”חוויות מאישגל (15 - 20 ינואר 2005)“

זה עתה חזרתי מחופשת סקי באישגל (Ischgl) שבאוסטריה, כפי שכבר ציינתי היה נהדר. 

רקע כללי לחופשה: חופשת הסקי התקיימה משבת בבקר עד לחמישי בלילה עם טיסה לציריך, תיאורטית יכולנו לגלוש חמישה ימים מלאים בגלל הטיסה המאוחרת חזרה לארץ אבל מזג האוויר ביום האחרון היה קצת סוער ולכן ויתרנו וניצלנו את הזמן להסתובב בבתי הכלבו של ציריך. נסעתי עם הפרטנר הקבוע שלי ערן.

הגעה לאתר הסקי: אישגל אתר סקי מהמפורסמים של אוסטריה (נחשב ``שני`` לסן אנטון המפורסמת, שנמצאת ממש ליד). אישגל ממוקם במערב אוסטריה, ממש על הגבול עם שוויץ, מה שמאפשר גלישה בין שתי המדינות (חוויה מיוחדת, שתפורט בהמשך). הקרבה לשוויץ מאפשרת הגעה מאוד נוחה דרך ציריך - פחות מ-3 שעות על הכביש בנסיעה לא מהירה, הדרך רובה באוטוסטרדות ורק חלק קטן בכביש אלפיני, אך נוח מאוד. הגישה ממינכן גם טובה, כ-3 שעות. אינסברוק שדה התעופה הקרוב ביותר, אבל למיטב ידיעתי ללא שום קונקשן נורמלי מישראל. 

גישה ברכבת לא ממש נוחה. התחנה הקרובה היא לנדק, ומשם יש אוטובוס (או מוניות), שייקחו כ-40 דקות. זמני הנסיעה ברכבות + אוטובוס ממינכן ומציריך כ-4.5 עד 5 שעות (בדקתי באתרי האינטרנט). 

הערה כללית - מי שמתעניין בדרכי הגישה לסן אנטון (עברנו אותה בדרך ביציאה ממנהרת הארלברג, 8.5 יורו) - כשעתיים וחצי בלבד (Door to door משדה התעופה בציריך). בסן אנטון יש תחנת רכבת מרכזית, מה שמאפשר הגעה מאוד נוחה ברכבת.

אתר הסקי באישגל: העיירה עצמה נראית טיפוסית למדי, בתים לא גבוהים, נמצאת בעמק בין הרים גבוהים משני הצדדים, יש מדרחוב מאוד אסתטי וכמובן כנסיה גבוה במרכז. הנוף הכללי מכל מקום מרהיב, ובהחלט נעים להיות בו במשך שבוע. העיירה עצמה נחשבת יוקרתית, בדומה לסן אנטון השכנה, ולכן ישנם לא מעט בתי מלון יוקרתיים שנותנים למקום מראה קצת מצועצע. למרות שהמקום נחשב יוקרתי, לא מעט אנשים מוצאים את מקומם בבתי מלון פחות יקרים ובדירות (כמונו), לכן אפשר לומר שהמקום פתוח ומתאים לקהל הרחב. רוב הבתים נועדו למטרות תיירות ולאו דווקא שייכים לתושבים מקומיים. העיירה תוססת והסקי פשוט נהדר (יפורט בהמשך), שילוב מנצח ששם את המקום גבוה ברשימת האתרים הטובים ביותר באירופה. ושוב לגבי הישראלים, אני לא מבין מדוע אינכם מגעים, המקום משגע, פשוט תסעו.

התיירים: רוב המבקרים הם מגרמניה, מה שלא נתקלתי בו בשום מקום אחר, ולכן השפה השלטת היא גרמנית. היו מעט הולנדים (שבד``כ רואים בכמויות) ובודדים מאנגליה. מיותר לציין שלא ראינו עוד ישראלים.

חוץ מסקי: אופי המקום הינו של סקי ואפרה סקי של גולשים (שתית אלכהול, אכילה, קלאבים) ואינו מתאים ללא גולשים, יש מרכז ספורט יפה עם בריכה, ויש מסלול מזחלות שלג שפתוח פעמיים בשבוע בשעות הלילה, אטרקציות נחמדות לגולשים אבל בהחלט לא מספקים למי שאינו גולש ומתכוון להיות שם במשך שבוע. יש מלא מסלולי הליכה בשלג, דבר מאוד פופולרי, אך לא מתאים לבודדים (לעומת זאת, זוג שאוהב ללכת ברגל במסלולים מסומנים ימצא כאלה בשפע). העיר הקרובה הגדולה היא אינסברוק ששווה ביקור של יום אחד לא יותר.

מסלולי הסקי וכל מה שמסביב

השכרת ציוד: יש חנויות השכרה בשפע, קרוב לוודאי שכל אחד ימצא אחת, מטרים ספורים ממקום הלינה שלו. יש מרכז טיפולים בציוד שמחשיב את עצמו למודרני והטוב ביותר באלפים (כך כתוב בברושור שלהם), דבר שקשה לעמוד, אבל אי אפשר להתעלם ממכשיר ענק מאחורי חלון ראוה שנראה מפלצתי ומרשים.

סקי פס: קונים באחד משלוש תחנות הגונדולה שעולות מהעיירה. יש שימוש בכרטיס אלקטרוני שמאפשר עליה לרכבלים ללא הוצאתו מהמעיל (תתפלאו לדעת שיש עדיין מקומות שזה לא עובד).

מרחב הגלישה - האטרקציה האמיתית:

הסקי באישגל מאורגן למופת: החל מהסקי פס האלקטרוני, מפת סקי ברורה (עם גרסה באנגלית) עד למסלולים הרחבים והמטופחים עם הרכבלים הסופר מודרניים. ישנם כמה טי ברים ישנים שכמעט ולא בשימוש. ליד כל טי בר ישן יש רכבל כסאות חדש ומודרני. היחידים שאולי ישתמשו בטי ברים הם המתלמדים באיזור Idlape. בכל הימים שגלשנו השתמשנו בטי בר רק פעם אחת - במסלול 3 בשביל להתקדם במקביל למסלול מישורי (לא מדובר בטי בר חס וחלילה בשביל להגיע למסלול גלישה, אלא רק כאמצעי התקדמות).

מרחב הגלישה נמצא הרבה מעל האתר (אישגל 1400 מטר) ומתבצע ברובו מעל 2000 מטר כשהרום המירבי 2875. היציאה מהעיירה ב-3 גונדולות, כששתיים מהן די איטיות (יש מקום לשיפור, אני בטוח שיש תיכנון כזה). שניים מהרכבלים נמצאים גבוה על גבעה מעבר לכנסיה, אבל אל דאגה מכיוון שיש מסוע בתוך מנהרה (כמו טרמינל 3) שחותך ישר בתוך ההר ומביא את הגולשים לגונדולות מבלי להתאמץ. באזור המזרחי של אישגל ליד מלון מנדלין, יש מדרגות נעות בשביל להקל על הגולשים - התשתית פשוט ברמה דלוקס.

תורים לרכבלים פשוט לא קיימים, פרט לאיזור Idlape בשעות שבו מתרכזים לשעורי הגלישה, ניתן בקלות להמנע משהייה באזור זה בזמן השעורים (פרט למי שלומד כמובן), ובגונדולות בשעות הבוקר למי שקם מאוחר (בסביבות 9.5 - 10), בכל מקרה מדובר בתורים של 10 דקות מקסימום. אנחנו היינו בגונדולות בשעה 8.5 ולא עמדנו שניה. הגונדולות מגיעות לאזור בשם Idlape שמשמש כמרכז של מרחב הגלישה, יוצאים ממנו הרבה רכבלים בכל הכיוונים.

בגדול, ניתן לחלק את מרחב הגלישה לשני אזורים:

הצד האוסטרי (של אישגל) הפונה ברובו לכיוון צפון ולכן השלג שלו נשמר היטב במשך היום. הצד האוסטרי הוא המאתגר יותר וכולל מסלולים שחורים (שאינם קשים במיוחד). הצד השוויצרי, פונה דרומה, מסלוליו גבוהים ומשופעים בשלג טוב. העיירה השוויצרית זאמנואן (samnaun) היא עיירת דיוטי פרי שניתן למצוא בו אלכהול טבק ומכשירי חשמל בזול (יותר זול מנתב``ג עבור פריטים מסויימים שאני בדקתי). חווית הגלישה לצד השוויצרי ייחודית ותפורט בהמשך.

באישגל 200 ק``מ מסלולי גלישה (על אמת, לא כולל דרכי גישה), ו-42 רכבלים מקושרים. יש עוד כ-100 ק``מ מסלולים ו-30 רכבלים בעיירות הקרובות ובאותו סקי פס (בתוספת מחיר קטנה, העיירות הם גלטור, קפל, וסה), לא בקרנו בהם. העיירה מתאימה במיוחד לרמה בינונית עד טובה. המסלולים השחורים מאתגרים, אך ניתנים לגלישה בשלג טוב ללא בעיה מיוחדת. מי שמחפש אתגר אמיתי במסלולים שחורים באמת יעדיף את סן אנטון (לפי מה שסיפרו לנו), אני הרגשתי מאוד בנוח באדומים הארוכים ובשחורים, לא הייתי רוצה כלום יותר קשה. ישנם הרבה מאוד מסלולים כחולים, ארוכים, עם שלג איכותי (מעל 2000 מטר) שיתאים לסקיירים חדשים. התאמה לגולשים שנה שניה וללימוד לא נראה לי - הבלגן ב-idlape גדול מדי.

סנובורדים - ממש אין הרבה, קיים Halfpipe, אבל אני לא יכול להגיד אם מתאים או לא לסנובורד פרט לעובדה שאין הרבה טי ברים (אני לא מבין בדיוק הם צריכים פרט לכך שלא יהיו טי ברים). 

איכות השלג - טובה מאוד, האתר גבוה יחסית לאוסטריה, ופתוח עד סוף אפריל (החל משבוע ראשון של דצמבר. השלג באתר ידוע כבטוח באופן יחסי לאתרים שאינם קרחונים.

החוויה הפרטית שלנו

כפי שכבר ציינתי, גלשנו ארבעה ימים באישגל. רמתנו טובה, אבל בהחלט לא מעבר לכך (שבוע בשנה ב-12 השנים האחרונות). איכות השלג, באופן כללי, היתה מעל ומעבר למה שציפינו, לא לשכוח שמדובר בעונה שהחלה מאוד חלש, והדיווחים ממקומות כמו לה פלן היו פסימיים ביותר. ב-Snow-forecast דובר על שבוע שטוף שמש (שהסתבר כנכון רק בחלקו הראשון של השבוע). מרחב הגלישה היה פתוח ברובו, פרט לאולי 3 מסלולים שהיו סגורים בגלל חוסר שלג, היו כמה מסלולים עם גוון מעט חום שרמז על איזה בעיה אבל בהחלט ללא אבנים. רוב המסלולים היו עם כיסוי מלא ועמוק. אוף פיסט כמעט ולא היה קיים, והמראה של מה שבצידי המסלולים היה קצת מדכא. כל הרכבלים עבדו.

גלישה ביום הראשון:

היום הראשון היה מוקדש ברובו להכרת השטח ולהתחברות מחודשת עם חווית הסקי. ישר מצאנו את המסלולים המשובחים שבמזרח המרחב: גלישה בין העצים במסלולים 30 ו-31 (אדומים),גלישה ב-34 ו-35 (שחורים) שהפכו לאהובים עלינו ביותר במשך כל החופשה. השלג ב-planikopf משובח, רום של 2864, והגלישה במסלול הארוך ל-Gampenlap (מספר 40, אורך כ-5 ק``מ עד לגובה 1975) בשלג נהדר, עם גיבוי תותחים. בסוף המסלול נשארים לאכול במסעדת שרות עצמי עם אוכל משובח (אחת מ-12 מסעדות הרים כאלה). אכלנו נקניקיות גרמניות יחד עם מרק גולש ובירה (ויס כמובן). המשך היום בשחורים שיורדים מ-Planikopf מספרים 20 ו-21 (שחורים), מאתגרים אבל לא קשים מדי. 21 תלול אבל מאוד רחב והשלג טוב. חזרה לעיירה במסלול 3 (אדום), די קשה, אבל ללא בעיה מיוחדת. האפשרות לחזור לעיירה היא רק באחד משלוש המסלולים האדומים שאינם מתאימים למתחילים שיצטרכו לחזור בגונדולות. המסלולים חזרה מגובים בתותחי שלג ולכן המסלולים במצב מצוין.

גלישה ביום השני - החוייה השוויצרית: החל בטעות - מסלולי החזרה לעיירה בשעות אחה``צ די עמוסים ולכן חשבנו שננצל את הבוקר בגלישה במסלול 7 הארוך (7 ק``מ, אדום) ריק מגולשים. צדקנו בכך שהמסלול היה ריק מגולשים, אבל יורדים עד העיירה לגונדולה A2 שעמוסה בשעה 10:30 בגולשים שעולים למעלה, סה``כ בזבזנו קרוב ל-10 דקות. שכחתי לציין שמסלול 7 נהדר, שוסים מהירים וכמה קטעים תלולים.

המשך היום לצד השוויצרי דרך מסלול 80 (אדום), זהו המסלול הארוך ביותר באתר כ-9 ק``מ (את כל הנתונים אודות אורך המסלולים אספתי מאוחר יותר באתר האינטרנט). מסלול 80 משובח במיוחד, ארוך, תלול בחלקו, שלג טוב מגובה בתותחים. בסוף המסלול מגיעים ל-Samnaun, עיירה שוויצרית שאין בה כלום למעט כמה מלונות ועשרות חנויות דיוטי פרי. האירופאים מתלהבים במיוחד (כנראה מכיוון שלא עברו יומיים קודם בטרמינל 3). המחירים של המוצרים באמת זולים, אפילו בהשוואה לנתב``ג. קצת הסתובבנו, העיקר בשביל להגיד שהיינו. החזרה למרחב הגלישה (ל-Alp trida עדיין בצד השוויצרי) דרך הגונדולה הגדולה בעולם - 180 אנשים בשתי קומות, חוויה קצת מפחידה. להגיע לגונדולה צריך לקחת Skibus (חינם כמובן).

אכלנו צהרים בצד השוויצרי במסעדת שרות עצמי שמתמחה באוכל איטלקי, הבולונז היה נהדר. ראינו שמכינים שם פיצה במקום, לא אכלנו אבל נראה נהדר. מבלי להתעכב יותר במסלולים בצד השוויצרי (Alp trida, שגלשנו למחרת) חזרנו לאישגל דרך מסלול 1 (אדום) נהדר.

גלישה ביום השלישי: יצאנו ישר לאיזור Alp trida בצד השוויצרי - על המפה משופע באדומים, אבל לדעתי קצת משעממים. השלג היה טוב, מה שאפשר קצת אוף פיסט (לא רציני, הכוונה לחצות קטע קצר בין 65 ל-65a), נכנסנו לקטע קטן עם מוגולס ונראינו ממש רע, כמובן שכל העולים ברכבל מעלינו הסתכלו על הפדיחה. הבעיה עם גלישה במוגולס, פרט לטכניקה שצריך לדעת (תיאורטית אני יודע מה לעשות) זה הכושר שצריך ברגליים ובמותניים, מה שהיה חסר לי. באותו רגע כבר לא היה אכפת לי ``שהשנה לא ניתן לעשות אוף פיסט``.

חזרנו למסלולי Planikopf - 30,ו-31 האדומים וכן ל-35 ו 34 האהובים (שחורים). מזג האויר החל להיות סגרירי (לעומת היומיים הראשונים השמשיים), ולכן כוס יין חם באחד ממסעדות ההרים היתה במקום. אפשר להגיד שסיימנו את רוב המרחב של אישגל (לא כולל כחולים שלא גלשנו בהם בכלל אלא אם היה צריך להגיע לאן שהו). חזרה לעירה במסלול 3.

גלישה ביום הרביעי: במשך כל הלילה ירד שלג (לא יודע כמה, כל הדיווחים בטלוויזיה היו בגרמנית), אני מעריך 10-15 ס``מ, מה שגרם לכל העסק באמת להראות כחופשת סקי - שלג ברחובות, עצים מכוסים, הכל לבן גם מחוץ למסלולים. גם במשך היום החל לרדת שלג בינוני (לא כבד מידי, אבל בהחלט מעצבן) והשתמשתי לראשונה בגוגלס.

למי שלא יודע, הגלישה במסלולים שקבלו מנה הגונה של שלג אך עדיין לא נדחסו ע``י החתולים קשה בהחלט. יש כל הזמן מעבר חד בין שלג דחוס לשלג רך - לפעמים הרגליים לא מספיקות לבצע את שינוי הדרוש ואז נופלים (קרה לי מספר פעמים).

ביום הזה עשינו השלמות אחרונות במסלולים שלא גלשנו קודם - מסלולים 12 ו-13 מ-greitspitz (2872 מטר, הגבוה באיזור). קטע של מסלול 12 הינו מסלול סלאלום ששייך לסבב ה-FIS, הוא סגור לקהל הרחב מה שלא הפריע לי להיכנס אליו (כמו שכולם עשו), ולהרגיש מלך ל-3 דקות - מסלול רחב עם תלילות בינונית, ו- perfectly groomed. המשך היום במסלולים 30 ו-31 המוסתרים בין העצים. גלשתי מספר פעמים במסלול 3 היורד לאישגל עד ל-middle station, העיקר להיות מוסתר מהרוח בין העצים. כרגיל, אוכל קל באחת המסעדות, שוקו חם עם קצפת ורום.

היום החמישי: גם ביום הזה ירד שלג וכבר הרגשנו שהספיק לנו, ולכן לא גלשנו. ראינו שהמכונית מכוסה ושלא ניתן להזיז אותה ולכן התחלנו להתעסק עם השרשראות, חצי שעה עבודה עד שהצלחנו להבין מה עושים, בסוף הצלחנו, עובדה שאני פה כותב.

האפרה סקי:

המקום תוסס במיוחד. משופע בפאבים, מועדוני לילה, מסעדות ובתי קפה. יש קזינו למי שחייב. בלוח המודעות במרכז המדרחוב יש פוסטרים של כל המקומות החמים. ראיתי פרסומת לקלאב עם table dance. אנשים יורדים מהמסלולים נכנסים לפאבים על ציודם ופשוט לא יוצאים משם. יש מספר לא קטן של פאבים שרוקדים לצלילי מוזיקת די ג`י. ל-לא גולשים, כפי שכבר ציינתי, לא מלהיב, יהיה קשה להעביר שבוע בפאבים ובתי קפה.

אטרקציות באתר: אין הרבה, פרט למה שנכתב קודם. יש מרכז ספורט נחמד עם בריכה וסאונה. יש שם אינטרנט קפה. מזחלות שלג, פעמיים בשבוע החל מ-7.5 בערב - 7 ק``מ במסלול מואר (19 יורו כולל המזחלת) - לא עשינו נראה לי קר מידי לחזור למסלולים בשעות הערב.