”מידע לצמחונים, טבעונים ושומרי כשרות - אוכל“

מי שנוסע לטנזניה חייב, כמובן, לטעום את המרכיב העיקרי בתזונה המקומית, ה- Ugali. מדובר למעשה בדייסה של תירס לבן גרוס או בטטות מיובשות וטחונות, שבושלו עד שהתקשו. טעם עמילני וחיוור. טעמתי את 2 הגרסאות ושתיהן דוחות למדי. ה- Ugali לעולם אינו מוגש לשולחן לבדו אלא תמיד עם התוספות: Kuku (עוף), Niama של Ngombe (בשר בקר), או בשר של Mbuzi (עז). ישנה גם האופציה הצמחונית של ה- Mharage (שעועית). את ה- Ugali תוכלו להחליף ב- Wali (אורז), שמגיע גם הוא עם כל התוספות הנ``ל. באזורים היותר דרומיים של טנזניה המנה מגיעה לרוב גם עם בננות ועם Mchica, תערובת ירוקה של עשב בר שדומה לתרד ומבושל עם בצל.

תמיד אפשר למצוא דונאט (סופגניה מטוגנת) או Andazi (נקרא לפעמים Mandazi), סוג של סופגניה מתובלת שחתוכה בדרך כלל בצורת מעויין. עוד בתפריט (בעיקר בבקרים) נמצא הצ`אפאטי (Chapati), שבגרסת ה- Hard שלו (הנפוצה ביותר) דומה למלאווח שלא תפח, ובגרסת ה- Soft זה מזכיר קצת פאנקייק לא מתוק. תוכלו לפעמים למצוא מסעדה שתגיש Bagia Kunde. ה-Kunde היא סוג של שעועית מבושלת טחונה ותבלינים (כמו פלאפל). אף אחת מהתוספות לא מטוגנות אף פעם בשמן או בשומן מחיות, כך שהן אף פעם לא בשריות. שמן צמחי הוא האופציה הזולה יותר. 

מבחינת היגיינה המסעדות גרועות באותה מידה כמו האוכל ברחוב, כך שזה באמת לא משנה. אתם תחלו בכל מקרה, אז לפחות תהיו שבעים.