”הר צ'ינג-צ'נג-שאן באיזור צ'נגדו“

מצ'נגדו עלינו על אוטובוס להר בשם צ'ינגצנגשאן (מעתה והלאה נתייחס אליו בשם "ההר" בשביל לחסוך בכאבי שיניים) שאמור להיות עם כמה מסלולי הליכה יפים. למעשה להר יש שני צדדים, האחד יותר מתויר והשני פחות, אך כשהגענו התברר שהצד הפחות מתוייר סגור עקב רעידת האדמה האחרונה באיזור. ההר עצמו מאוד יפה, הרבה צמחיה ירוקה (המקום מוגדר כסוג של ג'ונגל סוב-טרופי, מה שזה לא אומר), הרבה מים זורמים, והרבה עכבישים ענקיים בצבעים זוהרים עם קורי עכביש שמכסים שטח של סלון ממוצע. במהלך הטיפוס או הירידה מההר ניתן לראות כמה מקדשים קטנים, חלקם חצובים בסלע ולא מעט בעלי חיים.

לקראת הערב מכיוון שלא הזמנו מקום מראש לישון נכנסנו למקום שאמור להיות מלון ולמעשה הוא מנזר דאואיסטי שמאפשר לנזירים ולמטיילים עייפים לישון בו (נזירים דאואיסטים מקבלים הנחה, אנחנו לא) והחוויה של השינה במנזר התגלתה כאחת המעניינות והיפות עד עכשיו בטיול.

כשהחשיך וכל התיירים נעלמו מהמקדש התיישבנו בחדר האוכל יחד עם קבוצת מטיילים סינים וראינו כיצד הנזירים והנזירות מסיימים את התפילה, פושטים את הגלימות הצבעוניות ונשארים במדים פשוטים והופכים לבני אדם רגילים – צוחקים, מעשנים וצופים באופרות סבון סיניות.

הלינה במנזר לא נוחה במיוחד ואינה מתאימה למפונקים אבל החוויה שווה את זה, במיוחד בבוקר אם מצליחים לקום בזמן לתפילת הנזירים. בקיצור - המקום שווה ביקור ונותן כמה אופציות ברמות קושי שונות - אפשר לעלות ברכבל ולרדת בחזרה ברכבל באותו יום למתקשים בהליכה, או לעלות ברגל ולרדת ברכבל, או הפוך וכיו"ב. צריך לשים לב טוב רק לשעות הפתיחה והסגירה של האתר כמו זמני האוטובוסים בשביל לא להיתקע.