”סיכום - קלאב וולטור ססטרייר 2005“

שנים לא הייתי במועדונים אבל לאור העובדה שלקחתי את הקטנה ורציתי שיהיה לה קל (וגם לי...) נסעתי למועדון. המועדון רובו ככולו דובר איטלקית מעטים העובדים הדוברים באנגלית, לי אישית זה לא הפריע אבל לאלו שזו הפעם הראשונה בסקי היה קשה מאוד להבין מי נגד מי... שיחת הקבלה היתה באיטלקית כך שהם לא הבינו כלום וללא עזרתנו היו הולכים לגמרי לאיבוד, התברר שאמורה להיות נציגה של אופיר טורס לעזור בתהליך אבל היא לא הופיעה. גם ההופעות בערבים היו באיטלקית ללא כל התחשבות בדוברי שפות אחרות, כשיום אחד מישהי ביקשה מהמנחה לדבר אנגלית הוא ענה לה שאם ידברו שתי שפות הם יהיו על הבמה כל הלילה. החדרים- נוחים ומרווחים אבל אם אתם לא אוהבים להתנגב בשמיכת קיץ דקיקה תביאו מגבות מהבית. 

אוכל- כמה אפשר פסטה??? לא מגוון ולא משהו ששווה להתמקד בו. סקי רום- נוח, מקבלים מפתח ללוקר לנעליים ולמגלשיים, טיפ חשוב-לא להשאיר את הנעליים בלילה, הן כמעט קופאות וקשה מאוד להכניס את הרגל בבוקר, לא להתעצל ולהעלות אותן לחדר כל יום. ציוד הסקי דיי פשוט ולא מתקדם אבל העיירה היתה קצת רחוקה ולא התחשק לי להיסחב עם הציוד. אינטרנט- יש שתי עמדות אינטרנט שמשתמשים בהן עם כרטיס הקלאב (זו צורת התשלום) עולה 3 יורו לשעה. עישון - יצא חוק חדש באיטליה שאסור לעשן במקומות ציבוריים כולל מסעדות, פאבים וברים, הווה אומר המועדון נקי לחלוטין מעישון, מותר רק בחדר או בחוץ, דמיינו לכם את המעשנים עומדים בחוץ בערב, קופאים מקור.

ילדים- שוב הבעיה כאן היתה השפה והקטנה שלי מצאה את עצמה (עם מעט האנגלית שלה) מתרגמת לאחרים, אפשר היה לראות בבירור את האינטרקציה של הילדים האיטלקים עם המדריכים לעומת הישראלים שהיו עם עצמם. בימים הראשונים של ההדרכה קבוצת הילדים המתחילים מנתה כ-20 ילדים וההדרכה נעשתה באיטלקית, לאחר שראינו מה קורה והתלוננו, רק אז חילקו אותם לקבוצות בנות 5 ילדים והביאו מדריך דובר אנגלית. לסיכום הבת שלי מאוד, מאוד נהנתה ונשבתה בקסם הלבן.

הדרכה- שעות ההדרכה הן שעתיים בבוקר ושעתיים אחה``צ, לטעמי מעט מאוד שעות גלישה כך שהמשכנו לגלוש ללא מדריך בשעות הנוספות ויותר נהניתי בשעות אלו, לא אוהבת לרוץ אחרי קבוצה... ביומיים הראשונים היה לנו מדריך שמתחיל למעלה ונפגש למטה ולאחר יומיים לא הגיע יותר מחמת שתיית יתר. לאחר שהחלפנו עוד כמה מדריכים הגיע המדריך בהא` הידיעה, מתמקד בטכניקות, מתקן, מלמד בקיצור מדריך מקצועי. אישית אני אוהבת להיות עצמאית בשטח אבל לא מזיק מדי פעם לקחת מדריך.

תנאי השלג היו קשים ביותר קרח, קרח ועוד קרח ובגלל זה נפלתי, זו היתה ירידה שבתחילתה אמר לנו המדריך : ``לא מעניין אותי טכניקה רק תרדו ישר ותגיעו בשלום...``. בשעות הבוקר עוד היתה שיכבה דקיקה של פאודר אבל בשעות הצהרים הגלישה היתה הרבה יותר קשה. ביום האחרון היתה רוח חזקה מאוד ולקראת הצהרים סגרו את רוב המעליות. לא היו קישורים לאתרים האחרים כך שמרחב הגלישה היה קטן ביותר ורק חזרנו שוב ושוב על אותם מסלולים. נאמר לי לצפות להמון מעליות כפתורים אבל נראה לי שהמצב השתנה, ממש לא היו הרבה.

העיירה ססטרייר - הלכתי פעם אחת בשעות אחה``צ, בניגוד לעיירות סקי אחרות העיירה היתה כמעט שוממת לחלוטין, הפאבים בקושי מאוכלסים. כמה חנויות לציוד סקי, מזכרות וכד`. מקווה שלקראת האולימפיאדה ישפרו את המקום.

לסיכום - נהניתי ומאוד, אני רואה את הלבן בעיניים ושוכחת מהכל.