העולם השנייה, ועוד. לקח לאוסבלדו גואיסמין 8 שנים לצייר את התמונה ועוד שנה לצבוע אותה. קיימים 2 מליון שרטוטים של הפזל. מה שמוצג במוזיאון הוא מקור. את השינויים שניתן ליצור בפזל ניתן לראות על צג מחשב שמזיז את הקוביות השונות. מספרים על הצייר שלמרות היצירה הכואבת הוא היה אדם שמח שאהב מאוד מוזיקה ערך מסיבות בביתו וניגן בגיטרה. דרך המוזיקה בטא את תחושותיו. תמונת שביל הדמעות היא בין המפורסמות שלו בתקופת הקוביזם. ברגע ראשון נדמה כאילו הציורים צוירו ע"י פיקאסו ומירו. לאחר ההסברים המקיפים על האמן ויצירתו יצאנו בדרכינו חזרה למלון ולארוחת ערב.
הכרכרות ממתינות לתיירים ואנחנו בדרך למלון אחרי יום עמוס ומהנה.
המשך יבוא
חלק 1, חלק 2, חלק 3,
